עין יצחק חלק ב קמז

היתה אז בבית החולים. ועיין בנתיבות בסי' ר"ל הנ"ל. והנה מצינו בח"מ סי' רמ"ג סעי' ח' באמר זכו וכתבו לו שטר דיכול הלוקח לחזור אם המוכר חוזר מלכתוב שטר. וכן הוא בח"מ סי' ל"ט סעי' ד'. ואף דלא הי' בדיני תנאי ומצד אומדן דעתא אתו עלה. וה"ה בנ"ד כיון דפיוס שלה היתה מצד דהבטיחה להתנהג עמה כאיש ואשתו בשלום. וע"כ כיון דלא התחיל כלל להתנהג עמה בשלום כאיש ואשתו. ובאותו יום עשה נגדה נבלה גדולה כזאת. ע"כ יש לנו אומדן דעתא דלא נתרצתה מעולם להתפייס לו. ולכן אף דנימא דבעת הפיוס הי' אז בדעתו דעת שלימה להיות עמה בשלום ובלא ערמומיות. מ"מ כיון דמיד חזר בו באותו יום יש לנו אומדנא דלא נתרצתה מעולם להתפייס לו. וכיון דהבעל אינו מקיים את מה שהבטיח לה בעת הפיוס שיתנהג עמה בשלום כאיש ואשתו. א"כ הא מבואר בכמה דוכתי דהיכא דגמרו הצדדים איזה ענין ביניהם באופני פרטי חיובים מכל א' מצידו. אשר אם צד האחד חוזר בשאט נפשו ואינו מקיים את מה שקיבל עליו לעשות להבא דאז ממילא בטל ההתקשרות ויכול הצד השני לחזור כי יש לנו אומדנא דלא נתרצה מעולם. ורק היכא דנאנס ולא היה יכול לקיים את מה שקיבל עליו בזה יש חילוקים רבים אימת דיינינן אומדנא וכמש"כ התוס' בכתובות (דף מ"ז) בד"ה שלא כתב לה כו' הנ"ל. וכמש"כ הנתיבות לפרש לכוונת התוס' הנ"ל בסי' ר"ל. אבל היכא דבזדון אינו מקיים את מה שקיבל עליו בעת גמר התקשרות וכמו בנ"ד דלא התחיל הבעל כלל להתנהג עמה אף בקצת שלום רק בנבלות שלא יעשה כזאת. בזה ודאי יש אומדנא גדולה. דלא נתרצית מעולם על כזה. ואח"ז חזר בו באותו יום ויש לנו אומדן דעתא דלא נתרצית על פיוס כזה מעולם. וכיון דהוי כמו דלא נתפייסה מעולם. ע"כ יכול השליח ליתן הגט. וכעין הך דאה"ע סי' קמ"א סעיף ס"ב ברמ"א ובטור בשם תשובת הרא"ש כנ"ל. דכל זמן דלא נתפייסה יכול השליח ליתן לה הגט. ואין זה מקרי פיוס. כיון דאין זה הסכם משני הצדדים: ז) ובפרט דנתבאר לעיל דבנ"ד דיינינן הוכיח סופו על תחילתו כיון דיש לנו הוכחה אלימתא דמעולם לא נתרצה לחזור מן דעתו הראשונה שמסר הגט לשלוחו לגרשה. דעצם ביטול הגט הוא חשש רחוק דמה"ט לא חיישינן דשמא ביטל הגט כל זמן דלא נודע לנו מן הביטול. ואף דמבואר באה"ע סי' קמ"א סעיף י"ח ובב"ש ס"ק כ"ד גבי כתובו ונפל מן הגג דאם לא נפל לאלתר ה"ז ספק. הא כתב הנו"ב במ"ק סי' מ"ד דטעמו הוא משום דמסתמא לא מקדים פורענות לנפשי' כו' דלמה לו למהר ולומר כתבו כו'. אבל בנ"ד הא לא היה יכול לעשות ערמומיות שלו עד לאחר דהלך לבית אשתו וללון שם כדי שיהיה אז בידו לגנוב את המעות וכל רשעותו. ע"כ יש לנו לדון בזה שפיר הוכיח סופו על תחילתו ובצירוף הוכחה הנ"ל. ודומה שפיר להך דאמר כתובו ועלה לגג ונפל ומת דיש לנו רק קצת הוכחה דמתחילה. וכש"כ בנ"ד דיש לנו הוכחה אלימתא להוכיח לנו דלא נתכוין מעולם לפיוס אמיתי רק לגנוב דעתה והמעות שלה. ולכן כיון דלא הי' יחוד עם אשתו בעת דפייסה לפי דהיתה אז בבית החולים. א"כ ליכא בזה חשש גט ישן. וחשש ביטול הא נתבאר דאין לחוש בנ"ד. ע"כ דעתי מסכמת דיכול השליח למסור לה הגט ומותרת להנשא לכתחילה: ח) וע"ד שם האשה דקודם בואה לאמעריקא היתה נקראת בפי כל בשם טויבא וכשבאה שמה שינתה שמה לשם דארא וכשמות הגרמנים. והיו צריכין לכתוב טויבא דמתקריא דארא. והמסדר לא כתב רק שם טויבא. הנה לדעתי כי הגט הוא גט כשר. ואין זה נחשב לשם הנשתקע דהא אפי' בנקבה דאינה עולה לתורה. מ"מ אם יארע שמברכין אותה בבהכ"נ במי