עין יצחק חלק ב קסא

(דף צ"ב ע"ב) ד"ה דינא הוא דאזיל כו' דמוכח דלא ס"ל להטעם של הפנ"י הנ"ל וקצרתי]. ועיין מזה בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ה' ענף ז' וקצרתי. והנתיבות בסי' מ"ו ס"ק ה' ביאר בטוב טעם לדברי הפני יהושע דכתובות (ד' כ"ח) הנ"ל והעלה דבלא נודעו העדים דצריך קיום מה"ת כו' ע"ש. ולפ"ז יש לדון להיתירא בנ"ד לכאורה וכמש"כ כת"ר: ב) אכן באמת מוכח דאף בלא נודעו העדים א"צ קיום מה"ת והוא דהא עיקר דברי הנתיבות הללו הם בהרמב"ם והשו"ע באה"ע סי' קמ"א סעי' נ"ג דמבואר שם בשליח המביא גט במקום שאינו צ"ל בפ"נ ובא הבעל וערער כו' ומזוייף הוא דאם לא נתקיים ולא נודעו עידיו כלל תצא והולד ממזר שהרי אינה מגורשת כו'. א"כ ממילא מוכח משם דאף בלא נודעו העדים ג"כ א"צ קיום מה"ת כ"ז דאין הבעל מערער וטוען מזוייף. דהא מבואר שם דבארץ ישראל אם אין הבעל מערער א"צ שום קיום אף בלא נודעו העדים וכמבואר שם להדיא. אך בטוען הבעל מזוייף צריך קיום מה"ת בלא נודעו העדים. והטעם הוא כמש"כ בספרי נחל יצחק סי' מ"ו סעי' ד' ענף ב' בזה"ל דאף שיפה כתב הנתיבות בסברתו לחלק בין נודעו העדים ללא נודעו העדים אבל עדיין קשה דא"כ אף בלא ערעור הבעל ג"כ תהי' אסורה להנשא דהא עיקר מה דמקלינן בארץ ישראל דא"צ לומר בפ"נ משום דסמכינן על הא דד"ת א"צ קיום. אבל כה"ג שלא נודעו העדים דאף מה"ת צריך קיום א"כ אף בלא ערעור הבעל תהיה אסורה להנשא מה"ת. ואפשר לומר דאף בלא נודעו העדים שייך בזה רוב אנשים אינם חשודים לזייף כזה ג"כ. אבל מיעוט יש דחשודים ע"ז. ע"כ כ"ז דלא אתי בעל ומערער סמכינן על הך רובא. אך בבעל מערער דיש ברי בצירוף חזקת א"א כמש"כ הרב המ"מ שם. עדיפא מרובא וכמו דאמרו בכתובות (ד' י"ג) דמאן דמכשר מכשיר אף ברוב פסולים. וכמש"כ הרא"ש בכתובות (ד' ט') בשם רבינו יונה דבאומרת נאנסתי נאמנת מה"ט. ואף דהשליח אומר דהבעל נתן לו גט זה. עכ"ז הא קיי"ל דהברי של הבע"ד עדיף מהברי של האחר כמבואר בב"ב (ד' קל"ה) ובתוס' כתובות (ד' ע"ו) ד"ה רישא מנה לאבא בידך כו'. וכדמוכח בתוס' כתובות (ד' י"ב ע"ב) ד"ה רב הונא כו' דאף ברי של עד כשר מקרי כמו ברי של אחר שאינו בע"ד וגרע מיני' יע"ש. אבל בנודעו העדים מי המה אז א"צ קיום מה"ת אף בבעל מערער משום דאז הוי מיעוט דמיעוטא ובמיעוט שאינו מצוי לא שייך כ"ז כלל וכו' עכ"ל ספרי בנחל יצחק שם: ג) א"כ לפ"ז יש להחמיר בנ"ד דאף דלא נודעו העדים מ"מ כיון דליכא בע"ד הטוען ברי מזוייף יש לנו רובא המבררת לנו דלא הוי מזוייף. ע"כ שפיר יש לחוש להכתב הביטול של הגט. וכש"כ בנ"ד דיש לנו חזקת א"א המסייע להך רובא. אך אפשר לומר דנגד חזקת א"א יש לנו לומר אוקי אחזקה שלא ביטל מעולם משום דכל הטוען דבר מחודש עליו להביא ראי'. וכמבואר בח"מ סוף סי' רמ"א גבי תנאי בקום ועשה ובשב ואל תעשה וכמש"כ הקצה"ח שם וכן הוא בגיטין (ד' ל"ג) בתוס' ד"ה ואפקעינהו כו' דמוקמינן על חזקתה כו' שלא ישאל על נזירותו כו'. ומש"כ כת"ר בשם רב גדול א' שכתב לדון להיתירא בנ"ד כיון שלא הי' אונס. א"כ ממילא מהני ביטול מודעא ושקיל וטרי בדברי הקצה"ח סי' ר"ה ס"ק ח'. והנה בעיקר דברי הקצה"ח הנ"ל הארכתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ט"ז ענף ב'. והבאתי שם שהבית מאיר כתב ג"כ כדברי הקצה"ח ע"ש. אך עיקר דבריו נפלאו ממני איך יוכל להעלות ולדמות ביטול השליח למודעות. דהא דוקא במודעות שמוסר על הגט אמרינן כשמבטל המודעות לאח"ז דמהני ביטולו להמודעות. משא"כ כשמבטל להשליח שמסר לו הגט בוודאי מהני ביטולו להשליח כ"ז דלא נמסר אז הגט ליד האשה. ואף שביטל להמודעות בעת שמסר להשליח את הגט. מ"מ לאחר זמן