עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryעין יצחק חלק ב

עין יצחק חלק ב קלז

Ein Yitzchak part 2 137 · עין יצחק חלק ב · free full Hebrew text

Open in the reader →

עדיף מן אומדנא דאינו יכול לבטל את השליחות שעשה בדבורו בפירוש. וראי' לזה מן הא שכתבו התוס' גיטין (דף ל"ד) ד"ה ליבדור אבדורי כנ"ל. דלרשב"ג דאין יכול לבטל זה שלא בפני זה אין בבטולו כלום אף מבטל כולם כ"א בפני עצמו אע"ג דהשתא ליכא למיחש דילמא אזלי הנך דלא ידעי ויהבי לה לא הוי ביטול עד שיבטל כולם יחד זה בפני זה עכ"ל התוס'. וכוונתם משום דהי' קשה להו דהא יכול לבטל כ"א בפ"ע קודם שיתנו להאשה הגט ואז לא שייך חששא דתנשא כיון דכולם יודעים. ע"ז מתרצי התוס' דבכה"ג לא מהני הביטול משום דכיון דנעשה בעת הביטול דלא כתקחז"ל דהא בעת דביטל רק הראשונים הי' יכול אז לבא לידי חשש דלא ידעי הנשארים מזה וכתבי ויהבי לה. לכן כיון דנעשה שלא כתקחז"ל פקע לגמרי ואינו חוזר ונראה. וכמש"כ הפני יהושע שם כנ"ל באריכות: ענף ז לו) ויש להקשות דהא אכתי אם הי' מפזרן לכל אחד בפני עצמו הי' יכול לבטל לכאו"א. באופן זה שיתנה בפירוש בעת שמבטל לכאו"א בפניו שהביטול שלו יחול בעת שיוודע אותו הביטול להנשארים או בעת שיבטל הנשארים. א"כ הא אז נעשה כתקחז"ל דלא הי' יכול לצאת מזה חשש כלל. דהא אם לא יוודע הביטול להנשארים א"כ ממילא אינו חל הביטול כלל דהא התנה בפירוש שהביטול יחול רק לזמן שיוודע הביטול להנשארים. א"כ כ"ז דלא נודע הביטול להנשארים. ע"כ לא חל הביטול אז כלל כי הביטול מתחיל רק בעת שיוודע הביטול להנשארים. ובעת שיוודע הביטול להנשארים א"כ אז בעת חלות הביטול הוא נעשה כתקחז"ל דהא לא הי' יכול לצאת מזה שום חשש דהא כיון דידוע הביטול לכולם א"כ ממילא לא כתבי ויהבי לה ולא הי' מעולם שום חשש בהביטול הלז ולא שייך לומר דנעשה שלא כתקחז"ל ולכן נדחה לגמרי הביטול. דהא אדרבה נעשה כתקחז"ל במתכווין דלא יהי' שום תקלה להאשה. ואין לומר דלא הי' יכול להתנות כן משום דהי' חש הבעל דלמא קודם דנודע הביטול להנשארים בתוך כך יכתוב ויתן הגט להאשה כיון דהביטול לא יתחיל רק לאח"ז. זה אינו. דא"כ בקצרה הי' להתוס' לומר דלכן לא מהני הא דלבדור אבדורי לרשב"ג משום דבתוך כך עד שיבטל בפני כולם הי' יכולים הנשארים בתוך כך לכתוב וליתן לה אע"כ מוכח דזה אינו סברא משום די"ל דילמא בתוך כך קודם דיהי' להם פנאי לכתוב וליתן דבתוך כך יהדר לבטל לכולם בפני עצמו בפניו. דהא אם לא הי' מטמינם רק יהי' מפוזרים א"כ הי' לו פנאי לילך לכאו"א בפני עצמו ולבטלו קודם שיהיו יכולים לכתוב וליתן לה. א"כ אכתי תקשה דהא הי' יכול לבטל באופן זה ולפרש בפירוש שהביטול יחול בעת שיוודע מהביטול הלז להנשארים. וחשש ברירה לא שייך בזה.. כמש"כ השאגת ארי' בסי' צ"ב וסי' צ"ג דדוקא באם שאמר על מנת שיהי' כן לאח"ז דאזי יחול למפרע אז אמרינן אין ברירה. אבל בהתנה דלא יותחל זה רק בעת שיהי' כך וכך אז לכ"ע מהני ולא שייך בזה אין ברירה כיון דבעת שהותחל הענין לחול א"כ הא אז הוברר לכל בעת הזאת ולא שייך בזה לומר אין ברירה וע"ש. ובנתיבות סי' ס"א ס"ק ג': לז) אע"כ מוכח דס"ל להתוס' דאם פירש בביטול שלו דלא יותחל לחול רק מעת הזאת דאזי לא מהני זה משום דהא כיון דבעת דהוציא הדבור מהיום לא ביטל אז רק אמר שהביטול יחול אחר זמן בעת שיוודע הביטול להנשארים. א"כ הא בעת שיוודע הביטול להנשארים הא אז ליתא לדיבורא הראשון. וכמו דגילוי דעתא בגיטין דלאו מילתא היא משום דאומדנא לא מבטל לדיבורו. כמו כן זה לא מהני לבטל דבור הא' משום דלא עדיף מן אומדנא. וגם י"ל דעד כאן לא אמרינן אתי דיבור ומבטל דיבור רק באם בעת שביטלו יעקר אז לגמרי להשליחות. משא"כ אם בעת שביטל לא ביטלו לגמרי רק ביטלו על אחר זמן וכיון דלא נתבטל אזי לגמרי