עין יצחק חלק ב קלט

ענף ט מו) עוד יש היתר פשוט בנ"ד ועל דא קא סמיכנא דהא כיון שהמכתב לא נתקיים. ואף שמן התורה א"צ קיום עכ"ז הא שיטת הש"ך בח"מ סי' מ"ו ס"ק י' ובסי' ס"ט ס"ק י"ב שכתב ידו צריך קיום מה"ת. א"כ לפי שיטת הש"ך צריך המכתב קיום מה"ת. וכ"ז דלא נתקיים אין לחוש שמא ביטל כמו בכל גיטין דלא חיישינן שמא ביטל אף מקודם תקנת ר"ג דהיה יכול לבטל לכתחילה שלא בפני השליח ועכ"ז לא חיישינן שמא ביטלו וכמש"כ לעיל. אך כ"ז הוא לשיטת הש"ך. אך הקצה"ח השיג על הש"ך שם וכתב דגם כתב יד לא בעי קיום מה"ת משום דהא דמה"ת הוי כמו שנחקרה עדותם הוא מחמת הא דאמרינן דלא חשיד לזיופי דמירתת לזייף א"כ הך טעם שייך אף בכתב ידו. ובאמת הנכון כשיטת הקצה"ח. וכן מוכח מן מש"כ התוס' בכתובות (דף צ"ב ע"ב) בד"ה דינא הוא כו' בסוף דבריהם שם שכתבו להוכיח מן ב"ב (דף קע"ד) דכי אמר תנו קיימי' לשטרי' כו'. דאת"ל דלא טענינן מזוייף מ"מ יגבה דהא נקט שטרא ואי נימא דכתב ידו שאין עליו עדים צריך קיום מה"ת. א"כ י"ל דהא דב"ב מיירי בכתב ידו שאין עליו עדים רק חתום בחת"י וזה צריך קיום מה"ת לכן טענינן מזוייף ליתומים. משא"כ בשטר שיש עליו עדים שכיון שא"צ קיום מה"ת לכן אפשר דלא טענינן מזוייף א"כ מנלן להתוס' להוכיח זה. ואין לומר דאי מיירי בכתב יד א"כ הא נאמן לומר פרעתי. זה אינו דהא שיטת התוס' בכתובות (דף כ"א ע"א) בד"ה הוציא עליו כתב ידו כו' דלא כהאלפסי רק ס"ל דאינו נאמן לומר פרעתי נגד כת"י ועוד דהא י"ל דמיירי בתוך זמנו. ובתוך זמנו אינו נאמן לומר ולטעון פרעתי אם אין לו מיגו מזוייף. אע"כ מוכח דלא שנא בין כת"י לשטר שיש עליו עדים וכהקצה"ח ושפיר הוכיחו התוס'. ודוחק לומר דלא ניחא להתוס' לומר דהא דב"ב מיירי בכתב יד. משום דא"כ לא הוי קריא לי' בלשון שטר. דהא באמת נמצא כמה פעמים לשון שטר על כתב ידו כדמצינו בפוסקים: מז) וכן מוכרח זה אליבא דשיטת הרמב"ם דס"ל דשטר לא מהני רק מדרבנן משום נעילת דלת כדאיתא בח"מ סי' כ"ח. ותקשה מן הא דאי' בשבועות (דף מ"ה) דקאמר התם שבועת השומרים דחייב רחמנא היכי משכחת לה. ומשני דאפקיד בשטרא. וקשה הא לשיטת הרמב"ם לא מהני שטר מה"ת. אך י"ל דכוונת הגמ' הנ"ל דאפקיד לי' בכתב ידו וכתב ידו מהני גם לשיטת הרמב"ם. דדוקא עדות בכתב לא מהני משום מפיהם ולא מפי כתבם. אלמא דלשון בשטר משמע דקאי על כתב ידו. אך יש להקשות ע"ז דא"כ אכתי הי' יכול לטעון פרעתי או החזרתי על כתב יד דהא שיטת הרמב"ם