עין יצחק חלק ב קסב

ענף ב ו) וביותר מצינו כן בח"מ סי' קכ"ב בעושה שליח לגבות ממון מהלוה דהעלה הש"ך שם ס"ק ד' דלא חיישינן שמא ביטל שליחותו משום דחזקה שעומד בדבריו. והא שכתב הרא"ש בב"ק (דף ק"ד) דחיישינן שמא יבטל שליחותו כו' כבר כתב האו"ת בסי' קכ"ב ס"ק א' להסביר זה ע"ש. וכן מוכח מן הא דב"ק (דף ע"א) בטובח ע"י שליח דחייב ארבעה וחמשה וכן אי' בב"ק (דף ע"ח) בשותף שטבח לדעת חבירו דחייב ד' וה' ולא אמרינן שמא ביטל להשליח כדי שלא יתחייב ד' וה'. ואף במודה שלא ביטלו הא הוי מודה בקנס ופטור. [עיין בתשובת רע"א זצ"ל בהשמטות במה שהביא שם לדברי הריטב"א על מה שהקשה בהא דב"ק (דף ק"ז) ע"ש וקצרתי]. ובודאי דוחק לומר דמיירי בעדים מעידים דלא זזה ידם מתוך ידו ויודעים שלא ביטל. דא"כ ה"ל להגמרא לשנויי שם בב"ק (דף ע"ח) כאן דשותפים שגנבו וטבחו חייבים דמיירי בעדים מעידים דלא זזה ידם מידו. וכאן דפטורים באין עדים מעידים כו' ומספקינן דביטלו לשליחותו ואף בטבח לדעת חבירו ג"כ פטור באין מעידים דלא זזה כו'. ול"ל לתרץ בשותף שטבח שלא לדעת חבירו. ובלא"ה אין סברא לומר דהא דאמרו בכ"ד דחייב ד' וה' בטובח ע"י שליח דמיירי הכל בעדים מעידים כו' ועי' בשאגת ארי' סי' ע"ז דהקשה במה דמחייבין בשוחט הפסח על החמץ הא מצי לומר בטלתי ואין אדם נהרג ע"פ עצמו. ובאמת אין זה קשה משום די"ל דמוקמינן על חזקה דלא ביטלו והוי שלו כמו מעיקרא ולא נעשה דבר המחודש של הביטול [גם י"ל דשא"ה דקיבל עליו ההתראה וכמש"כ הרמב"ם פ"ב ה"ש הי"ב ובש"ך יו"ד סי' רל"ב ס"ק כ"ז ובשם הרשב"א]. אך ז"א שייך רק במלקות. אבל בממון הא אין מוציאין ממון מהמוחזק ע"פ רוב וכש"כ ע"פ אוקי אחזקה דהא רוב עדיף מן אוקי אחזקה ועיין בכתובות רפ"ב. וכיון דחזינן בכל שליח אף בממון דלא חיישינן לשמא ביטל שליחותו ומוציאין ממון אף דלא אזלינן בתר רוב בממון. בע"כ מוכח דחשש ביטול שליחות הוי מיעוט שאינו מצוי כלל וכמו מיעוט דמיעוטא. ואף היכא דלא הוי מילתא דאיסורא במה דיבטל השליחות כמו התם דב"ק (דף ע"ח) ג"כ לא חיישינן לשמא ביטל שליחותו. ולכן ה"ה בנ"ד דאף דנימא דכיון דהתירו לו השבועה דלא הוי כ"כ חשש מילתא דאיסורא מה"ת הך מילתא דביטול. מ"מ הא אף היכא דלא הוי איסור כלל ג"כ לא חיישינן לביטול שליחות וכש"כ בנ"ד דהוי עכ"פ איסור דרבנן הך מילתא דביטול השליחות. וכיוצא בזה כתבו התוס' בגיטין (דף כ"ז) ד"ה בבי דינא כו' ובתוס' ב"מ (דף י"ח) ד"ה נפק כו' דלא שייך למימר נמלך כיון