עין יצחק חלק ב קצ

הסוגיא הלזו. ובאמת לא מיבעיא לפי' רש"י בגיטין (דף ע"ג) דהך דלא תתייחד אין זה משום גט ישן רק משום חשש בעילה וקידושין דודאי איכא להוכיח להך ראיה שהבאתי לסייע דעת הרמב"ם והשו"ע. ואף לפי מש"כ התוס' שם בד"ה לא תתייחד בשם הר"ת והר"ח בפירושם שם. עכ"ז הא כתבו התוס' שם דרק לר' יהודה הטעם הוא משום גט ישן אבל לר' יוסי הטעם הוא משום קדושין. א"כ הכא דאמר רב אשי דהתם שתיקותה מתירתה דמשמע אבל אם אומרת נאמנת דזהו לכל הענין הנשנה שם בהמשנה דגם לר' יוסי דהטעם הוא משום קדושין דג"כ נאמנת באומרת בפי' א"כ יש להוכיח כן לכל הפירושים. וביתר דברי הפני יהושע לכתובות שם (דף כ"ז) הנ"ל יש לי הרבה להאריך ואכמ"ל: יד) ועוד נלע"ד להסביר סברת הרמב"ם והשו"ע שכתבו דבלא ראוה שנבעלה דצ"ג דאין זה רק מספיקא אף דנימא דהך הן הן עידי יחוד כו' דזהו בגדר רובא וכמש"כ התה"ד דמ"מ אין זה אלא ספק. דהא מבואר בכתובות פ"א ברא"ש סי' י"ח בשם ר' יונה דברי וחזקה עדיפא מרובא וע"כ נאמנת לומר משארסתני נאנסתי אף להוציא מן חזקת ממונא ונגד הרוב דרצון וכמבואר בכתובות (דף י"ב). וע"כ הכא אף דנתייחדה כיון דלא ראוה שנבעלה והיא אומרת ברי לי דלא נבעלתי א"כ יש לנו ברי בצירוף חזקת פנוי' דזהו עדיפא מן הרוב. ואף להחולקים שם על הרבינו יונה. וכמבואר באה"ע סי' ס"ח סעיף ז' בהרמ"א. עכ"ז ע"י הך ברי בצירוף חזקת פנוי' משווי ליה לספיקא עכ"פ. וכן כתבתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ו' ענף ו' להסביר עפ"ז להא דלא קטלינן ע"פ סימנים ע"ש. ועי' באה"ע סי' קמ"ט בב"ש ס"ק ד' מה שהביא בשם הש"ג בשניהם מודים שלא בא עלי'. אך אנן מיירינן בהיא אומרת ברי אף שאין האיש לפנינו. ובודאי מיירי כל הסוגיא דגיטין (דף פ"א) בהיא אומרת ברי דלא נבעלתי דאל"כ איך פליג שם ר' יוחנן וס"ל דבלא ראוה שנבעלה א"צ גט דהא נאמנת לשוויא נפשי' חד"א ומוכח דמיירינן באומרת ברי דלא נבעלתי וע"כ שפיר י"ל ה"ט. והא דסוטה לאחר קינוי וסתירה נאסרת לבעלה אף דאומרת ברי דטהורה אני. שא"ה לאחר קינוי וסתירה דהוי רגלים לדבר והתורה עשאתו לספק. וגם הא עכ"פ לא הוי שם רק ספק. וע"כ הכא אף דנתייחדה ואיתרע קצת חזקתה מ"מ יש לנו חזקת פנוי' וחזקת היתר ואף דאיתרעי קצת מ"מ הא מה"ת אף חזקה דאיתרעי קצת ג"כ מהני. רק מדרבנן לא סמכינן על חזקה דאיתרעי וכמש"כ הפני יהושע בכתובות (דף כ"ג ע"א) בתוס' ד"ה תרווייהו בפנוי' כו' דלא