עין יצחק חלק ב קלב

שיטת הר"נ דהתם דמחמת הפקר ב"ד נגעו בה ניחא זה. ויש ליישב גם לשיטת הרא"ש הנ"ל אך אכמ"ל: טו) נחזור לענינינו במש"כ התוס' להסתפק בביטל שלא בפני ב"ד אי הוי להקל. או רק להחמיר דאינו קשה ע"ז מכל הנ"ל שהעירותי. ובאמת חזינן דשיטת התוס' בסוף. דגם להקל סמכינן אם לא הי' הביטול בב"ד כד"ת. דהא בתוס' גיטין (דף ל"ב ע"ב) בד"ה ורב נחמן אמר כו' בסה"ד שכתבו שם דפחות משנים דאיכא למיחש טפי אינו מבוטל ובהא אף רבי מודה דאמרינן מה כח ב"ד יפה עכ"ל משמע מלשונם דגם רבי מודה לרשב"ג. דכמו דרשב"ג ס"ל דאף להקל שייך התקנה אף אם בטלו בפני ג'. כמו כן ס"ל לרבי בבטלו בפחות אם לא הי' ביחד. דאל"כ לא שייך לומר לשון מודה שכתבו התוס' וביותר מוכח כן מן הא שכתבו התוס' לקמן (ד' ל"ג) בד"ה רבי סבר עדות שבטלה כו'. שכתבו וא"ת מנ"ל להש"ס דסבר כו'. וי"ל דמשמע לי' כו'. ואי בטלה כולה אף רבי מודה דאינו מבוטל אף בדיעבד כדפרי' ועוד אע"ג דביטלו בב"ד אומר רבי דמבוטל היינו משום דהתם ליכא למיחש כולי האי לממזרת כו' אבל כאן אפי' כשידעו כולם כו' ויהי' סבורים אחרים שלא נתבטלו ותנשא ע"י גיטה כו' היה מודה דאינו מבוטל עכ"ל התוס'. וכוונתם דבמקום דיש חשש תקלה כגון בטלו בפני שנים זה שלא בפני זה וכה"ג דאז גם רבי מודה לרשב"ג דהביטול לא מהני אף להקל. משום דאי נימא דדוקא לחומרא לא מהני הביטול. אבל להקל לא אמרינן זה. א"כ מה תירצו התוס' התם. דאכתי תקשה דמנלן להגמ' דרבי סבר לא בטלה כולה. דלמא סבר ג"כ דבטלה כולה. רק הא דאמר ר' דיכול לבטל היינו דיכול לבטל לחומרא. דלחומרא הא אמרינן דמהני הביטול כיון דחז"ל אינם יכולים לעקור לדאורייתא. ולכן אמר יכול לבטל היינו דנותנים עליו חומרא דאורייתא. דמה"ת מהני הביטול ולא תנשא לאחר. ורשב"ג ס"ל דגם להקל סמכינן דלא מהני הביטול דנעשה שלא כתקנת חז"ל משום אפקעינהו רבנן אע"כ מוכח דבמקום דלא מהני ביטולו לפי שנעשה שלא כתקחז"ל אז לא מהני הביטול אף בדיעבד אף לרבי וגם סמכינן אף להקל ע"ז. ומוכח מזה דהתוס' חזרו בסוף מן מה שנסתפקו מתחילה אי סמכינן ע"ז אף להקל דמוכח מזה שחזרו. וס"ל דגם להקל סמכינן אם נעשה שלא כתקנת חז"ל במקום דאיכא למיחש טפי דלא מהני ביטול: טז) וכן מוכח מן קושיות התוס' (דף ל"ג ע"ב) בד"ה וחזר רבי כו' שהקשו דדלמא ההיא דשום הדיינין דמי טפי לביטלו שלא בב"ד דהתם מודה רבי דאמרינן מה כח ב"ד יפה כו' עכ"ל. ואי נימא דלא עקרו חז"ל רק להחמיר