עין יצחק חלק ב קסג

הביטול והוי חזקה נגד חזקה וכמש"כ לעיל. והוי ספק ספיקא המועיל כיון דנסתלק החזקת א"א. ע"י אוקי אחזקה דלא נעשה מעשה המחודש של הביטול וכנ"ל ולא שייך לומר דהוי כעין ספק ספיקא משם אחד. דהא ידוע מש"כ האחרונים בספק על וספק דרס דהוי ספק בעיקר הריעותא וכו'. ואין אנו יכולין לדון ספק שני מיד רק מתחילה מוכרחין לדון ספק על הארי וכו'. וה"ה בנ"ד וקצרתי. ועיין בספרי באר יצחק ח' אה"ע סימן ו' ענף ט' ובספרי נחל יצחק סי' ל"ח ענף ג'. וגם י"ל לפ"ז דנ"ד דומה להך ציר דגים דיו"ד סי' פ"ג ובכללי ס"ס ביו"ד סי' ק"י ס"ק ט"ז דהיכא דיש ס"ס המועיל מה"ת וספק א' בדרבנן דהוי ס"ס מעליא וה"ה בנ"ד. ומה דהוי ספק דרבנן במקום חזקת איסור דא"א הא יש לנגדו הך אוקי אחזקה דלא נעשה דבר מחודש של הביטול כנ"ל ואוקי חזקה נגד חזקה והוי ספק השקול מדרבנן ויש לנו ס"ס מעליא ע"י הך כללא: יא) ועוד דהא כתבתי לעיל דיש לנו רוב אלימא המבררת לנו דלא היה ביטול מעולם כי הך רובא עדיפא מן הרוב דלא מזייפי כיון דלא נודעו העדים ואין בזה רוב אלים כ"כ והוי בזה מיעוט המצוי כמש"כ לעיל בארוכה. ולכן דעתי מסכמת להיתירא בנ"ד. ומתחילה יראה כת"ר להשתדל ולחקור על העדים של כתב הביטול מי הם וכשיוודע אז ידרשו מן העדים ע"ז. ובאם שלא יבורר על נכון כד"ת אז הנני מסכים להיתירא והנני נמנה עם הרבנים הגאונים שכתב כת"ר שהסכימו להיתירא אף שלא נודע לי טעמם. עכ"ז הנני נמנה עמהם להיתירא כיון שהוא מקום עיגון גדול וכמש"כ כת"ר: נאום יצחק אלחנן החופ"ק. סימן מח ב"ה יום א' ח' סיון שנת תרל"ח נשאלתי ע"ד הגט הנשלח לאשה א' ממרחק מקום רב והי' נכתב בהרשאה הראשונה של שליח הראשון אשר עדיו החתומים על הגט רפאל בן חיים וזאב בן בן ציון ובאמת עדי גט הם גדלי' בן אהרן ואלישא בן אלעזר. ובהרשאה שניי' של שליח שני הנכתב במעשה ב"ד נכתב שם כהוגן אשר עדי הגט הם גדלי' בן אהרן ואלישא בן אלעזר וחתמו ע"ז הב"ד בחת"י שלשה וכן יש מכתב בחת"י הב"ד אשר כותבים סימן מובהק על הגט ועדיו החתומים בו כנכון. וביקש ממני לחוות דעתי בזה. ודעת כת"ר להתירה לפי שכן כתב בשו"ת צ"צ בסי' ק"י המובא בפ"ת סי' קמ"א ס"ק כ"ז וכת"ר מכיר להרב המסדר הגט כי הוא בקי בטיב גיטין ע"כ דעתו מסכמת להיתירא: א) והנני להשיבו כי לפי דעת הצ"צ המבואר שם שהביא השליח להגט ואמר בפ"נ ובפ"נ גט זה דתלינן דטעו העדים והא דלא הרגישו הב"ד זהו משום דהא הדיינים חותמין אע"פ שלא קראוהו כו' א"כ ה"ה בנ"ד אף שלא הביא השליח בידו אלא נשלח ע"י פאסט. עכ"ז כיון דהב"ד כתבו שני פעמים על הגט ששולחים דזהו הגט ועדיו הם כנכון. לכן תלינן דמה דנכתב בהרשאה ראשונה בחת"י העדים דטעו בזה. ונ"ד הוא כש"כ מדהתם דהא נאמנות הב"ד אלימא מן נאמנות השליח. וגם הא חזינן דאותן הב"ד דחתמו לקיים עדי ההרשאה הראשונה ושם נכתב שלא כהוגן דהב"ד הנ"ל כתבו וחתמו שני פעמים בשני כתבים להעיד כנכון על חת"י העדים. ע"כ אף לדברי הבגדי כהונה דהובא בפ"ת שם דדעתו נוטה להחמיר אם נכתב עדי הגט בטעות דמוכח שהב"ד הם עמי הארץ וכו'. וע"פ דברי הרשב"ם בב"ב (דף נ"ב) דאף דדיינים חותמין אע"פ שלא קראוהו דמ"מ אורחא דמלתא למקרי כו'. דעכ"ז בנ"ד חזינן דלא קראו הב"ד להרשאה שבחת"י העדים דהא הם בעצמם כתבו שני כתבים כי עדי הגט הם כנכון וע"כ בוודאי תלינן דלא קראוהו