עין יצחק חלק ב קסו

ב' בלא שום חולק ע"כ ודאי קיי"ל כן לדינא. וכ"כ הב"ש בסי' ל"ח סוף ס"ק ס"ט להיתירא בזה בפשיטות ע"ש: ב) והנה בנ"ד דהתנאי הי' באם אבא בתוך זמן שתי שנים ומחצה ואתראה לפני הב"ד ואסלק ליד זוגתי דוקא ג' מאות רו"כ אז יהי' הגט בטל כו'. נלע"ד לדון דהאשה היתה מותרת להנשא אף בתוך זמן שתי שנים ומחצה. והוא דהא אם לא תרצה האשה לקבל הסך הזה מרצונה רק הבעל הי' נותן לה בע"כ אכתי הוי ספיקא דדינא אם מקרי נתינה או לא כמבואר באה"ע סי' קמ"ג סעיף ד' בב"ש ס"ק ז' דזה הוא פלוגתא דרבוותא. ואף שכתב בתשובת מהר"ם אלשקר בסי' ל"א דאף למ"ד נתינה בע"כ לא שמי' נתינה היינו דווקא היכא שאמר ע"מ שתתני לי ר' זוז אבל האומר ע"מ שאתן לך מאתים זוז אז לכ"ע לא בעינן שיקבלם המקבל. עכ"ז אין זה ברור דהנה הב"ש באה"ע סי' כ"ז ס"ק ב' הביא בשם המהרי"ט דמסיק דאף בכה"ג לא הוי נתינה. והובא זה בבאר היטב באה"ע סי' קמ"ג ס"ק ב'. ואף דבנ"ד שאמר בלשון אסלק ליד זוגתי כו' ולא אמר בלשון מתנה הי' אפשר לחלק. מ"מ הא בסוף דבריו של הבעל דאמר נאמנת עלי שלא באתי ושלא נתתי לה כו'. הרי דאמר בסוף דבריו לשון נתינה ואזלינן בתר התחתון כמבואר בח"מ סי' מ"ב סעי' ה'. וכש"כ היכא די"ל דהוי פירוש על דבריו של מעלה כמבואר שם. וע"כ אף בנ"ד שייך פלוגתת הראשונים הללו אם נתינה בע"כ הוי נתינה או לא: ג) וזה ברור דבנ"ד שאמר בתנאי אם אסלק ליד זוגתי דוקא כו'. דכ"ז דלא הגיע השלשה מאות רו"כ בתוך יד אשתו אף דזרק בפני' בע"כ אין זה מקרי נתינה כלל לכ"ע. ואף דבכל מקום למ"ד דנתינה בע"כ הוי נתינה הדין הוא כן אף בלא הגיע המעות לתוך ידה וכמבואר בח"מ סי' ק"ך דכיון דזרק בפניו הוי נתינה ופרעון. מ"מ הכא שאני כיון דאמר ליד זוגתי דוקא. ומצינו כעין זה באה"ע סי' קמ"א סעי' א' בהג"ה שכתב בשם הרשב"א דאם אמרה לקבל הגט מיד בעלה אין לקבלו מיד שלוחו וכ"כ הב"ש שם בס"ק ג' דבאמר ליתן ליד אשתו יש קפידא ליתן לידה דוקא. וכש"כ בנ"ד דאמר ליד זוגתי דוקא. דוודאי בעינא לידה ממש. וכן לא מהני הכא נתינה ליד הב"ד דשקיל וטרי הרשב"א שהובא בבית יוסף ח"מ סי' ע"ג דשקיל וטרי בנתינה ליד הב"ד והובא בב"ש סי' קמ"ג ס"ק ז'. ועיין בש"ך ח"מ סי' ע"ד ס"ק ט' ובאו"ת שם מזה. אכן כאן דאמר ליד זוגתי דוקא ודאי לא מהני נתינה ליד ב"ד כ"ז דלא הגיע לידה ממש. ואף בנתן בחצירה בע"כ של האשה יש מקום לדון דאין זה מקרי ליד זוגתי דוקא. ואפשר דזה תלוי במה דכתבו התוס' בגיטין (דף ע"ח) ד"ה ואת לא תעביד עובדא עד דמטי גיטא לידה. דשיטת הערוך דאף זרקו בחצירה לא משתרי עד דמטא גיטא לידה כו'. ושיטת התוס' וסייעתם לא כן רק דממעטינן מלשון זה זרקו ברה"ר אבל חצירה הוי בכלל ידה משום דחצר דאשה הוא בתורת יד. א"כ ה"ה הכא דאמר ליד זוגתי דוקא י"ל דכוונתו לידה ממש לשיטת הערוך. ואפשר דבנ"ד דאמר בלשון ליד זוגתי דוקא דבזה לכ"ע ממעטינן חצירה רק לידה ממש. וכעין לשון הרמ"א באה"ע סי' קל"ט סעי' י"ד דאין לגרש וליתן הגט לתוך חצירה אלא לתוך ידה ממש. הרי דמן לשון לתוך ידה ממש ממעטינן חצירה. א"כ ה"ה באמר לתוך ידה דוקא יש לדון כן: ענף ב ד) ואף דאי נימא דאם נתינה בע"כ הוי נתינה דה"ה בזרק לה השלשה מאות רו"כ לרשותה בנ"ד דג"כ מקרי נתינה. מ"מ מידי ספיקא דדינא לא נפיק וכמו שכתב הב"ש בס"ק ז' דחולק על מה שהביא הב"י בשם תשובת מורו ע"ש. א"כ יש לנו הרבה ספיקות אז בעת שתרצה להנשא בתוך זמן. ספק א' שמא לא יבא הבעל בתוך שתי שנים ומחצה לעירה ולהתראות בפני הב"ד דשם. ואת"ל