עין יצחק חלק ב קנד

אינו יכול למחות לזכות שלא מדעתו. ואפ"ה לא אמרינן שם עדיו בחתומיו זכין לו משום דלא מצי לזכות כה"ג דהוי חוב לה מחמת דלא יהי' מהימן לומר בפ"נ כנ"ל. וברור בעז"ה: כב) ועכשיו נבאר בהא דחיישינן בגט עוזב לשמא יבטל השליחות ומתקנינן לעשות ש"ק וש"ה זהו רק לכתחלה או גם דיעבד חיישינן לשמא ביטל השליחות. ובתשובת הב"ח הישנות סי' ק"ב העלה דאם לא הזקיקוהו לקבל שלא יבטל אין לחוש אם אין יודע הלכות הגט. אבל אם הזקיקוהו ב"ד לקבל שלא יבטל יש לחוש שבטלו. והגט מקושר ד' ע"ח העלה בפשיטות דמדינא לא חיישינן לביטול כ"ז שאינו מבורר לפנינו דאמרינן עדים בצד אסתן ותאסר. וכמש"כ הרמב"ם פ"ו ה"ג שליח שהביא גט אין אומרים שמא ביטלו אלא נותנים לה בחזקת כשר ותנשא כו' עכ"ל הגט מקושר ולא ביאר זה בראיות. והנה זה ברור דבעת שנותן הגט להשליח ודאי פשוט דלא חיישינן שמא אז גופא אין נותן לה בלב שלם. רק נותן הגט כדי שיהא יכול לקלקל לאחר זמן ולבטלו לשליח דזה הוי דברים שבלב דאינן דברים. דאי באת לחוש לזה א"כ אין לדבר סוף. דאף כשמגרש מרצונו לידה ממש ג"כ ניחוש שמא אינו נותן בל"ש ולא גמר ומגרש רק אומר בפיו. ובלבו לא גמר לגרשה. ובגט בעינן רצוי בלב כמש"כ הנתיבות סי' ר"ה ס"ק א' דלכן כתב הרמב"ם במי שאנסוהו לגרש מן הדין משום כיון דפיו אמר רוצה אני וודאי נפשו חפצה ג"כ מחמת המצוה. וכיון שרוצה בפיו לכן גיטו כשר ואף שבמכירה בתליוה וזבין לא שייך זה. בע"כ מוכח דגט שאני דבעינן רצוי בלב יעי"ש בנתיבות. וכמו שהוכחתי זה מקידושין (דף נ') דאמרינן שם דלמא שאני התם דמצוה לשמוע ד"ח. ושם אליבי' דרבא מיירי. ואף דרבא ס"ל תליוה וזבין זביני' זביני בב"ב. ומדלא תי' שם משום תליוה וזבין כו' רק משום מצוה לשמוע דברי חכמים. בע"כ מוכח דגט שאני כמש"כ הנתיבות להוכיח מהרמב"ם הנ"ל. ועיין בחדושי הרשב"א שם. ובתשובה אחת ששלחתי מקרוב לק' הוראדנא הארכתי בזה בעז"ה ואכמ"ל. וג"כ קיי"ל בעוזב דכופין אותו להוציא משום דגם בעוזב שייך סברת הרמב"ם הנ"ל. [ועיין בתשובת חוות יאיר סי' נ"ה מזה]. משום דאמרינן דאף שיצא מן הכלל. עכ"ז ודאי נפשו חפיצה לקיים מצוה לשמוע ד"ח. רק גופו אינו רוצה וכיון שאמר בפיו רוצה אני לא חיישינן שמא לא גמר ומגרש בל"ש כדי שיהא יכול לקלקלה ולפטור א"ע מכפיה. דאל"כ ניחוש לזה דהא לא ידעינן אם נתרצה בלב שלם. אע"כ מוכח דלא חיישינן לזה. כש"כ היכא דמגרש מרצונו הטוב ודאי דלא חיישינן שמא חשב בלבו