עין יצחק חלק ב קסח

לנו ממילא הרבה ספיקות המתירין אותה להנשא כנ"ל. ונחזור לענינינו במה שביטל את הגט מקודם שנתקיים התנאי דעיקרו הוא מה שיש לחוש להחמיר לשיטת העיטור דס"ל דיכול לבטל הגט. ועכ"ז יש לדון ולהקל. והוא כי השער המלך פ"ח ה"ג ה"א העלה דבתנאי שבידה ושב וא"ת לא מהני ביטול הבעל כלל אף להעיטור דכיון דמותרת להנשא ולא אגידה ביה כלל ע"כ אינו יכול לבטל וכ"כ המבי"ט והמהרי"ט. וכן מוכרח מסברא דאל"כ איך מותרת להנשא הא יש לחוש שמא יבטל הבעל להגט. וכן כתב בספר דברי אמת בקונטרס ראשון בענין גיטין. ע"כ ברור דה"ה בנ"ד לפי מה דהעלתי דהיתה האשה מותרת להנשא מיד ולא אגידה בי' כלל. ע"כ לא מהני ביטול הבעל כלל דשייך בנ"ד ג"כ ה"ט של השעה"מ והדברי אמת הנ"ל. אף לפי מה שכתב הרמ"א להחמיר ולחוש לשיטת העיטור. לפי די"ל דבכה"ג גם העיטור מודה להתירה. ואין לנו להרבות במחלוקת. ובפרט דהא רוב הפוסקים חולקים על העיטור ומסתבר טעמייהו דכיון דאם אבד ונשרף הגט מגורשת לכ"ע. א"כ מאיזה סברא יהי' יכול לבטל הגט ואף דנדחוק בשיטת העיטור בסברתו מ"מ בנ"ד אף העיטור מודה להיתירא: ענף ד יג) ועוד נלענ"ד לולי דברי הרמ"א שכתב להחמיר כשיטת העיטור. היה נלע"ד לדון יסוד להיתירא לדינא אף לשיטת העיטור והוא דראיתי בהעיטור במאמר שלישי אגב (ד' ד') שכתב שם דמהני ביטול הבעל מקודם שנתקיים התנאי. ומשם אין הכרח דעתו להיכא דאמר בפירוש מעכשיו. רק דמיירי העיטור שם באמר להתנאי בלשון ע"מ. די"ל דאף דקיי"ל לדינא דע"מ כמעכשיו דמי מ"מ כיון דיש פלוגתא דאמוראי בזה אם ע"מ כמעכשיו או לא. ע"כ י"ל דס"ל להעיטור דלענין ביטול כ"ע מודו דשייר לעצמו זכות דיהיה יכול לבטל. [והנה דברי העיטור שם סותרים דבריו שם. דמתחלה כתב שם דהאומר ע"מ כאלו אמר מעכשיו תהא מגורשת כו' ואי פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר ונתקרע הגט או שאבד ה"ז מגורשת לחומרא כדאמרינן בע"מ שתתני לי מאתים זוז ואמרינן עלה והיא תתן כו'. ואח"ז כתב שם העיטור עצמו בלשון דקיי"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי. וכן מורה שם לשונו בשארי דבריו דלדינא ברור דע"מ כמעכשיו דמי. ואלו מתחילה כתב שם דבאומר ע"מ ונתקרע ואבד הגט מגורשת לחומרא. דמשמע דאין זה ברור לדינא דע"מ כמעכשיו דמי. ועיין באה"ע סי' קמ"ד סעיף ד' בשם י"א דבע"מ נקטינן לחומרא. ועיין בב"ש שם. ודברי העיטור בלשונו מגומגמין ואכמ"ל בזה]: יד) וכן הרשב"א בחי' לגיטין (דף ע"ו) בד"ה תנו רבנן א"ל בפני שנים