עין יצחק חלק ב קנג

לטרוף מלקוחות כמש"כ הטור שם. ודוקא במתנה ומכירה שייך שפיר לומר עדיו בחתומיו זכין לו. כמש"כ הריטב"א בגיטין (דף ס"ג) דבמתנה לא איכפת לי' אי חזרה שליחות אצל הבעל מתנה. דהא במתנה מהני טלי מקרקע. אבל בגט דלא מהני טלי גיטך מעג"ק. לכן לא מהני היכא דלא חזרה. וה"ה בשחרור ושפיר פסק הטור. ועכ"ז שפיר כתבתי דהא לשיטת המקשה דס"ל שם בב"מ עדיו בחתומיו זכין לו גבי שחרור. א"כ תקשה עליו מהברייתא הנ"ל. ומוכח כמו שכתבתי: יז) ואף שכתבתי לתרץ את הטור דבשחרור לא שייך עדיו בחתומיו זכין כנ"ל. עכ"ז י"ל דכיון דאמרינן אומדנא דודאי רצה שיזכו העדים עבורו ולכן י"ל דודאי רצה האדון שא' מן העדים יהא ש"ה ויתן לעד הב'. והעד הב' יהי' ש"ק לזכות עבורו. [ועכ"ז פליגי על אביי משום דס"ל דאף דהעדים רצו לזכות עבורו. עכ"ז כיון שלא ידעינן האומדנא מבעל הממון אם רצה שיזכו בו לא מהני זכייתם בעצמם בלא רשות מבעל הממון] ואף שי"ל בזה חשש ברירה דהא לא בירר להם איזהו מהעדים יהא ש"ה. דאלו בירר בפירוש א"כ בכה"ג לכו"ע עדיו בחתומיו זכין לו. וע"כ לא הוי רק אומדנא ולא הי' דיבור ממנו בפירוש. א"כ י"ל בזה חשש ברירה וכמש"כ הרשב"א והובא בב"ש סימן קמ"א ס"ק ס"א דאם אמרה כל מי שירצה הבעל ליתן לי יהא ש"ק דאמרינן אין ברירה. ועכ"ז לפמש"כ הנו"ב במ"ק ח' אה"ע סי' צ"א דאם אמר א' מכם יהי' שלוחי דמועיל ולא הוי בזה חשש ברירה כמו שהוכיח מאמר לעשרה כתבו גט ותנו לאשתי א' כותב וב' חותמין וא' נותן יע"ש. וה"ה הכא דמהני משום דאמרינן דהוי כאמר כל מי שירצה להיות ש"ה יהא ש"ה וא' מעדיו נעשה ש"ה והב' נעשה ש"ק ושייך שפיר בשחרור לומר עדיו בחתומיו זכין לו: ענף ג יח) ולפ"ז יש לתרץ מה שהקשה הנתיבות סי' קפ"ה על הא דגיטין (דף י"א) דאמרינן שם אי תופס לבע"ח קנה אין יכול לחזור וכפי' הר"נ שם דהעבד נעשה ש"ק אחר שנעשה ש"ה מהאדון. א"כ איך יכול לזכות מעצמו. והא לא חזרה שליחות אצל האדון. והוכיח מקושיא הנ"ל דטלי גיטך מעג"ק גבי שחרור מהני. ולכן העלה שם דבמתנה לא שייך לומר דלא חזרה שליחות אצל הנותן עכ"ל. והנה במש"כ דבמתנה אין שייך לפסול ולומר לא חזרה שליחות אצל כו'. יפה כתב שכן מבואר להדיא בריטב"א בגיטין (דף ס"ג) כמש"כ לעיל בשמו. אבל במש"כ להוכיח מזה דטלי גיטך מעג"ק גבי שחרור מועיל. הנה בריטב"א בקידושין (דף כ"ג) מבואר דלא מהני וכמש"כ לעיל. ולכאורה יש להוכיח מגיטין (דף ט') דתני בארבע דברים שוו ג"נ לשיחרורי עבדים כו' וקשה