עין יצחק חלק ב קעו

אם שינה דלא נעשה דין שליחות אזי לא מהני בתורת זכיי'. אך אפשר לחלק דדוקא השליח בעצמו שנעשה לשליח לא מצי לזכות בתורת זכיי'. משום דהא הקפיד לו שיהי' שליח ולכן בשינה לא מצי להיות שליח בתורת זכיי' משא"כ אחר שבו לא נעשה השינוי יכול לזכות בתורת זכיי' ולכן שפיר הקשה התה"ד דמפני מה לא מצי אחר לתרום הא הוי גלוי דעת ממנו שחפץ בזה א"כ יהא מצי אחר לזכות בתורת זכיי' דהא האחר לא שינה כלל. אך זה דוחק. ועוד דהא גם איש אחר דשמע דציוה לפלוני לתרום ואזל ותרם א"כ הא שינה ג"כ דעת המשלח. ובפרט לפי מה דקיי"ל דהוי קפידא. י"ל דגם זה הוי קפידא ולא מהני בזה תורת זכיי'. כמש"כ לעיל דבכמה דוכתי מצינו דהוי קפידא כדקיי"ל דלא מהני בזה דין זכיי' כנ"ל: יד) נחזור לענינינו דלפי מה דקיי"ל דאף צווחת להתגרש לא מהני והוי אינה מגורשת כמבואר בסי' ק"מ ודוקא בקידושין מהני גילה דעתו לשדכן דחפץ בפלונית בגדר זכייה משום דהוי זכות קצת בלא גלוי דעתו לכן מהני גילוי דעתו בזה. משא"כ בגט דהוי חובה מצד עצמו לא מהני בזה גילוי דעתה. וכן מצינו בעירובין (דף פ"א) גבי נותן מעות לחנוני כו' דשיטת התוס' התם בד"ה לא זכו לו מעותיו כו'. דאף בזיכה החנוני ע"י אחר לא מהני משום דאין מערבין אלא מדעתו. אך הרא"ש שם השיג על התוס' וכתב דמהני משום דהא הוי גלוי דעת דהא נתן מעות לחנוני כו'. וזהו משום דהרא"ש אזיל לשיטתי' דפסק בקידושין ג"כ דמהני גילה דעתו לשדכן. אבל התוס' ס"ל דגלוי דעתי' לא מהני לומר בזה תורת זכיי'. אלמא דגלוי דעת לא מהני. ובאמת בירושלמי בעירובין פ' חלון הלכה י' מבואר דאם זיכה החנוני ע"י אחר מועיל הזכיי' ע"ש. ולכאורה קשה דהא שיטת הירושלמי בגיטין בפ"ו דאף בצווחת להתגרש אינה מגורשת דחיישינן שמא חזרה. אלמא דגלוי דעת לא מהני. ואלו גבי עירובין פסק דמהני גלוי דעת. ויש לחלק דשאני גבי גט דחיישינן שמא חזרה בנתיים דאף דאמרה כעת לפנינו דלא חזרה בנתיים. עכ"ז הא לא מהימנא משום דאין דבר בערוה פחות מב'. משא"כ גבי עירוב דהא התם נאמן לומר דלא חזר בנתים דהא ע"א ואף בעל דבר בעצמו נאמן באיסורין. וכיון דהתם גבי עירוב אומר ברי לי שלא חזרתי מן נתינת מעה שנתתי על קניות הפת והי' אז בעת הזכוי זכות לי. ע"כ שפיר מהני זה בתורת זכיי'. משא"כ גבי גט דאינה נאמנת משום דאין דבר בערוה פחוה מב' לכן חיישינן שמא חזרה. ובלא"ה יש לחלק דשאני גבי עירוב דהא חייב לקבל מי שפרע אם חוזר ושייך שפיר בזה לומר אוקי אחזקת כשרות דבוודאי לא חזר. משא"כ גבי גט דלא שייך זה לכן לא מהני הגילוי דעת בגט ואינו סותר הירושלמי להדדי כנ"ל. וכיון דחזינן עכ"פ שיטת התוס' גבי עירוב דלא מהני גילוי דעת לומר בזה דזכין לו בתורת זכות. ואף להרא"ש דס"ל בזה דהוי זכות. עכ"ז אינו זה רק בקידושין ועירוב. משא"כ גבי גט דהא בשו"ע אה"ע סי' ל"ה סעי' ד' הביאו שיטת הרא"ש גבי קידושין דמהני גלוי דעת משום זכות. ואלו גבי גט בסי' ק"מ סעי' ה' כתבו דלא מהני גילוי דעת. משום דבאמת יש לחלק ביניהם הרבה. לכן קשה להקל בנ"ד: טו) ויש להעיר על שיטת הרא"ש דכתב גבי גלוי דעת להקל מחמת זכיי' מהא דחולין (דף פ"ג) דבשארי ימות השנה חוב הוא לו להוציא הוצאות כמש"כ רש"י שם. ומשמע שם דמיירי דנתן מעות להמוכר על קנייתו ואפ"ה לא מהני זכייתו. וקשה לשיטת הרא"ש דס"ל בגילה דעתו הוי זכות כדיליף זה מהא דקדושין (דף מ"ה) דקאמרינן ודלמא ארצויי ארצי קמי'. א"כ אמאי בשאר ימות השנה הוי חוב דהא כיון דגילה בדעתו שחפץ בקני' זו וגם נתן מעות ע"ז דאם יחזור יהי' במי שפרע א"כ יהי' מועיל הזכיי' עבורו. וגם מצינו בכמה דוכתי דלחזרה לא חיישינן כדמצינו בפסחים (דף צ"א ע"א) גבי בית האסורים דישראל שוחטין עליו בפ"ע משום כיון דאבטחינהו מפיק ליה