ה"ז גיטך ע"מ שתשמשי כו' הביא שם דברי העיטור בזה"ל אפילו בנתן לה בפני שנים יכול לבטל תנאו ולהתנות תנאי אחר דלא אמרו כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו אלא כו' אבל ביני ביני יכול לומר איני רוצה בתנאי זה כו' וסיים הרשב"א ומסתברא דלא כוותיה דבע"מ אינו יכול לחזור בו ודחה לראיות העיטור. הרי דמשמע מלשון העיטור שהובא ברשב"א שכתב דלא אמרו כל האומר ע"מ כמעכשיו כו'. דרק באמר ע"מ ס"ל דיכול לבטל וטעמו משום דהא מצינו פלוגתת אמוראי אם ע"מ כמעכשיו כמבואר בגיטין (דף ע"ד) ובקדושין (דף ס') ולכן אף דקיי"ל דע"מ כמעכשיו. מ"מ י"ל דבענין ביטולו כ"ע מודו דמהני ביטולו אבל באמר בפירוש מעכשיו אין לנו הכרח דיפלוג העיטור בזה על רוב הפוסקים החולקים עליו. וכן מורה הלשון של העיטור עצמו בספרו וכמש"כ לעיל. וכן המ"מ פ"ח ה"ג ה"א שהביא לדברי העיטור כתב דבע"מ ס"ל דיכול לבטלו. וכן הבית יוסף בסי' קמ"ג כתב בשם הרמב"ם דבמעכשיו או ע"מ אינו יכול לבטלו כו' וכך מוסכם מכל הפוסקים חוץ מבעל העיטור שכתב דאף בע"מ יכול לבטלו כו'. א"כ עדיין י"ל דבאמר מעכשיו גם העיטור מודה דאינו מבטלו: טו) אכן מן לשון הטור בסוף סי' קמ"ג שהביא לדברי העיטור שם. משמע קצת דאף במעכשיו ס"ל כן להעיטור. ומ"מ עדיין יש לומר דגם הטור שהביא שם להעיטור דלא קאי על מעכשיו שהזכיר שם למעלה רק דקאי רק באמר ע"מ ע"ש. אכן מה אעשה דהא הרמ"א כתב להדיא בסי' קמ"ג סעיף ב' וי"א דאפילו בתנאי דמעכשיו יכול לבטלו ויש להחמיר. עיטור. הרי דכתב להדיא בשם העיטור דאף במעכשיו ס"ל להעיטור דיכול לבטלו. וראיתי לחפש אחר זה בהעיטור ומצאתי בהעיטור אות ת' תנאי בדף י"ב ע"ד דהביא שם בשם מצאתי בתשובת ה"ר יעקב זצ"ל מי שנתן גט ע"ת ואומר גם מעכשיו אם לא באתי אינו יכול לבטלו דהא ע"מ מכח מעכשיו קא אתי ותנן כו'. וכתב העיטור ע"ז וצריכא עיונא דאיכא למימר דע"מ ומעכשיו לא מהני אלא בנתקיים אבל קודם גמר התנאי מצי לבטולי ויכול לחזור בו כדפי' לעיל במאמר שלישי עכ"ל העיטור שם. ומדבריו שם למדנו אשר גם באמר מעכשיו ס"ל ג"כ להעיטור דמהני ביטולו. וכן מורה דברי הר"נ בגיטין פ"ז בסוגיא דליחוש שמא פייס דכתב שלא כדברי מי שמפרש שמא נתפייס וביטלו שכ"ז שלא נתקיים התנאי יכול לבטלו ואין זה מחוור כו' עכ"ל. והא שם פריך הגמ' וליחוש שמא פייס אמתני' דמעכשיו אם לא באתי כו'. הרי דס"ל להך שיטה דגם במעכשיו מהני בטולו והוא דעת העיטור. ולכן יפה כתב הרמ"א בשם העיטור דגם במעכשיו ס"ל דיכול