שברך. או מתפללים בעדה בעת חוליתה. או בימי עיבורה וכדומה. רוצית היא להזכיר שם יהדות. ע"כ אין זה נחשב לשם הנשתקע וכמש"כ סברא זו החתם סופר ח"ב סי' ל"ח. ואף שכתב שם דאם נכתב רק שם יהדות לבד דהגט פסול. והובא בפתחי תשובה בקונטרס השמות בשם ליבא ע"ש. עכ"ז לדעתי אינו כן כיון דס"ל ג"כ דצריך לכתוב לעיקר את שם יהדות ע"פ סברא הנ"ל. ע"כ אין סברא לפסול בכתב רק שם יהדות לבד. ויש לדמות זה ג"כ לשם עוזב כו'. ולדעתי הגט בנ"ד הוא גט כשר א"כ יכול השליח ליתן לה הגט. כי במקום עיגון גדול כמו בנ"ד אין לנו להחמיר. ותהי' מותרת להנשא. וה' יצילנו משגיאות ויאיר עינינו בתוה"ק: ידידו יצחק אלחנן החופ"ק. סימן מה ב"ה יום ה' ח"י מ"ח תרל"ט נשאלתי מן רב גדול א' ע"ד איש א' שנלקח לעבודת הצבא שלח גט לאשתו במרחק מקום ממדינתינו ועשה שם שליח להולכה ונתן לו כח והרשאה לעשות כמה שלוחים שירצה עד שיגיע הגט ליד אשתו. והניח שם הגט ואמר להשליח דשם את שם א' מדיירי ווילנא אשר יוכל לשלוח אליו הגט ולעשות אותו לשליח שיתן גט לאשתו. ואח"ז טרם נסע מהעיר שהניח שם להגט כתב להאיש אשר בירר לו שיהי' שליח שני. במכתבו בזה הנוסח: איך האב גיטאהן דעם רצון הבורא מחמת איך ווייס ניט וויא עס וועט מיט מיר דער גייען. ע"כ האב איך איבער גילאזין אצל ר' צבי ראטבארג מוויניצא א מכתב מיט א גט לזוגתי. אונד שפעטער וועל איך דיר שרייבען מהדרך ווען דוא זאלסט איר אים אב געבין. אונד זיך ניט צו היילין איר אים אפ געבין ביז איך וועל דיר שרייבען מהדרך ולמעה"ש דיא זאך זאל זיין בסוד כו' ומהדרך אכתוב אם יהי' מונח אצלך חצי שנה או יותר כפי איך וועל בשם אויס זעהן. ע"כ זאהל דיא זאך זוגתי דער פאהן ניכט וויסין. דברי זעליג עכ"ל מכתבו. ועתה אינו ידוע מקומו של הבעל. ונשאלתי אם יש בזה חשש ביטול הגט. והרב הגדול השואל שקיל וטרי בדברים נכונים בענין זה להיתירא: א) תשובה בקצרה והוא. דהא קיי"ל בבטלו שלא בפני השליח והאשה אינו מבוטל עד שיבטלנו בפני שנים ביחד כמבואר באה"ע סי' קמ"א סעיף ס' וכמש"כ הב"ש בס"ק צ"ג דאין בזה שום פלוגתא וכדמשמע במתניתין היה עושה ב"ד ומבטל. וכמש"כ תוס' ר"פ השולח כו' עכ"ל הב"ש. וכמש"כ התוס' בגיטין (דף ל"ב ע"ב) בד"ה ורב נחמן כו' בסה"ד ולר"נ אע"ג דבפני שנים איכא למיחש לממזרות כו' מ"מ בפחות משנים דאיכא למיחש טפי אינו מבוטל ובהא אפילו רבי מודה דאמרינן מה כח ב"ד יפה עכ"ל התוס'. ואף דשנים בזה אחר זה ג"כ מהימני' על עיקר הביטול דהא אף עדות מיוחדות נאמנים על עיקר הביטול כמבואר בגיטין (דף ל"ג ע"ב) ובב"ש סי' קמ"א ס"ק צ"ד. מ"מ לא מהני ביטול בפני שנים אם לא הי' ביחד. משום דאכתי איכא למיחש טפי לממזרות בכה"ג כ"ז שלא הי' ביחד. ואף דנסתפקו התוס' די"ל דגם ע"א נאמן על הביטול זולת החשש דממזרות וכמש"כ הפני יהושע שם ובתוס' שם (דף ל"ג ע"א) בד"ה רבי סבר כו' משום דחזקת איסור דא"א מסייע ליה. מ"מ כיון דיש בזה חשש ממזרות לכן לא מהני הביטול אלא אם היה בפני שנים ביחד דאיכא קצת קול אז מהני הביטול. ודעת כל הפוסקים והשו"ע דכ"ז שלא היה הביטול בפני השליח והאשה אף דהי' בפני שנים כ"ז שלא הי' ביחד לא מהני הביטול כלל ומותרת האשה להנשא. וכן לפי שיטת הר"נ בחידושיו ריש פ' השולח והובא באבני מלואים סי' קמ"א ס"ק ו' דכתב טעם אחר על מה דלא מהני ביטול שלא בפני השליח אם לא היה בפני ב' דזהו משום דלא אלים ביטול שלא בפניו לבטל כו' ע"ש. דה"ה בנ"ד כיון שלא היה הביטול בפני ב' וכן שלא