עין יצחק חלק ב קלג

דמוכח דס"ל להש"ס דאף אם ביטל לכולם רק דהי' זה שלא בפני זה לא מהני הביטול משום דס"ל להש"ס מן הסברא דאמרינן כן. וכיון דבפירוש לא מצינו לרשב"ג דיסבור כן רק מצד הסברא אמרינן כן. א"כ הך סברא שייך ג"כ לרבי דהיכא שהביטול נעשה שלא כתקחז"ל דהא אי הוי ידוע להאשה אחר שקיבלה את הגט הוי הגט כשר דממילא אף אי נודע לה הביטול הלז קודם שקיבלה את הגט דג"כ אמרינן דכיון דנעשה שלא כתקחז"ל דכיון דנדחה נדחה ואינו חל הביטול אז דגם אח"כ אף שנודע לה מקודם הנתינת הגט לידה מן הביטול דג"כ כשר אף לכתחילה ליתן לה הגט ומותרת להנשא כן מוכח בעז"ה מן שיטת התוס' הנ"ל: כ) ולפ"ז בנ"ד שנכתב במכתב הבעל דיהא בטל ומבוטל מהיום אשר תקבל מכתבי כו' דחזינן דבטלו תיכף מן העת אשר יקבל אביו מכתבו וכדאיתא בגיטין (דף ע"ב) גבי מהיום אם מתי כו'. ואף שהתם מסתפקים התוס' בד"ה מהיום אם מתי כו' אם מת בו ביום אם דעתו שיהא גט לאלתר או בסוף היום כו' עיי"ש. היינו דוקא התם כמש"כ הפני יהושע התם משום דהא דעת שכ"מ לאחר הגט וכמש"כ התוס' התם. אבל בכל מקום הוי פי' מהיום מעת הקבלה של הגט תיכף. וא"כ בנ"ד הוי הפי' מאותו העת שיקבל אביו מכתבו שמן אותו זמן יחול הביטול א"כ כיון שפי' בדבריו שהביטול יחול מן אותו העת שיקבל אביו מכתבו. א"כ בעת שקיבל אביו מכתבו דהי' חל הביטול אז נעשה דלא כתקחז"ל משום דהא בקבלת מכתבו אינו יוצא הקול כמו דחזינן בהוציא כת"י אינו גובה ממשעבדי רק מב"ח. ולא יהא עדיף מכתבו מאלו ביטל בפיו בפירוש שלא ביטל בפני ב' ביחד דאף דנאמנים לשיטת התוס' על הביטול דהא עדות מיוחדת מועיל בדבר שבערוה. עכ"ז כיון דליכא קלא אז כ"כ דאף דלגבי ממשעבדי יוצא הקול כה"ג כמש"כ לעיל רק גבי ביטול דבעי גילוי מלתא טפי לא מהני. א"כ אף דנימא דביטול בכתב מועיל מ"מ הא לא עדיף מביטל בפירוש בפיו בלא ב"ד דלא מהני ביטולו משום חשש שמא בנתיים ימסור לה השליח את הגט ותנשא בנתיים. וכמו כן בנ"ד דיש עדיין חשש דלמא קודם דיוודע לה מן המכתב שבין כך ימסור השליח הגט לידה ותנשא ולכן אף בנודע לה אחר זה שהגיע מכתב כזה אף מקודם שקיבלה את הגט מבעלה דלא יחול הביטול למפרע דמשום דכיון דבעת דהותחל הביטול נעשה אז דלא כתקחז"ל ממילא פקע ביטולו לגמרי. ובודאי בעת שקיבל אביו מכתבו שכתב הבעל אליו לא יצא הקול אז דהא לא עדיף מן כתב יד דהא הוציא עלי' כת"י גובה רק מבני חורין ולא ממשעבדי משום דליכא קלא. ואף אם הי' אז הרבה אנשים בעת שקיבל אביו מכתב מן בנו עכ"ז לא אמרינן דהוי כביטול בב"ד משום דהא