עין יצחק חלק ב קעז

האסורין של ישראל דסמכינן על שארית ישראל כו' לפי דבאמת לחזרה לא חיישינן משום דלא שכיח. ורוב הא מהני באיסורין וגם בנפשות. משא"כ גבי להוציא ממון לא סמכינן על רובא וחיישינן שפיר שמא חזר הלוקח מן המכירה. וממילא הוי חוב ואין חבין שלא מדעתו. אך עדיין תקשה דאמאי במת מת למוכר וחייב המוכר להחזיר דמיו להלוקח דהא מספיקא אין מוציאין ממון מן המוחזק בפרט דהא הרוב מסייע ליה. אך זה אינו קשה משום דהא כבר כתבתי לעיל בשם הראשונים שהוציאו מן הא דב"ב (דף קל"ח) דגם בזכיי' אם צווח לסוף כשנודע לו אין זכין לו בע"כ משום דאז מקרי זה חובה ואין חבין לו בע"כ. וכמו דפסקינן בח"מ סי' רמ"ה וכמו בכתובות (דף י"א) גבי קטן מטבילין דהגדיל יכול למחות. ולכן אף שגילוי דעתא הוי זכות. עכ"ז הא לא עדיף זה מכל זכיות דקיי"ל דיכול למחות בעת שנודע לו הזכיי'. א"כ ממילא לפ"ז נכון מה שאמרו מת מת למוכר. משום דהלוקח יכול למחות כשנודע לו הזכיי' כדי שלא יכנס הבהמה ברשותו להתחייב באונסין ולכן מת מת למוכר. אך בד' פרקים בשנה אמרו מת מת ללוקח אף דיכול למחות בכל זכיות התם שאני דכיון דמצד עצמו הוי זכות וגם היה גלוי דעתו ג"כ לכן כה"ג אינו יכול למחות ולצווח על הזכיי'. משא"כ בשאר ימות השנה דלא הוי גלוי דעתו א"כ לא עדיף משארי זכיות דקי"ל דיכול למחות. ולכן בארבעה פרקים משחיטין את הטבח בע"כ ולא חיישינן שמא חזר בנתיים. משום דבד' פרקים וע"י צירוף גילוי דעתו ביחד הוי מיעוט דמיעוטא דכה"ג מוציאין ממון כידוע: יח) אך עדיין תקשה לפי מה דאי' בכתובות (דף י"ב ע"ב) דעד כאן לא קאמר ר"ג התם משום דאיכא לאוקמה על חזקה כו'. אלמא דברי ושמא בצירוף אוקי אחזקה מוציא מן חזקת ממון לכ"ע. א"כ תקשה דאמאי בשארי ימות השנה אין משחיטין את הטבח בע"כ משום חשש מיעוטא דשמא חזר בנתיים. הא כיון דהלוקח אומר ברי לי שלא חזרתי בנתיים וגם רובא מסייע ליה משום חזרה לא שכיח ורובא עדיף מן חזקה. וגם יש בזה גם אוקי אחזקה שלא נעשה דבר מחודש היינו החזרה ולא נשתנה דעתו בנתיים. א"כ יהיה יכול להוציא מן המוחזק ע"פ טענת ברי שלו עם הרוב דמסייע ליה מן המוחזק דטוען שמא. ואפשר לחלק דשאני התם דיש חזקת הגוף דמסייע לה. וכתבו התוס' בכתובות (דף ע"ה ע"ב) בד"ה אבל היכא דליכא כו'. דחזקת הגוף חשיבי טפי מכל החזקות ע"ש. אך זולת זה י"ל דבאמת מחמת זה ניחא הא דר' יוחנן מוקי הך דארבעה פרקים בחולין התם משום טעם אחר. ולא רצה לומר דמיירי בזיכה לו ע"י אחר. משום דהא התוס' בכתובות (דף י"ב ע"ב) כתבו