עין יצחק חלק ב קסה

הדיינים ביותר נגד העדים וכפי שנתבאר לעיל להסביר זה היטב: ט) ובמה שכתבתי לעיל להעיר במה דמצינו דיש מעלה יתירה לב"ד ביותר מן עדים דהא בב"ד אף שהגידו יכולין לחזור מדבריהן משא"כ בעדים. הנה זה יש לדחות דמצד זה לא מצינו מעלה יתירה לב"ד ביותר משום דהא גם בעת שהגידו מתחלה היה עליהם מעלת הב"ד וע"כ אין מזה הראיה מקום לדון דיהיה מעלה יתירה ביותר לב"ד מן עדים. אכן כבר כתבתי לעיל להעיר במה דמצינו בעדות מפי הכתב במעשה ב"ד דמהני משא"כ בעדים זהו ראיי' נכונה דיש מעלה יתירה לב"ד ביותר מן עדים. וכיוצא בזה מצינו להתוס' בסנהדרין (דף פ"א) בד"ה ונגמר דינו כו' דבב"ד לא בעינן שיהיה עדות שאתה יכול להזימה כו' ע"ש. ומשמע דאף ב"ד אחר יכולין לדון ע"פ מה שראו ב"ד אחר בתורת ב"ד והדברים ארוכין. הרי דיש מעלה יתירה לב"ד ביותר מן עדים: י) ועפ"ז יש מקום ליישב לקושיות התוס' ביבמות (דף פ"א ע"א) בד"ה אתא גברא וקאי כו' שהקשה כיון דאיכא תרי דאמרו מת אפי' איכא מאה הא תרי כמאה וי"ל דלגבי דבר הידוע לכל כו'. ועי' מזה בח"מ סי' מ"ו בש"ך ס"ק ס"ו שהביא לדברי התוס' הנ"ל. ובנו"ב במ"ק ח' אה"ע סי' ס"ה במש"כ על דברי התוס' הנ"ל. אכן לפי מה שכתבתי מתורץ על נכון לקושיות התוס' הנ"ל והוא די"ל דזהו כוונת הגמ' אתא גברא וקאי דמשמע דהב"ד הם המכירין ג"כ דזהו הבעל. ע"כ בכה"ג לא שייך לומר דתרי כמאה. דהא לב"ד יש להאמין ביותר. ע"כ שפיר הקשו בגמ' כן. והיה משמע להו דמה דקאמר אבל ניסת ע"פ שני עדים כו' דמיירי בכל גווני אף היכא דהב"ד בעצמם הם המכירין אותו. ומתורץ קושיות התוס': יא) ולפ"ז יש להוכיח מן מה דהקשו התוס' כן והוכיחו מקושייתם להכלל דבדבר הגלוי לכל לא אמרינן תרי כמאה. א"כ מוכח דלא ס"ל לדינא כמו שכתבתי. ועכ"ז אין לסתור לדברינו עפ"ז משום די"ל דדוקא היכא דבעת ראיית הב"ד להענין היה אז שם תורת ב"ד עליהם כמו בפורעו בפני ב"ד דסי' ע"א הנ"ל. או בנ"ד דהם בתורת ב"ד בעת שעושה שליח ראשון לשליח ב'. ע"כ שייך לומר דהם נאמנים ביותר. אבל היכא דבעת דראו לראייתם להענין שאנו דנין עליו כעת לא היה אז עליהם שם ב"ד. ע"כ לא שייך לדון דיהיה להם נאמנות ביותר. רק דינם ככל עדים דאמרינן תרי כמאה. וכעין זה אמרינן בב"ב (דף קי"ד) לחלק בין ראו ביום ובין ראו בלילה וכמבואר בח"מ סי' ז' כזה. וזהו הכל מה"ט. וע"כ במה דמעידין הב"ד על הכרתו של הבעל דמכירין אותו דזהו הבעל של אשה זו דעיקר עדותן הוא ממה שמכירין אותו מכבר בעת שלא היה עליהם תורת ב"ד היינו מקודם שנזדקקו להענין הזה. ע"כ לא שייך להאמינם ביותר ושפיר הקשו התו' דהא תרי כמאה וע"כ אין לסתור לדברינו מן התוס' הנ"ל: יב) ועוד י"ל בפשטות דהא הש"ס מתרץ ביבמות שם לא צריכי דאתי בי תרי ואמרי אין הוינא בהדי' כו'. ומשמע דלולי זה הי' אמרינן למיזל בתר רוב דעות ע"כ שפיר הקשו התוס' דהא תרי כמאה. משום דאין לתרץ דשאני עדותן של הב"ד עצמם כנ"ל. דא"כ ה"ל להגמ' לתרץ דמיירי דהב"ד עצמם אינן מכירין את הבעל כלל דאז לא שייך לומר כמו שכתבתי. לכן שפיר הקשו התוס' כן והא תרי כמאה והוכיחו מזה להכלל שכתבו דשאני דבר הגלוי לכל כו'. וע"כ אין שום סתירה כלל מדברי התוס' הנ"ל