בכת"י מבואר בח"מ סי' ס"ט בש"ך ס"ק ז' דאף בנתקיים בב"ד וקראוהו אז הדיינים מ"מ אינו גובה מן משעבדי משום דכיון דלא הי' מוטל עליהם לקרותו לא אפקוהו לקלא עיי"ש בש"ך. כש"כ בנ"ד דכיון דלא ביטל בפיו בפירוש בפניהם רק ראו המכתב שכתב דגם בזה שייך לומר דכיון דלא הי' מוטל עליהם לקרותו את המכתב הלז דלא אפקוהו לקלא. ודוקא במבטל בפניהם אז אמרינן כיון דייחדם לעדים אז א"כ יוציאו הקול כמו בעדי קנין. וכבר נתבאר דבביטול בעי גילוי מילתא טפי דהא בשנים זה שלא בפני זה גובה ממשעבדי ובביטול לא מהני משום דליכא קלא כ"כ ובעי גלוי מלתא טפי כמש"כ התוס' כנ"ל. א"כ כש"כ מה דלא מהני לגבות ממשעבדי כש"כ דלא מהני וליכא קלא גבי דין ביטול. ולא מהני הביטול שלו בעת שקיבל אביו מכתבו ממילא אף שנודע אח"ז להשליח והאשה מ"מ כיון דפקע פקע ביטולו ויכול אף לכתחילה ליתן לה הגט בהכשר: כא) וכן מצאתי בתשב"ץ ח"א סי' א' שכתב דמה שהי' מדבר עם דודו אודות הביטול אע"ג שהעדים שומעים הדבר כיון שלא הי' דיבורו עמהם לא מהני ביטולו ועיי"ש. אך לא הביא ראי' לזה ובעז"ה הוכחתי כנ"ל ודוקא אם הי' שולח מכתב להשליח לבטל את הגט אז הי' אמרינן דביטול מהני משא"כ כמו בנ"ד דכתב המכתב לאביו ולא להשליח. א"כ בעת שקיבל אביו את המכתב הותחל הביטול אז דאותו זמן הי' חל הביטול ואז נעשה שלא כתקחז"ל לכן כיון דפקע מן חשש שמא תקבל הגט ותלך ותנשא לכן פקע אף אחר זה. ומן כש"כ אם יבורר בפני מעכת"ה שבאותו היום שהגיע המכתב ליד אביו לא הוגד זה אז באותו היום להשליח והאשה כגון שלא הי' אז באותו היום בעירו וכה"ג עכ"פ אם יבורר זה אז. זהו היתר גמור משום שבל"ז יש לפקפק דלמא הפי' מהיום אשר תקבל מכתבי היינו מן סוף היום כמו מהיום אם מתי שכתבו התוס' להסתפק כנ"ל. אבל אם באותו היום לא הוגד להם זה מן הביטול וסוף היום הוי ודאי הפי' במהיום אשר תקבל מכתבי כנ"ל לכל השיטות א"כ כיון דבסוף היום לא הי' חל הביטול אז משום שהא יכול לצאת קלקול מזה ממילא כיון דאדחי אדחי. אך אף אם לא יבורר כנ"ל ג"כ יש להתיר עפ"י מה שכתבתי לעיל דהא בכל מקום הוי פי' כוונה במהיום מן אותו העת שקיבל השטר א"כ כאן ג"כ בע"כ הפירוש מן עת שתקבל מכתבי ושאני גבי גט שכ"מ דדעת השכ"מ לאחר הגט כל מה שיכול כמש"כ התוס' בסוגיא דהתם וכנ"ל. ולזה אין לחוש שמא היתה האשה שם בעת קבלת מכתב מן בנו ונודע לה באותו העת שנודע לאביו דזהו חשש רחוק דמן הסתם בעת שמקבלים מכתב קורא ביחידות המכתב ואח"ז מראה לאחרים וגם איך יתרמי שבאותו עת תשב ברשות אביו: ענף ה כב) ועוד יש