דיבא שמה בתוך זמן הזה אכתי ספק שמא לא יהיו לו שלשה מאות רו"כ והוי מחוסר ממונא. ואת"ל דיהי' לו שלשה מאות רו"כ אז. אכתי ספק שמא לא יהי' ביכולתו של הבעל לכופה שתקבל המעות לתוך ידה ורשותה. וכ"ז שלא יגיע המעות לידה ורשותה בוודאי לא הוי נתינה לכ"ע כנ"ל. [ועיין בחדושי הרשב"א לגיטין (דף פ"ג) ד"ה בכולהו תנאי דעלמא נמי לא תינסיב כו' שכתב באה"ד דאפילו התנה בפירוש שתתן לו אפילו בע"כ דילמא אזיל לעלמא ולא מצי יהיב לי' עכ"ל. וכיוצא בזה אמרו בגיטין (דף י"ב ע"ב) אי בעי זריק ליה גיטא שביק לי' ועריק ואזל לעלמא. וקצרתי]. ואת"ל אולי יעלה ביד הבעל לכופה שתקבל בע"כ לתוך ידה או לתוך רשותה וכעין סברת התוס' בגיטין (דף פ"ב) בד"ה שרבי אליעזר מתיר כו' גבי שלא תיבעלי לאחר חיישינן שמא יבא עלי' באונס כו'. אכתי ספק בנ"ד שמא הלכה כהסוברים דנתינה בע"כ לא הוי נתינה. ולשמא תתרצה לקבל לא חיישינן וכמו בכל תנאי שבידה בשב וא"ת דקיי"ל דמותרת להנשא ולא חיישינן דתעבור בידים משום דמזדהרא באיסור א"א. וכיון דאיכא הרבה ספיקות להיתירא ע"כ ממילא מותרת להנשא אף בתוך הזמן: ה) ואף דהוי ספק ספיקא נגד חזקת א"א עכ"ז הא מסיק הש"ך בסי' ק"י בכללי ספק ספיקא דהיכא דאיכא הרבה ספיקות מקלינן אף היכא דאתחזק בחזקת איסור. ועוד כיון דחד ספק בנ"ד הוי ספיקא דדינא אם נתינה בע"כ הוי נתינה או לא. א"כ הא ידוע הכלל של הפוסקים דבספיקא דדינא לא שייך להעמידו על החזקה. ואף דאינך ספיקות הוי ספק במעשה מ"מ דיינינן ס"ס כזה אף במקום חזקת איסור וכמש"כ הפרי מגדים ביו"ד סי' כ"ג בש"ך אות ח' דאף דספק א' הוא במעשה מ"מ כיון דספק ב' הוא ספיקא דדינא דזה הוי ס"ס גמור ע"ש. ועיין בתשובת רע"א סי' ל"ז ואכמ"ל: ו) אך עדיין יש לפקפק על כל זה לפי דיש לחלק דדוקא בחשש לשעבר מצינו דסמכינן על ספק ספיקא. משא"כ בנ"ד דהוי בחשש דלהבא. אפשר לדון בזה כמו דכתבו התוס' בקידושין (דף מ"ה) ד"ה בפירוש אמר מר כו' דשיטת ר' מנחם דשמא קידש לא אמרינן שמא יקדש אמרינן כו' והטעם הוא דס"ל דחזקה לא מהני לברר על להבא וכמו שכתבתי מזה בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' א' ענף ד'. ועיין מזה בנו"ב מ"ק ח' יו"ד סי' נ"ו ובמ"ת סי' ק"ג. א"כ ה"ה בספק ספיקא יש לדון ולחלק דבמידי דיכול להיות להבא לא מהני ספק ספיקא לברר על אחר זמן וגם לא עבדינן מעשה בדבר שיכול להיות לאחר זמן בבירור שיהי' אסור וכעין שהעיר המהרי"ט בחלק יו"ד סי' ב' והמהרשד"ם ח' יו"ד סי' מ"ה על הא דקיי"ל דאסור למכור ספק דרוסה לא"י וכן ההוא ארבא דטבע בחישתא דאסרו למכור לא"י שמא ימכור לישראל והובא במג"א סי' תס"ז ס"ק ב' ע"ש וקצרתי. ואף באיסור דרבנן אמרו כן ולא אמרינן בזה ספק דרבנן לקולא. ולדעתי פשוט הוא דהא בתורת ספק ספיקא לא שייך לדון שם כיון דלא נולדו שני ספיקות ביחד כידוע. ומה שיש לדון בזה ספיקא דרבנן לקולא. יש לחלק דשאני היכא דהוי ספק בלהבא. [ועיין מזה בפר"ח בכללי ספק ספיקא אות י"ח. והדברים ארוכים ויש לפלפל הרבה בדברי המהרי"ט והמהרשד"ם הנ"ל]. ולפ"ז הדין נותן כן גם בספק ספיקא על להבא דלא מהני. ועיין בגט פשוט סי' כ"ט ס"ק קי"ג: ז) אכן בספרי באר יצחק שם הוכחתי דרוב מהני לברר על ענין דלהבא ג"כ והבאתי ראי' לזה מן התוס' נדה (דף מ"ה ע"ב) ד"ה ריו"ח ור"ל דאמרי תרווייהו לוקין כו' שכתבו להקשות הא הוי התראת ספק ותי' דאזלינן בתר רוב שמביאין ב' שערות בזמנן. ועוד ראי' לזה כמבואר בספרי שם. וכעת ראיתי דיש להוכיח כן מן יבמות (דף ל"ו ע"א) דאמרו