והובא בח"מ סי' ס"ט דעל כתב יד נאמן לומר פרעתי. וי"ל בזה דדוקא לדידן דתקנו חז"ל דמלוה בע"פ אינו גובה מן משועבדים משום דליכא קלא לכן יכול לטעון פרעתי והחזרתי ושכחתי את הכתב יד דלא איכפת לי' וכמש"כ הש"ך בסי' ס"ט. משא"כ קודם תקחז"ל הי' טורף אף מלוה בע"פ מן משעבדי. וכמו כן כתב ידו. ולכן משני הגמ' בשבועות שפיר. [וזהו היכא שראו עדים הכת"י בידו מקודם שקנו הלקוחות. דאל"כ יש לחוש לקנוניא]. והא שיטת הרמב"ם דשעבודא דאורייתא. א"כ אז קודם תקחז"ל הי' טורף אף בכתב ידו מן הלקוחות. לכן אינו נאמן לומר פרעתי או החזרתי דכיון דטורף ממשעבדי. א"כ י"ל בזה שטרא בידו מאי בעית. וי"ל דהא דשבועות מיירי בכת"י. ואכתי יש להקשות דהא התם בשבועות מיירי אליבא דרב ושמואל. והא רב ושמואל ס"ל דשעבודא לאו דאורייתא כדאיתא בסוף ב"ב ובקידושין (דף י"ד) ואף במלוה הכתובה בתורה כמש"כ הש"ך בסי' ל"ט. אך י"ל דמיירי התם בשיעבד בפירוש ובשיעבד בפירוש ס"ל להרבה פוסקים דכ"ע ס"ל ש"ד כמש"כ הש"ך סי' הנ"ל: מח) נחזור לענינינו דלפמש"כ התוס' בכתובות (דף צ"ב) דאף גזלן מוחזק שהוציא שטר א"צ קיום מה"ת כי מירתת לזייף פן יכירו ב"ד זיופו א"כ הך טעמא שייך גם גבי כת"י. אך עכ"ז בנ"ד אם המכתב של הבעל הגיע לאביו ע"י פאצט כפי הנהוג במכתבים הבאין ממרחק. א"כ יש להקל בנ"ד כ"ז דלא נתקיים. משום דהא הש"ך ח"מ סי' מ"ו ס"ק ט' כתב גבי מצאו בשוק לשטר קידושין ועדיו חתומים דזה צריך מה"ת לקיים משום דלא שייך לומר בזה דלא חשיד לזיופי. ודוקא בשטר ביד אדם לא חשוד לזיופי משום דמירתת. משא"כ בנמצא בשוק דלא שייך לומר מרתת בזה. והסברא מכרעת כהש"ך. וכן מצינו כעין סברא הלז בתוס' ב"ב (דף נ"ב) וב"מ (דף קי"ז) ובשבועות דבאומר נגנבו ממני לא שייך לומר אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן משום דכמה גנבי איכא בעולם יע"ש. הרי מצינו סברת הש"ך הנ"ל דכן יש לומר גם בחשש זיוף דכמה חשודים איכא בעולם. וגם מירתת לזייף לא שייך בזה כידוע. א"כ מן הסברא נוטה כדעת הש"ך. אך מה אעשה נגד דברי הראשונים דמבואר שם וס"ל דגם בנמצא בשוק אמרינן דמה"ת א"צ קיום יע"ש בש"ך הנ"ל ובאה"ע סי' י"ז וסי' מ"ב: מט) ובאמת לע"ד יש להוכיח דגם בנמצא בשוק אמרינן דמה"ת לא חיישינן לזיוף מן הא דגיטין (דף כ"ז) במביא גט ואבד ממנו אם לאלתר כשר ואם לאו פסול. ורמינהו כו' הא אמר תנו נותנין אף לזמן מרובה כו' כאן בשיירות מצויות כו'. ויש להקשות דאמאי לא מוקמינן