עין יצחק חלק ב קסז

הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת ה"ז לא תנשא צרתה שמא לא יהא ולד ב"ק וא"ת הלך אחר רוב נשים ורוב נשים ולד מעליא ילדן ולד אין פוטר עד שיצא לאויר העולם עכ"ל הברייתא. ואי נימא דרוב לא מהני לברר בדבר דלהבא קשה דאיך הי' מקום לומר דתנשא צרתה על סמך דהלך אחר רוב נשים ולד מעליא ילדן. והא התם הוי ספק בלהבא דשמא לא יהא ולד בן קיימא וכמש"כ התוס' שם (דף ל"ה ע"ב) בד"ה תיגלי מילתא למפרע כו' דזהו מן העתידות. וביותר לפי מש"כ הנמוקי יוסף בר"פ החולץ בד"ה וריש לקיש אמר כו' דחיישינן דאחר כן גרם לה איזה דבר להפיל כו'. והובא במל"מ פ"ו ה' גירושין ה"ג. וע"כ מוכח מזה דרוב מהני לברר על ספק דלהבא וע"כ היתה מותרת צרתה להנשא משום דסמכינן על סמך הרוב דתלד ולד קיימא רק משום דאין פוטר עד שיצא לאויר העולם אסורה להנשא. הרי מוכח מזה דסמכינן על רוב בחשש דלהבא: ח) שוב ראיתי דיש לדחות זה ההוכחה והוא דהא עיקר סברת רבינו מנחם דשמא יקדש אמרינן הוא ע"פ סוגיות הגמ' בגיטין (דף כ"ח) דשמא מת לא חיישינן ושמא ימות תנאי היא וקיי"ל כר' יוסי דפליג עלי' דר' מאיר כו'. א"כ דוקא למאי דקיי"ל כהנך תנאי דחיישי לשמא ימות משום דטעמם דלא מהני חזקה בלהבא א"כ לדידהו חיישינן שמא יקדש ואינם מחלקים בינייהו. אבל לר' מאיר דס"ל שם דלא חיישינן שמא ימות וס"ל דמהני חזקת חי לברר על להבא. א"כ לדידי' ודאי מהני גם רוב על להבא. ולכן י"ל דהך ברייתא דיבמות דאמרו צרתה לא תנשא משום דולד אינו פוטר כו'. אבל זולת זה היתה צרתה יכולה לסמוך על סמך הרוב דולד מעליא ילדן אף בחשש דלהבא דזהו לשיטת ר"מ ואתי' הך ברייתא כר' מאיר. אבל לדידן דס"ל דלא מהני חזקה בלהבא י"ל דה"ה ברוב לא מהני בלהבא ואין זה ראי' מוכרחת לדינא: ענף ג ט) כן רציתי לומר. אבל באמת אין זה דחיי' כלל משום דאין סברא לומר דהך ברייתא דיבמות הנ"ל יהי' אתי כר' מאיר דהא כיון דר"מ חייש למיעוטא. א"כ אין מקום לומר דצרתה תנשא על סמך הרוב נשים ולד מעליא ילדן דהא חייש ר"מ למיעוטא שלא יהי' בן קיימא. וע"כ הברייתא אתי כרבנן דפליגי על ר"מ וכמש"כ המהרש"א ביבמות שם (דף ל"ו) בד"ה שמא לא יהא הולד בן קיימא כו' דסיפא דברייתא דקאמר וא"ת הלך אחר רוב נשים כו' ע"כ אליבא דרבנן קאמר הכי עכ"ל המהרש"א. ולכן שפיר יש להוכיח מהך סוגיא דרוב מהני לברר אף על להבא אף להסוברין לחוש בחזקה דלא מהני בלהבא. דהא רבנן דר"מ ס"ל דחיישינן למיתה משום דס"ל דחזקה לא מהני בלהבא. וכשיטת הר' מנחם הנ"ל. ואפ"ה ס"ל הכא דרוב מועיל אף על להבא א"כ שפיר הוכחתי כנ"ל. וידעתי מה דיש לדחוק עדיין ולדחות בדוחק ההוכחה הנ"ל. אבל באמת היא ראי' נכונה וקצרתי. ומה שכתב הרשב"א בחי' ליבמות (דף קי"ט) דלשמא תפיל חיישינן. כוונתו דמיעוט מפילות איכא ולכן מתרץ מה שהקשה שם מהא דב"ב ר"פ המוכר פירות דמקשה הש"ס על רב מן הא דשור שנגח הפרה ונמצא עוברה בצדה כו' ולא מקשו אדשמואל דהא ה"ל ודאי דמחמת נגיחה הפילה כו' דזהו משום דישנו מיעוט וחיישינן שמא תפיל ואין זה רק בגדר רוב דאינן מפילות. ולכן לשמואל דס"ל אין הולכין בממון אחר הרוב אינו קשה. לכן מקשה הש"ס רק לרב. ואין שום קושיא מהש"ס יבמות (דף ל"ו) הנ"ל על הרשב"א הנ"ל וזה פשוט: י) נחזור לענינינו דשפיר הוכחתי מן הך דיבמות (דף ל"ו) דסמכינן על רוב לברר על דבר דלהבא ג"כ ומשום הכי היתה מותרת להנשא מיד על סמך הרוב נשים ולד מעליא ילדן ולא חיישינן ע"פ סמך הרוב דשמא תפיל משום דכיון דהאשה חי' ע"כ ממילא יש לנו לסמוך על הרוב דרוב