עין יצחק חלק ב קעא

שגורם שיבוטל הגט מחמתו ופוסל העדים שיעידו שאמרתי שום דבר שיבוטל הגט מחמתו או שיורע כחו של גט כו'. א"כ בנ"ד כיון דאמר מעכשיו ע"מ כו'. ועיקר הטעם דס"ל להעיטור דמצי לבטולי מקודם קיום התנאי דהוי זה משום אומדנא דהוי כאלו התנה בפירוש דשייר לו זכות דיהי' יכול לבטלו כנ"ל. א"כ בנ"ד דנהיגין דהבעל אומר בפירוש דמבטל לכל איזה הדברים שעשה שיורע ויבוטל מחמתו הגט או לאיזה ענין שגורם ביטול לגט זה דגם ענין דלהבא נכלל בלשון זה כידוע ע"כ הוי כאומר בפירוש שלא שייר לעצמו שום זכות גם על להבא שיהי' יכול לבטל להגט. וכיון דאמר כן בפירוש א"כ ממילא מהני מה דאמר מעכשיו אם כו'. דכיון דלא נתקיים התנאי שאמר בפירוש ע"כ הוי גט מעליא למפרע מעת נתינת הגט וכמו בנקרע הגט בנתיים דגם העיטור מודה דהוי גט כשר: כח) וכש"כ אם נשבע אז ע"ז. דהא הנכון להשביע להבעל שנותן גט על תנאי בשבועה שלא יבטל להגט וכמו בכל גט ע"י שליח דמשביעין להבעל שלא יבטלו וכמבואר בסדר גט שני אות נ"ב. וה"ה בכל גט הניתן מיד הבעל ליד אשתו על תנאי דכיון דיש לחוש אם יבטלו בנתיים וכפי שכתב הרמ"א לחוש לשיטת העיטור. ע"כ יש להצריך להבעל שישבע שלא יבטלו בנתיים. ואם הי' כן אז אין לחוש אף אם בטלו בנתיים. דהא נתבאר דמן הסברא אין ממש בביטולו כיון דאמר בפירוש מעכשיו אם לא יקיים התנאי ומה"ט אם נקרע הגט בנתיים הגט כשר. ורק עיקר טעמו של העיטור הוא משום דהוי כמו דהתנה בפירוש דיש לו זכות לבטל הגט מקודם קיום התנאי. אכן כיון דנשבע שלא יבטלו הוי זה כמו נידון המבואר במשנה למלך בפ"א ה' מכירה ה' ד' דשבועה הוי כמו פריש לקנות בכסף בלבד. ואף דמסיק המל"מ שם דהמהריב"ל בח"ב חזר בו וכתב דשבועה לא הוי כפריש. עכ"ז אינו כן לפי דראיתי בתשובת מוהרי"ט בח"ב סי' ס"ה שהקשה בסתירת דברי המהריב"ל מן ח"א לח"ב. וכמו שהקשה המל"מ בסתירת דברי המהריב"ל להדדי ותירץ המהרי"ט דלא סתרי אהדדי והעלה דהמהריב"ל ס"ל דשבועה הוי כמו פריש ע"ש. ומה שהקשה המל"מ על כלל זה מקידושין (דף יו"ד). כבר תירצתי זה במקום אחר ואכ"מ: כט) ולכן אם נשבע הבעל בנ"ד שלא יבטל להגט א"כ הוי כמו דפירש בפירוש שנותן הגט ליד אשתו מעכשיו שלא יוכל לבטלו ולא שייר לעצמו שום זכות שיהי' יכול לבטלו בנתיים. ולכן אף דבהגיטין הנשלחים ע"י שליח מהני ביטול הבעל אף בנשבע הבעל שלא יבטל להגט כמבואר בהפוסקים. אבל אין זה רק במה דהוי להבא לאחר נתינה ליד השליח. אכן בענין מה דמצי לבטולי בגט הניתן ליד האשה במעכשיו ע"מ כו'. דהא כיון דלא נתקיים התנאי ע"כ ממילא חל הגט למפרע מעת נתינתו ליד האשה אף בנקרע בנתיים לכ"ע. רק לבטלו ס"ל להעיטור דמצי לבטולי. דזהו משום דהוי אומדנא מהבעל דהוי כהתנה בפירוש דשייר לו אז זכות דיהי' מצי לבטולי בנתיים. לכן כיון דנשבע שלא יבטלו לאח"ז הוי זה כמו פריש אז שאינו משייר לו שום זכות לבטולי. ובכה"ג גם העיטור והרמ"א מודו דמותרת להנשא כיון דלא נתקיים התנאי: ל) ובאמת אף אי נימא דשבועה לא הוי כמו פריש או אף היכא דלא נשבע כן. מ"מ הא כיון דמבטל בפירוש לכל הגורמים שיורע הגט מחמתו בענין ביטול ופסול להגט דזהו לשון להבא ג"כ. ע"כ אין לנו פריש גדול מזה דהא פירש בפירוש כן. והוי כאלו פירש בפירוש שאינו משייר לו שום זכות כלל דיהי' מצי לבטולי לאח"ז. וע"כ ממילא חל הגט למפרע מעכשיו כ"ז דלא נתקיים התנאי. וזה גופא מקרי פריש והא אומר בפירוש דאינו חושב במחשבתו אז איזה ביטול על להבא. ולכן כ"ע מודו בזה להיתירא: לא) והנה כת"ר כתב לדון היתר בנ"ד ע"פ מה שהקשה להעיטור דמפרש להסוגיא דגיטין (דף ע"ו) דליחוש שמא פייס דזהו משום דמצי לבטלו בנתיים. והקשה דא"כ אמאי מהני מה דתי' באומר נאמנת שלא כו'. הא עדיין יש לחוש שמא בטלו שלא בפני'. ומזה הוכיח כת"ר דבאומר נאמנת עלי הדין הוא דלא מצי לבטולי כלל והאריך בזה. ולענ"ד אין הכרח להוכיח כן מקושייתו משום די"ל דכיון דלאחר תקנת ר"ג הזקן אסור לבטל הגט שלא בפני האשה והשליח. ע"כ לא חיישינן רק לשמא בטלו בפני האשה וע"ז משני הש"ס שפיר באומר נאמנת עלי וכו'. וכן הא קיי"ל דעל ביטול הגט שלא בפני האשה או השליח עונשין אותו כמבואר באה"ע סי' קמ"א סעי' ס"ז ע"כ לא חיישינן לזה. ועוד י"ל בזה כסברת הירושלמי דגיטין פ"א ה"א שהובא ברא"ש לגיטין פ"א ה"ב דלא חיישינן שמא החתימו בעדים פסולין משום דאינו חשוד לקלקלה בידי שמים כו'. וכ"כ התוס' בגיטין (דף ב') ד"ה דאתי' בי תרי כו'. וכיון דהבעל אינו נחשד להכשילה לכן לא חיישינן שמא בטלו שלא בפני' דא"כ תהי' נכשלת באיסור א"א. רק עיקר החשש הוא דיבטל בפני האשה דתהי' יודעת מזה. וע"ז משני הש"ס שפיר באומר נאמנת עלי כו'. לב) ועוד יש לומר בעיקר קושיות כת"ר על העיטור דליחוש שמא בטלו שלא בפני'. והוא דהב"ש בסי' קמ"ד בס"ק י"ד הקשה דאמאי חיישינן שבא והא שיטת כמה פוסקים דבתנאי בקום ועשה לא חיישינן שעבר בקום ועשה. ונדחק לחלק. והתורת גיטין שם תירץ דאף דלא יהי' מהימן חיישינן ללעז שיוציא לעז ויאמר שבא כמו בגט ישן כו' עכ"ל. וכעין זה כתב הר"נ בס"פ מי שאחזו והמ"מ פ"ח ה"ג בשיטת הרמב"ם דחשש שמא בא אינו רק מדרבנן. ועיין באבני מלואים סוף סי' ל"ח וכמו כן י"ל להעיטור דחשש שמא ביטלו דזה אינו רק מדרבנן משום דמה"ת אין לחוש לזה משום דמוקמינן על חזקתו דלא ביטלו וכעין סברת התוס' בגיטין (דף ל"ג) דלא חיישינן בנזיר שישאל על נזירותו וה"ל מה"ט התראת ודאי. ועיקר החשש להעיטור הוא דיוציא לעז לומר שבטלו וכסברת התו"ג הנ"ל. ע"כ א"ש מה דלא חיישינן שיוציא לעז שביטלו שלא בפני האשה. דהא בביטלו שלא בפני האשה בעינן בפני שנים וכמבואר באה"ע סי' קמ"א סעי' ס'. וכיון דלא יהי' לו עדים ע"ז. לא יהי' שום ממש בהלעז שלו. ועיקר החשש דהוצאת הלעז הוא דיאמר דביטלו בפני האשה ובזה לא בעינן בפני שנים ויהי' ממש בהלעז שלו. ע"ז משני הש"ס דאומר נאמנת עלי כו' ומתורץ קושיות כת"ר. וע"כ אין לבנות על יסוד ההיתר דכת"ר כלל: לג) אכן כבר נתבאר בעז"ה כפי שכתבתי דיש לומר דגם העיטור מודה בנ"ד להיתירא ע"פ שני אופנים. א'. דתנאי דנ"ד הוי כמו בשב וא"ת דהיתה מותרת להנשא בתוך זמן שקבע ולא מצי לבטולי בכה"ג. ב'. דבזמן דהאידנא שנהגו לבטל כל חשש ביטול ודבר הגורם לביטול ושיורע מחמתו הגט. דבכה"ג גם העיטור מודה להיתירא. ועוד נתבאר דלולי דברי הרמ"א הי' מקום להתירה אף דהעיטור מחמיר. משום דאין ספיקו של העיטור מוציא מוודאי של החולקים. וגם הא הוי ספק ספיקא מורווח בזה כפי שכתב המהרשד"ם בסי' מ"ה כה"ג והב"ש סי' ע"ז כה"ג כנ"ל. וגם ע"פ סברא דספק אומדנא כנ"ל. ובפרט דרבו החולקים על העיטור וכמש"כ הגט מקושר בסדר גט שני אות רל"ד דאין לחוש לדברי' כלל ומה שנרשם בהרמ"א דכן משמע ברא"ש כבר בררנו שדעת הרא"ש בהיפך וא"כ מה מקום לחוש לדברי' כו' עכ"ל הגט מקושר דף ע"ב ע"ג ע"ש. וכן נראה מדברי הגר"א זצ"ל בסי' קמ"ג ס"ק י"ז שכתב אבל כבר הכריעו הרמב"ן והרשב"א ז"ל כדברי רבינו בראיות ברורות עכ"ל. מזה נראה דדעתו נוטה כדברי החולקים על העיטור. וע"כ יש לסמוך להיתירא על כל הטעמים