דלעולם לא חיישינן לב' יוב"ש רק המשנה הנ"ל מיירי במביא גט בארץ ישראל דלא צריך לומר בפני נכתב וכדלעיל (דף כ"ג ע"ב) דאי' שם כאן בארץ ישראל כו' א"כ י"ל דהמשנה הנ"ל מיירי ג"כ בארץ ישראל דא"צ לומר בפני נכתב משום דסמכינן על דבר תורה דא"צ קיום. א"כ לכאורה הייתי יכול לומר דאף שלא לאלתר ג"כ כשר. דמשום דאין יכול לומר בפ"נ אין לפסול משום דהא בארץ ישראל א"צ לומר בפ"נ לכן אשמועינן המשנה הך דינא דאם נמצא בשוק חיישינן לזיוף מה"ת ופסול מה"ט וכהך שיטה שהכריע הש"ך דבנמצא בשוק צריך קיום מה"ת אבל לב' יוב"ש לא חיישינן. והא דמכירו כשר היינו משום דאז שייך לומר דכיון דיש בעל דבר לפנינו ואומר שמכירו א"כ אז אמרינן סברא דלא חשוד לזיופי ומירתת לזייף. אבל הרישא דמיירי באינו מכירו מיפסל מה"ט. ואין לומר דזהו מילתא דפשיטא. דז"א דהא כיון דמצינו פלוגתת הפוסקים בזה אי שייך בנמצא בשוק לומר דמן התורה א"צ לקיים או דצריך קיום כנ"ל. לכן לא הוי זה פשיטא כ"כ. ובפרט דס"ל להרבה פוסקים דבזה הדין פליגי אמוראי בירושלמי סוף יבמות גבי מצאו כתוב בשטר פלוני מת אי מתירין אשתו וע"ש. והתוס' בגיטין (דף ע"ב) ד"ה אמר רב. הונא כו' כתבו דאמאי קאמר פשיטא כיון דרב הונא לא ס"ל כן וע"ש. וה"ה בזה. ובע"כ מוכח מדלא מוקי הגמ' להך משנה בכה"ג דס"ל להגמ' דגם בנמצא בשוק א"צ קיום מה"ת. וזהו הוכחה להך דיעה דסוברת כן. אך מ"מ טעמא בעי דמפני מה לא יצטרך קיום בזה הא בכה"ג לא שייך לומר מירתת לזייף. ועיין בפני יהושע גיטין (דף ג') ובכתובות ספ"ב דכתב דלכן לא חשיד לזייפו משום דמירתת לזייף דהוי עביד לגלויי שקרו. וכעין סברת התוס' והמהרי"ק הנ"ל. א"כ קשה דהא בנמצא בשוק לא שייך לומר דעביד לגלויי שקרו: נ) ולכן מוכרח לומר דשיטה הסוברת כן דגם בנמצא בשוק א"צ קיום מה"ת. טעמייהו משום דהפני יהושע בגיטין (דף ג' ע"א) כתב עוד טעם על מה דאמרינן דמה"ת כנחקרה עדותן בב"ד דמי ולא חיישינן לזיוף משום דזהו גזה"כ דהא כתיב וכתוב בספר וחתום והעד עליו עדים למען יעמדו ימים רבים. ואי הוי בעי קיום מה"ת א"כ אכתי לא קרינן בי' למען יעמדו ימים רבים. אע"כ מוכח דגזה"כ הוא דלא בעי קיום יעי"ש בפני יהושע. א"כ לפי סברת הפני יהושע הנ"ל דמצד גזה"כ הוא הא דלא בעי מה"ת קיום א"כ לפ"ז גם בנמצא בשוק שייך גם גזה"כ הנ"ל. וי"ל דהך שיטה ס"ל סברת הפני יהושע הנ"ל ולכן לא בעי קיום מה"ת אף בנמצא בשוק: נא) ולפ"ז נראה לי ברור דכתב יד הנמצא בשוק דאז בודאי