עין יצחק חלק ב קלא

להמשנה דכל גט שיש עליו עד כותי פסול כו' דאתי כר' אלעזר וכגון דחתם ישראל לבסוף מיירי באחזוק. רק דאתי כר"א דאחזוק לחוד לא מהני רק בצירוף דחתם ישראל לסוף. ולכן לא אתי כרשב"ג משום דלרשב"ג דס"ל דאחזוק מהני בכל מקום א"כ אף שטרות יש להכשיר עכ"ל הרשב"א בחידושיו לגיטין. וכיון דהברייתא דשוו ג"נ לשחרור לא אתי כרשב"ג משום דהא מונה לכל גט שיש עליו א"י פסול וזה לא מצי אתי כרשב"ג א"כ ממילא בע"כ לא אתי כרשב"ג דס"ל בטלו אינו מבוטל. א"כ שפיר מוכח דלרבי עקרו לגמרי לדאורייתא בביטל שלא בב"ד. אך לפמש"כ התוס' בגיטין (דף ט' ע"ב) בד"ה בעדי מסירה ור"א היא כו' דאע"ג דקתני וכדברי ר"מ בארבעה היינו למאן דס"ל כר"מ כו' עכ"ל א"כ אכתי י"ל דהברייתא הנ"ל ס"ל כרשב"ג בבטלו אינו מבוטל אבל במאי דס"ל דאחזוק מהני בכל מילי לא ס"ל בזה כרשב"ג. אך אף דיש לדחות זה ההוכחה. אך להוכיח מזה כמו שרציתי מתחילה להוכיח דרק להחמיר תקנו ולא להקל אינו הוכחה כלל. [וכבר כתבתי דכ"ז הוא בהתנה בפי' דלא יהי' בתורת זכות רק בדין שליח הולכה וכש"כ להסוברים דהולך לאו כזכי בש"ש ועיין מזה בפני יהושע לגיטין (דף ט' ע"ב) ד"ה אחד ג"נ ואחד שחרורי כו' ולפמש"כ יש לדון בדבריו וקצרתי]: ועיין מזה לקמן בהשמטה בסוף הקונטרס: ענף ג י) ולכאורה יש להקשות על מה דסתמו הפוסקים בבטלו שלא בב"ד אינו מבוטל אף להקל משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושי' מיני' למפרע. מן הא דקידושין (דף ס"ג) באומר לאשה התקדשי לי לאחר שתמות אחותך דאינה מקודשת וה"ל דשלב"ל וכפי' רש"י משום דלאו בידו לקדשה עכשיו כדאי' התם גבי דבר שבידו דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי ואין זה מקרי דשלב"ל וקשה הא בידו לשלוח גט לאחותה שהיא אשתו כעת. ע"י שליח ולבטל השליח שלא בפניו דאז אפקעינהו רבנן לקידושי' מיני' למפרע משום דהוי כהתנה בפי' לפי שאמר כדת משה וישראל. א"כ הי' יכול לקדש לאחותה הפנוי' כעת אחר דאפקעינהו רבנן לקידושי אחותה הנשואה. והוי בידו לקדשה עכשיו. א"כ קשה אמאי באומר התקדשי לי אחר שתמות אחותך אינה מקודשת. ואף דהוכחתי במק"א בהא דאפקעינהו רבנן לקידושי' מיני' דבכל הש"ס דלא הפקיעו רק קידושי דאורייתא. אבל קידושי דרבנן נשאר גם אחר הפקעת קידושי'. וכמש"כ הרשב"א מהשמ"ק בכתובות (דף ג') דעכ"ז תקשה כנ"ל דכיון דבידו לבטל קידושי' דאוריי' עכ"פ. א"כ אמאי א"מ דהא בידו לקדשה בקידושי תורה דהא בקידושי תורה שעל אחותה הנשואה נתבטל למפרע: יא) ואין לומר דכיון דרב מנגיד אמאן דמבטל גיטא ואסור מדרבנן לבטל את הגט לכן לא הוי זה בידו משום דהא איסור מדרבנן ג"כ מקרי אינו בידו כדאי' בזבחים (דף ל"ד ע"ב) בתוס' ד"ה כל שבידו לא הוי דחוי דענפיו מרובין מעליו אין זה בידו כיון דאין ממעטין ביו"ט עכ"ל. והא דאסור למעט הוי רק איסור מדרבנן כמש"כ התוס' בשבת (דף ק"ג ע"א) בד"ה לא צריכא דעבד בארעא דחברי' בסה"ד שם דמיעוט ענבים לא הוי רק איסור מדרבנן יע"ש אלמא דאיסור מדרבנן מקרי ג"כ אינו בידו. אך זה לא מספיק ליישב קושיא הנ"ל דהא מוכח ביבמות (דף צ"ב) גבי ברייתא דאומר לאשה התקדשי לי אחר שיחלוץ לך יבמיך דא"מ. דמוכיח מזה הש"ס התם דאין קידושין תופסין ביבמה לשוק דאל"כ הא בידו לקדשה עכשיו. ואמאי מקרי דשלב"ל. ואי נימא דאיסור משווי זה שיהי' מקרי דבר שאינו בידו. א"כ התם אף דנימא דקידושין תופסין ביבמה לשוק. עכ"ז הא איסור דרבנן משווי לו לאינו בידו. וכש"כ איסור מה"ת. ובאיסור יבמה לשוק הא אסור לקדשה מה"ת מחמת לאו דלא תהי' אשת המת החוצה. ומבואר ביבמות (דף מ"ט) דהאי לא תהי' אשת כו' אי נימא דתפסי קידושי אז לוקה על קידושי יבמה לשוק כמש"כ התוס' שם בד"ה