נשים ולד מעליא ילדן. וכן במה שהוכחתי מן התוס' נדה (דף מ"ה) ד"ה ריו"ח וריש לקיש כו' דכתבו דהוי התראת ודאי משום הרוב דמביאין ב' שערות בזמנן וכנ"ל. ואין לומר דסברי ריו"ח ור"ל כמאן דס"ל דסמכינן על חזקה בלהבא וכשיטת ר' מאיר כנ"ל. דהא הבאתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' א' ענף ד' שיטת הרי"ף והרמב"ם דגרסי בהך דמכות (דף ט"ז) דמאן דס"ל קיימו ולא קימו ס"ל התראת ספק שמה התראה משום דלא סמכינן על החזקה דלא יקיים וכפי סברת התוס' שם. משום דהבאתי שם בשם הפ"מ לירושלמי מכות פ"ג ה"ד דלמאן דס"ל קיימו ולא קיימו הוי זה התראת ספק לפי דלא מהני חזקה על להבא. רק מאן דס"ל בטלו ולא בטלו טעמו דנתחייב מלקות בעת שמבטל להעשה ע"כ הוי אז התראת ודאי. א"כ ממילא מן ר"ל דס"ל בטלו ולא בטלו וטעמו דאין לומר כריו"ח דבקיימו ולא קיימו תלוי דהא ס"ל התראת ספק לא שמי' התראה כמבואר זה בסוגיא דמכות שם ע"כ אמר ר"ל דבבטלו ולא בטלו תלוי. א"כ מוכח לפי שיטת הרי"ף והרמב"ם דס"ל דחזקה לא מהני להבא וכן מוכרח בשיטת ר"ל דס"ל כן. א"כ תקשה לפ"ז קושית התוס' הכא בנדה (דף מ"ו) דס"ל לר"ל בהקדיש ואכלו אחרים דלוקה וקשה הא ה"ל התראת ספק דשמא לא יביא ב' שערות. וע"כ מוכרחים לומר כתירוץ התוס' דסמכינן על הרוב כו' ואף דמוכח דריש לקיש ס"ל דלא מהני חזקה בדבר דלהבא עכ"ז רוב מהני בלהבא משום דרובא עדיף מן חזקה גם בזה. ושפיר כתבתי בספרי דרובא מהני בלהבא. ולכאורה יש להעיר מזה בהך דפסחים (דף ע' ע"ב) דסכין חד ספיקא מטביל קופיץ דתרי ספיקי לא מטביל הרי אף דהתם הוי הנך ספיקות בלהבא מ"מ אמרו דסמך על הס"ס דלהבא ולא מטביל לי'. אך זה יש לדחות דיש לומר דסמך כן וע"כ לא הטבילו ולכן לדינא אין ראי' מזה. אך נתבאר בשארי ראיות כנ"ל דסמכינן על רוב וס"ס אף על להבא כפי שיבואר: יא) וכיון דנתבאר דרוב מהני אף בדבר דלהבא. א"כ ה"ה ספק ספיקא מהני אף בדבר דלהבא דהא מבואר בתשובת הרשב"א סי' ת"א דספק ספיקא הוי כרוב ואפשר דאלים יותר מרוב. והובא בדברי הפוסקים האחרונים ע"כ כמו דרוב מהני לברר על דבר דלהבא ה"ה דס"ס מועיל אף בלהבא. ולכן בנ"ד היתה האשה מותרת להנשא אף בתוך שתי שנים ומחצה כי יש לנו ספק ספיקא מעליא שמברר לנו שלא יהי' איסור א"א מעולם. וכמו בהך דיבמות (דף ל"ו) דהיתה צרתה מותרת להנשא ע"פ סמך הרוב שיבא לאח"ז. וה"ה על סמך הס"ס שיהי' לאח"ז. [וכמו ביבם קטן וקטנה דיגדלו זה עם זה ולא חיישינן שימצא סריס או איילונית. ועי' מזה בשער המלך פ' יו"ד ה' מקוואות כלל ג' מה שהאריך בענין רוב וספק ספיקא דיכול להתברר דמקלינן וכמו שכתב הש"ך ביו"ד בכללי ס"ס ס"ק ל"ה. וכש"כ בנ"ד דהספק שמא נתינה בע"כ הוי נתינה או לא הוי זה ספיקא דדינא וזה הספק לא יוכל להתברר. וכעין דברי הנו"ב במ"ק ח' יו"ד סי' נ"ז דאם חד ספק לא יוכל להתברר א"צ לברר והובא בחוות דעת בכללי ס"ס בס"ק ל"ה. וכש"כ בנ"ד דאין בידה כעת לברר רק שיכול לבא לידי בירור לאח"ז. וכבר נתבאר דרוב או ס"ס דלהבא מהני כמו רוב או ס"ס בלעבר. וכן כתבתי כבר לעיל דאף דיש לנו בנ"ד חזקת איסור עכ"ז יש לדון הך ס"ס. ולכן לא שייך בנ"ד להחמיר ע"פ דברי המג"א בסי' תל"ז ס"ק ד'. וגם הא אמרו שם דדוקא אם הוא בעיר שואלו כו' משא"כ בנ"ד דליכא לברורי כעת כלל ע"כ אין זה דומה כלל להנידן דהמג"א הנ"ל ופשוט]: יב) ונתבאר לנו דהאשה היתה מותרת להנשא אף בתוך זמן שתי שנים ומחצה שקבע הבעל משום דיש לנו ספק ספיקא המבררת לנו דלא יהי' שום חשש איסור א"א מעולם כיון דבידה שלא לקבל המעות מרצונה הטוב ויש