עין יצחק חלק ב קמב

תרומה. והא הכא דדיבור ודיבור הוא וקאתי דיבור ומבטל דבור. וקשה אמאי לא משני דמיירי כגון דביטל בכתב דאז הוי לי' מעשה וכה"ג ראיתי בב"ח אה"ע סי' קמ"א שכתב ג"כ להקשות דלמא מיירי בביטול בקנין דה"ל מעשה ע"ש. אע"כ מוכח דהש"ס ס"ל דביטול ע"י כתב לא מהני לבטל שלוחו משום דלא עדיף מן גלוי דעת ועיקר הביטול הוי רק ע"י דיבורו. ולכן אי דיבור אינו מבטל דיבור גם כתב לא מהני לבטל. וכן אף אם דיבור מבטל הא כתב גרע כנ"ל וע"כ מקשו שפיר: סא) אך עדיין תקשה דהא רבא מתרץ לי' התם זה דמיירי בקדם בעה"ב ותרם כריו. ורבא הא ס"ל גלוי דעתא בגיטין מילתא היא. א"כ תקשה עדיין כיון דאומדנא מהני לבטל הדיבור. אך דר"ל ס"ל דדיבור אינו מבטל דיבור לכן אי ביטל ע"י כתב דאז הוי מעשה ומצי שפיר לבטל לדיבור ראשון. אע"כ מוכח דכתיבה לא מקרי מעשה לבטל דיבור לר"ל משום דדוקא בקדם ותרם כריו או בקיבלה בעצמה קידושי' מקרי מעשה לבטל דיבור אף לר"ל משום דהמעשה הוי בגוף הנידון משא"כ בכתב דלא הי' המעשה בגוף העצם [או דבאמת הוי מצי לתרוצי דמיירי בכה"ג]. אך האמת הוא דגם לרבא לא עדיף בכתב מן דיבור בפיו: סב) ואי נימא דביטל בכתב לא מהני. ניחא דברי התוס' דגיטין (דף י"ח ע"ב) בד"ה שמא פייס כו' דשיטת ר"ת שם דחשש שמא פייס היינו שמא ביטל להגט. והקשו לפ"ז מאי מהני נאמנות שלא באתי מ"מ ניחוש שמא ביטל את הגט ותי' ר"י דלא הוי רק חשש לעז בעלמא וכיון דהימנה לא יוציא לעז דכסיפא לי' עכ"ל התוס'. וכוונתם הוא משום דאין לנו לחוש שמא ביטל שלא בפני' ויוציא לעז ע"ז. ובזה לא שייך נאמנות דהא היא אינה יודעת. משום דהא אסור לבטל שלא בפני השליח ולכן לא חיישינן שיוציא לעז ע"ז. וכמש"כ התוס' לקמן (דף כ"ז ע"א) בד"ה דרב הונא כו' ע"ש. וכיון דהחשש הוי רק מן בטלו בפניו א"כ הא בזה שייך נאמנות שלה וכסיפא לי'. רק עדיין יש להקשות דניחוש שמא יוציא לעז ששלח שליח לבטל בפני האשה. ובזה לא שייך לומר דמהני הנאמנות שלא באתי. דהא נאמנות אינו מועיל רק למה שהאמינו עלי' ולא יותר כמבואר בח"מ סי' ע"א סעי' ג' בהג"ה ובסי' פ"ב. ובלשון נאמנות שלא באתי לא משמע רק שנאמנת שלא באתי ולא על שארי דברים. אך י"ל דחשש ביטל הוי רק אי נימא שבא אלי' ופייסה אבל בלא פייסה לא חיישינן שביטל שלא בפני' ולפייסה בא הא נתן נאמנות לה. וכן מצאתי בתורת גיטין בסי' קמ"ד שכתב ג"כ שם סעיף ז' דכוונת התוס' הוא דלא חייש לביטול בלא פייס. אך הביא שם שיטת הרשב"א דס"ל לחוש לביטל בלא פייס. אך מן המהרש"א בתוס' ד"ה חיישינן שמא פייס כו' שהקשה לשיטת ר"ת דס"ל לחוש לביטל א"כ ניחוש כן בשולח גט דשמא ביטל ובזה לא שייך תי' התוס' שכתבו בשם רש"י דמימר אמר השליח קדמני ולא עקר נפשו מספיקא ותי' משום דגם בביטל שלא בפניו ג"כ אמרינן דמספק לא מבטל ליה דיאמר השליח קדמני ע"ש. במהרש"א ובמהר"ם שי"ף. אלמא דלא ס"ל סברת התורת גיטין הנ"ל דאל"כ אין מקום לקושייתם על התוס'. א"כ תקשה דמה מהני נאמנות הא יש לחוש שמא ביטל ע"י שליח: סג) אך באמת ג"ז אינו קשה משום דהא ידוע דאם שלח שליח לבטל צריך לעשותו ולמנותו לשליח בפני ב' עדים כמבואר בירושלמי רפ"ד גיטין. ובב"י סי' קמ"א ובב"ש ס"ק צ"ב. רק דפליגי אי השליח עולה משני עדים ע"ש. א"כ הא ידוע דשני עדים איכא קלא כמבואר בגיטין (דף ל"ג ע"א) בתוס' ד"ה ובי תלתא כו'. דהא בזה לא שייך לומר מאן דיזיף בצנעא יזיף כו'. וגובה במוכר שדהו בעדים ממשועבדים רק דהתם בעי גלוי מילתא טפי ע"ש בתוס'. משום דהחשש הוא התם שמא האשה לא תחקור ותדרוש אחר זה ובתוך כך מינסבא ויהי' בניה ממזרים. משא"כ הלקוחות יחקרו וידרשו אח"ז. א"כ עכשיו דאנן חוקרין ודורשין ולא נשמע לנו את הקול של עשיית עדים על