עין יצחק חלק ב קסד
Ein Yitzchak part 2 164 · עין יצחק חלק ב · free full Hebrew text
Open in the reader →ראי' בעדים וחד מ"ד ס"ל ראי' בקיום השטר דזה קאי על דברי רב דלעיל שם דאמר עליו הראי' ורב הא ס"ל הולכין בממון אחרי הרוב כמבואר בב"ב (ד' צ"ג) א"כ אליבא דמ"ד התם ראי' בעדים. מוכח דכיון דדיינים חותמין אף שלא קראוהו. ע"כ אף בשם רובא לא דיינינן בזה דאם לא כן ה"ל לדון בזה דיהי' מועיל ראי' בקיום השטר משום מעלות הרוב דיש בזה ולשיטת רב הא מהני רוב גם בממון. וע"כ מוכח דלהך מ"ד דס"ל דלא מהני ראיה בקיום השטר. הוא משום דס"ל דאף לרוב לא נחשב זה ושפיר מספקינן שמא לא קראו הדיינים להשטר. וע"כ אין הכרח כלל לדברי הבגדי כהונה. ועיין בב"ב (דף קנ"ד) וקצרתי. לפי דאין אנו צריכין בזה לנ"ד דהא נתבאר דאף לדברי הבגדי כהונה ג"כ יש להקל בנ"ד דהא טעמו הוא משום דס"ל להוכחה במה דהדיינים חתמו על ההרשאה דכיון דאורחא דמלתא למקרי א"כ זה להוכחה דאין זה הגט שנשלח. אבל בנ"ד דכתבו הדיינים בשני כתבים דזהו הגט ששלח הבעל לאשתו במחנהו. ע"כ בודאי תלינן דלא הוי סתירה לדברי הדיינים הללו ממה שחתמו הדיינים על ההרשאה הראשונה הנכתבת שם בשם אחר. משום די"ל דלא קראו הדיינים להרשאה. ומתרצינן דבריהם כמבואר בה' עדות בכמה דוכתי. דמיישבין דברי העדים באיזה אופן כדי שלא יסתרו דבריהן ולא יהי' מכחישין להדדי וכמבואר בח"מ סי' כ"ט סעי' א'. וכש"כ בדיינים וכנ"ל. דאמרינן בביאור טוב דלא קראו לההרשאה. והעדים טעו וחתמו ע"ז. או דלא חתמו ע"ז משום דלאו אכולי מילתא מסהדי כנ"ל: ד) ועוד נלע"ד לדון אף היכא דהעדי הרשאה לפנינו ומעידים אשר על הגט ששלח הבעל הלז חתמו עליו עדי הגט שאינן נקראין בשם העדים שחתומים על הגט הבא לפנינו. עכ"ז יש להכשיר הגט ע"פ עדות של הדיינים המעידין שעדי הגט הנשלח לשם הם כפי השמות החתומים על הגט. והוא כי מצינו בח"מ סי' כ"ג דשני דיינים נאמנים אף דעדים מכחישין אותם. אך שם מבואר הטעם בסמ"ע ובש"ך דלכן תלינן דהעדים טעו כיון דעיקר עדותן הוא במה שמעידין דשמעו כך מפי הדיינים כו'. ע"כ זה הטעם לא שייך בנ"ד ולכן אין שום ראיה מהתם לנ"ד: ה) אכן נלע"ד דדוקא התם דמיירינן בשני דיינים אין עליהם שם ב"ד דהא בעינן שלשה דיינים להיות נקראו בשם ב"ד. ע"כ הוכרחו התם לכתוב הטעם דלכן נאמנין הנך ב' דיינים משום דעלייהו רמיא ביותר הענין כו'. אבל היכא דהי' שלשה דיינין. בזה הדין נותן דנאמנים להכחיש לשני עדים ועלייהו סמכינן והוא דאיתא במכות (דף ה') במשנה ע"פ שנים עדים או שלשה עדים כו' מה שלשה מזימין את השנים אף השנים כו' ומנין אפי' מאה ת"ל עדים. וחזינן דהסברא נותן דלשלשה יש נאמנות ביותר מן שנים רק דגזרה התורה דתרי כמאה וכמש"כ הריטב"א במכות שם [ועיין בספרי נחל יצחק בסי' ל"ח דביארתי על נכון במה דקיי"ל גבי עדות דתרי כמאה ואלו גבי דיינים הולכין בתר רוב דעות והארכתי שם בזה]. ולפ"ז יש לדון דלשלשה דיינים יש להאמין ביותר נגד שני עדים דהא מצד הסברא חזינן דשלשה נאמנים לגבי שנים ביותר. רק דגזרה התורה דתרי עדים כמאה עדים ולא מצינו כן רק גבי עדים. אבל גבי דיינים המעידין על עצם המעשה איך היה. לא מצינו בהו בפירוש דיהיה תרי כמאה. אך אפשר לומר דגמרינן זה מן עדים דכמו גבי עדות אמרינן תרי כמאה דה"ה גבי דיינין המעידין על גוף המעשה איך היה דאמרינן ג"כ תרי דיינין כמאה דיינין חשיבי. ורק לגבי אומדנא ודין אמרו אחרי רבים להטות. משום דבעדותן על עצם המעשה גמרינן מן עדים דגזרה התורה דתרי כמאה. וכן מוכח מן הרשב"א בתשובה בספר תולדות אדם סי' שס"א שכתב בהא דשום הדיינים שפחתו שתות דלא משכחת זה רק אם הדיינים עצמם חוזרין ואומרים שטעו בהשומא כו'. ומשמע דלולי כן אף דבאו דיינים אחרים אינן נאמנים להכחישן משום דגם במעידין על גוף הענין אמרינן גם בדיינין דתרי כמאה. וזהו דלא כהנתיבות בסי' ק"ג ס"ק ג'. דכתב לדון בשומא דהולכין בתר רוב דעות ע"ש. ומן הרשב"א הזה מוכח כדברי הש"ך בח"מ סי' ל"ט ס"ק ל' שכתב דבדיינים לא דיינינן לומר כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד דדוקא גבי עדים דיינינן כו'. ולא הביא הש"ך ראיה לזה. אכן מן הרשב"א הזה מוכח כדברי הש"ך בזה: ו) ובני הרב הגאון המפורסם מ' צבי יחיה העיר על דברי הרשב"א הנ"ל מתמורה (דף כ"ז) דבשומא אזלינן בתר רוב דעות ומוכח כהנתיבות. וגם על הנתיבות קשה דכתב כן מסברא דנפשי' ולא הביא להגמרא הנ"ל עכ"ד הנכוחים. ולפי דאין זה שייכות כ"כ לענינינו. ע"כ קצרתי כעת מזה: ז) אך כ"ז הוא בדיינים עצמן המכחישין אהדדי. בזה י"ל דילפינן דיינים מן עדים דאין מעלה יתירה במה דרבו המספר מן אותן המכחישין לעדים דהם מועטים נגדם. וה"ה גבי דיינים המכחישין זא"ז בעצם המעשה איך היה אבל בעדות דיינים המכחישין לעדות של עדים על עצם המעשה בזה שפיר יש לנו לומר מסברא דיהי' נאמנים ביותר הדיינים מן העדים ובפרט אם רבו במספרן היינו שלשה דיינים נגד ב' עדים. דהא חזינן דכח ב"ד יפה מן עדים אף במה דמעידין על גוף המעשה איך היה. וכדמצינו גבי ב"ד דכתבתי לעיל בשם הש"ך בסי' ל"ט ס"ק ל' דלא שייך בהו לדון ולומר כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד כמו גבי עדות משום דכח ב"ד יפה ביותר. וכעין זה מצינו בעדות מפי הכתב דלא מהני משום מפיהם ולא מפי כתבם. אבל גבי ב"ד מהימני מה"ת אף בעדות הדיינים על גוף המעשה איך היה אף בכתב וכל מעשה ב"ד הוא בכתב ומהימני. הרי דלא ילפינן לדיינים מן עדות אלא מחלקינן בינייהו. א"כ ה"ה לגבי הך מילתא דגזרה התורה דתרי עדים כמאה עדים נחשבו דאין זה רק בעדים עצמן המכחישין זא"ז אבל בדיינין המכחישין לעדים. והדיינים רבו במספר מן העדות בזה לא ילפינן מן עדים. וי"ל דהדיינים נאמנים ביותר כיון דיש להם מעלת דהם דיינים ומעלה דרבו ביותר. ע"כ בכה"ג הסברא נוטה דהדיינים נאמנים ביותר ואין לנו למוד עלייהו כיון דמצינו דיש מעלה יתירה לדיינים דנאמנים ביותר מן עדים וכנ"ל. וכעין זה מצינו גבי נמצא א' מהם קרוב ופסול דיש סוברים דבדיינים לא איכפת לן בזה: ח) שוב ראיתי דיש להוכיח כן בראיה ברורה והוא דמבואר בח"מ סי' ע"א סעיף א' בהאמינו כשני עדים דאפי' הביא עדים שפרעו בפניהם אפי' מאה עדים נאמן המלוה משום דשנים כמאה. והסמ"ע והש"ך שם בשם הבעה"ת כתבו להעיר דנימא אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מרי' ותירצו זה ע"ש. ומבואר שם בטור דאם פורעו בפני ב"ד מהני ואינו נאמן המלוה בכה"ג אף שהאמינו כבי תרי וכן הוא בש"ך שם ס"ק ו' וס"ק ח'. ועי' בסי' ע' סעיף ד'. הרי דמצינו דבמה שהאמינו כבי תרי ונאמן אף נגד מאה עדים מ"מ נגד ב"ד אינו נאמן. אלא א"כ האמינו שיהי' נאמן עליו כב"ד כמש"כ הש"ך בסי' ע"א ס"ק ו' הרי דיש נאמנות לב"ד ביותר מן עדים ולכן אף דהאמינו כבי תרי עכ"ז נגד ב"ד אינו נאמן א"כ מוכח בזה דכח ב"ד יפה ביותר נגד עדים אף בעדותן על גוף המעשה איך היה. דאם נימא דאינן נאמנין ביותר מן עדים. א"כ תקשה דאמאי מועיל נאמנות הדיינים נגד הנאמנות שהאמין להמלוה כבי תרי דהא כיון דדין המלוה הוא כשנים מצד הנאמנות שנתן לו הלוה ונאמן אף לגבי מאה. א"כ מה"ט יהיה נאמן גם נגד הב"ד כיון דאין להם מעלה יתירה בנאמנות של עדותן נגד עדות העדים וע"כ מוכח דהדין הוא דהדיינים נאמנים ביותר מן עדים וע"כ אף דהאמין להמלוה שיהיה דינו כבי תרי. מ"מ נגד דיינים דנאמנים ביותר מן עדים לא האמינו. א"כ מצינו דלדיינים יש נאמנות יתירה נגד עדים. וכן הסברא נוטה לפי מש"כ לעיל להסביר זה על נכון. ולכן יש לדון דבשלשה דיינים המכחישין לשני עדים דנאמנים הדיינים להכחיש לשני העדים. וכן יש לדון ע"פ הראיה שהוכחתי מן הך דח"מ סי' ע"א דה"ה יש להאמין ביותר לשלשה דיינים אף במכחישין למאה עדים. אך בשלשה דיינים המכחישין לשני עדים בודאי נאמנים