עין יצחק חלק ב קפב

ע"ז) שם א"כ הא בידה שלא יהי' חצר המשתמר ואז לא יועיל לכ"ע. אך זה יש לדחות דהא משכחת גווני דלא יהי' זה בידה. וע"כ אמרו נהי דבידו לגרשה אבל אין בידו לקדשה כדי דיהי' נפ"מ אף לאיזה גווני בעולם דלא יהי' חלין הקדושין כלל וקצרתי: ענף ג יג) נחזור לענינינו דמוכח מן התוס' גיטין (דף י"ז) הנ"ל במה שכתבו דאפילו מכאן ולהבא לא מצינו שיהא נאמן כשאשתו מכחישתו. דס"ל דלא דיינינן לומר בידו לגרשה בע"כ רק בידו לגרשה מרצונה שתתרצה לקבל גיטה מן הסתם כנ"ל. וידעתי מה דיש לדון בכל זה ע"פ דברי הנתיבות בכללי מיגו ס"ק י"א שכתב דהך בידו לגרשה לא הוי מן דין מיגו רק כמו באיסורין דמהימן לפי שהי' בידו כבר ע"ש. ולפ"ז א"ש פשט סברת התוס' דלכן אינו נאמן כשאשתו מכחישתו. משום דהא גם באיסורין דנאמן ע"א דהיכא דהוי הכחשת הבע"ד אינו נאמן הע"א. אבל לענ"ד אינו כן דהא דבר בערוה באיתחזק איסור דא"א הדין נותן דאם לא הוי בידו ממש אינו נאמן. וכמו שראיתי כן בשב שמעתתא שמעתא ו' פ"א שכתב להוכיח כן מהא דאינו נאמן הבעל למפרע כו' ע"ש. וכתב דלא כהנתיבות אלא דזהו משום מיגו ממש דמהני גם גבי ממון. ולכן שפיר כתבתי להוכיח כן מן התוס' גיטין הזה. ולפי מש"כ דהא דמהימן לומר יש לי בנים לפוטרה מן היבם משום בידו לגרשה דזהו משום דמן הסתם תתרצה לקבל הגט דהוי זכותה כדי דלא תפול קמי יבם. יש ליישב עפ"ז למה דאי' בירושלמי קדושין פ"ג ה' ח' על מתני' דהאומר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן. דר' יוחנן אמר דאינו נאמן לומר יש לי בנים ופי' שם דס"ל דמשנה דשם מיירי בלא מוחזק באחי אבל במוחזק באחי אינו נאמן. ויש להקשות ע"ז דהא בב"ב (דף קל"ד) על משנה דהאומר זה בני נאמן אמרו בגמ' שם דהא תנינא בקדושין דיש לי בנים נאמן לפוטרה מן היבם. ומשנינן התם דלא מוחזק לן באח הכא אע"ג דמוחזק לן באח עכ"ל הגמ'. ולפ"ז תקשה כן על ריו"ח דבירושלמי. וכן ראיתי בספר מקור מים חיים ח"ב סי' ג' שהקשה כן על הירושלמי הזה: יד) אכן לפי מה שכתבתי א"ש לפי מה שנתבאר דהך דנאמן לומר יש לי בנים לפוטרה מן היבם משום בידו לגרשה דזהו דמן הסתם תתרצה לקבל הגט כדי שלא תזקק ליבם וזהו זכות לה. אך עדיין יש לומר דלא תתרצה לקבל הגט דהא רוב חולין לחיים ושמא לא ימות וטב למיתב טן דו וכמש"כ לעיל. אך י"ל דיכול לגרשה ע"י תנאי אם מתי כו' וכמש"כ לעיל. אבל לר' יוחנן דס"ל אין ברירה ואף בדבר העומד להתברר וכמש"כ לעיל להוכיח כן מהך דעירובין (דף ל"ו). [ועיין בגיטין (דף כ"ה) וביצה (דף ל"ז) ובשא"ד מזה וקצרתי]. א"כ אינו יכול לגרשה בתנאי אליבא דריו"ח. א"כ שייך לומר טב למיתב טן דו ולא תרצה לקבל גיטה. וע"כ א"ר יוחנן דאינו נאמן לומר יש לי בנים משום דלדידיה לא שייך הך דבידו לגרשה. וא"ש דברי הירושלמי בשם ר' יוחנן כנ"ל: טו) וגם י"ל דאף אי נימא דהך בידו לגרשה הוי הכוונה דיגרשה בע"כ וכמש"כ המל"מ. עכ"ז יש ג"כ מקום לתרץ קושיות המקור מים חיים הנ"ל ע"פ מש"כ משום דיש לומר דאפשר לא ירצה לגרשה דיחוש דשמא אחר שיגרשנה לא תרצה להנשא לו שנית. אך י"ל דיכול לגרשה על תנאי אם מתי. אבל לריו"ח דס"ל אין ברירה א"כ אין לו מיגו הנ"ל. דלא ירצה לגרשה דיחוש שמא לא תרצה להנשא לו אחר הגירושין. והמשנה דס"ל יש לי בנים נאמן אזלא לשיטתיה דס"ל בגיטין (דף ע"ב) דיכול לגרשה על תנאי מהיום אם מתי כמבואר שם. וזה כוונת הירושלמי דמסיק שם דהגע עצמך שהיה כהן. הכוונה שהוכיחו דע"כ הכוונה דבידו לגרשה על תנאי. דאל"כ כהן איך מהימן. וע"כ מוכח דכוונת המשנה דיש לי בנים נאמן משום דבידו לגרשה על תנאי. וכיון דעל תנאי הוא א"כ לא מהימן אף ישראל דיחוש שמא לא תתרצה להנשא לו כיון דאין ברירה ולא מהני תנאי. וכוונת הירושלמי להוכיח דע"כ המשנה דתניא דיש לי בנים נאמן דמשמע דאף בכהן. דע"כ משום דס"ל דיכול לגרשה על תנאי וכשיטת המשנה בגיטין. אבל לר' יוחנן דס"ל אין ברירה אין בידו לגרשה על תנאי. וע"כ לא מהימן לומר יש לי בנים. ומתורץ שפיר קושיות המקור מים חיים הנ"ל: טז) ועכשיו שנתבאר דכוונת הגמ' דמהימן לומר יש לי בנים דבידו לגרשה שבודאי תתרצה לקבל הגט כדי שלא תפול קמי יבם. א"כ יש להקשות דאיך אמרינן דבודאי תתרצה. הא יש לומר דלמא לא תרצה לקבל הגט דרחמא ליבם וכדאמרינן ביבמות (דף קט"ו) דחוב הוא לה לקבל הגט במקום יבם. אך לשיטת הרשב"א דהובא במ"מ להרמב"ם פ"ג ה' חליצה ה' ה' דכתב דלכן בבעל לא שייך דיקא ומינסבא משום דסומכת על בעלה לגמרי דלא חשדתו למשקר. י"ל דלכן מהימן במיגו דבידו לגרשה משום דעכשיו דאומר יש לי בנים ואסורה להיבם זכות הוא לה דסומכת דבעלה לא ישקר וע"כ בודאי זכות הוא לה. אבל לשיטת הראב"ד שם דלא ס"ל סברת הרשב"א הנ"ל. וכן הרמב"ן לא ס"ל סברת הרשב"א הנ"ל. אך תי' דזה לא מקרי עביד לגלויי והובא דבריהם בחמדת שלמה סי' ט"ו שהאריך בשיטתם ע"ש. א"כ קשה דהא י"ל דרחמא ליבם ורוצית להנשא ליבם כיון דלא מהימן לומר יש לי בנים לאסרה דאין נאמן רק במיגו דיגרשה. וכיון דלא תרצה לקבל הגט לא יוכל לאסרה על היבם: יז) ויש לתרץ דלפי מה דאי' בכתובות (דף כ"ג) בע"א אומר נתקדשה וע"א אומר לא נתקדשה דלכתחילה לא תנשא. ואף בע"א המכחישו ואומר דלא נתקדשה כלל ג"כ שיטת הרבה פוסקים היינו הרמב"ן והראב"ד והרשב"א וש"פ דלכתחילה לא תנשא והובא שיטתם בב"ש סי' מ"ז ס"ק ה'. ובסי' מ"ב בב"ש ס"ק ז'. ואף דאין דבר בערוה פחות משנים. עכ"ז לכתחילה לא תנשא דמשום חומרא דעריות החמירו משום הסר ממך עקשות פה. ועיין בשעה"מ פ"ט ה' אישות שהעלה דאף דבאיסורין לא מחמירין אף לכתחילה כשע"א מכחישו. עכ"ז בא"א החמירו דלכתחילה לא תנשא. א"כ י"ל דה"ה באומר יש לי בנים דאף אי נימא דאינו נאמן עכ"ז לכתחילה ודאי אסורה להנשא ליבם משום הסר ממך עקשות פה. וגם גבי איסורים ס"ל להראב"ד והרשב"א דע"א מהימן לאסור כמש"כ הש"ך בסי' קכ"ז ס"ק ט"ז. ואף קרוב מהימן באיסורים מכש"כ דבערוה החמירו ג"כ לחוש לכתחילה אף בקרוב מעיד עלי'. מכש"כ משני עדים המכחישים זא"ז דבאיסורים לא החמירו. ועכ"ז בערוה חששו לכתחילה וכמש"כ השעה"מ כנ"ל. כש"כ בהך גוונא דבאיסורים החמירו כש"כ דלכתחילה מחמירים בערוה ובודאי ג"כ גבי איסור אשת אח החמירו לחוש לכתחילה דהא הבית מאיר בסי' מ"ב כתב דמשום מעלת יוחסין החמירו דלא תנשא לכתחילה. וע"כ גם כן באשת אח חוששין לכתחילה דהא הוי הוולד ממזר. דלכתחילה לא תנשא דשייך ג"כ משום מעלת יוחסין: יח) והא דאה"ע סי' קנ"ז סעי' ו' בבא א' ואמר אני אחיו דאף דע"א מעיד אינו נאמן ומשמע אף לכתחילה. י"ל דלא החמירו לכתחילה רק משום מעלת יוחסין היכא דיש חשש ממזר. וביבמה לשוק אין חשש ממזר כדאי' באה"ע סי' קנ"ט סעי' ב'. וכיון דלכתחילה אינה יכולה להתייבם באומר יש לי בנים. ע"כ הוי זכות לה זכוי הגט ושפיר מהימנינן ליה יש לי בנים במיגו דיגרשה ג"כ דאז בודאי תתרצה על קבלת הגט דלא שייך בזה רחמא ליבם כיון דלכתחילה לא תנשא להיבם. ואף דבדיעבד אם ניסת לא תצא עכ"ז לא חיישינן דלמא לא תתרצה לקבל הגט ותסיק אדעתא דתנשא לו דאז בדיעבד לא תצא דכיון דלכתחילה אסורה אז זכות הוא לה קבלת הגט: יט) ולכן לא חלקו הפוסקים בין אם האשה רחוקה מהבעל בעת מיתתו שאז אין בידו לזרוק לה הגט. משום דכיון דלכתחילה לא תנשא אז הוי זכות לה ויכול לזכות לה הגט