דכתיב שארית ישראל כו'. וכן אי' בקדושין (דף מ"ה) בההוא דאמר לקרבאי והיא אמרה לקריבה כו' אמר אביי שארית ישראל כו' אלמא דלא חיישינן לחזרה. ואף לרבא דפליג שם וס"ל דחשו לחזרה היינו משום דהתם גבי קדושין לא שייך לומר מחוסר אמנה. דהא הוי כמו מתנה מרובה דיכול לחזור ולכן חייש לחזרה. משא"כ בנתן מעות דהוי מחוסר אמנה וגם מי שפרע. בודאי הוי חזרה מילתא דלא שכיח כמש"כ הפוסקים בח"מ סי' קי"ב גבי דאקני. דהקשה הש"ך התם דניחוש שמא חזר בנתיים להך שיטה דס"ל דיכול לחזור קודם שקנה. וכתב שם האו"ת והנתיבות דלכן לא חיישינן לחזרה משום דזהו לא שכיח. אך לא הביאו ראיה לזה. וכבר כתבתי להוכיח כן דמצינו בכמה דוכתי דחזרה הוי מילתא דלא שכיח. ומהאי טעמא קיי"ל בח"מ סי' קע"ו סעיף ג' דשותף אינו נאמן לומר שכבר חזר בו. וג"כ הוי מהאי טעמא משום דחזרה לא שכיח. וכעין זה אמרו בסנהדרין (דף ל"ד) א' מן התלמידין כו' השתא לא הדר בי'. וכ"כ התוס' בב"ב (דף קי"ד) ד"ה ניחוש דלמא הדר ביה כו' דלא חיישינן שמא חזר השכ"מ כו' ע"ש וקצרתי. א"כ באמת קשה מאד דאמאי בשאר ימות השנה הוי חוב באם זיכה לו ע"י אחר דהא כיון דמצינו בגילוי דעת לבד הוי זכות. כש"כ היכא דיעמוד במי שפרע כש"כ דמבעי לן לומר דמחמת זה הוי זכות ובודאי עומד הוא בדעתו הראשונה דרוצה בהקניי'. וקשה לשיטת הרא"ש הנ"ל: ענף ד טז) והנלע"ד בזה לומר דלכן בשאר ימות השנה אמרו דאין משחיטין את הטבח בע"כ. ואם מת מת למוכר משום דאף דגלוי דעת הוי זכות היינו כל זמן דלא חזר בנתיים. משא"כ אם חזר בנתיים אז לא הוי זכות רק חובה וכמש"כ הירושלמי לחוש שמא חזרה בנתיים. ואף דחזרה הוי מילתא דלא שכיח עכ"ז מיעוט יש וידוע דבממון אין הולכין אחר הרוב. וכן מצינו בכתובות (דף י"א) גבי קטן מטבילין אותו ע"ד הב"ד דהגדילו יכולין למחות ומקשה הגמ' התם מן אלו נערות שיש להם קנס. וכי יהבינן לה קנס דאזלא כו'. וכתב שם השיטה מקובצת בכתובות דאף דאנן מחזיקין אותו כישראל גמור לשארי מילי ולא חיישינן שמא ימחה לאחר שיגדיל משום דע"פ רוב לא שכיח מחאה ע"ז דכיון דאנן מחזיקין זה לזכות מן הסתם לא ימחה רק דעכ"ז מיעוטא י"ל בזה. וכיון דאין הולכין בממון אחר הרוב לכן מקשה הגמ' שפיר איך יהבינן לה קנס ואזלא ואכלה כו' ואיך מוציאין ממון מן המוחזק דהא יכול המוחזק לומר דלמא תמחה לאחר שתגדל ואף דיש רוב בזה עכ"ז הא אין הולכין בממון אחר הרוב כן כתב השיטה מקובצת לכתובות שם. ואף שאין זה לשונו ממש. אך כתבתי דבריו וסברתו בשינוי לשון א"כ ה"ה דיש לומר כעין זה גבי לכוף את הטבח לשחוט בע"כ די"ל דלכן בשארי ימות השנה אין משחיטין הטבח בע"כ לפי דיכול הטבח לומר שמא חזר הלוקח בנתיים משום דאף דחזרה לא שכיח. עכ"ז הא מיעוט יש. וכיון דאין הולכין בממון אחר הרוב. א"כ לכן אין יכול הלוקח לכוף ולהוציא מן חזקת ממון של הטבח דהא אין הולכין בממון אחר הרוב. ואף דרב הונא אמר רב אמר בחולין שם דמיירי במשך. והתוס' בעירובין (דף פ"א ע"ב) בד"ה לעולם בשלא משך כו' כתבו דרב שמואל דפי' דמיירי בזיכה לו ע"י אחר קאי לפרש מימרא דרב הנ"ל. והא מצינו לרב דס"ל בב"ב (דף צ"ג) דהולכין בממון אחר הרוב עכ"ז הא סתם משנה אי' בב"ב שם דס"ל אין הולכין בממון אחר הרוב דתני התם דמוכר זרעוני גינה ולא צמחו אינו. חייב באחריותן משום דאין הולכין בממון אחר הרוב. ולכן בחולין דאי' סתם משנה התם דבשאר ימות השנה אין משחיטין בע"כ אזיל לשיטתיה דס"ל אין הולכין בממון אחר הרוב. וכה"ג צריכין לומר בכתובות דפריך התם דאמאי יש לה קנס ליחוש דלמא ממחיא לאחר זמן כמש"כ השיטה מקובצת הנ"ל. משום דהא הסתם משנה ס"ל דאין הולכין אחר הרוב בממון כנ"ל: יז) ובאמת בשארי מילי כמו בקדושין גבי גילה דעתו דחפץ באשה פ'. והך דפסחים גבי בית