ולא להקל א"כ איך הקשו התוס' דהא בההיא דשום הדיינין אמרינן מה כח ב"ד יפה בין להחמיר בין להקל דהא ס"ל דהמכירה קיימת ומוציאין מן היתומין. ובבטלו שלא בב"ד לא הוי ביטול רק להחמיר ולא להקל. אע"כ מוכח דשיטת התוס' בסוף דגם להקל סמכינן בזה. ודוחק לומר דקושיות התוס' הנ"ל הוא כוונתם דנפשוט מזה ספק שנסתפקו לעיל. דא"כ הוי להו לפרושי כל זה ולא להקשות כ"כ בפשיטות: יז) ובאמת לא הבנתי כוונת התוס' שכתבו להסתפק ולומר דשמא בטול לא מהני להקל. אבל יועיל להחמיר. דהא עיקר התקנה נעשה רק לטובת האשה מפני תק"ע וממזרים משום שמא תנשא בנתיים מחמת דלא ידעה. ולכן עשו התקנה לטובתה שיהא נישואיה בהיתר ויהי' בני' כשרים ולא תשב עגונה. אבל אם נימא שאף אם תנשא בשוגג ג"כ יהי' בני' ממזרים לפי שמה"ת הוו ממזרים ואינם יכולים חז"ל לעקור דברי תורה וגם ממילא אינה רשאה להנשא. א"כ אין שייך בזה תק"ע וממזרים. נמצא לפ"ז דהתקנה הוי רק להחמיר עלי' כגון אם הבעל הוא כהן וירצה לישא אותה בחזרה אז תהי' אסורה עליו. או אם ימות אינה יכולה להתייבם. ולא תוכל לתבוע מזונות מן היורשין. משום דלחומרא אמרינן דלמא גרושה היא. ואין לשום אשה בעולם שום טובה מן תקנה הנ"ל ואדרבה חומרא. א"כ תמוה מאד דהא עיקר התקנה נעשה לטובתה וכאן הוי התקנה זו חומרא וקלקול עלי'. ואף שכתבתי במק"א דבמקום איסור אינה יכולה לומר אי אפשי בתק"ח. ודוקא גבי ממון קיי"ל כל האומר אי אפשי בתק"ח שומעין כדמוכח בגיטין (דף ע"א) בזרק לה גט ספק קרוב לה דהיא מגורשת וא"מ וקשה הא כיון דעיקר תקנת ד' אמות קונות לה לגיטין הוי משום תק"ע כמש"כ התוס' והרא"ש שם. א"כ במקום שעדיין תשאר עגונה כמו בספק קרוב לה הא היתה יכולה לומר אי אפשי בתק"ח והוי אינה מגורשת ודאי. אע"כ מוכח דבמקום איסור אינה יכולה לומר א"א בתק"ח: יח) אך זהו במקום שעיקר התקנה הוי טובה לכלל נשים בעולם לכן אף היכא שבפרט אשה זו לא הוי טובה לה. עכ"ז אינה יכולה לעקור התקנה שעיקרו הוי טובה להכלל נשים. משא"כ היכא שהתקנה לא הוי שום טובה לשום אשה ואדרבה הוי חומרא להם שלפ"ז דינם כמגורשת וא"מ שנותנין עליהם חומרי פנוי' ונשואה. א"כ תקשה דמאי אהני להו מן התקנה שעשו בביטול בפני ב' משום דאיכא למיחש לממזרות טפי בי' וכמש"כ התוס' אם לא הי' ביחד. דהא גם עכשיו דתקנו דלא מהני הביטול יש ג"כ עדיין חשש ממזרות אם תנשא דיהי' ממזרים דאורייתא ותקנה זו קלקלה לה. ולכן דברי התוס' בספק הלז הם תמוהים. ודוחק