בעת שביטלו. לכן בכה"ג לא מצי דבור אחרון לבטל דיבור ראשון. יהי' מאיזה טעם שיהי' עכ"פ מוכח מן התוס' הנ"ל דס"ל דביטול אחר זמן לא מהני ביטולו: לח) ואין לומר דלכן לא מהני הביטול על אחר זמן משום דהא מיירי התוס' אליבא דרשב"ג. והא רשב"ג ס"ל דאם רוצה לבטל שהביטול יחול מהשתא דהדין הוא דלא יהא חל לביטולו שעשה שלא בפני השליח והאשה. א"כ אף בהתנה על אחר זמן לא מהני משום דכיון דלא מצי לבטל מעכשיו לכן לא מצי לבטל על אחר זמן משום מי איכא מידי דהשתא לא חייל ולקמי' מהני כדאיתא בכתובות (דף נ"ט ע"א) דמקשה התם מי איכא מידי דהשתא לא קדשי ולקמי' קדש ע"ש. דזה אינו משום דהא אי' בנדרים (דף ע"ב ע"ב) דאיבעי' לרמי בר חמא בעל מהו שיפר בלא שמיעה כו' ומייתי ראיה דהבעל עד שלא תכנס ברשותו אומר לה וכו' ה"נ דאמר לה לכי שמענא וכן לקמיה מסיק ג"כ הכא נמי דא"ל לכי שמענא כו' ומבואר שם בפי' הרא"ש דהתרת הבעל מהני לכי שמע הבעל דיחול אז הפרתו ולא צריך להפר עוד הפעם אחר ששמע ולא אמרינן איך מועיל הפרתו שהפר מתחילה קודם ששמע נדרה הא כיון דהשתא קודם שמיעת נדרה אינו חל הפרתו ואיך מצי למיחל הפרתו על אחר זמן שישמע נדרה. ומי איכא מידי דהשתא לא חייל ולקמי' חייל אע"כ מוכח דשאני זה מן הא דכתובות (דף נ"ט) הנ"ל. משום דהתם לא מצי בשום אופן להקדיש מעשה ידיה כל זמן שהיא תחתיו משום דהא משועבדת לבעלה ולכן כיון דהשתא לא מצי חייל בשום אופן בעולם לכן אינה יכולה להקדיש אף לאחר זמן שיגרשנה. אבל התם גבי הפרה הא אם ישמע אז בעת הנדר א"כ אזי יכול להפר מתחילה ולכן ממילא מצי לחול הפרתו אף אחר שישמע לאחר זמן. ואין זה נקרא מי איכא מידי דהשתא לא חייל כו' משום דהא יכול לחול מעכשיו הפרתו באם שישמע תיכף ולכן מצי לחול אף על אחר זמן בעת שישמע אף שעכשיו לא מצי חייל מחמת חסרון שמיעתו האידנא. א"כ ה"ה גבי ביטול שפירש דיחול ביטול לאותן העומדים לפניו בעת שיוודע זה הביטול להנשארים דחייל ביטולו ואין זה בכלל מי איכא מידי דהשתא לא חייל ולקמי' חייל משום דהא באמת אם היו הנשארים אז לפניו בעת הביטול מקצתם הא חייל אז הביטול רק דהדין הוא דכל זמן דלא נשמע הביטול לכולם אינו חל הביטול. אבל אם הי' כולם אז הא מצי לבטל ולא מקרי זה מי איכא מידי דהשתא לא חייל ולקמי' חייל דכיון דעכ"פ בידו לבטל עכשיו אם הי' כולם בעת הביטול כן גם בלאחר זמן אם יוודע להם הביטול מצי לחול אז לאותו העת. וכמו התם בהפרה דאם שמע האידנא חל הפרתו א"כ אותו הענין דהוי עכשיו לאחר זמן היינו אחר שישמע א"כ אם היה שמע עכשיו ג"כ היה חל הפרתו. וה"ה בנ"ד גבי ביטול דהא אותו הענין שיוכל לחול לאחר זמן אחר ששמעו כמו כן גם היה מצי לחול האידנא בעת שביטול יוצא מפיו באם שיוודע להם. והתם ג"כ אינו בידו ענין השמיעת נדרה דהא בידה להסתר נדרה ממנו ואפ"ה מצי לחול לאחר זמן כמו כן גבי ביטול. וזה ברור דמאי שנא אם הענין תלוי בשמיעתו כמו הפרה או דהענין תלוי בשמיעת אחר כמו גבי ביטול דשווים המה: לט) ועוד דהא בכתובות (דף נ"ט). ונדרים (דף פ"ה). דמקשה הגמ' התם מי איכא מידי דהשתא לא קדיש ולקמי' קדיש כנ"ל. ומתרץ הגמ' התם בסוף הסוגיא משום דקונמות מפקיע מידי שיעבוד כו'. והקשה הר"ן שם (דף פ"ו ע"ב) בד"ה ועוד שמא יגרשה קאמר כו'. וא"ת הא גם עכשיו תקשה מי איכא מידי דהשתא לא חייל ולקמי' חייל. ותירץ כיון דמדינא חייל רק מדרבנן אינו חייל האידנא לכן אין זה בכלל מי איכא מידי כנ"ל. כיון דמדינא חייל מעכשיו עכ"ל. א"כ ה"ה גבי ביטול כיון דמן הדין יכול לבטול שלא בפניהם מן ד"ת. רק תקנת חז"ל היה ע"ז א"כ יש ג"כ לומר כיון דמדינא חל האידנא. רק מחמת תקנת חז"ל לא חל הביטול. לכן בכה"ג לא תקנו דיהיה זה בכלל מי איכא מידי כנ"ל. ואף דגבי ביטול הוי מחמת אפקעינהו רבנן לקידושיה מיניה עכ"ז הא גבי קונמות מפקיע