שהגט ביד שליח דאין יכול לבטל שלא בפני השליח כו'. והא דגיטין (דף פ"ח) דאמרו דלמא אמלוכי אימלך הא פי' רש"י שם הטעם הואיל ויש ריוח למטה נראין כן הדברים עכ"ל רש"י. ועי' בתשובת הר"נ סי' מ"ג כו'. ובתוס' גיטין (דף ל"ג) ד"ה ואפקעינהו כו' באה"ד שכתבו וכששולחין גט אין מבטלין כו' אחר כותבי כ"ז ראיתי במקור חיים על ה' פסח סי' תל"א] שכתב לתרץ לקושיות הש"א הנ"ל מצד דהתיר עצמו למלקות וכנ"ל אך לא הביא לדברי הרמב"ם והש"ך יו"ד סי' רל"ב הנ"ל]: ז) וכיון דנתבאר דהך מילתא דחשש ביטול השליחות הוי חשש רחוק ומיעוט שאינו מצוי. ע"כ יש לדון עפ"ז בנ"ד להיתירא כיון שלא נודעו עדי הביטול ונתבאר לעיל דבכה"ג לא הוי רוב מעליא כ"כ והוי בזה מיעוט המצוי לחוש שמא זייף בכה"ג דלא נודעו העדים וכסברת הנתיבות בסי' מ"ו כנ"ל. ובממון הא לא מהני רוב בכה"ג להוציא מהמוחזק דהא אין הולכין בממון אחר הרוב. רק באיסורין מהני הך רובא. ואלו החשש דשמא ביטל שליחותו הוי חשש רחוק ומיעוט שאינו מצוי ומהני הך רובא אף להוציא ממון מהמוחזק כנ"ל. לכן בנ"ד אף דיש רוב המברר לנו דלא הוי זיוף בחת"י העדים. מ"מ כיון דיש רוב דעדיפא טובא מהך רובא דמבררת דלא הוי זיוף. דהא יש לנו רובא מעליא המבררת לנו דלא ביטל השליחות כלל מעולם ומזה מוכח לנו דהכתב ביטול בחת"י העדים הוא זיוף. דהא הך רובא דלא ביטל מעולם להשליחות הוי רוב דעדיפא טובא ביותר. לכן יש לנו הוכחה ברורה דהוא כתב מזויף לגמרי ולא חתמו העדים עליו כלל מעולם. ומה דהוי חזקת א"א המסייע להך רובא דלא חשידי לזייף כו'. הא יש כנגדו לדון חזקה דלא נעשה דבר המחודש של הביטול והוא כמו בראשונה בלא הביטול. א"כ רוב מעליא דעדיפי טפי סותר לאידך רובא ומבעי לן למיזל בתרי'. רק ברובי השקולים דסתרו אהדדי מצינו בכתובות (דף ט"ז) ובחולין (דף נ"ג) וביבמות (דף ל"ז) דכיון דהנך רובא דהתם סתרי אהדדי ה"ל ספק השקול. אבל היכא דרוב דעדיף טפי סותר להרוב דלא עדיף כ"כ ודאי אזלינן בתרי' להכריע ומבררת לנו דהכתב הביטול הוא מזוייף ולא חתמו עליו העדים מעולם משום דהאמת הוא דלא ביטלו מעולם להשליחות: ח) ועוד דאף אם נימא דהנך רובא דסתרי אהדדי הם רוב השקולים והוי ספק השקול אי אזלינן בתר רוב המבררת לנו דלא הוי כתב מזוייף או דאזלינן בתר הרוב דלא היה הביטול כלל מעולם והוי לנו ספק מעליא אי הוי הכתב בח"י העדים אינו מזוייף או דחתמו העדים ע"ז הכתב של הביטול. א"כ ממילא יש לנו ספק ספיקא מעליא להיתירא והוא דהא לפי