לומר דכיון דלחומרא לא יהי' מועיל הביטול ע"כ לא ירצה לבטל כלל דז"א וקצרתי. גם מסתברא דגם להקל סמכינן ע"ז דלא מהני הביטול והוי גט כשר ומשום אפקעינהו רבנן לקידושי' מיניה וכדמצינו זה בכמה סוגיות בש"ס וכדמשמע בפשטות השו"ע והתוס' הנ"ל: ענף ד יט) ונשובה לעיין אם נעשה הביטול שלא בפני ב' ביחד דנתברר דלשיטת השו"ע והתוס' מותרת להנשא. אך אם נודע לה מן הביטול קודם שקיבלה הגט דלכאורה י"ל דכיון דמה"ת מהני ביטולו אף אם לא נעשה כתקחז"ל רק מדרבנן לא מהני ביטולו מחשש שמא תנשא בנתיים. משא"כ בנודע לה קודם שקיבלה הגט. י"ל דאז כיון דליכא חששא הנ"ל הוי ביטולו ביטול מעליא ומוקמינן על דין תורה. או אפשר דאמרינן כיון דבעת הביטול נעשה הביטול אז דלא כתקחז"ל לכן כיון דנתבטל הביטול נתבטל ואינו חוזר וניעור. וכה"ג מצינו בנדרים (ד' פ"ה ע"ב) בר"נ ד"ה וכי אמרה הכי קדשי בתמי' כו' דסתמא ודאי מהשתא משמע כו'. הכוונה דכיון דעכשיו א"א לחול ממילא אינה חל הקדשה אף בנתגרשה יע"ש. וכה"ג אי' בנדרים (דף ע"ב) גבי הפרה לכי שמענא כו'. אך י"ל דשאני התם משום דנתבטל מה"ת דברי' ולכן אינו חוזר וניעור. משא"כ בנ"ד דלא מהני רק מצד תקחז"ל אפשר דלא אמרינן כן. אך דמוכח מן התוס' גיטין (דף ל"ג ע"ב) בד"ה ליבדר איבדורי כו' שכתבו דלרשב"ג דאין יכול לבטל זה שלא בפני זה אין בבטולו כלום אף מבטל כולם כ"א בפ"ע אע"ג דהשתא ליכא למיחש דלמא אזלי הנך דלא ידעי ויהבי לה ולא הוי ביטול עד שיבטל כולם יחד זה בפני זה עכ"ל התוס'. וכוונת התוס' כמש"כ הפני יהושע שם דכיון דבעת הביטול נעשה שלא כתקחז"ל לכן אף בפקע החשש שמחמתו נעשה התקנה כמו התם דאף שנתוודע להם הביטול אח"ז קודם הנתינת הגט. אפ"ה. כיון דבעת שנעשה הביטול נעשה שלא כתקחז"ל ונתבטל אז לכן אינו חוזר וניעור הביטול אח"ז כיון דבעת הביטול נתבטל אז הביטול לכן עקרו חז"ל לביטול זה לגמרי אף להקל כדס"ל לרשב"ג. וכיון דמצינו לרשב"ג דס"ל כן א"כ ממילא גם לרבי דס"ל ג"כ ע"פ תקנה קדומה שאם לא נעשה הביטול בפני שנים ביחד דליכא קלא אז דלא מהני ביטול זה אף בדיעבד ולהקל ג"כ דאף אם נודע לה הביטול ג"כ קודם שקיבלה את הגט. דעכ"ז לא מהני ביטולו משום כיון דבעת שיצתה הביטול מפיו נעשה אז דלא כתקחז"ל דפקעי חז"ל כח ביטולו לגמרי והוי גט כשר ליתן לה לכתחילה דהא לא מצינו דפליגי בזה רבי ורשב"ג. וגם לרשב"ג לא מצינו כן בפירוש שיסבור כן. רק הש"ס דמקשי ליבדר איבדורי אי נימא כרשב"ג