עין יצחק חלק ב קעה

להמשלח הוי קפידא. א"כ ה"ה היכא דעשאתו האשה לשליח להולכה א"כ איך יהי' יכול השליח להיות ש"ק דהא זה הוי כמו התקבל לי גיטי במקום פ' וקיבלו במקום אחר דנתבטל השליחות משום דכללא הוא דכל היכא דהוי שינוי בשליחות אף דלא הוי טיבותא ונפ"מ להמשלח ג"כ נתבטל השליחות. א"כ כיון שמינתה אותו לשליח להולכה איך יכול לזכות עבורה בתורת שליחות לקבלה דהא הוי שינוי בשליחות עכ"פ. דאל"כ בכל מקום דקיי"ל דהוי קפידא בשינה השליח. דנימא דהא כיון דגילה המשלח שחפץ בענין הנ"ל א"כ יהי' לכה"פ השליח עבורו בגדר זכיי' אע"כ מוכח דלא אמרינן כן משום דשינה גרע ושאני בגילה דעתו לבד דלא הוי שינוי כלל וה"ה בזה. ולכן לא הבנתי קושיות הפני יהושע הנ"ל בזה: ט) אך אכתי תקשה קושיות הפני יהושע הנ"ל בהא דקאמר התם בגיטין (דף ס"ג) דלעולם אדיבורא דידה קסמיך אך לכן אינה מגורשת בהגיע גט לידה משום דעקרי' השליח לשליחותי' דאמר שליח לקבלה הוינא להולכה לא הוינא. דבזה תקשה לשיטת הסוברים דבגילתה דעתה שחפצה בגירושין ממילא יכול השליח להיות ש"ק עבורה. א"כ קשה אף דעקרי' השליח לשליחותי' עכ"ז הא יכול השליח להיות שליח להולכה אף אחר דעקרי' שליחותו דכיון דגילה הבעל דעתו שחפץ בגירושין א"כ ממילא נעשה השליח לשליח הולכה עבורו למסור לה הגט בשליחותו וזה לא מקרי שינוי בשליחות משום דדוקא בעשאתו לשליח הולכה אינו יכול להיות ש"ק לפי דזה הוי שינוי בשליחות כמש"כ משום דהא בשליח הולכה אינה מתגרשת עד שיגיע גט לידה. ובשליח קבלה מתגרשת מיד בקבלת השליח לידו. א"כ הוי זה שינוי גמור בשליחותו. גם י"ל בזה איזה נפ"מ גבי חיוב מזונות ותנאי כתובה שמחויב כבעל כ"ז דלא נתגרשה. אבל בעשאו הבעל לשליח הולכה ולא רצה לקבל עליו את השליחות. א"כ ממילא הא הוי גילוי דעת מן הבעל שחפץ בגירושין א"כ יהי' השליח אח"ז לשליח הולכה עבורו ע"פ דין זכייה. והא אין בזה שום שינוי כלל דהא בין בתורת שליחות או בתורת זכייה להיות שליח עבורו אינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה א"כ תקשה בזה שפיר קושיות הפני יהושע הנ"ל. וכבר הוכחתי בספרי באר יצחק ח' או"ח סי' א' דאף היכא דמוציא החפץ מרשות הבעלים ג"כ דיינינן דין זכיי' ולא כדברי המרכבת המשנה פ"ו ה' גירושין ע"ש: י) אך גם זה אינו קשה לפי מה שכתבו התוס' בקידושין (דף כ"ג ע"ב) בד"ה מהו שיעשה השליח כו' דכתבו שם דאם לא אמר לו לקבל גיטו ומקבלו פשיטא לן דמהני משום זכייה. אבל אמירתו שאמר לו לך וקבל גיטי שמא מיגרע גרע לפי שבא מטעם שליחות ולכן איבעיא לי' אי יכול לעשות שליח או לא ע"ש. אלמא דכתבו סברא מחודשת דאף היכא דמהני זכיי' עכ"ז אם עשאו לשליח ונתבטל השליחות מחמת איזה טעם דאז אינו יכול להיות גם בגדר זכיי'. לפי דמיגרע גרע משום דגם בזה אמרינן סברא דהוי קפידא דכיון דהקפיד דיהי' שלוחו ובאמת נתבטל שליחותו א"כ לא יכול השליח לזכות ולהיות שליח עבור המשלח בגדר זכיי' דהא המשלח הקפיד דוקא דיהי' שלוחו. וכה"ג כתבו התוס' בגיטין (דף ס"ו ע"ב) בד"ה הא כתב הגט כשר כו'. בתי' ב' שם דכתבו דאף אם נעשה ממילא כשר. עכ"ז היכא שצוה לכתוב לא סגי במצאו באשפה אף לר"מ ובעינן דוקא דיעשה שליחותו. ואם השליחות שלא כד"ת אז מיגרע גרע ע"ש. וה"ה היכא שנתבטל שליחות מחמת שלא רצה לקבל ע"ע השליחות בעת שעשאו לשליח. דאינו מועיל אף אם ירצה השליח להיות זוכה עבור המשלח בגדר זכיי' משום דהא המשלח נחת בתורת שליחות והקפיד ע"ז לכן בעינן דוקא דיקוים הענין רק בתורת שליחות דוקא ולא בתורת זכיי'. ולכן היכא דעקרי' השליח ואמר דש"ק הוינא להולכה לא הוינא וביטל שליחותו לא מצי להיות שלוחו בתורת זכיי' משום דהא הבעל לשליח הולכה שוויי' וכמו שפירש רש"י