אי כרב אי כשמואל כו' ולכן לא מקרי זה בידו לקדשה. אע"כ מוכח דאף איסור דאורייתא מקרי בידו לקדשה כיון דבדיעבד מהני. ושאני גבי דחוי במצות. א"כ כש"כ באיסור דרבנן ודאי מקרי דבר שבידו. [וכן יש לעיין בשבת (דף מ"ג ע"א) גבי טבל מוכן אצל שבת כו' דמחלקינן התם בין איסור דאורייתא לדרבנן כמש"כ שם תוס' ישנים]. א"כ תקשה אמאי אינה מקודשת בהתקדשי לי אחר שתמות אחותך דהא בידו לעשות כן ולבטל להשליח בפני ב' זה שלא בפני זה: יב) אך אי נימא דלא הוי ביטול רק להחמיר ולא להקל ניחא זה. אבל אי נימא דגם להקל לא הוי ביטול בבטלו שלא בב"ד א"כ תקשה כנ"ל. אך גם אי נימא כשיטת הר"נ דלרב נחמן לא הי' תקנה כלל על בטול שלא בב"ד. עכ"ז תקשה לרב ששת דס"ל דהי' תקנה קדומה בכל זמן דלא ביטל בפני שלשה ולא יהי' מועיל הביטול. א"כ אמאי בהתקדשי אחר שתמות אחותך א"מ. ועוד דאף לספק של התוס' דלרבי לעולם לא הי' תקנה להקל. ונימא דהך תנא ס"ל כרבי בזה אבל אכתי תקשה דא"כ לרשב"ג יהי' מהני קידושי אחותה דבידו לקדשה. וזה לא מצינו בשום מקום. ולכן נראה להוכיח מזה כסברת התוס' גיטין (דף ל"ג) בד"ה ואפקעינהו כו'. שכתבו דהיכא שמכוין להפקיע קידושי' אז לא הפקיעו חז"ל. ואף שכתבו התוס' התם גבי יחפה על בת אחותו ויכולין ממזרים ליטהר. עכ"ז נ"ל דה"ה בכל מקום שירצה לעשות כן במכוון כדי להפקיע קדושי' אז לא הפקיעו. ולכן לא מקרי זה בידו לקדשה. משום אם ירצה לעשות תחבולה זו כדי לקדש לאחותה פנוי' אזי לא הפקיעו חז"ל. ולכן לא מקרי בידו לקדשה. וניחא הא דאחותה אינה מקודשת. אך לתי' קמא של התוס' גיטין (דף ל"ג) הנ"ל דס"ל דאף היכא דמכוין לטהר ממזרים ג"כ הפקיעו חז"ל להקדושין. תקשה הא בידו לקדשה כנ"ל: יג) וי"ל דלפמש"כ הנו"ב ח' אה"ע במ"ק סי' ב' דאף דאשה מתגרשת בע"כ. עכ"ז לא יכול לעשות שליח בע"כ. משום דהוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ניחא בפשיטות הקושיא הנ"ל דלכן לא הוי זה בידו לקדשה כעת ע"י עצה לשלוח גט לאחותה הנשואה ולבטלו שלא בפניו. משום דאף דיעשה שליח לגרשה. עכ"ז אם היא לא תתרצה לקבל הגט שע"י שלוחו אז לא יהי' יכול השליח לגרשה בע"כ. א"כ לא הוי זה בידו. דשמא לא תתרצה אחותה הנשואה בזה. ובפרט דמצינו לרב נחמן דס"ל בב"מ (דף י') דתופס לבע"ח בחב לאחרים לא קנה. וכן רב ששת ס"ל ג"כ דתופס לבע"ח בחב לאחרים לא קנה. דכן מוכח בביצה (דף ל"ט ע"ב) לחד גירסא דס"ל לרב ששת מגבי' מציאה לחבירו לא קנה חבירו משום תופס לאחרים. אך עדיין תקשה להנך אמוראי דס"ל תופס לבע"ח בחב לאחרים קנה. א"כ תקשה בין אם יסבורו כרב נחמן או כרב ששת תקשה כנ"ל. ולא מצינו חולק עליהם א"כ הא יכול לגרשה ע"י שליח ולבטל כנ"ל. ואמאי בהתקדשי לי לאחר שתמות אחותך א"מ. ועוד דכבר כתבתי בתשובה א' בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' י"ד דלא כהנו"ב הנ"ל ועיין בנו"ב מ"ת סי' ק"י במש"כ להעיר מגיטין (דף י') דשליחות בע"כ בגירושין איתא ויש לדון הרבה וקצרתי. ולכן נלע"ד להוכיח מזה כתי' השני של התוס' דהיכא דמכוין להפקיע לא הפקיעו אז חז"ל להקידושין כנ"ל [וכן כתבתי כבר להוכיח מהר"נ דגיטין (דף ט') דיכול לעשות שליח לשחרר עבדו בע"כ דנראה מזה ג"כ דלא כהנו"ב]: יד) אך אין להעיר בזה מן הא דסוף נדרים בטמאה אני לך דכתב הר"נ שם דאפקעינהו כו'. גם הא דריש כתובות גבי אונס בגיטין. וכן הא דע"א במיתה. משום דהא זה אינו ביד הבעל כידוע. וכמו כן יש להעיר במש"כ הרא"ש בגיטין (דף ע"ח) דלכן זרק קרוב לה מגורשת אף בר"ה וסימטא משום דאפקעינהו רבנן לקידושי' כו' ג"כ תקשה דאמאי בהתקדשי אחר שתמות אחותך דא"מ דהא בידו לזרוק גט לה בר"ה בע"כ ואז תהא מגורשת בקרוב לה מחמת הפקעת קידושי'. רק לפי