עין יצחק חלק ב קס

נד) ולרווחא דמילתא בעצה טובה י"ל שילמדו אותה שתאמר שאם הדין דש"ק ג"כ מהימן לומר בפ"נ א"כ הוי זכות לה מהש"ק שאז היא מרוצה בזכיי' של הש"ה שזכה עבורה. ובאם שמא הלכה כפוסקים דס"ל דש"ק אינו מהימן ואז היא אינה מרוצה בהזכיי' לפי דאז הוי חוב לה מהזכיי' כנ"ל. ואינו רק ש"ה ומהימן לומר בפ"נ. והוי כעין ס"ס. ספק שמא הלכה דש"ק מהימן. ואת"ל דש"ק אינו מהימן ואז אינו רק ש"ה עבורה. עכ"ז ספק שמא לא ביטל לשליחותו דהא אף דניחוש שמא ביטל שליחותו. אינו רק ספק שמא ביטל שלוחו. ואין לומר דהוי ספק ספיקא נגד חזקה דאוקי אחזקת א"א. דהרבה פוסקים ס"ל דס"ס נגד חזקה לא אמרינן דז"א דהא יש לנגד חזקת א"א לומר אוקי אחזקתו שלא ביטל ואינו רק ספק השקול אם ביטל או לא דאפילו אי נימא דחיישינן לביטול שליחות בדיעבד אינו רק מספק דהא חזקות סותרות אהדדי. א"כ ודאי מהני ס"ס. ובפרט דיש לומר עוד דודאי העוזב אסח דעתיה מלבטל כיון שעשה אז אותו לש"ק. וזהו חשש רחוק לומר דהעוזב היה יודע שלא יהיה עדי קיום ויהא מהני ביטולו. אך אין אנו צריכין לזה. וכמש"כ בעז"ה דלא חיישינן לביטול שליחות כלל: נה) ואף דיש להוכיח לכאורה מעירובין (ד' ל"ח ע"א) במשנה כיצד יעשה מוליכו בראשון כו' בשני מחשיך עליו כו' וברש"י שם ד"ה משתכר בהליכתו כו' וביו"ט אחר שבת מוליכו בראשון וחוזר והולך בשני לראות אם קיים עירובו כו' דקשה דהא אף דלא ימצא למחר עירובו עכ"ז הא אינו רק ספק דלמא הא קיים משתחשך כלעיל (ד' ל"ה) במשנה שם. דלמאן דמחמיר אינו רק חמר גמל משום דספק לנו כנ"ל. והא להחכמים דס"ל שם דמספקא לן אם שבת ויו"ט קדושה א' או ב' קדושות. א"כ הא הוי ספק ספיקא ספק שמא קדושה אחת ואף דנאבד מבעוד יום ג"כ מותר. ואת"ל דב' קדושות אכתי ספק שמא הי' קיים כל בהש"מ הב'. אע"כ מוכח מזה דס"ס דחד ספק הוי ספק בדינא וספק ב' במעשה לא מהני דהוי ספק חסרון ידיעה. ועיין בתשובת רע"א זצ"ל סי' ל"ז. ואין לומר דלכן לא מהני הס"ס שם משום דהוי ס"ס דאפשר לברר דמבררינן כמו דס"ל להרבה פוסקים בסי' ק"י. דאכתי תקשה להנך דס"ל דס"ס אף דאפשר לברר לא מבררינן וכדמוכח בחולין (ד' כ"ח ע"ב) תוס' ד"ה לפי שאפשר לצמצם כו'. שכתבו שם שלא הטריחוהו חכמים למדוד מספק כו'. וכן כתבו כמה פוסקים ביו"ד סי' ק"י. וכש"כ כאן דהוי טורח גדול לילך ולהחשיך שם דוודאי מוכח מזה דספק דפלוגתא לא מצרפינן לס"ס. ותמהני על האחרונים שלא העירו מזה. אבל באמת הא כבר כתבו כל האחרונים בתשובותיהם דס"ס דפלוגתא מהני להיות ס"ס ובוודאי ה"ה ספיקא דדינא. דדוחק לחלק ביניהם. והא דעירובין יש לומר ע"פ מה שכתב הריטב"א שם על משנה הנ"ל דמיירי במניח במקום שאינו משתמר דאם הי' במקום המשתמר א"צ לילך ולראות אם קיים עירובו דסמכינן בחזקת קיים. א"כ כיון דמונח במקום שאינו משתמר הוי קרוב ומצוי דוודאי נטלו אחר. א"כ לכן לא חשוב להצטרף לס"ס. אבל לדינא שפיר מצרפינן ספק דפלוגתא לספק ספיקא. וכ"ז הוא לרווחא דמילתא ולהתלמד על מק"א. דבנ"ד אין אנו צריכים לזה לפי מה דנתבאר דלא חיישינן לביטול שליחות: נו) ובעיקר כל הענין הזה לפי דעתי יש לסמוך על דברי הרמ"א סוף סי' קמ"ב דכתב דבמקום דחק ועיגון יש להקל ולסמוך אע"פ שאין מכירין חתימות דייני הקיום ואע"פ שלא אמר השליח בפ"נ ובפ"נ כו' וכמש"כ הב"ש שם בס"ק