אז לבטל אחר זמן. דאטו כשנותן הגט בלא כפיה מב"ד רק מרצונו הטוב לא יהי' שייך בזה מצוה לשמוע ד"ח. וגם בלא זה אמרינן דודאי נתרצה ברצון גמור לזה ופשוט: כג) אך אכתי יש לחוש כשנותן הגט ע"י שליח דשמא אחר זמן שנתן הגט לשלוחו חזר בו וביטל את השליחות. ובישראל כשר מצינו דלא חיישינן שמא ביטל את השליחות כמש"כ הרמב"ם פ"ו ה"ג וכמבואר בריש גיטין בכל הגיטין הבאין ממדה"י דמותרת לינשא ולא חיישינן לביטול. וכן קיי"ל בח"מ סי' קכ"ב דלא חיישינן שמא המרשה ביטל שליחותו ומפיק ממונא מהמוחזק. ואף שבב"ק פ"ט ברא"ש סי' כ"א איתא דלכן בעי הרשאה משום דחיישינן שמא יבטל לשליחות יע"ש. שאני התם דתקנת ממון עדיף. וע"ש באורים ותומים סי' קכ"ב ס"ק ב' שלא חיישינן לביטול שליחות רק לצירוף חשש מיתה ג"כ. וכן מבואר בח"מ סי' קע"ו סעי' ג' דאינן נאמנין לומר שכבר חזרו בהם. ובזה יש לתרץ קושיות הש"ך בח"מ סי' קי"ב ס"ק ב' שכתב שם דאי יכול לחזור בדאקני א"כ איך מוציאין מלקוחות ניחוש שמא חזר בו בו ע"ש. לפי דהא מוכח מכל זה דלחזרה לא חיישינן וכמש"כ שם האו"ת בקצרה ולכאורה י"ל דגם בעוזב לא חיישינן לזה. ואין לחלק דלכן בישראל כשר לא חיישינן לביטול שליחות בגט משום תקנת ר"ג דהתקין שלא לבטלו שלא בפניו. א"כ בעוזב לא שייך זה. דז"א דמלבד דדוחק לומר דהא דריש גיטין בכל הגיטין הנשלחין ממדה"י מיירי אחר תקנת ר"ג. דהא מוכח בלא"ה בגיטין (דף ל"ג) דאמר רב ששת שם דשמעה וידעה ולא מינסבא כו' וכתוב בחידושי הרשב"א שם דבלא ידעה שביטל לא חיישינן שמא ביטל שליחותו ע"ש. אלמא דאף קודם תקנת ר"ג ג"כ לא חיישינן לביטל שליחות: כד) אך י"ל דדוקא בישראל כשר לא חיישינן לחזרה משום שארית ישראל לא יעשו עולה כדאי' בקידושין (דף מ"ה) ופסחים (דף צ"א). א"כ בעוזב שאין לו חזקת כשרות ואיתרע חזקתו אפשר דחיישינן ג"כ לביטול שליחות בדיעבד ג"כ דאף דיש חזקה שלא ביטלו. עכ"ז הא יש לנגדו חזקת א"א המנגדתו. אך נלענ"ד דמוכח דג"כ אף היכא דליכא חזקה דכשרות שלא ביטל אפ"ה לא חיישינן שביטל השליחות. מהא דאיתא בגיטין (דף ט') דשחרורי עבדים שוו למו"מ והמביא גט שחרור ממדה"י צ"ל בפ"נ. וכבר הקשה הנו"ב במ"ק ח' אה"ע סי' ע"ז דאמאי האומר תן שחרור לעבדי לא יחזור. דאי נימא היכא דאין שלד"ע דהשליחות בטל א"כ הא המשחרר עבדו עובר בעשה. וע"כ מוכח דאין השליחות בטל. והנו"ב שם דוחה זה משום דהשליח הזוכה אינו לשליח רק מצד העבד. והעבד אינו עושה עבירה. ואם נאמר שיוכיח