למה שכתבתי. דיש להאמין ביותר להב"ד של שלשה ביותר מן שני עדים. ולכן בנ"ד אף דנימא דהוי כמו דשני עדי הרשאה מעידים לפנינו בע"פ דעדי הגט הם שלא כפי השמות של העדים החתומים על הגט שנשלח למעמעל. עכ"ז הא הב"ד של שלשה מעידים דזהו שם העדים כפי שחתמו על הגט שנשלח. לכן יש להאמין ביותר להב"ד כן יש מקום לדון. ועכ"ז לפי חומר הענין קשה לבנות יסוד ע"ז לבדו ומן הש"ס דכתובות (דף כ"ב) אינו שום סתירה לדברינו וקצרתי. אך בנ"ד כבר נתבאר ע"פ טעמים אחרים דתלינן דהסופר טעה והעדים לא חתמו ע"ז משום דלאו אכולי מילתא קא מסהדי. וע"כ סמכינן על עדות של הב"ד דכתבו בשני כתבים דזהו הגט שנשלח מהבעל לאשתו שבמעמעל ועלייהו נסמוך ולהתירה מכבלי העיגון בעז"ה: נאום יצחק אלחנן בהרב מ' ישראל איסר זצ"ל החופ"ק. סימן מט נשאלתי מרב גדול מ"ץ דק' מאהלוב ע"ד איש א' שגירש אשתו על תנאי בזה הלשון אם לא אבא בתוך שתי שנים ומחצה רצופים מהיום שנכתב הגט ואתעכב מלחזור אליך ונשלמו השתי שנים ומחצה ה"ז גיטך והרי את מגורשת ממני מעכשיו בגט זה והרי את מותרת לכל אדם אמנם אם אבוא בתוך משך הנ"ל ואתראה בפני הב"ד וגם אסלק ליד זוגתי דוקא ג' מאות רו"כ אזי לא יהי' גט ובאם שאבוא בעצמי בתוך הזמן ולא אסלק לידה השלשה מאות רו"כ אזי יהי' גט ומהיום נאמנת עלי שלא באתי ושלא נתתי לה ג' מאות רו"כ ושלא פייסתי כל זה אמר הבעל לאשתו בעת נתינת הגט לידה והנה במשך איזה ימים אחר הגט נתהווה מריבה ביניהם וביטל המגרש את הגט בפני כמה אנשים ואח"כ נסע הבעל לדרכו ועקבותיו לא נודעו מני אז וכבר נשלמו השתי שנים ומחצה והוא לא בא ולא סילק לה השלשה מאות רו"כ. ועתה האשה שואלת משפטה אם מותרת להנשא בגט זה ומעכ"ת העלה להיתירא וביקש ממני לחוות דעתי בזה: תשובה בעז"ה ענף א א) והוא כי ידוע שיטת העיטור שהובא בשו"ע סי' קמ"ג סעי' ב' בהג"ה בשם י"א דאף בתנאי דמעכשיו יכול לבטלו ויש להחמיר עכ"ל הרמ"א. וכן העלה המהרשד"ם ח' אה"ע סי' צ"א להחמיר ולחוש לשיטת העיטור והראב"ד א"כ לפ"ז יש להחמיר בנ"ד מצד שביטל הבעל את הגט מקודם שנתקיים התנאי כי מי ירום ראשו להכריע ולהקל נגד העיטור והראב"ד וכמש"כ הרמ"א והמהרשד"ם להחמיר. והנלע"ד לדון בזה להיתירא בעז"ה ונקדים למה דפסק המחבר באה"ע סי' קמ"ג סעיף ב' דבתנאי שבידה והוא שב ואל תעשה מותרת להנשא ולא חיישינן שמא תעבור על התנאי. ולא הביא המחבר שם שום חולק ע"ז. ואף שיש חולקים וס"ל דאף בתנאי שבידה ובשב ואל תעשה לא תנשא והובא שיטה זו במ"מ פ"ח ה' גירושין ה"א ובחי' הרשב"א לגיטין (דף פ"ג) והוכיחו כן מהך דנדרים (דף י"ד ע"ב) קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר דלא ישן היום שמא ישן למחר דלא מזדהר בתנאה. אך הרשב"א בחידושיו לגיטין (דף פ"ג) כתב לחלק דשאני באיסור א"א דמתוך חומר שהחמרת כו' מזדהרא טפי. וכבר הכריע המחבר כשיטת המתירים בזה. והא דאה"ע סי' קמ"ג סעי' ט"ז דהביא המחבר שם פלוגתת הפוסקים בזה. כבר תמה הב"ש שם בס"ק כ"ט ע"ז. ויש לי מקום לתרץ לקושיות הב"ש הזה אך עת לקצר. וכן כתב הכנסת הגדולה באה"ע סי' קמ"ג ס"ק כ"ח לדינא דבתנאי שבידה ובשב ואל תעשה מותרת להנשא. וכהכרעת המחבר בפשיטות בסעי'