כשמבטל להשליח. בוודאי יכול לבטלו. ולא מהני ע"ז ביטולו להמודעות שעשה בתחילה בעת מסירתו להגט ביד השליח. ולא מיבעיא לשיטת הרמב"ם דס"ל דמהני ביטולו להגט. ואף לשיטת החולקים עליו וס"ל דלא מהני ביטול להגט כמבואר בגיטין (דף ל"ב) ברשב"א והר"נ והתוס' שם דזה תלוי בהגירסות שם והובא באה"ע סי' קמ"א בבית יוסף ובמחבר שם סעי' ס"ו ובב"ש ס"ק ק"ג. עכ"ז הא אמרינן דמבטל להשליחות כמבואר שם במשנה השולח גט לאשתו כו' וא"ל גט שנתתי לך בטל הוא ה"ז בטל. וכן מבואר שם בברייתא בטל הוא אי אפשי בו דבריו קיימין וכן אמרו שם (ע"ב) גט זה לא יועיל כו' יהא חרס כו' דבריו קיימין משום דבטלי' לשליחותו אף דגיטא גופי' מי קא בטיל להגורסין שם כן. ואף דמשמעות הלשון של הבעל משמע דקאי על גוף הגט מ"מ כיון דאין יכול לבטל גוף הגט אמרינן דנתכווין לבטל להשליחות וכמש"כ שם הר"נ והקשה על שיטת הרמב"ם יע"ש. וכן הוא בשו"ע סי' קמ"א סעי' ס"ו ע"ש וכ"ז פשוט: ד) ולפ"ז בנ"ד דאמר לפני העדים הריני מבטל בפניכם הגט שמסרתי ליד השליח כו' א"כ אף דגיטא גופי' מי בטיל. מ"מ כ"ז דאינו חוזר בעצמו לגרשה בו הדין פשוט במשנה ובגמ' ובכל הפוסקים והטוש"ע דנתבטל שליחות השליח. וע"כ אין אני רואה שום היתר בנ"ד. לשיטת הנימוקי יוסף כמו שכתבתי בתשובתי הראשונה. ומה שיש לדון בנ"ד היתר ע"פ מה שכתבו האחרונים לדון בכזה להך דמה דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני. הנה ידוע כי קשה לסמוך על היתר זה וכמש"כ האחרונים לחלק דשאני איסור דבדה מלבו וכמש"כ התוס' בתמורה ולהאריך בזה תקצר היריעה מהכיל. ובפרט בנ"ד שכתבו העדים בכתב הביטול שהתיר הבעל לשבועתו בפני שלשה. א"כ הא מבואר ביו"ד סי' רכ"ח סעי' כ' דאף בנדר ונשבע ע"ד חבירו בשביל טובה שעשה לו דבדיעבד אם התירו לו יש סוברים דמהני התרתו ועיין בש"ך שם. וכן מבואר שם סעי' ט"ו דיש סוברים דבדיעבד מהני התרתו אף דהוי במקום איסורא ע"ש. א"כ לא שייך לדון בנ"ד בפשיטות להך כללא דכל מה דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני. משום דאין ברור כ"כ בנ"ד דיהי' לפ"ז איסור דאורייתא בנ"ד וקצרתי. והארכתי בדברים הפשוטים כדי להוציא מן מה שכתב כת"ר בשם רבנים גדולים שיצאו בהיתירא ע"פ כל זה. ובאמת נפלאתי עליהם בזה ולכן אין לי כעת היתר ברור בנ"ד: ה) ועכ"ז ראיתי מה שיש לדון להיתירא בנ"ד והוא דהא מבואר ברמב"ם פ"ו ה' גירושין ה' כ"ז ובאה"ע סי' קמ"א סעי' ס"ח דשליח שהביא גט אין חוששין שמא ביטלו וזהו פשוט כמש"כ המ"מ שם. וכן מבואר בחדושי רשב"א לגיטין (דף ל"ג) דבלא שמעה לית לן למיחש שמא ביטלו. ולא מבעיא בזה"ז דמקבל ע"ע בשבועה שלא יבטל ודאי דהוי חשש ביטול חשש רחוק. ואף היכא דלא נשבע מ"מ לאחר תקנת ר"ג דגיטין (דף ל"ב) ודאי דחשש ביטול הוי חשש רחוק משום דאסור לו לבטלו שלא בפני השליח. וכיון דאיכא איסור לבטל שלא בפני השליח. ע"כ לא חיישינן לחזרה וכמש"כ בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' א' ענף ה' להוכיח שם דחשש חזרה הוי חשש רחוק. והוי טענה גרוע ומוציאין ממון עי"ז. ומה"ט אמרו בח"מ סי' קי"ב סעיף א'. גבי דאקני דאף להסוברים דיכול לחזור בדאקני קודם שקנה. אפ"ה גובה ממשעבדי ולא אמרינן שמא חזר בו קודם שקנה וכמש"כ הש"ך שם ס"ק ב'. ובע"כ מוכח דחזרה הוי חשש רחוק משום שארית ישראל כו'. וכמש"כ האו"ת שם. וכעין זה מבואר בח"מ סי' קע"ו סעיף ג' גבי שותפין דאינן נאמנים לומר שכבר חזרו בהם. ומשמע דאף מוציאין ממון עפ"ז. ואף דאין הולכין בממון אחר הרוב. ע"כ מוכח דחשש חזרה הוי חשש רחוק ביותר. והוי כעין מיעוט שאינו מצוי כלל דיחזרו בהם וע"כ מוציאין ממון עי"ז מהמוחזק: