עין יצחק חלק ב קמט

סבורים כשיטת הש"ך דבנמצא בשוק ולא ראינו שיצא המכתב מן ת"י איש מבורר לפנינו דבכה"ג הסברא נוטה דיהי' צריך קיום מה"ת. ותסמוך האשה ע"ז הסברא ותנשא. לכן דיינינן בכה"ג דכיון דביטלו שלא בפני השליח דאינו מבוטל דבזה מודה רבי לרשב"ג דאמרינן מה כח ב"ד יפה. משום דיש בכה"ג חששות הרבה כנ"ל. כה יש לדון מלתא חדתא בעניני ביטול שלא בפני השליח. והנה לעיל כתבתי טעם ההיתר מפאת שהי' הביטול שלא בפני השליח ושלא בפני שנים רק בכתב יד של הבעל בלבד: וכעת כתבתי דאף היכא דהי' המכתב חתום בשני עדים אך כיון שלא נתקיימו. ע"כ לא מהני הביטול כיון דהוי ספיקא דדינא בכה"ג וכפי הטעם שנתבאר: ח) ויש להאריך בזה עוד. אך באמת לדינא אין אנו צריכין לזה כלל בנ"ד. דהא אף דהקצה"ח כתב להוכיח דאף בנמצא בשוק אין צריך קיום מה"ת. מ"מ יש בנ"ד ס"ס דדינא להיתירא. ספק א' שמא הלכה כשיטת הש"ך וסייעתו דכת"י צריך קיום מה"ת ואת"ל כהסוברים דאף כת"י א"צ קיום מה"ת אכתי ספק שמא הלכה כשיטת הסוברים דהיכא דנמצא בשוק יהי' צריך קיום מה"ת כיון דלא ראינו יוצא המכתב מן איזה איש מבורר לפנינו ואת"ל כו'. ועוד נלע"ד דהא באמת הסברא נוטה דבנמצא בשוק יהי' צריך קיום מה"ת. כיון דלא שייך בכה"ג לומר דיהי' מירתת לזייף. וע"כ נ"ל לדון דטעם הסוברים דבנמצא בשוק יהי' צריך קיום מה"ת. דטעמם הוא דס"ל דהא דאמרינן ד"ת הוי שטר כנחקרה עדותן וא"צ קיום מה"ת. דזהו משום סברת הפני יהושע בגיטין (דף ג') דאתי עלה משום דכתיב וכתוב בספר וחתום למען יעמדו ימים רבים ע"ש בפ"י. א"כ לפ"ז אף בנמצא בשוק דאף דלא שייך בכה"ג הטעם דכתב רש"י בגיטין (דף ג') דלכן מה"ת הוי כנחקרה עדותן מה"ת משום דלא חשיד לזיופי. מ"מ יש בזה הטעם דכתב דמשום למען יעמדו ימים רבים אתו עלה דהוי זה גזה"כ. אבל ז"א שייך רק בשטר שחתומים בו עדים. אבל בכת"י לא שייך זה דהא הך למען יעמדו ימים רבים מיירי בשטר שיש בו עדים. א"כ בכת"י הנמצא בשוק הדין ברור דיהי' צריך קיום מה"ת. וכן הדעת נוטה משום דלכל הטעמים הללו צריך כת"י לקיום אף מה"ת. ויש לדון עפ"ז בדברי התוס' בכתובות (דף צ"ב ע"ב) ד"ה דינא הוא כו' וקצרתי. ועיין באה"ע סי' מ"ב ובב"ש ס"ק ט"ו ט) א"כ נתבאר דיש לנו לסמוך להיתירא דתקבל האשה את הגט מן השליח הראשון. או שיעשה שליח ראשון לאיזה איש שיהי' שליח שני למסור ליד האשה את הגט. וגם יש לנו לצדד בסברא די"ל דלאותו האיש שבווילנא כתב הבעל שלא ימהר למסור לה הגט. אבל להשליח הראשון שלא אמר לו כן או לב"כ של השליח הראשון כיון דלא אמר להם כן. אינו מוכח דאינו מסכים על מעשיהם. ואינו אלא בגדר גילוי דעתא וקיי"ל דגילוי דעתא בגיטין לאו מילתא היא וכמש"כ כת"ר סברא זו. א"כ לפ"ז יותר טוב שהשליח הראשון או איזה שליח אחר ממנו שימסור לה הגט. וזה עדיף ביותר מן מה שהאיש שבווילנא ימסור לה הגט. ועוד יש לצדד להיתירא דהא חזינן שהבעל במכתבו הזהיר אותו שיהי' למעה"ש בסוד ולא יגולה הדבר הזה להאשה. א"כ י"ל דטעמו הי' משום דאם יוודע הולכת הגט לאשתו יהי' צער לה ואינו רוצה לצערה. ואז להזמן שקבע מסכים שיומסר לה הגט. ורק אם לא תוודע האשה מזה אז מבקשו שלא ימהר למסור לה הגט. וכיון דעכשיו נודע להאשה מן הולכת הגט ע"כ אינו מוכח מן מכתבו דאף בכה"ג מזהירו שלא ימהר למסור לה הגט. וכיון דאינו מוכח ע"כ הוי זה ג"כ בכלל גילוי דעתא בגיטין דלאו מילתא היא: י) ומכל הלין טעמי נלע"ד שתקבל האשה להגט מן השליח הראשון או מן השליח השני שיעשה שליח