דהא שוו לטלי גיטך מעג"ק דפסול בגט אשה ובשחרור. ושארי שטרות כשר אע"כ מוכח דבשחרור כשר טלי גיטך כו'. ויש לדחות דהא מסיק לקמן שם דמלתא דאי' בקידושין לא קתני וטלי שטר קידושין מגבי קרקע לא מהני. ודוקא בטלי קדושי כסף מגבי קרקע מסתפק הב"ש בסי' כ"ז ולכן לא תני זה: יט) ובעיקר קושייתו י"ל דבאמת להמ"ד דרצה להוכיח מזה ש"מ תופס לבע"ח קנה. י"ל דס"ל דמהני אף דלא חזרה שליחותו לבעל וכרב נחמן בגיטין שם. ועל תי' הנתיבות דהעלה דטלי גיטך מעג"ק אין לפסול בשחרור. יש לפקפק דא"כ איך אמרינן במשנה שם דלכן אין מועיל תן גט זה לאשתי משום אין חבין שלא בפניו ומשמע דהיכא דיש זכות לאשה מהגט כגון בעוזב וכה"ג מהני בגט אשה. וקשה הא בגט אשה ודאי דבעינן שיהא חזרה שליחות לבעל. א"כ בלא"ה לא מהני תן בגט אשה למאי דס"ל תן לאו כזכי דמי. דהא לא מהני זכייתו רק דזוכה מעצמו כמש"כ הנתיבות. אע"כ מוכח דלא כתי' הנתיבות הנ"ל. בשלמא לר"ת שכתב בגיטין שם דלכן תן כזכי דמי בשחרור דאי לאו דעביד לי' נייח נפשי' כו' דהוי כחוב אף דבאשה לא שייך זה לומר. עכ"ז נפ"מ היכא דהוי מכופין להוציא אף דמחוייב לגרש מחמת איזה איסור דהוי כחוב דשייך תן כזכי אפ"ה לא מהני מחמת אין חבין לה. אבל להנתיבות קשה כנ"ל. ויש ליישב להנתיבות ג"כ משום דגם לס"ד בחוב לכ"ע תן כזכי. א"כ לכן נקט התנא אין חבין לה דנפ"מ במי שמחוייב לגרשה כנ"ל. וקצרתי בזה: כ) אבל למש"כ לעיל דמוכח מב"מ (דף י"ט) דאמרינן עדיו בחתומיו זכין לו גם גבי גט שחרור. וכמש"כ לעיל דזה לא מקרי טלי גיטך מעל גבי קרקע. א"כ מתורץ קושית הנתיבות הנ"ל משום דהא כשעדיו בחתומיו זכין לו מעת שנחתם רק דהוי כמו תנאי דיהא משוחרר מעכשיו באופן שיגיע ליד העבד. דאם לא יחזור קודם שיגיע ליד העבד יהא משוחרר מעכשיו. א"כ אח"כ שהשליח זוכה עבור העבד והוי כמטא ליד העבד. א"כ משוחרר למפרע מעת החתימה. ובעת החתימה הא הוי נתינה מיד שלוחו לש"ק של העבד. וכדמוכח מתוס' ב"מ (דף י"ט) ד"ה וליחוש דלמא כו' דבגט אשה אלו הי' זכות הי' שייך לומר עדיו בחתומיו זכין לו. ואף דהתם ודאי פסול טלי גיטך מעל גבי קרקע. וע"כ מוכח דבעדיו בחתומיו זכין לו לא שייך לפסול מחמת טלי גיטך מקרקע. וכמש"כ לעיל עפ"י דברי הנו"ב. ולכן בגט אשה היכא דשייך לומר זכות הוא לה אין יכול לחזור דלא הוי טלי כו'. דהא הוי נתינה ליד העדים כד"ת ומה דבעיא מטא לידי' אינו רק לקיום התנאי. והוי כאומר לאשה ה"ז גיטך ולא תתגרשי רק אחר שלשים יום. כמש"כ התוס' גיטין (דף ס"ה) ד"ה גיטא לא הוי כו'. וכש"כ היכא דבעת הנתינה איגלאי מילתא דנשתחרר אז למפרע. וכבר כתבתי לעיל דאף מאן דס"ל ע"מ כרתי. עכ"ז ס"ל עדיו בחתומיו זכין לו כמש"כ התוס' בב"מ וכנ"ל. א"כ ממילא ליתא לראיות הנתיבות הנ"ל דאי נימא דהא דכתבו התוס' בב"מ (דף י"ט) דשייך עדיו בחתומיו זכין לו גבי גט אשה דכוונתם למ"ד דמכשיר אף דלא חזרה שליחות כו'. א"כ ליתא לקושית הנתיבות מגיטין די"ל דגם בגיטין (דף י"א) אתי כהך מ"ד. ואי נימא דבעדיו בחתומיו זכין לו לא שייך לפסול מחמת טלי גיטך כו' וכמש"כ. א"כ ממילא יש לתרץ הך דגיטין בפשיטות וברור. ואף שכתבתי די"ל דהסוגיא דגיטין (דף י"א) אתי כמאן דס"ל עדיו בחתומיו זכין לו. מ"מ א"ש מה דאמרו שם דכל האומר תנו כאומר זכו דמי. דהא לא אמרינן עדיו בחתומיו זכין רק במטא לידי' וכמבואר בב"מ (דף י"ג) ע"כ כיון דאמרינן דתנו כזכי דמי א"כ הוי זה כמו מטא ליד העבד ולכן שייך לומר עדיו בחתומיו זכין לו כנ"ל: כא) נחזור לענינינו דלשיטת הרשב"א דס"ל דש"ק אינו נאמן רק במיגו דש"ה א"כ בגט עוזב דלא מהני ש"ה מחשש שמא ביטלו לשליח ומחמת זה עושין ש"ק א"כ אין לו מיגו דש"ה. ולכן לכאורה בנ"ד אין מועיל עדות של השליח לומר בפ"נ. רק לפי מה שיבואר לקמן בעז"ה דדיעבד מהני ש"ה גבי גט עוזב ולא חיישינן רק לכתחילה שמא יבטל. לכן י"ל בנ"ד ג"כ יש לו מיגו דש"ה לבד. ואף דלכתחלה צריך להיות ש"ק ג"כ. עכ"ז כיון דדיעבד כשר ש"ה לבד. א"כ דומה למש"כ התוס' בקידושין (דף ס"ד ע"ב) ד"ה רבי סבר כו' דאף דלכתחילה אין לגרש בגט ישן. עכ"ז כיון דדיעבד כשר חשוב שפיר מיגו. ה"ה בנ"ד יש לו מיגו דיאמר דלא רצה לזכות כמש"כ כה"ג הכ"מ פ"ד ה' זכיי' בשם הרשב"א דיכול המגביה לומר דלא רצה לזכות כו'. וכש"כ לפמש"כ מתחלה להוכיח לשיטת הרשב"א הנ"ל מגיטין הנ"ל דלא מצי זכין לו לא השליח ועדיו היכא שמחמתו יצטרך קיום ולא יהא מהימן לומר בפ"נ. לכן ה"ה בנ"ד אי נימא דנעשה ש"ק עבורה לזכות לה הגט אז לא יהי' מהימן לומר בפ"נ ותשאר עגונה. לכן בכה"ג לא מצי לזכות עבורה ולחובה ואינו רק ש"ה שלה כמו שעושין אותו ג"כ ש"ה כפי הסידור ומהימן דבכה"ג דמהזכיי' נעשה חוב לה לא מצי לזכות. ואין צריך בזה למיגו והוי טענת עצמו בלא מיגו. [כש"כ אי ילמדו אותה לומר שתאמר איני רוצה בהזכיי' שזכה עבורה השליח. כמו בכל זכיות אם צווח לבסוף ואומר איני רוצה דאינו יכול לזכות שלא מדעתו. ודאי דמהימן לומר בפ"נ]. כמו דהוכחתי מהרשב"א גופא דס"ל דעבד