להגט. וגם הא בנ"ד מכיר כת"ר להרב המסדר הגט כי הוא בקי בטיב גיטין: ב) ועוד נלענ"ד לדון בזה ע"פ המבואר בתוס' גיטין (דף פ') ד"ה ושם עירו כו' דשינו בדבר שא"צ לכתוב מן הדין דהגט כשר ואמרינן בזה דלאו אכולי מילתא מסהדי וכמו הך דכתובות (דף כ"ד) בכתבו כהן על אינו כהן דהשטר כשר וכמו שהארכתי מזה בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' י"ב והעליתי שם להוכיח ולהסביר על נכון להכלל של התוס' דבשינה לדבר שא"צ לכתוב מן הדין רק מצד המנהג דבזה תלינן דלאו אכולי מלתא מסהדי והגט כשר והארכתי בזה. א"כ ה"ה בנ"ד במה שהנהוג הוא לכתוב בכתב ההרשאה של העדים דעדיו החתומים על הגט הם פ' ופ' דהא מן הדין א"צ לכתוב זה כיון דיש סימנים מובהקים והוכחות מעליותא דזהו הגט שנשלח הוא אותו הגט שחתמו עליו עדים כשרים ונשלח מן הבעל לאשתו שלפנינו כד"ת. וגם מה שכותבין דעדי הגט הם פו"פ זהו לא מהני כ"כ דהא אינם מעידים דמעולם לא חתמו רק על גט זה משמות הזוג הנ"ל. וכעין המבואר בגיטין (דף כ"ז) ובאהע"ז סי' קל"ב. ולכן לא הוי תועלת כ"כ ממה שכותבין זה. ובאמת אין מהנצרך לכתוב שמות העדים של הגט כיון דשולחים הגט עם ההרשאות כרוכים וקשורים ביחד וגם כותבים סימנים מובהקים על הגט. וע"כ קרינן בזה דהוא דבר דא"צ לכתוב מצד הדין רק מצד המנהג ודיינינן בזה דלאו אכולי מלתא קא מסהדי העדים וההרשאה כשרה ומועלת לברר לנו דזהו הגט ששלח בעל האשה לאשתו דמיירינן בהו. וכמו דהשטר בכתבו כהן על אינו כהן השטר כשר ומקרי מוכח מתוכו לברר לנו מי הוא הלוה וכמו שהארכתי בספרי שם. וכעין זה כתב המשאת בנימין בשו"ת סי' ק"ט בעדות עגונא שהעיד העד בשם הנפטר בסימן שאינו בו דתלינן דטעה בזה כיון דהענין מוכיח דזהו האיש דאנו דיינינן עליו כו' ע"ש והובא דברי המשאת בנימין הללו בשו"ת חתם סופר על אה"ע סי' ע"א והביא שם לדברי הר"ן בתשובה סי' ל"ג והחתם סופר הוכיח כן ממשנה ספ"ק דר"ה דכל היכא דהענין מוכח ע"ז דתלינן בטעות העדים כו'. וע"ש כי הדברים הללו ארוכין ואכ"מ. אך בלא העידו העדים בע"פ רק בעדות בכתב כמו בנ"ד בזה וודאי דאמרינן בכה"ג דלאו אכולי מילתא קא מסהדי כמו שכתבתי כנ"ל. ויש לי עוד לדון בזה דהוי מפי כתבם ולא מפי העדים לפני הב"ד דלכאורה לא מהני זה מה"ת. אך כיון דהגט הוא דבר שביד הבעל לגרשה והבעל הוא הבע"ד של הגט וכיון דהעדים כותבין את ההרשאה בציווי הבעל ע"כ לא שייך לדון בזה להך דמפי כתבם וכמו בכל השטרות דכשרין אף מה"ת כיון דנכתב בציווי הבע"ד המתחייב דהא לא קיי"ל כשיטת הרמב"ם והשו"ע דח"מ סי' כ"ח כמבואר בש"ך שם ס"ק י"ד ולכן לא כתבתי מזה בנ"ד. אכן בלא זה נתבאר על נכון דיש להקל בנ"ד ע"פ הדברים שנתבארו: ג) ועיקר דברי הבגדי כהונה במה שהביא להוכיח מן דברי הרשב"ם בב"ב (דף נ"ב) דאף דדיינים חותמין אע"פ שלא קראוהו דמ"מ אורחא דמלתא למקרי כו'. ואין ספר שו"ת בגדי כהונה ת"י רק ראיתי בפתחי תשובה שהביא כן בשם הבגדי כהונה. ובאמת כמו כן בחידושי הרמב"ן לב"ב שם. אכן באמת אין זה ראי' מוכרחת כ"כ דהא כתבו כן שם אליבא דמ"ד דס"ל ראי' בקיום השטר אבל למ"ד שם ראי' בעדים וכדקיי"ל כן לדינא שם. א"כ אינו מוכרח זה: [ועיין בכתובות (דף ק"ט ע"א) בתוס' ד"ה ל"ש אלא עד כו' דלפי דבריהם מוכח דלא ס"ל לסברת הרשב"ם הנ"ל]. והנה התם בב"ב קאי הך פלוגתא דחד מ"ד ס"ל