עין יצחק חלק ב קעב

שכתבתי. ובצירוף כל הסברות הללו ביחד. ודעתי מסכמת להתיר האשה מכבלי העיגון ומותרת להנשא: ידידו יצחק אלחנן החופ"ק סימן נ ב"ה יום ב' כ' כסלו תרל"ט נשאלתי באיש א' שגירש אשתו בפני הרב וב"ד שסידרו הגט ואמר הכל כדין ה"ז גיטך כו' והניחו לתוך ידה ותיכף אחר שהגיע הגט לידה אמר בל"א נאר זאלסט ניט חתונה האבין ביז צוואנציג יאהר. ואח"כ נתרצה ונתן לה גט מחדש כדין בלי שום דבור ותנאי כלל. ונסתפקו אם מועיל לה גט השני דהא מפורש בתשובת הרא"ש שהובא באה"ע סי' קמ"ג סעי' ט"ז דאין תקנה להתירה עד שיקדשנה ויחזור ויגרשנה והאריך כת"ר בטעמים נכונים להתירה. וביקש ממני לחוות דעתי והנני להשיבו: א) והוא כי לדעתי נראה אשר אין זה לשון תנאי רק לשון שיור וכמבואר בגיטין (דף פ"ב) דהאי אלא חוץ הוא. וכן מבואר באה"ע סי' קל"ז סעיף א' דהמגרש אשתו וא"ל ה"א מותרת לכל אדם אלא לפלוני אינו גט. הרי דאין שום צד ספק כלל בזה לפרש שמא נתכוין לתנאי. א"כ ה"ה בנ"ד דאמר נאר זאלסט ניט חתונה האבין וכו' דאין זה לשון תנאי רק לשון חוץ דהוי שיור. ע"כ לפ"ז גם להרא"ש דמחמיר לקדשה מתחילה ולחזור לגרשה. דז"א רק בתנאי דכיון דניתק כל האישות ממנה ולא אגידה בי' בתורת אישות ע"כ אינו יכול לגרשה כ"ז דאינו מקדשה וכמש"כ השער המלך בפ"ז ה' אישות דין י"ב לפרש כוונת הרא"ש דס"ל כשיטת התוס' ביבמות (דף ל"ה) דלא אמרינן איגלאי מילתא למפרע כו' וע"ש. אבל בשיור דלא ניתק האישות ממנה ועדיין אגידה בי' קצת בדין אישות גם הרא"ש מודה דיכול לגרשה שנית אף בלא קידושין מחדש. ומצינו כעין זה בקידושין (ד' ס') דריו"ח ס"ל גבי מעכשיו ולאחר ל' יום בקידושין. דס"ל לריו"ח דאף מאה תופסין בה משום דמעכשיו יתחילו הקידושין ולאחר ל' יגמרו. ומבואר שם ובאה"ע סי' מ' דמהני הגט שיתנו לה אף בתוך שלשים יום שלא נגמרו עדיין הקידושין. הרי דמצינו דאף בקצת קידושין מצי לגרשה וה"ה בכל שיור דכיון דאגידה בי' קצת באישות מהני הגט שיתן לה וזה פשוט. והנה מן הא דגיטין (דף פ"ב) דבעי אביי א"ל הא"מ לכל אדם חוץ מראובן ושמעון וחזר ואמר לראובן ושמעון מהו כו'. אין להביא ראי' משום דהא שם מיירי קודם מסירת הגט כמו שפירש רש"י שם. ועיין בקידושין (ד' ס' ע"א) בתוס' ד"ה כל גיטא דמשייר בה לא כלום כו' ובתוס' שם ד"ה אפילו מאה כו' וקצרתי: ב) ועוד דאף דנימא דנתכוין לתנאי. מ"מ כיון דאמר כן לאחר שמסר הגט לידה. א"כ הא דעת הטור בסי' ל"ח דלא מהני שום תנאי לאחר הנתינה משום דהא בקידושין וכן בגירושין אף בתכ"ד לאו כדיבור דמי וכמו שכתבו הט"ז והב"ש שם לדינא. ואין לנו לחוש רק לשיטת הבית יוסף שם שכתב לחזק שיטת הרמב"ם ולתרץ לקושיות הטור שם מעל הרמב"ם דהיכא דאומר בלא הפסק כלל גרע וכמו שכתב המקנה בסי' ל"ח סעיף ב' לחזק לדברי הבית יוסף ע"פ דברי הרבינו ירוחם שהביא הב"ש בסי' ל"א ס"ק י"ג שכתב ג"כ לחלק דהא דבקדושין תכ"ד לאו כדבור דמי דזהו דוקא כשמפסיק מעט. אבל בנ"ד דהי' הפסק מעט במה שנתן לה הגט לאחר שאמר האמל"א כו' ואחר שנתן לה אמר להתנאי ע"כ אף לשיטת הבית יוסף אין לחוש: ג) והנה הב"ח בסי' ל"ח כתב לתרץ לקושיות הטור מעל הרמב"ם שם משום דשאני היכא דאמר בלשון תנאי דתנאי לא מקרי חזרה אלא מפרש כו'. ולפי דבריו שפיר יש מקום לחוש בנ"ד לשיטת הרמב"ם. ואף דהי' המעשה