עין יצחק חלק ב קלח

משיעבוד הוי ג"כ טעם נכון דראו חז"ל לעקור לדאורייתא. דאל"כ איך מצי חז"ל לעקור לדאורייתא כיון דמן הדין קונמות מפקיע משעבוד. וע"כ מוכח דמשום הפקר ב"ד נגעו בה התם דאחר שתעשה המעשה ידיה הוי מיד הפקר גמור ולא קנתה מעולם אותם ולכן אינו חל נדרה. ואפ"ה כיון דזהו רק מחמת תקנת חז"ל לא אמרינן מי איכא מידי דהשתא לא חייל ולקמי' חייל. א"כ מוכח שפיר מן התוס' הנ"ל דביטול על אחר זמן לא מהני משום דבכה"ג לא מצי לבטל דבור הראשון. ולכן לא מצי להתנות שיחול הביטול בעת שיוודע הבטול להנשארים וכיון דהוכרח לבטל בעת שיוצא דבור הביטול מפיו מעכשיו. א"כ כה"ג הא יכול לבוא לידי קלקול אם תנשא בנתיים ונעשה שלא כתקנת חז"ל ולכן כיון דאדחי אדחי כמש"כ הפני יהושע כנ"ל: מ) אך עדיין יש להקשות דהא עדיין היה יכול להתנות בעת ביטולו שמבטל את קצתם שמבטל בפניהם ע"מ דאם יוודע הבטול הלז להנשארים קודם שכתבו ויתנו הגט להאשה דאזי יחול הבטול מעכשיו א"כ אז חל הבטול כי נעשה ע"פ תקנת חז"ל אז דלא שייך אז חשש שמא תנשא בנתיים קודם הידיעה ויהיה נשואי איסור. דזה אינו חשש באם שהתנה כן משום דאי לא יוודע הביטול להנשארים ויתנו לה הגט א"כ אזי הגט כשר דהא התנה תנאו בעת הביטול שאם לא יוודע הבטול להנשארים קודם כתיבתם להגט א"כ הא אזי לא חל הביטול כלל מעכשיו. ובאם שיוודע להנשארים קודם כתיבתם להגט הא אז לא יוכל לבא לידי קלקול משום שכיון שנודע להם הביטול א"כ ממילא לא יכתבו ויתנו הגט להאשה. וכיון דהתנה דיחול הביטול מעכשיו באם שיהיה כך. א"כ אזי יכול התנאי לבטל הדיבור הראשון כיון שהתנה בתנאי מעכשיו: מא) אך לכאורה יש לומר דבטול על תנאי לא מהני לבטל דבור ראשון שנעשה מתחילה משום דכיון דהא דדבור מבטל דבור א'. יש פלוגתא בזה וי"ל דהא דקיי"ל דבור מבטל דבור א' היינו דוקא היכא שביטל לגמרי ועקרו לדבור ראשון. אז כיון דעקרו דבור ראשון נעקר לגמרי. אבל כיון דבעת דביטל לא ביטל רק ע"י תנאי לכן לא מצי עקר את דבור ראשון דהא קיי"ל בכתובות (דף י"ט) דתנאי מילתא אחריתי היא. ומה"ט ס"ל לכמה פוסקים בח"מ סי' פ"ב ומ"ו דעדים שאמרו תנאי הי' דברינו נאמנים אף בכתב ידם יוצא ממק"א. משום דתנאי לא חשיב עקירה לדבריו הראשונים ואין זה בכלל חוזר ומגיד. ולכן בכה"ג לא מצי דבור אחרון שנעשה על תנאי שלא עקר אז דבורו הראשון לבטל דבור א'. אך זה ליתא דהא מבואר בגיטין (דף ל"ג) בטלו מבוטל דברי רבי רשב"ג אומר אינו יכול לבטלו ולהוסיף על תנאו משמע שמן הדין היה יכול לבטל ע"י תנאי ולעקור דבור א'. ודוחק לחלק דשאני היכא דאם דבור א' נעשה ע"י תנאי דלכן אזי כיון שדבור ראשון לא אלים כ"כ לכן יכול לבטלו ע"י תנאי דאין סברא לחלק בזה: מב) ולכאורה י"ל דלכן לא מצי לבטלו ע"י תנאי משום דהא קיי"ל בדאורייתא אין ברירה. והיכא שהתנה על הביטול שיחול מעכשיו באם שיוודע להנשארים כנ"ל א"כ אי נימא אין ברירה א"כ אזי לא חל הביטול מעכשיו כיון דלא אמרינן הוברר הדבר למפרע וזה לא הוי תנאי בידו דנימא בי' לכ"ע יש ברירה כמש"כ התוס' בגיטין (דף כ"ה ע"ב) בד"ה ולכי מיית הוי גיטא כו'. משום דהא זה לא הוי בידו משום דהא יכולת ביד האנשים להטמין א"ע. והיכא שמתנה במעכשיו אז צריך לדין ברירה וכמש"כ השאגת ארי' הנ"ל. ולכן לא מצי להטיל תנאי בהביטול משום דהא קיי"ל בדאורייתא אין ברירה. אך זה אינו משום דאכתי תקשה כיון דחזינן פלוגתא תנאי ואמוראי אי יש ברירה. או אין ברירה. א"כ קשה מנלן להש"ס להוכיח מן הנך חמשה סבי כו' דאמאי לא בדרינהו דע"כ מוכח דס"ל כרבי. דהא י"ל דלכן היה ירא לפזרם משום דהיה יכול לבטלם ע"י תנאי הנ"ל. משום