שיטת התוס' בב"ב (דף מ') ד"ה מחאה בפני ב' כו' שכתבו דלכן מהני מודעא בכתב ולא הוי מפי כתבם משום דתקנו חז"ל דיהא מהני עדות בכתב להציל הנאנס כו'. א"כ בנ"ד דלא כתבו בכתב הביטול שהיה אנוס א"כ היכא דלא היה האונס לא מהני בכה"ג הכתב של הביטול משום דהא בעינן מפיהם ולא מפי כתבם. וגם יש לדון בזה להכלל שכתב הר"נ בתשובה סי' מ"ד ביתומים שמכרו בנכסים מועטים בעת שהגיעו לעונת הפעוטות דלא מהני מכירתן משום דבמקום איסורא לא תקנו רבנן לתקנתם והובא בח"מ סי' רל"ה סעיף א' בהג"ה ובמל"מ פ"ט ה' זכיי' ה' י' והארכתי הרבה בעיקר דברי הר"נ הנ"ל בספרי נחל יצחק לח"מ סי' א' סעיף א' ובסי' ס"ו סעיף ל"ד אך לפי שהתיר להשבועתו יש לדון עפ"ז הרבה בנ"ד לפי דברי המל"מ פ"ט ה' זכיי' הנ"ל. וה"ה בנ"ד הא היה יכול לבטל בפני השליח עצמו דלא היה אז איסורא כ"כ וקצרתי: ט) ועכ"פ לפי דברי התוס' דעיקר הטעם דתקנו חז"ל להכשיר מודעא בכתב הוא משום להציל הנאנס. א"כ היכא דלא נתברר האונס שלו ואינו כתוב בהכתב שהיה לו אונס בכה"ג הא לא מצינו דתקנו חז"ל להכשיר עדות בכתב וממילא נתבטלה הכתב של הביטול. אך לשיטת הנימוקי יוסף דב"ב (דף מ') שכתבתי בתשובתי הראשונה דלשיטת הנימוקי יוסף בב"ב (דף מ') דמודעא בכתב מועלת מה"ת ולא מקרי מפי כתבם כיון דהדבר תלוי רק בו הוי שלוחים שלו ע"ש. וה"ה בנ"ד דלהנימוקי יוסף המודעא כשר מה"ת. וכעין זה כתבתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ט"ז ענף ג' ע"ש. א"כ יש לנו ס"ס היינו ספק ראשון שמא הוא מזוייף לגמרי הכתב שחתמו העדים עליו א"כ לא חתמו העדים עליו כלל מעולם. ואת"ל דחתמו העדים על הכתב הביטול אכתי ספק שמא הלכה כשיטת התוס' דבמודעא או ביטול בכתב מיפסל מה"ת משום מפיהם ולא מפי כתבם רק דחז"ל הכשירו למודעא וביטול בכתב דחסו על הנאנס כו'. א"כ בנ"ד דלא היה אנוס ולא נתברר אונסו וגם אינו כתוב האונס בהכתב של הביטול. א"כ לפ"ז אף דחתמו העדים עליו מ"מ אינם נאמנים משום דהוי מפי כתבם וחז"ל לא הכשירו בכה"ג והוי ספק ספיקא מעליא. דיש לנו מקום לסמוך ע"ז להיתירא בנ"ד. וידעתי מה דיש לדון בנ"ד לפי דברי הרמ"א בתשו' סי' י"ב דלענין אישות הוי כדיני נפשות דלא מהני בכתב קצרתי. ואף דלא דיינינן ספק ספיקא במקום חזקת איסור דא"א עכ"ז הא ידוע דבספיקא דדינא דיינינן ס"ס אף במקום חזקה ואף ספק א' בדינא וספק ב' במעשה ג"כ מהני וכמש"כ הפרי מגדים ביו"ד סי' כ"ג: י) ועוד דהא יש כנגדו חזקה דלא נעשה דבר מחודש של