שם בד"ה כי מטא גט לידה מיהא תתגרש כו'. וכמש"כ הב"ש בסי' ק"מ ס"ק ד' בשם הרשב"א והר"נ דאם מסר ביד השליח בסתם מסכים שהוא שלוחו ע"ש. לכן כיון דעשאו הבעל לשליח הולכה בעינן דיהא לו דין שליח. אבל אם נתבטל דין שליח לא מצי לזכות ולהיות שלוחו בתורת זכיי'. ודוקא היכא דלא עשאו הבעל לשליח הולכה בפירוש רק הי' גילוי דעת ממנו לבד אז יכול לזכות עבורו בתורת זכיי'. משא"כ היכא דעשאו בפי' לשליח הולכה הוי זה בגדר קפידא. וכיון דלא נתקיים דיבורו מיגרע גרע טפי. ומיושב קושיות הפני יהושע מה שהקשה לשיטת הסוברים דגילוי דעת בגט מהני בתורת זכיי': ענף ג יא) וע"פ מה שכתבתי יש לתרץ מה דהקשיתי כבר על הא דאה"ע סי' ל"ה סעי' ד' דמבואר שם דאף היכא דלא מינהו שליח בהדיא אלא שגילה דעתו שחפץ באשה פ' והלך השדכן וקידשה לו ה"ז מקודשת. ואח"ז הביא הרמ"א שם פלוגתת הפוסקים אם שליח ראשון עושה שליח ב' משום די"ל דמילי לא מימסרי לשליח. וקשה דהא אף דלא מימסרי מ"מ יהי' מועיל משום זכיי' דהא לא גרע מן גילוי דעתו. אכן לפי מש"כ בשם התוס' דקידושין דהיכא דנחת לשליחות וע"פ דין אין לו דין שליח דאז לא מצי זכי עבורו בתורת זכיי'. ובפרט לפי דמוכח להך שיטה דס"ל דגילוי דעתו מועיל בגדר זכיי'. דע"כ ס"ל כסברת התוס' דקידושין הזה דאל"כ תקשה קושיות הפני יהושע בגיטין (דף ס"ג) הנ"ל. א"כ י"ל דדוקא בלא עשה שליח כלל אז יכול לזכות בתורת זכיי'. משא"כ אם עשאו לשליח בעינן דיהא לו תורת שליחות. ולכן בשליח ראשון עושה שליח ב' דמילי לא מימסרי דאין בו תורת שליחות אז מיגרע גרע דכיון דעשאו לשליח בעינן דיהא תורת שליחות דוקא וכמש"כ התוס' בגיטין (דף ס"ו ע"ב) דאף דמצאו באשפה כשר לר"מ עכ"ז היכא דציוה לכתוב גרע טפי ובעי שיהי' לו דין שליחות ויעשה שליחותו וה"ה בזה: יב) וכן יש מקום לומר בזה הסברא מה שיש להוכיח מן התוס' דנזיר (דף י"ב) בד"ה באשה שאין לה בת כו' דהקשו והא מעשים בכל יום שאשה אומרת לחברתה לושי לי קמח ואיך נעשה שליח בדבר הזה כו'. ואמאי לא כתבו דזה מהני מחמת גלוי דעת של הבעה"ב דהא גילה בדעתו שרוצה בהפרשת חלה א"כ מפריש השליח בגדר זכייה. וכן הקשה הקצה"ח בסי' רמ"ג ס"ק ה'. אכן לפי מה שכתבתי י"ל דלכן לא כתבו התוס' התם דמהני הפרשת חלה בגדר זכייה. דזהו משום דהיכא דעשה שליח בעינן דיהא לו תורת שליח ולא מהני בזה זכיי' כנ"ל. אך יש להסביר כוונת התוס' בקידושין (דף כ"ג) הנ"ל שכתבו דהיכא דמינהו העבד לשליח מיגרע גרע ולא מהני בזה זכיי'. י"ל בכוונתם ע"פ מש"כ התוס' בב"מ (דף ע"א ע"ב) ד"ה בשלמא סיפא לחומרא כו' דהזוכה צריך להיות שלוחו של בעל הממון המזכה ע"ש. ואלו בשליח של המקבל א"צ להיות שלוחו של המזכה כמש"כ הש"ך ביו"ד סי' קס"ט ס"ק ט"ז. לכן י"ל דמחמת זה אם עשה העבד שליח לקבל שחרורו לא מצי לזכות בתורת זכיי' משום דהא האדון סובר שהשליח מקבלו בתורת שליחות א"כ אינו עושה להשליח בתורת שליחות מן בעל הממון. ובאמת כיון שהשליחות בטל אז צריך בעל הממון לעשותו בתורת שליחות ממנו ג"כ. וכיון שהאדון אינו עושהו לשליחות מצידו מחמת שסובר שנעשה בפי' מן העבד. ובאמת כיון שאין בזה דין שליחות אינו מועיל כ"ז דלא עשאו האדון בשליחות גמור בפי'. א"כ נסתר מש"כ לתרץ ע"פ סברת התוס' דקידושין כל הקושיות דלעיל. דהא התם לא שייך לומר זה. אך אין זה מוכרח ופשטות הכוונה דתוס' בקידושין הוא כמש"כ לעיל. להוכיח מן התוס' דגיטין כעין זה: יג) ועפ"ז יש מקום לתרץ מה שהקשה התה"ד בסי' קפ"ח והובא בקצה"ח סי' רמ"ג בהא דאי' בחולין (דף י"ב) במינה לשליח לתרום ואזל אחר ותרם דלא מהני. והקשה דיהא מועיל בגדר זכיי' ונדחק לתרץ. ולפי מש"כ ניחא משום דהיכא דמינה לשליח בעינן דוקא דיהי' דין שליחות. משא"כ