דס"ל באמת כשיטת תנאים הסוברים גם בדאורייתא יש ברירה. או די"ל דהא לכן לדידן קיי"ל בדאורייתא אין ברירה משום דמספקא לן אי יש ברירה או אין ברירה ולחומרא אזלינן. א"כ לכן היה מתירא שמא יבטל ע"י תנאי ואזי ניחוש לחומרא דלמא מהני הביטול משום דלמא הלכתא דיש ברירה ואז הוי הביטול כדין לדבורו הראשון ולכן לא ציוה לפזרם וזהו קושיא חמורה: ענף ח מג) ולפענ"ד לתרץ זה משום דלפמש"כ לעיל ע"פ שיטת התוס' גיטין (דף ל"ג ע"א) בד"ה רבי סבר כנ"ל בתירוצם ב' שכתבו דהיכא שיוכל לבא לידי טעות אזי לא מהני הביטול וכמש"כ לעיל.. א"כ י"ל דלכן לא מצי לבטל ע"י תנאי הנ"ל. משום דאכתי יש לחוש שיסברו ויטעו דהלכתא דאין ברירה בדאורייתא ויכתבו ויתנו לה הגט משום דלפי שיטתם דיסברו דאין ברירה א"כ אז לא מהני הביטול ולכן יהי' סוברים שהגט שלהם כשר וכיון דיוכל לבא לידי טעות הא אז לא מהני הביטול. וי"ל דבכה"ג גם תירוץ א' של התוס' ד"ה רבי סבר כו' כנ"ל מודה בכה"ג. וכמש"כ לעיל לחלק דדוקא היכא דליכא פלוגתא כלל אז ליכא למיחש שמא יטעו ויסברו דהדין אינו כפי האמת. משא"כ היכא דיש פלוגתא אזי שפיר יש לחוש לטעות וכמש"כ הש"ך ח"מ סי' מ"ב ס"ק כ"ב כנ"ל באריכות. א"כ לפי שיטתם בתירוץ קמא שאזי הי' סבורים דכ"ע ס"ל דלא בטלה כולה א"כ לכן לא ס"ל דיש חשש טעות בזה. משא"כ במש"כ דהא כיון דיש פלוגתא דתנאי דס"ל להרבה תנאי דאין ברירה. א"כ בכה"ג יש חשש טעות כמבואר בגיטין (דף נ"ה) דטעי בדר' ירמיה. א"כ בכה"ג גם התירוץ קמא של התוס' מודה שיש לחוש לטעות ותקלה לכן בכה"ג לא מהני ביטול ע"י תנאי. וזהו ראיה למש"כ מתחילה דהיכא דיש פלוגתא דכ"ע אף לתירוץ א' של התוס' ס"ל דלא מהני הביטול משום חשש טעות. דאל"כ תקשה לתירוץ קמא של התוס' הנ"ל דמה יענו לקושייתי שהא יכול לבטל ע"י תנאי וע"כ מוכח כנ"ל: מד) א"כ לפי מה דהוכחתי בעז"ה מן התוס' דס"ל דביטול לאח"ז לא מהני א"כ בנ"ד שאמר שהביטול יותחל מהיום אשר תקבל מכתבי וגם סיים במכתבו באם עדיין לא קבלה הגט עד היום. א"כ חזינן דעתו דלא יותחל הביטול רק מעת קבלת המכתב ולא מקודם. א"כ י"ל בנ"ד דכה"ג לא חייל הביטול שלו כלל כיון דלא ביטל במעכשיו כנ"ל. ובזה לא מצינו דפליגי הר"ן והרשב"א על התוס'. כי אף שיטת הרשב"א שם בגיטין (דף ל"ג) גבי סוגיא דמקשה ליבדור איבדורי שכתב דהך סוגיא ס"ל דטעמא דרשב"ג דס"ל אינו יכול לבטל זה שלא בפני זה ס"ל כאיבעית אימא דלעיל דמילתא דמתעבד בי עשרה צריכא בי עשרה למישלפא וס"ל לדוחק למש"כ התוס' דכיון דהביטול נעשה שלא כתקנת חז"ל נדחה לגמרי וע"ש. עכ"ז במה דהוכחתי ששיטת התוס' הוא דבטול לאחר זמן לא מהני. בזה לא מצינו דהרשב"א והר"ן פליגי בזה. ובפרט כי הרשב"א והר"ן בנדרים (דף כ"ט) כתבו בדבור לאח"ז כלתה ליה לדבוריה כנ"ל. א"כ זהו היתר מורווח בעז"ה לכל הדיעות: מה) ואין לחלק דשאני ביטול בכתב דהא אף בכלות הזמן מ"מ איתא להכתב בעולם. וזה דומה להתקדשי לי בשטר אחר שלשים יום אם השטר בעין מקודשת דז"א דשאני התם בקידושי שטר דאף הקנין והקדושין נגמרו ע"י שטר ובלא שטר הא לא מהני אמירתו ועיקרו הוא השטר ולכן מהני הא דהשטר בעין אחר זמן. משא"כ גבי ביטול דנגמר ע"י דבור לבד והכתב הוא רק לראיה שביטלו. ואף בלא דיבר כלל בע"פ. עכ"ז הא לא עדיף ביטל בכתב מן ביטל בע"פ רק דאמרינן דכתיבה הוי כדבור אבל לא עדיף מן דבור והי' יכול לבטל בע"פ בלא הכתב. וכן מוכח מן התוס' הנ"ל דאל"כ אכתי תיקשה דמה מהני הא דאיבדור אבדורי דהא אכתי היה יכול לבטל ע"י כתב על אחר הידיעה מן הביטול להנשארים וכנ"ל. אע"כ מוכח דגם ביטל בכתב על אחר זמן לא מהני ג"כ כנ"ל והוא פשוט וברור: