עין יצחק חלק ב קפה

לב) והט"ז באה"ע סוף סי' קמ"ה דעתו להקל האידנא דאין מניחין לייבם דמקרי זכות המועיל בזיכו לה גט. והבית מאיר הביא לדברי היש"ש ביבמות (דף ט"ו) דכתב דהאידנא דאין נוהגין ביבום ומכש"כ ביש להיבם אשה דבדיעבד מגורשת ופטורה מחליצה. וכיון דנתברר בראיות נכונות דבכה"ג כמו בנ"ד הוי זכות גמור יש לנו לסמוך על כל זה ולהתירה לשוק בלא חליצה. ולכאורה עומד לנגדינו דברי הרמ"א באה"ע סי' ק"מ סעיף ד' שכתב דיש מחמירים ביבם עוזב והבעל מזכה גט לה כדי שלא תפול קמי יבם. ואפשר דהתם מיירי שלא הי' זכוי הגט בתנאי אם מתי ואם לא מתי כו' א"כ בכה"ג י"ל דמקרי חובה וכמש"כ לעיל וכמש"כ הרדב"ז ח"א סי' ע"ה. אבל אם נעשה הזכוי בתנאי י"ל דמהני וכנ"ל. וכן י"ל במה דסתם הרמ"א בסוף סי' קמ"ה במה דכתב המחבר שם בשכ"מ המזכה גט לאשתו דחולצת. ולא העיר דהאידנא שאני. די"ל דהא כעין זה כתבו האחרונים בסי' י"ז סעיף ד' גבי חמש נשים דיבמתה הוי מן חמש נשים. וכתבו דבזה"ז דלא נהגו ביבום דנאמנת והרמ"א דסתם שם זהו משום דנקטו כפי המבואר בגמ' ונפ"מ במקומות דנהגו לייבם. ועיין בב"ש סי' א' ס"ק כ"ה. כן י"ל במה דסתם הרמ"א בסוף סי' קמ"ה. דנפ"מ להיכא דנהגו ביבום. אבל לפי מה שנהגו במדינתינו שלא לייבם וכמש"כ הרמ"א לקמן בסי' קס"ה י"ל דנשתנו כמה דינים המבואר מקודם: לג) ועדיין יש מקום להחמיר בנ"ד דאף דנימא דהוי זכות לה. עכ"ז יש לחוש לשיטת הרי"ף בגיטין (דף י"א) דכתב בתנו שחרור זה לעבדי דלא יחזור דהני מילי לחזרה אבל למיפק לחירות לא נפק עד דמטי גיטא לידי'. ומבואר במהרי"ק שורש קמ"א והובא בבית יוסף סי' ק"מ דה"ה במזכה גט לאשתו לא מהני רק לחזרה אבל אינה מתגרשת עד שיגיע לידה בחיים. וע"כ החמירו האחרונים בתשובות בזכוי גט עוזב. אך באמת אין לחוש בנ"ד דהא חזינן דהרמב"ם פ' ו' ה' עבדים ה' א' מחלק דבאמר תנו בעינן שיגיע לידו מחיים אבל באמר זכו נפק לחירות מיד. וכ"כ השו"ע ביו"ד סי' רס"ז סעיף ע"ו וכ"כ הטור שם בשיטת הרי"ף דלא החמיר רק באמר תנו אבל באמר זכו גם הרי"ף מודה דלא בעינן שיגיע ליד העבד מחיים. וכ"כ הכ"מ והלח"מ שם דהרמב"ם הולך בשיטת הרי"ף ע"ש. וע"כ בנ"ד דזיכה הגט בלשון זכה אין לנו להחמיר כלל משום זה. וכן לפי מש"כ הפוסקים בטעמו של הרי"ף דלכן בעינן שיגיע לידה מחיי הבעל משום דהוי כמו דהתנה דלא תהיה מגורשת עד דלימטי הגט לידה. א"כ היכא דהתנה בפירוש דתהא מגורשת מיד וגם בלשון זכה וכמו בנ"ד אין לנו להחמיר כלל אף לשיטת הרי"ף. ובדרך פלפול יש לי מה לדון בשיטת הרי"ף הרבה רק אין העת גורם להאריך יותר: לד) סיומא דפסקא כי דעתי מסכמת לדעת כת"ר להתירה לשוק בלא חליצה כי במקום הדחק כמו בנ"ד דהוי חשש עיגון יש לנו לסמוך על כל מה שנתבאר בעז"ה: ידידם יצחק אלחנן בהרב ר' ישראל איסר זצ"ל החופ"ק נאווהרדאק. סימן נג אל כבוד הרב ה"ג כו' א) מכתבו הגיעני בשאלתו במי שיוצא לצבא ואשתו אינה אצלו ורוצה להשליש גט עבורה ביד שליח וע"פ ב"ד אם תתרצה לקבל הגט דימסור לה. וע"ז כתב כת"ר דיש לחוש ע"פ המבואר באה"ע סי' קמ"ז ובגיטין (דף פ"ד) במימרא דרבא דאין להתנות שום תנאי בעולם מקודם כתיבת הגט. וע"כ בנ"ד דאין נותן את הגט רק בתנאי שתרצה לקבל הגט ובעת כתיבת הגט אינו מבורר לנו אם תתרצה לקבל הגט ע"כ הוי זה כמו תנאי קודם הכתיבה דלא מהני הגט כ"ז דלא היה ריצוי שלה על כתיבת הגט בעת כתיבתו אף דמתרצית עכשיו לקבל הגט. ומחלק דשאני בזמן הש"ס דהי' בידו לגרשה בע"כ א"כ הי' יכול לכתוב להגט אף דאינו מגרשה בע"כ ודומה זה להך מימרא דרבא דאמר שתוקי שתקי להבעל עד דכתביתו כו'. משא"כ האידנא דא"י לגרשה בע"כ והאריך כת"ר בזה: ענף א ב) והנני להשיבו כי אין מקום לחששות כת"ר וכבר נהגו בכל בתי דינין אם יבא אחד מן הנשלח לצבא וכיוצא ורוצה להניח גט עבור אשתו שמזדקקין הב"ד לזה ובאופן שאם תתרצה לקבלו שיומסר לה מן השליח. ואין פוצה ומערער לחוש לסברות כת"ר. וכן מוכח מן הך דיבמות (דף קי"ח) דבעי רבא המזכה גט במקום יבם מהו וכן במקום קטטה. ומיירי שלא בפני האשה דאם היתה שם א"צ לזכוי. ונכתב הגט בעת שלא נברר לנו רצונה ודעתה. אך די"ל דכיון דאי נימא דזכות הוא לה א"כ הוי כמו שנתברר לנו בעת הכתיבה דנתרצית ע"ז. אבל כן מוכח ממה דמצינו בש"ס דשולח גט ממדינת הים לא"י אף היכא דבעת כתיבת הגט לא היתה האשה שם והיא במרחק מקום מן הבעל ולא הי' יכולת ביד הבעל למסור הגט להאשה באותו היום שנכתב בהגט. רק ע"י השליח שהוזמן להיות שליח מקודם כתיבת הגט וכפי הדין. א"כ לא הי' ביד הבעל למסור לה הגט בע"כ. וכן אינו יכול לגרשה בע"כ ע"י שלוחו לשיטת הנו"ב במ"ק ח' אה"ע סי' ב' דאף בזמן הש"ס אינו יכול לגרשה בע"כ ע"י שליח משום דה"ל תופס לבע"ח כו'. וכן בכמה תשובות מן הנו"ב שקיל וטרי מזה. ועיין בנו"ב במ"ת סי' ק"י. ובספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' י"ד ענף ב'. עכ"פ לדברי הנו"ב דהשליח אינו יכול לגרשה בע"כ. א"כ אי נימא כדברי כת"ר דהיכא דאינו ידוע לנו רצונה אם תרצה לקבל הגט וע"כ הוי זה תנאי מקודם כתיבת הגט דלא מהני הגט. א"כ לא יהי' יכול לשלוח גט ע"י שליח כ"ז שלא נודע בעת כתיבת הגט שרצונה לקבל הגט היכא דהוא במרחק מקום ממנה. וכן מוכח מן ב"ב (דף קס"ז) דכותבין גט אע"פ שאין אשתו עמו ובאה"ע סי' ק"כ ומשמע אף במרחק ואף האידנא: ג) וכן אף להחולקים על הנו"ב וס"ל דבזמן הש"ס היה יכול לגרשה בע"כ ע"י שליח. מ"מ תקשה אי נימא כדברי כת"ר דהא אין זה ביד הבעל רק זהו ביד השליח אם ירצה השליח למסור לה בע"כ. ואף דאמרינן חזקה שליח עושה שליחותו. עכ"ז הא לא סמכינן על החזקה דשליח עושה שליחותו רק לחומרא ולא לקולא כמבואר בגיטין (דף ס"ד) ועירובין (דף ל"ב). וידעתי מה די"ל כיון דעיקר החומרא בהך דכתיבת תנאים קודם כתיבת הגט אין זה רק מדרבנן לשיטות רוב פוסקים ע"כ סמכינן בזה על חזקה שליח כו'. אבל באמת זה ליתא מכמה טעמים ובפרט דהא מיירינן הכא דהשליח ימסור להאשה בע"כ א"כ בכה"ג לא שייך כלל להך חזקה שליח כו'. דמי יודע דיהי' זה ביד השליח למסור לה בע"כ של האשה. וכן יש לדון דלא שייך לומר כלל להחזקה שליח יעשה שליחותו דמי יודע דיקיים השליח למה שהבטיח לעשות דשמא לא ירצה להיות חב ולהפסיד זכות של האשה ולא יהי' חב לדידה כי בזה ודאי י"ל ואשר לא טוב עשה בעמיו וכדאמרו כה"ג בשבועות (דף ל"א) ובח"מ סי' קכ"ג סעי' ט"ו. ועיין מזה במשנה למלך פ"ד ה' בכורות ובנו"ב מ"ק ח' אה"ע סי' ב' במה דכתבו שם בענין חזקה שליח כו' ואכמ"ל בזה: ד) והעיקר דמוכח מכל שולח גט ממדינת הים לא"י דאף דאינו ביד הבעל לגרשה בגט זה באותו היום