קודם להתנאי ג"כ יש לחוש לשיטת הרמב"ם היכא דאמר בלשון מעכשיו כמבואר שיטתו בסי' ל"ח סעיף ג'. אבל לענ"ד נראה דלא כהב"ח בזה דהא מצינו שיטת הרמב"ם המובא בח"מ סי' כ"ט סעי' א' דעדים אינם נאמנים לומר תנאי הי' דברינו וכמש"כ הש"ך שם בס"ק ב' וכן הוא בסי' מ"ו סעי' ל"ז דבכת"י יוצא ממק"א אינם נאמנים לומר תנאי הי' דברינו וכ"כ הש"ך בסי' פ"ב בס"ק כ"ז וס"ק ל"ד בשם הרמב"ם דס"ל דאינם נאמנים לומר תנאי הי' דברינו כשכת"י יוצא ממק"א משום דלמיעקר סהדותייהו קאתי כו'. א"כ חזינן דס"ל להרמב"ם דגם תנאי מקרי עקירת דברים הראשונים ולא מקרי פירוש. וע"כ אינם נאמנים העדים לומר תנאי הי' משום דגם תנאי הוי סתירה: ד) וכן יש להוכיח מהא דקידושין (דף נ"ט) גבי מעכשיו ולאחר ל' יום דס"ל לרב דהוי ספק תנאי ספק חזרה וכן קיי"ל לדינא כמו שפסק הרמב"ם וכל הפוסקים כמבואר בסי' מ'. וקשה הא קיי"ל בח"מ סי' מ"ב סעי' ה' דאם שתי לשונות בשטר סותרין אהדדי דס"ל להסמ"ע דאף בפירוש דוחק ג"כ אם אפשר לקיים שתיהן מקיימינן. א"כ לפ"ז הכא דמספקא לרב אם הוי תנאי או חזרה דמיבעי לן לומר דהוי תנאי דזה הוי פירוש לדבריו הראשונים ולא לדון בחזרה. וע"כ מוכח מזה דגם תנאי מקרי סתירה לדברי' הראשונים. [ואף לשיטת הסוברין דעדים נאמנים לומר תנאי הי' דברינו. ג"כ י"ל דעדים שאני. אבל לעולם גם אינהו מודו דתנאי הוי עקירה לדברי' הראשונים. ועיין מזה בסי' פ"ב וקצרתי] ולכן העיקר כדברי הבית יוסף במש"כ לתרץ לדברי הרמב"ם ולחלק דשאני היכא דלא הפסיק כלל. אבל היכא דהפסיק קצת אף דאמר בלשון תנאי אינו יכול לחזור בגירושין אף בתכ"ד משום דגם תנאי הוי חזרה וסתירה. ולכן בנ"ד דהי' הפסק קצת ע"י הנתינה של הגט בנתיים דגם לשיטת הרמב"ם אין לחוש כלל: ה) ובפרט דהא שיטת רוב פוסקים דגם במעכשיו בעינן תנאי קודם למעשה. וגם הא אנן מיירינן לשיטת הרא"ש דס"ל גבי תנאי דאין תקנה להתירה עד שיקדשנה מקודם. דהא כמה פוסקים חולקים עלי' בזה. והרא"ש הא ס"ל גם גבי מעכשיו דבעינן תנאי קודם למעשה. וע"כ בנ"ד דהי' מעשה קודם להתנאי ע"כ אין לנו לחוש כלל גם לשיטת הרא"ש בתשובות הנ"ל וכל האריכות בכ"ז הוא אם הי' תנאי. אבל באמת אין אנו צריכים לכ"ז כלל דהא העיקר כמו שנתבאר לעיל דבנ"ד אין זה תנאי רק לשון שיור ע"כ בוודאי מהני הגט חדש שנתן לה אף דלא קידשה מתחילה. ולא מיבעיא לשיטת רש"י בקידושין (ד' ס') והובא בתוס' שם ד"ה כל גיטא דמשייר כו' דלשיטתו כל גט שאמר מהיום ולאחר שלשים יום. הגט בטל לגמרי דוודאי אין לנו שום מקום ספק בנ"ד דהא הגט הוא בטל מה"ת לגמרי מחמת השיור ששייר לעצמו עד עשרים שנה. ומה שהקשו התוס' שם על רש"י כבר תירץ זה הפני יהושע שם. ואף לשיטת התוס' שם דס"ל דדוקא אם השיור הוא לאח"מ אז לאו כלום הוא. אבל במגרש מעכשיו ולאחר ל' יום מהני בתורת שיור. מ"מ הא נתבאר לעיל דהיכא דהיא אגידה בי' קצת בתורת אישות דברור ופשוט דיכול לגרשה בגט חדש בלא קידושין. גם יש מקום לדון אף לשיטת התוס' דבזה"ז דקורעין את הגט שאני וכן כל היכא דאין הגט ת"י האשה בכלות הזמן. אך אין אנו צריכים לזה כלל כי בל"ז ברור ופשוט דמהני בודאי הגט החדש אף דלא קידשה כלל ואין להאריך יותר בזה. ומותרת האשה להנשא בלא חשש כלל וכמש"כ כת"ר: נאום יצחק אלחנן בהרב מו"ה ישראל איסר זצ"ל החופ"ק.