מדברי ר"מ שאמר יחזור ומשמע שאם אינו חוזר שפיר נותן השחרור להעבד איבעית אימא מנין לו שר"מ אינו סובר כר' ישמעאל דלעולם תעבודו רשות. ועוד כי לא משכחת במשחרר לצורך מצוה שאין בו איסור כלל עכ"ל הנו"ב. וכן כתב רע"א זצ"ל בתשובה סי' קצ"ד. ורע"א שם לא הסכים לתי' זה שהמשנה אתיא דלא כהלכתא דקיי"ל המשחרר עבדו עובר בעשה. והובא זה בקצה"ח סי' קפ"ב ס"ק ב'. והקצה"ח שם תירץ זה דכיון דקיי"ל דבשחרור אמרינן תן כזכי והטעם הוא משום אי לאו דעביד לי' שום טובה לא הי' משחררו ולעבור בעשה. וע"כ אינו משחררו בחנם ולכן הוי תן כזכי כמו בחוב ומכר דקיי"ל תן כזכי עכ"ל הקצה"ח. וכן תי' רע"א זצ"ל שם. וזהו ברור דתירוצם לא שייך רק לשיטת הפוסקים דבמתנה לא הוי תן כזכי רק שחרור שאני משום דודאי עבד לי' נייח נפשי' כמש"כ שם הר"נ משום חזקה דלא יעבור בעשה ובודאי קיבל דמיו או איזהו טובה ששיטתם שאז אינו עובר בעשה. שפיר כתבו לתרץ דאין כאן עבירה כלל מחמת חזקה הנ"ל. ולכן עושה שליח והוי כפרעון כמש"כ הר"נ. אבל הרמב"ם דפסק בפ' ד' מה' זכיי' דתן במתנה כזכי. וכתב שם הכ"מ שלמד זה מהא דגבי שחרור הוי תן כזכי. וכן הרמ"ה בטור סי' קכ"ה פסק ג"כ דתן כזכי במתנה. ובסי' שע"ד גבי נתנה במתנה אי הוי כמכר פסק שם הרמ"ה בטור שם דמספק מוקמינן ביד הלוקח וכמש"כ הכ"מ פ"ט ה' גזילה ה' י"ג ע"ש. וכאן כתבו בפשיטות דתן כזכי במתנה ולא מחמת מוחזקות. ומשמע דאף דנימא דמתנה לא הוי כמכר ג"כ הדין הוא דתן כזכי במתנה ויליף זה מן שחרור. וקשה דהא יש לחלק דשאני שחרור דמחמת חזקה דלא יעביד איסורא דמשחרר עבדו אמרינן דודאי קיבל דמיו ולכן תן כזכי דהוי כחוב אבל מנלן במתנה: כה) אך אפשר לומר דכיון דפליגי בב"מ (דף ט"ז) רב אחא ורבינא אם מתנה כמכר או לא גבי מכר שדה גזולה ונתנה הגזלן לו במתנה דקיי"ל לקולא בפלוגתתם. והתם הוי הלוקח מוחזק וכמש"כ הבאר הגולה בח"מ סי' שע"ד ולכן הדין התם כרב אחא ולקולא דאמרינן דמתנה כמכר דאי לאו דעבד ליה נייח נפשיה לא הוי יהב ליה. וממילא קיי"ל כן בכולי דוכתי דמתנה שוה למכר ולכן פסקו דתן כזכי במתנה משום דילפינן שפיר משחרור. ועי' במגילה (דף כ"ו) גבי מתנה בבהכ"נ אם הוי כמכר ופלוגתת רב אחא ורבינא בזה ועי' בטורי אבן שם והדברים ארוכין כי מה שכתבתי אין זה ברור כ"כ [ובעיקר הענין בטלי גיטך מע"ג קרקע בשחרור עיין מזה בספרי עין יצחק הראשון ח' יו"ד סי' כ"ו]: ענף ד כו) וביותר מוכח מן התוס' בב"מ (דף י') ד"ה ולא