בד"ה אלא דאיכא מיגו כו' דלר' יוחנן בההיא דמוכת עץ ליכא מיגו. ובע"כ מוכרח לומר אליבא דר' יוחנן הטעם משום אוקי אחזקה ולא משום התי' א' דהתם דאמרו בגמ' שם דשאני התם משום דאיכא מיגו. ולכן לר' יוחנן דלשיטתו מוכרחים אנו לומר דהיכא דהוי ברי בצירוף אוקי אחזקה מוציא מן חזקת ממון. א"כ לפ"ז גם בשארי ימות השנה כיון דהיה גילוי דעת מן הלוקח א"כ הוי ממילא זכותו כנ"ל. ולכן מתרץ באופן אחר. אבל מאן דמוקי התם בזיכה ע"י אחר דבשארי ימות השנה חיישינן לשמא חזר בנתיים. ס"ל כדאוקימתא קמייתא בכתובות דהתם דהטעם התם משום דאיכא מיגו. אבל לעולם י"ל דברי בצירוף חזקה אינו מוציא מן חזקת ממון כן י"ל. ולפ"ז יש לדון במש"כ הש"ך גבי דאקני בסי' קי"ב דאם יכול לחזור בנתיים דניחוש שמא חזר בנתיים. משום דאף דחזרה לא שכיח עכ"ז גבי להוציא מן חזקת ממון לא מהני רובא. ויהי' מזה ראיה לשיטת הש"ך הנ"ל ואכמ"ל. ועיין בפני יהושע לכתובות (ד' ט"ז) בתוס' ד"ה כיון דרוב נשים כו' וקצרתי. אך אכתי צ"ע דהא רב הונא מוקי התם בזיכה ע"י אחר ורב הונא הא ס"ל בכתובות (דף י"ב) דברי ושמא ברי עדיף א"כ עדיין תקשה דאמאי אין משחיטין את הטבח בע"כ בשארי ימות השנה הא כיון דהלוקח אומר ברי לי שלא חזרתי בנתיים א"כ יהיה יכול להוציא מן חזקת ממון דבעל המוחזק טוען שמא. אך לפמש"כ התוס' התם בכתובות ובשא"ד דהיכא דהוי ברי גרוע אין מוציאין מן המוחזק ניחא זה. אך ז"א לפי הסוגיא בכתובות דמוקי התם רב הונא כר"ג. ולא מחלק התם בין ברי טוב לברי גרוע ע"ש בתוס'. אך לשיטת הרא"ש הנ"ל י"ל דהך סוגיא דחולין יסבור כמש"כ התוס' התם לחלק בין ברי טוב לברי גרוע כדהוכיחו מן ב"ק שם: יט) ולהך שיטה דס"ל דגילוי דעת מהני בתורת זכות ולא חיישינן שמא חזר בנתיים יש להעיר מהא דב"ב (דף נ"ב ע"ב) דשלא בפניו צריך לומר לך חזק וקני ואף שהיה קנין מעות. הרי דחיישינן שמא חזר המוכר מן המכירה. ואלו גבי אחין והשותפין מצינו בב"ב (דף ג') בתוס' ובהרא"ש שם דכתבו דבהחזיק א' מהם אין צ"ל לך חזק וקני. וע"כ הטעם הוא דדיינינן אומדנא התם דמן הסתם מסכים הוא על הקניי'. א"כ לפ"ז מבעי לן למידן כן גם בכל קנין חזקה שלא בפניו אם היה נתינת מעות. ומזה הוי קצת ראיה דגילוי דעת לא מהני בכל מקום. ומשום דלא הוי אומדנא דמוכחא כ"כ ע"כ חיישינן שמא חזר בנתיים. זולת היכא דמצינו בפירוש לחז"ל דאמרו להאומדנא כן. והנה בב"מ (דף צ"ח) גבי שלחה לי ביד עבדך ביד שלוחך ומתה חייב. והקשו שם הנימוקי יוסף ובחידושי הר"נ שם ושארי ראשונים דאיך נעשה