לבטלו וסיים דיש להחמיר ודברי אמת בפיו של הרמ"א ז"ל. וכן המהרשד"ם בסי' צ"א שכתב דלהעיטור אף במעכשיו יכול לבטלו. ולא מחלק בין ע"מ למעכשיו משום שהביא שם לדברי העיטור שכתב וצ"ע דאיכא למימר דע"מ ומעכשיו לא מהני דקודם גמר התנאי מצי לבטל ויכול לחזור בו כדפרי' לעיל במאמר ג' עכ"ל העיטור כו' ע"ש. הרי דהביא ג"כ לדברי העיטור אות תנאי (דף י"ב) שהבאתי לעיל דכתב להחמיר ג"כ במעכשיו. וכן המרדכי בפ"ז דגיטין לגיטין (דף ע"ה) הביא בשם העיטור שכתב דאיכא למימר דע"מ ומעכשיו לא מהני דקודם שנתקיים התנאי מצי לבטולי ויכול לחזור בו עכ"ל. הרי דגם המרדכי כתב בשם העיטור דגם במעכשיו מצי לבטולי וכמש"כ לעיל בשם העיטור. וכן כתב המהר"ם אלשקר בסי' ל"א דיש מפרשים דס"ל דאף במעכשיו יכול לבטולי: טז) ועכ"ז ראיתי כי גם לדברי העיטור שהבאתי במה שכתב באות תנאי (ד' י"ב) דמוכח ומבואר להדיא שם דגם במעכשיו ס"ל דמצי לבטולי. מ"מ יש לדון מדבריו יסוד להיתירא והוא דהא כתב שם בזה"ל וצ"ע דאיכא למימר דע"מ ומעכשיו לא מהני דקודם גמר התנאי מצי לבטולי ויכול לחזור בו כדפי' לעיל במאמר שלישי עכ"ל. הרי דגם דעת העיטור עצמו דהוא הראש להמחמירים לחוש בביטולו להגט קודם גמר התנאי אף במעכשיו. מ"מ לא כתב כן בהחלט דעתו רק כתב בלשון וצ"ע דאיכא למימר כו' כנ"ל. א"כ חזינן דמספקא להעיטור בעיקר הך דינא אם מצי לבטלו קודם גמר התנאי כו'. ולא כתב כן בתורת ודאי רק בצ"ע דאיכא למימר. וי"ל דמספקא להעיטור עיקר הך דינא דשמא הלכה כשיטת רב אלפס דהביא לעיל (דף ד') בסוף דבריו שם דבע"מ ומעכשיו לא מצי לבטולי. ויהי' איך שיהי' בכוונת דברי העיטור לעיל (ד' ד') הא כיון דחזינן דבדבריו האחרונים באות תנאי העלה זה בצ"ע ובלשון דאיכא למימר. א"כ חזינן דרק בתורת ספק החמיר בביטולו אך לא בתורת ודאי. [בפרט די"ל דגם לעיל (ד' ד') דכתב בסוף דבריו לתשובת הרי"ף דנראה דלא החליט כן בדעתו מתחילה להחמיר בודאי]. וכן המרדכי בפ"ז דגיטין הנ"ל דהביא לדברי העיטור כתב בשמו בזה"ל דצ"ע דאיכא למימר כו' וכמש"כ העיטור בספרו אות תנאי כנ"ל: יז) וכיון דהעיטור עצמו לא החליט זה רק משום ספק כתב לחוש דמצי לבטולי וכ"כ המרדכי בשמו כנ"ל. א"כ לפ"ז יש לנו יסוד להיתירא בנ"ד ע"פ דברי הרא"ש בב"ק פ"ב סי' א' שכתב בשם הרי"ף דפסק כרבה דאע"ג דרבא מספקא ליה כיון דלרבה פשיטא ליה ודאי דרבה מוציא מידי ספק דרבא כו' וכן כתב הרמב"ן במלחמות בב"ק שם. וכן הכריע המחבר בח"מ סי' שפ"ו סעיף ד' דהזורק חייב וכמש"כ המ"מ בשיטת