לדון בנ"ד להיתרא עפ"י שיטת התוס' והוא דהא המכתב הלז הוא אינו מקויים רק עיקר החומרא הוא בנ"ד לפי שהא מן התורה כנחקרה עדותן בב"ד דמי ולא בעי קיום. אך שיטת הש"ך גבי כתב יד דבעי קיום מן התורה כמש"כ הש"ך בסי' מ"ו ס"ק י' ובסי' ס"ט ס"ק י"ב. א"כ לפי שיטת הש"ך הנ"ל בודאי אין מקום להחמיר. דהא כיון דאין דבר בערוה פחות מב' וכיון דליכא גם עד א' המעיד על הקיום ודאי אין לנו לחוש לשמא ביטל. ודוקא בחתימת עדים לא בעי קיום מה"ת. אך באמת לפי מה דהעלה הקצה"ח שם באריכות דלא כהש"ך דגם כת"י לא בעי קיום מה"ת משום דעיקר הטעם הוי דלכן ד"ת לא בעי קיום משום דלא חציף אינש לזיופי וכמש"כ המהרי"ק וע"ש. וא"כ לפ"ז יש להחמיר בנ"ד. עכ"פ כיון דלשיטת הש"ך יש להקל בנ"ד והא מבואר בתוס' גיטין (דף ל"ג ע"א) בד"ה רבי סבר כו' דכתבו דכיון די"ל דהי' סבורים דבטלה מקצתה לא בטלה כולה ויתירו להנשא דאז מודה רבי דלא מהני הביטול וע"ש. אלמא דהיכא די"ל דיטעו לומר מחמת איזה טעות בדין דאז לא מהני הביטול שלא בפניהם משום חשש שמא תנשא וה"ה בנ"ד שיש לומר דילמא תלך ותנשא דיהי' סוברים כשיטת הש"ך דכתב יד בעי קיום מה"ת. וכדמצינו בש"ך ח"מ סי' מ"ב ס"ק כ"ב דכתב דהיכא דיש פלוגתא י"ל דטעה בזה: א"כ כיון דתוכל להנשא ע"פ חשש דיפסקו כשיטת הש"ך הנ"ל. א"כ אף דנימא כשיטת הקצה"ח דכתב יד ג"כ לא בעי קיום מה"ת ומסתברא כהקצה"ח. עכ"ז כיון דיוכל לבא לידי טעות דשמא יסברו כשיטת הש"ך דכתב יד בעי קיום מה"ת וכש"כ הוא מנידון של התוס' הנ"ל דהא התם מיירי התוס' אף שיהא הדין דבטלה כולה לכ"ע לפי דאף רבי מודה בזה לרשב"ג. עכ"ז יוכל לבא לידי טעות דיסברו דלא בטלה כולה וכיון דיוכל לבא לידי טעות לא מהני הביטול. כש"כ בנ"ד דיש קמן שיטת הש"ך הנ"ל דס"ל להקל בנ"ד ע"פ שיטתו ודאי דכש"כ דיוכל לבא לידי טעות וכמש"כ התוס' בב"מ (דף ט"ו ע"ב) בד"ה ונתן לו לשם מתנה כו' דליכא למימר אדם יודע דאין זה פשוט כ"כ דהא ס"ל לרב מכורה ויוצאה עכ"ל התוס' וכן מבואר בגיטין (דף נ"ה) דאיכא למימר טעי בדר' ירמי' אלמא אף במה דקיי"ל בפשיטות כאידך מ"ד אפ"ה י"ל דטעה וסובר להיפך. כש"כ במה דלא אתברר לן הדין בפלוגתת הפוסקים הנ"ל אי בעי קיום כת"י מה"ת או לא דודאי י"ל דטעה בזה ויבא לידי קלקול ולא מהני הביטול אף בדיעבד וסמכינן אף להקל בזה משום שהי' תקנה קדומה דהיכא שהביטול הי' שלא בפני השליח והאשה באופן שיוכל לבא לידי קלקול דלא נתברר להם הביטול דלא חל הביטול כלל והגט כשר וי"ל דאף התוס' בתי' קמא שתי' באופן אחר. ולא תירצו משום דאיכא