שלוחו הא לא דיבר השואל עם השליח. ותירצו ב' תירוצים א' משום דכיון דא"ל שלח לי הוי כמו שעשה בעצמו לשלוחו משום מה שהמשאיל עשאו לבנו לשליח הוי זה כמו דעשאו בעצמו לשליח או דהוי זה משום ערבות ע"ש. ואי נימא דגילה בדעתו הוי זה זכות. א"כ אמאי לא קאמרי דלכן חייב בשלח לי ע"י בני משום דכיון דגילה בדעתו שחפץ שישלחו לו ע"י בנו ושלוחו. א"כ הוי ממילא זכות וזכין עבורו הפרה השאולה וקאי ברשותו בתורת זכיי'. אע"כ מוכח מדבריהם דגילה בדעתו לא הוי זכות. אך יש לדחות זה ע"פ מש"כ לעיל דהא יכול למחות בעת שנודע לו הזכיי' ונתבטל אז הזכיי'. א"כ שפיר הקשו כל הראשונים הנ"ל דאמאי חייב השואל במתה הפרה. דאי מצד גילוי דעתו של השואל דאז הוי זכות וזכין לו. א"כ יהא יכול למחות כשנודע לו מן הזכיי' הנ"ל. וכן י"ל בהא דב"ק (דף ק"ד) דאי' שם דבממציא לו שליח לא נעשה שלוחו להתחייב באונסין ולא מהני מצד גילוי דעתו. יש לומר ג"כ מן טעם זה משום דיכול למחות בנודע לו הזכיי' ולא להתחייב באחריות. אך מצאתי בריטב"א בב"מ שם שכתב באמת דלכן בשלח לי ע"י בנך ושלוחך דחייב משום דזה הוי בגדר זכיי' משום גילוי דעתו ע"ש. אך טעם כל הראשונים שלא כתבו כסברת הריטב"א הנ"ל. י"ל דסברתם משום דיכול למחות על הזכיי' ואינו רוצה לזכות ולהתחייב באונסין: ענף ה כ) נחזור לענינינו דעל גילוי דעת לבד אין מקום כלל לסמוך ולהתיר בנ"ד דהא כתבו רוב ראשונים להחמיר בגילוי דעתה שחפיצה בהגט ורק בעוזב כתבו להקל בגילוי דעתה. ומש"כ מעכ"ת דבמקום יבם יש להקל בצירוף גילוי דעתה. זה אינו בנ"ד דהא נעשה בלא תנאי דאם מתי א"כ הא הוי חובה לה בעת שזיכו עבורה להגט. משום דהא אף במקום קטטה וצווחת להתגרש קיי"ל דהוי חובה משום דתפסיד לכל החיובים שיש לה על בעלה וע"כ חפיצה בבעלה. ולכאורה יש לומר דכיון דלדינא קיי"ל במקום דצווחת להתגרש דהוי ספק מגורשת. א"כ ממילא עכשיו דפסקינן דלית לה שום חיוב מן תנאי כתובה על בעלה. ואף שמגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה היינו משום דאגידא גבי' דאסורה מחמתו להנשא. א"כ אם רוצה ליתן לה גט כשר. והיא שבקת ליה וערקת ואזלא כדאי' בגיטין (דף י"ב). אז יפטור מן חיוב מזונות כיון שהמניעה ממנה שהיא משתמטת ממנו. א"כ כיון דלא שייך בזה עכשיו שזיכו לה הגט בלא תנאי לדון דחפיצה בבעלה משום דהא לית לה מספיקא לכל חיובי אשה על בעלה. א"כ ממילא הוי זכות לה בודאי מחמת מזכה במקום יבם עכשיו שאין מייבמים כמש"כ היש"ש וא"צ בזה דיני תנאי. כן יש לכאורה מקום להקל מחמת