סמכינן על חזקה דאיתרעי מדרבנן ע"ש. ועיין בגיטין (דף י"ז ע"א) בתוס' ד"ה משום בת אחותו כו' ובפני יהושע שם ובפני יהושע לקמן (דף כ"ח ע"א) בגמ' ד"ה א"ל תרומה אגיטין קא רמית כו' וקצרתי. ונתבאר די"ל דאף דנימא דהך הן הן עידי יחוד כו' הוי זה בגדר רובא. דמ"מ ע"י אמירתה ברי ובצירוף חזקת פנוי' וחזקת היתר שלה דמהני מה"ת דה"ל רק ספיקא וע"כ שפיר כתבו הרמב"ם והטוש"ע דלא הוי רק ספק. והעיקר הוא כמש"כ לעיל דהרמב"ם הוכיח כן מן הך סוגיא דכתובות (דף כ"ז) הנ"ל: טו) והנה בישועת יעקב בסי' קמ"ט שהקשה על הרמב"ם והשו"ע דהא ה"ל קדושין בלא עדים כמו בכת א' אומרת ספק קרוב לו כמבואר באה"ע סי' ל'. הנה באמת אין זה קשה כלל לפי מש"כ הנתיבות בכללי התפיסה ס"ק ז' דהטעם הוא התם דהוי בגדר חצי דבר כו' וכ"כ הנתיבות בספרו קהלת יעקב על אה"ע סי' ל' סעיף ה' ע"ש. משא"כ הכא לא שייך ה"ט דהא לא היו יכולים לראות יותר. וכן מוכח מכמה דוכתי וקצרתי: טז) וראיתי בביאור הגר"א זצ"ל באה"ע סי' קמ"ט ס"ק ו' שכתב על מש"כ המחבר הן הן עידי יחוד כו' לפיכך היא ספק מקודשת כו' וכתב ע"ז בזה"ל דאפילו ודאי ראוה שנבעלה אינו אלא ספק כמש"ש (ע"ג ב') חוששין כו' עכ"ל. ודבריו אינם מובנים לי דהא מבואר בהרמב"ם ובשו"ע שם דבראוה שנבעלה ה"ל קדושי ודאי. וע"כ מה שאמרו בגיטין שם לשון חוששין אין זה ראיה כדמצינו בגיטין (דף מ' ע"ב) תוס' ד"ה חיישינן שמא זיכה לו כו' וחיישינן שמא במי מילין ע"ש. ואפשר דנתכוין למש"כ הח"ס המובא לעיל דהסביר הטעם במה דכתבו בלא ראוה שנבעלה ה"ל ספק קדושין. דזהו משום דמצרפין תרי מיעוטי מיעוט דאינם נבעלים ומיעוט דאינן מכוונים לקדושין וה"ל פלגא. ולפ"ז אתי שפיר כוונת הגר"א זצ"ל במה שכתב דאפילו בראוה שנבעלה ה"ל ספק. דכוונתו דעכ"פ מיעוט איכא ולכן אמרו בזה לשון חוששין משום קדושין דאף שכתבו התוס' דמצינו לשון חוששין על ודאי. מ"מ מיעוט איכא דאם ליכא אף מיעוט א"כ לא הי' שייך בזה לשון חוששין. ומש"כ הביאור הגר"א לשון ספק. כבר כתבתי בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' ט"ז לפלפל הרבה בדברי השמ"ק לב"מ (דף ו') דרוב אינו אלא ספק. וי"ל דלכן ה"ל ספק משום דהא איכא מיעוטא עכ"פ. וזה שכתב הגר"א זצ"ל דאף בנבעלה הוא ספק דהא איכא מיעוטא עכ"פ א"כ בלא נבעלה מצרפינן תרי מיעוטי כן יש לפרש דבריו הקדושים. ונתבאר בעז"ה דברי הרמב"ם והטוש"ע. וע"כ לדינא אין לנו לחוש לאיזה דיעה