השליחות לכן לא חיישינן לזה. ועיקר החשש הוי רק לשמא ביטל את העדים שצוה להם לחתום או לביטול השליחות בפני האשה לבד דאז ליכא קלא. אבל בזה הא מועיל הנאמנות שלא באתי. ואי נימא דביטל ע"י כתב מהני. א"כ עדיין תקשה דמאי מהני נאמנות שלא באתי הא יכול להוציא לעז ששלח מכתב אל האשה שביטל את הגט. ובזה לא שייך לומר דאיכא קלא כידוע. וגם בזה הא לא מהני נאמנות שלא באתי וגם אף אי האשה אינה מכרת כתב ידו עכ"ז הא יכול לילך לב"ד לקיים את כת"י ובזה לא שייך לומר קלא דהא הדיינין חותמין אע"פ שלא קראוהו. ולפ"ז יכול לשלוח לה מכתבו על הביטול עם קיום ב"ד. א"כ עדיין יש חשש לעז. ודוחק לומר דמיירי דפירש נאמנות גם ע"ז דא"כ ה"ל להגמ' לפרושי זה בהדיא. אע"כ מוכח דס"ל להתוס' דביטול בכתב לא מהני: סד) אך י"ל דלכן לא חיישינן לביטל בכתב כיון דעיקר החשש הוי שמא יוציא לעז ויאמר להאשה הא אתה יודעת מן הביטול. א"כ כיון דהבעל אינו יודע אם נמסר להאשה המכתב שלו. וא"ת שלא הגיע לידה מכתבו אינו יכול להכחישה בברי ע"ז. ועל סמך חזקה שליח עושה שליחותו ומסר לה המכתב. אפשר דלא שייך לעז בזה דהא זה אינו ברירא כ"כ להך כללא דחזקה שליח עושה שליחותו כידוע. ובעיקר קושיות המהרש"א הנ"ל שהקשה על הר"ת דניחוש בכל הגיטין הבאין ממדה"י דשמא בטלו שלא בפני' כנ"ל ונדחק ליישב דגם בזה שייך לומר דמספק לא יבטלו ובאמת זהו דוחק. דדוקא על טרחתו לילך אצלה בזה שייך לומר דמספק לא עקר נפשי'. משא"כ בלא טרחא רק בדבור לבד לא שייך זה. אך לפמש"כ אין מקום לקושייתו כלל משום דהא כתבו התוס' בגיטין (דף כ"ז) ובב"מ (דף י"ח) דלא חיישינן לנמלך וביטלו שלא בפני השליח דהא אינו רשאי לבטלו שלא בפני השליח כנ"ל. א"כ ה"ה בזה דאין לנו לחוש שמא ביטל שלא בפני האשה והשליח. ועיקר החשש הוי שמא בא הבעל למקום האשה והשליח לבטל בפניהם. א"כ בזה שייך שפיר דלא עקר נפשיה מספיקא כמו לשיטת רש"י: סה) וכמו כן יש להוכיח מן מש"כ. התוס' הנ"ל בנפל מן השליח דלא חיישינן לנמלך ובטלו משום דהא אינו יכול לבטל שלא בפני השליח כו' כנ"ל. וכוונתם דאף בנפל מן השליח דיש לחוש בנפל איתרע דמדלא נזהר השליח לשמור הגט דמן הסתם יודע השליח שביטלו הבעל כי מן הסתם שמע מן עדים שביטלו בפניהם. דאל"כ הי' נזהר לשומרו. אבל בכל גיטין הבאין ע"י שליח לא הי' קשה להם משום דביטול הוי חשש רחוק כידוע דרוב שולחי גיטין אינן מבטלין וחזרה לא שכיחא כמבואר בהרבה מקומות. אך בנפל דיש ריעותא מדלא נזהר לשומרו הוי לנו לחוש לשמא ביטלו כדמצינו בשט"ח תוך זמנו דג"כ בנפל איתרע אף דיש חזקה תו"ז דעדיף מן רובא. וע"ז כתבו התוס' דאין לנו לחוש לזה משום דאסור לבטלו שלא בפני השליח לכן הוי זה חששא רחוקה ולא חיישינן. אך אכתי תקשה דניחוש שמא ביטלו הבעל בפני השליח והא מדנפל איתרע. אך בזה י"ל כסברת התוס' ורש"י דכתבו לעיל דמספק לא עקר נפשי' כי שמא מסר השליח הגט כבר לה ולכן כיון דביטול הוי בלא"ה חשש רחוק לכן בצירוף סברא דמספק לא עקר נפשי' לא חיישינן לזה. והחשש לא הוי רק לשמא ביטל שלא בפני השליח משום דבזה לא שייך לומר דמספק לא עקר נפשי'. וכמש"כ לעיל דלא כהמהרש"א ומהר"ם שי"ף. ומזה מוכח ג"כ דלא כסברתם דהא מוכח מן התוס' הנ"ל דלשמא ביטל השליח לא חיישינן משום דמספק לא עקר נפשי'. א"כ ה"ל לתרוצי בקצרה דלכן לא חיישינן לשמא ביטל שלא בפני השליח משום דמספק לא עקר נפשי' לבטולי אע"כ מוכח דהיכא דליכא טרחא לילך למקום האשה והשליח אז לא אמרינן סברא זו שכתב המהרש"א הנ"ל וע"ז תירצו התוס' דכיון דאסור לבטלו שלא בפני השליח אין לחוש לזה. רק אכתי תיקשה דמדנפל איתרע ניחוש שמא שלח מכתב להאשה לבטל להשליח ובזה הא לא שייך לומר דמספק לא עקר כמש"כ להוכיח