עין יצחק חלק ב קפז

הוא אם ימות מחולי זה ואף דלא התנה כן בפי' מ"מ אמדו חז"ל דעתו כן וכדאמרו דגיטו כמתנתו. א"כ תקשה דאמאי אמרו בסוגיא דגיטין (דף ע"ב) שם דרבא לא ס"ל לדרב הונא משום גזירה יש גט לאח"מ. הא בלא זה יופסל כל גט שכ"מ מטעם דהוי כמו תנאי קודם הכתיבה דכתיבת הגט הוא אם לא יעמוד ואם יעמוד יתבטל הגט ורוב חולין לחיים. והוי כתיבת הגט בספק בעת כתיבתו. ולשיטת רבא דס"ל בגיטין (דף פ"ד) דשתקו שתוקי לבעל כו' היה הדין נותן בכל גט שכ"מ דלא יהי' כשר עד דיתנה השכ"מ בפירוש מקודם כתיבת הגט דמגרשה אף אם יעמוד מחוליו: י) ומדחזינן דלא אתו עלה מטעם דהוי כמו תנאי קודם כתיבת הגט דהא האומדנא בשכ"מ הנותן גט יש לנו אף מקודם כתיבתו ואפ"ה לא פסלו משום זה מוכח מזה דדוקא היכא דתנאו הוי מצד דהתנה בפירוש מקודם כתיבת הגט בזה גזרו חז"ל שלא להתנות קודם כתיבתו. אבל היכא דלא התנה כן בפירוש רק מצד אומדנא אתו עלה בזה לא גזרו חז"ל אף היכא דהאומדנא הוי גם בעת כתיבת הגט מ"מ לא החמירו חז"ל בכה"ג. וע"כ הוצרכו שם לומר דרבא לא ס"ל לדרב הונא משום גזירה דיאמרו יש גט לאח"מ. ובאמת צריך ביאור עדיין לשיטת הרמב"ם דס"ל לחוש בעיקר דבר זה בחשש דאורייתא משום דכיון דלא הוברר בעת הכתיבה דלא הוי כריתות דלפ"ז קשה בהך דגיטין (דף ע"ג) הנ"ל דכיון דהוי ספק לנו בעת כתיבתו אם לא יעמוד מחליו א"כ לא מקרי כריתות וכבר נתבאר לעיל דאף היכא דאין לנו לחוש מן הדין לחשש ברירה דמ"מ היכא דלא הוברר לנו בעת כתיבתו דחושש הרמב"ם בחשש מה"ת וכנ"ל: יא) ובזה אין לומר כפי הסברא שכתבתי לעיל דכיון דאחר הנתינה יבורר לנו כו'. דזה אינו דהא שם בגיטין בגט שכ"מ גם לאחר הנתינה לא יבורר לנו אם לא יעמוד כו' וע"כ קשה כנ"ל. ורק לשיטת הר"ת בגיטין (דף ע"ב) שם דפי' דהך גיטו כמתנתו קאי על היכא דהתנה מהיום כו'. א"ש די"ל כמו בכל תנאים דאין להתנות רק אחר הכתיבה. משא"כ לשיטת רש"י והר"ח דמצד אומדנא אתו עלה והך אומדנא יש לנו גם בעת הכתיבה. ושיטת הרמב"ם ג"כ כשיטת רש"י והר"ח וכמבואר ברמב"ם פ"ט ה' גירושין ובמ"מ ובשו"ע סי' קמ"ה סעיף ד' ובביאור הגר"א זצ"ל שם ס"ק ד'. ולשיטת הרמב"ם דהוי בעיקר דבר זה חשש מה"ת. הוי דוחק לחלק כנ"ל דהא כיון דהוי עכ"פ ספק מצד האומדנא בעת כתיבת הגט א"כ לא הוי כריתות לפי טעמו. ויש לדון בזה הרבה: יב) אך יהי' כפי שיהיה עכ"פ מוכח מסוגיא זו דהיכא דלא התנה בפירוש דאין לחוש כלל אף דיש לנו ספק בעת הכתיבה ובעת הנתינה מכש"כ היכא דלא הוי הספק רק בעת הכתיבה. אבל אחר הכתיבה יבורר לנו בעת הנתינה כי הוא גט בלא תנאי א"כ מקרי בודאי כריתות בעת הכתיבה דידוע לנו כי אחר שיגיע לידה יהי' עליו שם כריתות. ובפרט דהא בנ"ד אף אם לא אמר בפירוש דמוסר הגט ביד השליח רק באופן שתרצה לקבל הגט. ג"כ ידעינן דלא יתן לה הגט רק כשתרצה האשה לקבלו. ע"כ אין לנו להחמיר בזה מצד תנאי קודם הכתיבה וכדמוכח מהך דגיטין (דף ע"ב) הנ"ל. ולכן שפיר נהגו להשליש גט למי שנצרך לילך למלחמה אף דהוי ספק בעת הכתיבה אם תתרצה לקבלו. ובאמת זה הוי זכות לה. ועיין באה"ע סי' ק"מ סעיף ה' ברמ"א דהיכא דהוי זכות לה דס"ל להרבה פוסקים דמזכה לה שלא בפני' משום דאנן סהדי דרוצית בכך. ואף המחמירין שם הוא משום דלא ברירא לנו שרוצית בהגט ושמא בעת שנותן להשליח אין רצונה בהגט. או משום סברת המהרי"ק בשם