דס"ל דזה הוי קדושי ודאי כיון דלא הובא בשו"ע כלל אף בשם יש אומרים וע"כ אין לנו להסתפק כלל בזה. והעיקר דלא הוי אלא ספק מקודשת אף בדאיכא עידי יחוד: ענף ד יז) ועתה נשובה לבאר בנ"ד והוא דהא מבואר בשו"ע בסי' קמ"ט סעיף ב' ובהראשונים דבנתייחדה בפני ב' עדים וראו הוא והיא את העדים אז ה"ל ספק מקודשת וכעין זה הוא שם סי' קמ"ח סעיף ב'. אבל בלא ראו את העדים אין כאן חשש קדושין כלל. ודוקא בנשאה לשם אישות אז יש פוסקים דס"ל דהוי כאילו הי' עדים בעת הביאה כמבואר באה"ע סי' כ"ו בב"ש ס"ק א' ובסי' ל"א ב"ש ס"ק כ"ב בשם תשובת מיימוני והריב"ש דאף דלא הי' עידי יחוד הוי כעידי יחוד וכמו דאמרו כאן בריש סי' קמ"ט או שגלוי לכל כגון שנשאה. ועיין ביבמות (דף מ"ה ע"ב) תוס' ד"ה מי לא טבלה לנדתה כו'. אבל בלא נשאה לשם אישות כ"ע מודו דבעינן עידי יחוד ובאופן שראו את העדים. א"כ בנ"ד אף שדרו בבית אחד זה ערך שנה עכ"ז הא ליכא עידי יחוד ע"כ אין לנו למיחש כלל. לפי דיש בזה הרבה ספיקות ספק א' שמא לא נתייחדו ואף בעת שנסע אחיו מביתו עכ"ז הא הי' שם ב"ב של אחיו וגם שמא הי' שם אחרים ובאופן שלא הי' יחוד גמור. ואת"ל דהי' לפעמים יחוד גמור אכתי ספק שמא לא הי' היחוד בפני ב' עדים כשרים. ועוד ספק שמא לא נבעלה לשם קדושין. ולא מבעיא למה שכתבתי לבאר לסברת הרמב"ם והטוש"ע דלכן ה"ל ספק משום דהוי כמו רובא דתלי במעשה או דטעמא הוא משום דיש לה טענת ברי דלא נבעלתי בצירוף חזקה דלא נעשה מעשה המחודש של הבעילה. ויש לנו ספק אם נבעלה כלל אף בידוע שנתייחדה משום דמה"ת מוקמינן על חזקה דלא נעשה המעשה אף דאיתרעי וכמש"כ לעיל. א"כ לפ"ז אף בידוע שנתייחדה איכא ספק שמא לא נבעלה כלל וע"כ כ"ז שלא ידוע אם נתייחדה איכא הרבה ספיקות גמורים ספק א' שמא לא נתייחדה כלל. ואת"ל נתייחדה שמא לא הי' בפני עדים ובפרט הא בעינן שראו את העדים ואת"ל נתייחדה בפני עדים אכתי ספק שמא לא נבעלה כלל. ואף לפי מה שכתב החתם סופר דבספק שמא לא נבעלה יש לפנינו הרוב דודאי נבעלות בכעין זה. אך דאתי עלה משום דמצרפינן תרי מיעוטי מיעוט דאינן נבעלות ומיעוט דאינם מכונין לקדושין. ג"כ יש לנו ספק ספיקות גמורים ספק א' שמא לא נתייחדה וספק ב' שמא לא הי' היחוד בפני עדים ועוד ספק שמא לא הי' קדושין הן מהטעם דלא נבעלה והן מהטעם דלא נתכוונו לקדושין: יח) ואף לפי דעת הסוברין דבידוע שנתייחדה בפני עדים ה"ל קידושי ודאי כדמשמע מלשון רש"י בגיטין (דף