עין יצחק חלק ב קפו

מחמת מרחק מקומה וביום אחר יהי' מוקדם. ואלו ע"י השליח הא זה לא הוי בידו שיומסר לה הגט בע"כ א"כ הא לא הוברר לנו רצונה על קבלת הגט בשעת כתיבת הגט. ואין סברא לומר דכל הנך דמבואר בכולי ש"ס דשולח גט לאשתו דמיירי הכל דהי' ידיעה מן האשה שנתרצית לקבל הגט בעת כתיבת הגט. [וכן אין סברא לומר דמיירי הכל בכתב שבוע ולא זמן היום. ועיין באה"ע סי' קל"ו בב"ש ס"ק ז' ובאו"ח סי' של"ט במג"א ס"ק ט' וקצרתי]. ומוכח מן כ"ז דאף היכא דלא היה ידוע לנו בעת כתיבת הגט אם תתרצה לקבל הגט וגם היכא דאינו בידו לגרשה בע"כ דמ"מ כותבין הגט אף לכתחילה. ולא חיישינן למה דאמר רבא בגיטין (דף פ"ד) דשתוקי שתקי לבעל עד דכתביתו להתורף כו' [והא דגיטין (דף י"ח) כתבי' ואותבי' בכיסתי' דאי מפייסה תפייס אין זה שייכות לענינינו כלל וקצרתי]: ה) והטעם הוא פשוט דכזה לא מקרי תנאי כלל. ודוקא במה דיש ביד הבעל לעשות לולי התנאי רק מן פאת התנאי שהתנה הבעל הוא מבטל למה שהיה בידו לעשות בלא התנאי. הוי זה בשם תנאי דאין יכול להתנות ע"ז מקודם כתיבת הגט לפי מה דתקנו חז"ל כן. וכן לשיטת הרמב"ם והשו"ע בסי' קמ"ז סעיף ב' דתנאי קודם כתיבת הגט יש בו חשש דאורייתא משום דשייר לו זכות בהגט ואין זה כריתות. וזהו ע"פ הירושלמי דגיטין פ"ג ה' א'. והעיקר הוא דבעת כתיבת הגט בעינן דיהי' מבורר טפי וכעין סברת התוס' בגיטין (דף כ"ד ע"ב) ד"ה לאיזו שארצה אגרש כו'. ועיין ביש"ש שם. ועיין בשירי קרבן בירושלמי שם בד"ה דר"ש היא כו'. ובב"ש סי' קמ"ז ס"ק ג' ובביאור הגר"א זצ"ל שם. וכ"ז הוא רק היכא דלולי התנאי דהתנה בפי' הי' מהני הגט בכל גווני. ע"כ קרינן ליה בתנאו דהתנה דשייר לו זכות בגופו של גט בעת הכתיבה. וכפי הנראה מן לשון הרמב"ם והשו"ע בסי' קמ"ז סעיף ב' הנ"ל. אבל היכא דאף בלתי התנאי דהתנה אינו בידו בשום אופן לגרשה בלתי רצונה ע"כ שפיר יכול לעשות לשליח את הסופר שיכתוב הגט. וימסרנו ביד השליח דיגרשה כשתרצה לקבל הגט. וע"כ אף האידנא דאי אפשר בשום אופן לגרשה בע"כ וגם בעבר וגירשה בע"כ אין הגט כלום כמבואר בהתקנות סוף שו"ת מהר"ם מרוטנבורג וידעתי למש"כ הנו"ב בזה ואכ"מ. דמ"מ שפיר כותבין ונותנין אף בעת שלא נברר לנו דעת האשה: ו) ויש להסביר ביתר ביאור דהא עיקר התקנה דרבא דאמר שתקי שתוקי להבעל כו' הי' זה היכא דהתנאי שלו הוא לאחר שיומסר הגט ליד האשה ויהי' נתינה לידה ואחר נתינת גט יחול התנאי שהתנה בזה שפיר שייך סברת הרמב"ם והשו"ע דכתבו דלכן ספק מגורשת משום דהוי בזה שיור להבעל זכותו בגופו של גט. והכוונה דאין זה מקרי כריתות כנ"ל. אבל היכא דהוי תנאו בעיקר הנתינה לידה ואם לא תתרצה לקבלו אז לא הוי נתינה בעולם כלל. ע"כ אין לחוש כלל אף דבעת כתיבת הגט לא הי' ידוע לנו אם תתרצה לקבלו. ולא שייך בכה"ג לומר דלא הוי כריתות בכה"ג. דהא בלא"ה כ"ז דלא יומסר הגט ליד האשה לא הוי שום ממש מן הגט. רק היכא דאף לאחר שיומסר הגט לידה לא נתברר אם יהי' גט או לא מצד התנאי בזה שפיר חששו לחשש דאורייתא לשיטת הרמב"ם והשו"ע וסייעתם. או מדרבנן דתקנו מצד גזירה לחוש בכה"ג. אבל היכא דאחר הנתינה לידה יהי' מבורר לנו בלא שום תנאי דהוא גט כשר לגמרי רק דלא נתברר לנו בעת כתיבתו אם יהי' נתינה לידה או לא. בכה"ג כשר הגט וקרינן ליה שפיר כריתות דהא ידוע לנו בעת כתיבתו דבעת דיגיע הגט ליד האשה תהיה מגורשת. והא כל זמן דלא יהיה נתינה לידה בודאי לא שייך למקריי' כריתות משום הכתיבה לבד. ועיקרו הוא רק בעת שיומסר לידה אז יהיה כריתות וע"כ כיון דבעת דיגיע לידה לא יהיה שום תנאי אחר על הגט ע"כ לא גזרו חז"ל בזה וכן להסוברים דיש בזה חשש מה"ת אבל בנ"ד אין בו שום חשש כלל וכפי שנתבאר בטוב טעם: ענף ב ז) והנה הא אף בזמן הש"ס דהיה יכול לגרשה בע"כ. מ"מ הא ביד האשה לברוח ממנו ולא יהיה ביד הבעל לגרשה בע"כ. וכדמצינו בגיטין (דף י"ב ע"ב) גבי עבד דאמרו וכי תימא אי בעי זריק ליה גיטא שביק ליה ועריק ואזל לעלמא. ועיין במהרש"ל ומהרש"א שם. והא דאמרו בכולי ש"ס דבידו לגרשה וכן בבעל שאמר גרשתי את אשתי או שאמר יש לי בנים דנאמן משום דבידו לגרשה. פירשתי במק"א הכוונה דזהו זכותה ובודאי תתרצה לקבל את הגט. והנה בכתובות (דף ט') אמרו דבעל שאמר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו. ולכאורה קשה ע"ז מן הא דסוף נדרים בהאומרת טמאה אני לך דכתב הר"נ שם דלא דיינינן בזה שווי' אנפשי' חד"א משום דמשועבדת לבעלה. א"כ קשה אמאי לא דיינינן גם באומר פ"פ מצאתי דלא יהי' יכול לאוסרה עליו דהא משועבד לה. אבל באמת אין זה קשה משום דשא"ה דהא ביד הבעל לגרשה בע"כ וע"כ לא אלים שיעבודה כ"כ אך לפי מש"כ להסברא דבידה למיערק א"כ אינו בידו לגרשה. ומ"מ י"ל דשא"ה גבי פ"פ דמיירינן לענין זכות האשה דיש לה לתבוע מבעלה כל חיובי האשה שיש לה על בעלה מצד מה שמשועבד לה בזה שפיר דיינינן דאין זה מקרי שעבוד אלים כיון דהא אם תבא לתבוע ממנו את זכות השעבודים שיש לה עליו אזי בידו לגרשה בע"כ. והא