הראשון. והנה לפי הטעמים שכתבתי לעיל הן משום ביטול שלא בפני השליח. והן משום שאינו מקויים. הי' יכול גם האיש מווילנא להיות שלוחו למסור לה הגט. עכ"ז לפי הטעם השלישי שכתבתי די"ל דלדידי' אמר כן. אבל להאחר לא אמר כן ואינו רק בגדר גילוי דעתא כנ"ל. א"כ לפי טעם זה יותר טוב שלא ישלח את הגט ליד האיש שבווילנא. רק ימנה שליח אחר דהא לא אמר הבעל להשליח הראשון שימנה דוקא לאותו האיש שבווילנא רק אמר לו בלשון שיוכל לשלוח לידו. וכיון שאמר לו בפירוש שימנה לשליח עד מאה שלוחים. ע"כ הזכות עדיין ביד השליח הראשון למנות לשליח את מי שירצה. וזהו יותר טוב בנ"ד. ואחר שתקבל את הגט מן השליח הראשון או מן השליח השני שיבחור בו תהא מגורשת כד"ת ומותרת להנשא בלא פקפוק כלל. ויראו לקרוע את המכתב של הבעל. לא מבעיא לפי הטעם שכתבתי משום דאינו מקויים עדיין כדין. בודאי יותר טוב לקרוע את המכתב ואין בזה לדון דכל מה דאיכא לברורי מבררינן דהא בחשש ביטול הגט אין אנו חוששים לזה כדמוכח מהא דגיטין (דף ל"ג) דאמר לסהדי זילו אטמורי כו' ושם (דף ל"ד) דאמר לסהדי אותיבו קרי באונייכו וכתובו לי'. הרי דלא חששו לברר ובמק"א הארכתי בזה. ועיין באה"ע סי' מ"ב ובב"ש ס"ק ט"ו וקצרתי [ואף לאינך טעמים שכתבתי מ"מ יותר טוב לקרוע כדי שלא יהי' לאח"ז איזה חשש לעז כידוע]. ותוכל בטח לקבל הגט מן השליח הראשון או השני שיבחור כנ"ל ומותרת להנשא בלא חשש כלל: ידידו יצחק אלחנן החופ"ק סימן מו ב"ה יום א' י"א תשרי שנת תר"ט לפ"ק ניעשוויעז אל כבוד הרב הגאון וכו' כש"ת מו"ה מנחם מענדיל נ"י האב"ד דק' הלוסק אחדשה"ט מכתבו הגיעני ע"ד שאלתו בגט הנשלח לאשה א' ממרחקים מבעלה שעזב דתו. ויש להשליח גט והרשאה ולא הי' עדי קיום על הגט והרשאה. וע"כ יש להסתפק. דהא לפי מה דמבואר באה"ע סי' קמ"א ב"ש ס"ק פ"ז בשם הרשב"א דש"ק אינו נאמן רק ע"י מגו דש"ה ולפי סדור שלנו בגט עוזב שחוששין שמא יבטל להשליחות ע"כ צריך לזכות לה ונעשה ש"ק ואח"כ לעשותו ש"ה כמבואר סי' ק"מ. וכיון דאין לו מיגו לומר הולכה בלא קבלה ע"כ יש לחוש בגט זה להך שיטה הנ"ל. ועוד נסתפק מעכ"ת דכיון דהאשה לא ידעה המרתו ואולי לא הי' זכות אצלה גם לדעת הט"ז דמהדרת לאו דוקא. אולי מיירי ביודעת מהמרתו ואינה רוצה בו אבל באינה יודעת מזה מי יודע דעתה הגם כי אח"כ נתרצתה אולי הוי כעין ברירה דאין זכין לה כה"ג. א"כ יש לחוש שמא ביטל להשליח ועיקר התקנה הוא מחמת שאנו סומכים על הזכות כמבואר סוף סי' ק"מ דלא מצי שוב לבטל ובפרט שהשליח אינו ברור לנו א"כ יש להחמיר בזה ע"כ תורף שאלתו ויפה העיר כת"ר לכאורה: ענף א א) תשובה בעז"ה והוא. דהא מבואר ברמ"א סוף סי' קמ"ב דבעת הדחק יש להקל כשיש הרשאה אף שאין מכירין חת"י. א"כ בנ"ד שיש הרשאה ודאי דאין להחמיר. אך בזה הפרט יש לעיין הרבה. וע"כ אין אני מזדקק כעת לעיין בפרט זה. ונבאר ע"כ בעיקר פלוגתת ראשונים אם אשה בעצמה נאמנת כשגיטה יוצא מתחת ידה אם לא נעשית ש"ה כמבואר סי' קמ"ב סעי' י"ג וי"ד. והוא מסוגיא דספ"ב דגיטין (דף כ"ד) דהרמב"ם וש"פ פירשו בכוונת הגמ' דאי' שם אשה מכי מטי גיטה לידה איגרשה כפי' רש"י שאינה צריכה לומר בפ"נ. ושיטת הראב"ד והרשב"א לפרש להיפך כוונת הגמ' שקושית הגמ' הי' דאמאי מהני אמירתה כשלא נעשית ש"ה דלא הימנוהו רק לש"ה. ועיין ביאור הגר"א זצ"ל סי' קמ"ב ס"ק מ"ז מזה. והובא שיטתם ברמב"ם פ"ז ובפ' י"ב מהלכות גירושין ובאה"ע סי' קמ"ב. והנו"ב במ"ת סי' קל"ו כתב די"ל דגם להראב"ד ש"ק שאני ומהימן