הרי"ף בפ"ק דגיטין דאינו גט עד שיבא הגט לידה כמבואר שם. אבל בגט ע"י שליח להולכה בודאי יכול לצוות להסופר ולהעדים לכתוב ולחתום וליתן אף שאינו בדעתו לגרשה בע"כ רק מרצונה. ובפרט לדברי הנו"ב דע"י שליח אינו יכול לגרשה בע"כ כלל אף בזמן הש"ס כנ"ל: יג) ונ"ד הוא כמו המבואר בגיטין (דף ס"ה ע"ב) דהמפרש והיוצא בשיירא באומר כתובו דכותבין ונותנין לה הגט. והא לדברי הנו"ב אין ביכולתם ליתן לה הגט בע"כ ואפ"ה כותבין ונותנין לה הגט. והעיקר הוא כיון דא"צ להתנות ע"ז בדרך תנאי רק דממילא הוא דכל זמן דלא תרצה לקבל הגט לא ינתן לה הגט ואין בדעתו שיותן לה הגט בע"כ. וע"כ אף להחולקים על הנו"ב מוכח דאין זה מקרי תנאי בעת הכתיבה. וכל זמן דלא יהי' נתינה לידה ממש. אין ממש בכתיבת הגט כלל. ואין זה דומה לכל תנאי בעת הכתיבה לפי דבנ"ד יתברר לנו דהוי גט כשר מיד שיגיע הגט לידה. ועוד דאף לאחר חתימת הש"ס דאין יכול לגרשה בע"כ רק מרצונה ולא ידעינן בעת הכתיבה אם תרצה לקבל גט. מ"מ יכול לצוות להסופר ולהעדים לכתוב ולחתום וליתן לה אם תתרצה לקבלו. כיון דאף בלא תנאי בפירוש ע"ז ג"כ לא יומסר לה הגט רק ברצונה משום דא"י לגרשה בע"כ וגם הא אין בדעתו ע"ז כנ"ל. וע"כ ה"ה אף בתנאי שמתנה בפירוש ג"כ לא יזיק כיון דהתנאי הוי למותר. וגם בלא התנאי ג"כ לא הי' בדעתו כלל לגרשה בע"כ אף אם הי' ביכולתו ובפרט האידנא שאין יכול לגרשה בע"כ. לכן ודאי יכול לצוות להסופר והעדים לכתוב ולחתום אף שאין ידוע לנו אם תתרצה לקבל הגט. ואין לחוש כלל. ויותר טוב אשר בעת שיצוה להסופר ולהעדים לכתוב ולחתום לא יתנה הבעל שום תנאי אז כלל רק אנן מעצמינו ידעינן כי השליח לא יתן לידה בע"כ רק אם תתרצה לקבלו ובלתי רצונה לא יהיה הנתינה כלל וכפי כל הטעמים שנתבארו בעז"ה: אחר כותבי כל זה ראיתי בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' ס"ו שהעיר בכעין זה ע"ש: ידידו יצחק אלחנן בהרב מ' ישראל איסר זצ"ל החופ"ק סימן נד נשאלתי נידון זוג א' זקנים שלא הי' להם בנים ונחלה וגירש את אשתו ואח"ז עמד מחוליו והי' דרים ביחד בדירה א' עם אחיו וב"ב ולפעמים היה אחיו נוסע לאיזה מקום כן היה משך שנה אחת לאחר הגט וכעת מת ונשאלתי אם צריכה אשתו חליצה או לא: א) תשובה עיקר המקור הוא בגיטין (דף פ"א) דאף לא ראוה שנבעלה צריכה גט וכמו שפסקו הראשונים והרי"ף והרמב"ם פ' י' ה' גירושין ה' י"ח אך הר"נ והריטב"א שם כתבו דיש פוסקין כר' יוחנן דבלא ראוה שנבעלה א"צ גט. אבל לדינא לא הובא שיטה זו כלל בשו"ע. וע"כ העיקר דבנתגרשה מהנישואין אף בלא ראוה שנבעלה צ"ג משום דהן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה: ענף א ב) והנה רש"י שם בד"ה בלא ראוה שנבעלה כתב דהא דצריכה גט שני זהו משום דאמרינן כיון דלבו גס בה ודאי בעל ואין אדם בועל בעילת זנות ואיכא קדושין עכ"ל. משמע דס"ל לרש"י דבנתייחדה מן הנשואין צריכה גט בודאי. אכן בהרמב"ם שם מבואר דבלא ראוה שנבעלה אף דנתייחד עמה בפני עדים דצריכה גט רק מספק. וכן הוא בשו"ע בסי' קמ"ט סעיף ב' וסעיף ד'. והנה החתם סופר אה"ע ח"ב סי' נ"ט כתב להסביר במה דכתבו דה"ל רק ספק קדושין. דאף דאיכא רוב מ"מ יש הכא תרי מיעוטים היינו מיעוט המעמידים א"ע בלא בעילה ומיעוט מהבועלים שעושים בעילתן בעילת זנות ובצירוף שני מיעוטים ה"ל ספיקא כו' עכ"ל. וכעין זה מצינו