דר"פ המדיר דאמרו וכי משועבד לה היכי מצי מדיר כו'. כתבתי מזה במקום אחר. משא"כ גבי עיקר נתינת הגט לאשתו בזה שפיר יש לדון דהא הוי בתנאי אם יהיה בידו ליתן לה הגט. ובאמת הא אין זה בידו דהא יכולת בידה לברוח ממנו באופן שלא יהיה היכולת ביד הבעל לתת לה הגט בע"כ אם תברח ממנו. א"כ יהי' זה כמו תנאי קודם כתיבת הגט לפי דברי כת"ר ולא יהיה מהני הגט אף קודם חתימת הש"ס כ"ז שלא נתרצתה מרצונה בפירוש לקבל הגט מקודם שנכתב הגט. ובאמת זה אינו דהא בזמן הש"ס היה יכול לגרשה בידו בע"כ בודאי. וע"כ מוכח דכה"ג אין זה מקרי בשם תנאי כיון דאף בלא תנאי בפי' ממנו אין ביכלתו לעשות באופן אחר כלל ע"כ ה"ה בנ"ד אף לאחר דתיקן רגמ"ה שלא לגרשה בע"כ כנ"ל. ג"כ יכול לצוות להסופר לכתוב את הגט אף היכא דלא נתברר לנו רצון האשה אם תרצה לקבל את הגט. משום דמה דאין יכול לעשות במה שאינו בידו אין זה מקרי בשם תנאי כלל. או כפי הטעם השני שכתבתי לעיל דכיון דלאחר שיגיע הגט לידה לא יהיה שום תנאי אחר ע"כ אין זה דומה להך דגיטין (דף פ"ד) ולהך דאה"ע סי' קמ"ז וכמש"כ לעיל בארוכה: ח) וכעין זה מצינו באה"ע סי' א' ובסי' קי"ט שכתבו גבי אשה שנשתטית דישליש גט ביד שליח עד שתשתפה. והמל"מ בפ"ו ה"ג השיג ע"ז משום הכלל דמה דלא מצי עביד לא מצי משווי שליח ועפ"ז כתבו האחרונים דהיכא דמה"ת היא בת גירושין רק מדרבנן אינה ראויה לגירושין דבזה לא דיינינן להכלל דכל מידי דלא מצי עביד כו'. ואי נימא כמש"כ כת"ר דכיון דאינו יכול לגרשה בע"כ. רק מרצונה דזה הוי כמו תנאי דאין כותבין גט ע"פ תנאי. א"כ ה"ה בנשתטית כיון דאין יכול ליתן לה הגט רק באם תשתפה ואין בדעתו ליתן לה הגט רק כשתשתפה. וזה ידוע גם להעדים והסופר מקודם הכתיבה והחתימה. ועכ"ז לא ערערו מטעם זה שום גאון בעולם. ומוכח מזה כמש"כ דהיכא דלא בעינן בזה לתנאי מפורש מן הבעל ע"כ לא דיינינן בזה להך דינא דסי' קמ"ז הנ"ל או כפי הטעם השני כנ"ל: ט) ויש להעיר מזה בהך דגיטין (דף ע"ב ע"ב) דאמר רב הונא גיטו כמתנתו כו' דרש"י והר"ח פירשו דאף בלא התנה מהיום אם מתי ג"כ הדין הוא בשכ"מ שנתן גט דאם עמד חוזר. ואמרו שם בגמ' דרבה ורבא לא ס"ל לדרב הונא משום גזירה כו'. וידוע שיטת רש"י בגיטין (דף פ"ד) דרבא דאמר שתקי שתוקי לבעל עד דכתביתו לתורף דאף בנתקיים התנאי אפ"ה הגט פסול. ועיין בב"ש סי' קמ"ז ס"ק ג'. א"כ תקשה בכל שכ"מ המצווה לכתוב הגט דידוע לכל ע"פ אומדנא דאם יעמוד דאינו נותן הגט ע"ד זה. רק עיקר נתינת הגט