מ"ב. והא דסי' קנ"ב סעי' י"ב כבר תירץ זה היטב הנו"ב במ"ת סי' קל"ו דשאני היכא דהגט לפנינו עם ההרשאה בחת"י הב"ד כו'. אך לפי דכתב מעכ"ת דאינו רוצה לסמוך על המקילים הללו כי לחומר הענין קשה להקל בלא קיום גמור ולכן ראיתי להשיבו אשר אין להחמיר כלל בנ"ד דאומר השליח בפ"נ ובפ"נ וכפי שנתבאר בטוב טעם בעז"ה. ויש לי עוד להאריך בענין אם אין מכירין חת"י דייני הקיום ולבאר לדברי הרמ"א דסוף סי' קמ"ב הנ"ל רק עת לקצר: נז) ומה דהקשה מעכ"ת על הפוסקים דכתבו באה"ע סי' י"ז סעי' ה' בהג"ה דיש למחות בהאבלים שלא ינהגו אבילות עד שיהי' היתר לנשואי אשתו וכמבואר ביו"ד סי' שע"ד בש"ך שם. והקשה כת"ר מהך דיבמות (ד' קי"ח) האשה שהלכה היא ובעלה למדה"י ואמרה מת בעלי תנשא וצרתה אסורה. הרי דלא חיישינן דעפ"ז יתירו להצרה. ועוד קשה דאיך מבטלין מצוה דאורייתא דלכמה פוסקים אבילות יום ראשון דאורייתא כמבואר ביו"ד סי' שצ"ח עכ"ל כת"ר. אין זה קשה כלל דהחילוק ברור הוא דדוקא באבילות מוחין בידו דהא קיי"ל באה"ע שם בהג"ה דע"פ מקוננות ואבילות משיאין אשתו. וכיון דיש חשש תקלה בזה לכן מוחין שלא יתאבלו משא"כ בהא דיבמות (ד' קי"ח) הנ"ל כיון דצרה אינה מעידה על חברתה א"כ לא יהי' תקלה כלל ממנה דהא לא יהי' כלל הוכחה על צרתה ופשוט מאוד. וקושיות כת"ר השני' ג"כ אינו קשה. דהנה הביאור הגר"א זצ"ל באה"ע סי' י"ז שם ס"ק ל"א כתב ע"ז דהוי כמו תרומה במקום שמעלין ממנו ליוחסין עכ"ל וכמבואר בכתובות (דף כ"ד). וידוע דאכילת תרומה הוי מצוה והוי כמו עבודה וכמבואר בפסחים (דף ע"ב) ואפ"ה מבטלין ממצוה זו במקום חשש תקלה. ואף דבסוכה (דף מ"ב ע"א) בתוס' ד"ה מהו דתימא כו' גבי חטאת דאפשר שיאכלנה אחר כו'. עכ"ז ראיות הגאון היא ראי' אלימתא דהא למאן דס"ל מעלין מתרומה ליוחסין אין נותנין לו תרומה אף במקום דליכא כהנים אחרים. ואף דהתרומה תלך לאיבוד ומצווים על משמרת תרומותי. ואפ"ה במקום חשש תקלה מבטלינן זה א"כ ה"ה בהך דאבילות. וגם הא קיי"ל כהסוברים דאין שום אבילות דאורייתא וכמבואר ביו"ד סי' שצ"ט ופשוט: ידידו יצחק אלחנן בהרב מ' ישראל איסר זצ"ל החופ"ק ניעשוויעז סימן מז ב"ה יום א' ז' מ"ח תרל"ה נשאלתי נדון א' ששלח גט לאשתו ע"י שליח ונמסר לה כדין ואחר זה הוציא אבי הבעל כתב בחת"י שני עדים שכתוב שם כי הבעל ביטל לפניהם את הגט ששלח ע"י השליח מקודם שנמסר לה הגט. ואחרי החקירה והדרישה לא נודעו העדים שחתמו על כתב ביטול הגט מי הם והענין הוא במקום עיגון גדול כי לא נודע מקומו של הבעל אי' הוא כעת. וכת"ר צידד להיתירא והביא בשם הפני יהושע לכתובות (דף כ"ח ע"א) בתוס' ד"ה קיום שטרות כו' שכתב דבלא נודעו העדים בזה צריך קיום מה"ת. וגם כתב כת"ר כי הגאון האב"ד דק' לבוב זצ"ל הסכים להיתירא ולא ביאר טעמו. וביקש כת"ר ממני להזדקק להענין החמור הזה ולחוות דעתי: ענף א א) תשובה בעז"ה כי הפני יהושע לא כתב זה לדבר ברור אך בלשון אפשר כו'. וכן יש לדון בזה לפי מש"כ הפנ"י בגיטין (דף ג') די"ל דהך מילתא דאמרו דמה"ת א"צ קיום דאין זה. מסברא רק מצד גזה"כ דכתוב בספר וחתום והעד עדים למען יעמדו ימים רבים כו' ע"ש. א"כ לפ"ז אף בלא נודעו מי הם העדים ג"כ א"צ קיום מה"ת דהא לאחר זמן רב לא יהי' נודעים שם העדים מי המה ואפ"ה הי' מועיל חת"י העדים מה"ת. [ועיין בכתובות