עין יצחק חלק ב קל

ענף ב ו) ולכאורה נראה להוכיח דביטול שלא בב"ד אף דלא הוי ביטול. עכ"ז אין להקל מחמת זה רק דאזלינן לחומרא. אבל לא להקל מן הא דגיטין (דף ט' ע"ב) דאי' התם בג' דברים שוו גיטי נשים לשחרורי עבדים. ומקשינן התם ותו ליכא והא איכא כו' ומתרצינן מילתא דאי' בקידושין לא תני וקשה אמאי לא קתני הך דינא דאם ביטל לשליח לגירושין שלא בב"ד דלא הוי ביטול דשוו שיחרורי עבדים בזה ג"כ לגיטי נשים. דאם שלח שיחרור לעבדו ע"י שליח היכא דפירש דלא יהי' בתורת זכות רק בדין שליח להולכה וכש"כ אם הולך לאו כזכי וביטלו להשליח שלא בב"ד. דנראה ג"כ דלא הוי ביטול דהא למאן דס"ל דמפני תקנת עגונות תקנו התקנה בביטול כדאי' בגיטין (דף ל"ג). א"כ הא גם בשיחרור עבדים שייך ג"כ תקנת עגונות וכמש"כ התוס' בגיטין (דף ט' ע"א) ד"ה שווין למוליך ומביא דחשיב עיגון הא דאסור בבת חורין ומה שאינו מתחייב במצות עכ"ל. וכמו כן למאן דס"ל מפני תקנת ממזרים. כי שם בגיטין מבואר דר' יוחנן ס"ל מפני תקנת ממזרים. וביבמות (דף מ"ה) איתא דס"ל לר' יוחנן דעבד הבא על בת ישראל הוולד ממזר. א"כ לפ"ז שייך לשיטת ר' יוחנן בשחרור עבדים ג"כ מפני תקנת ממזרים דאם בטלו לשליח להולכה של השחרור שלא בב"ד דלא יהי' ביטול משום דלא ישמע העבד דלא ידע מן הביטול וישא בת חורין וכיון דאיגלאי מילתא אח"כ שהי' עבד למפרע הוי בניו ממזרים ולכן שייך שפיר בשחרור עבדים לומר דלא מהני ביטול שלא בפניו אם בטלו שלא בב"ד לשיטת ריו"ח. ודוחק לומר דהך ברייתא דשווין גיטי נשים לשיחרורי עבדים אתי כר' שמעון בן יהודה דס"ל שם ביבמות דעבד הבא על בת ישראל הוולד כשר. ואף שנדחוק לומר דהא התוס' ביבמות שם כתבו בד"ה יצאו א"י ועבד כו'. דאמוראי נינהו אליבי' דריו"ח. עכ"ז תקשה על האמורא דס"ל בשם ר' יוחנן דהוולד ממזר. ובהא דס"ל לר' יוחנן בגיטין דמפני תקנת ממזרים נגעו בה לא מצינו בזה פלוגתא דיהא גם בזה אמוראי אליבא דר' יוחנן. א"כ תקשה על האמורא דס"ל אליבא דר' יוחנן דהוולד ממזר דאמאי לא קחשיב גם זה דשוו בזה ג"כ גיטי נשים לשיחרורי עבדים. ובפרט למאן דס"ל דמפני תקנת עגונות נגעו בה. דתקשה בודאי דאמאי לא קחשיב זה דהא מפני עיגון שייך בעבדים ג"כ כנ"ל. וזהו הוי מילתא דליתי' בקידושין. דהא בקידושין אם שולח שליח לקדש אשה ובטלו נראה דלא שייך בזה תק"ע ותקנת ממזרים. וכמש"כ התוס' בגיטין (דף י' ע"א) בד"ה כי קתני מילתא דליתי' בקידושין כו' דבקידושין אין לחוש אם תסבור שהיא מקודשת. והא לא שכיחא שתקבל קידושין מאחר כו' עכ"ל. וה"ה בביטל שליח של הקידושין דלא שייך לומר בזה דהיא לא ידעה ומינסבא דהא אדרבה אם לא ידעה לא תנשא משום דתסבור שהיא מקודשת. וכן לא שייך תק"ע בזה דאדרבה אם יהי' הביטול ביטול טוב אז אם ידעה מן הביטול לא תהי' עגונה משום שיודעת דנתבטלו קידושי' של הראשון. א"כ תקשה אמאי לא חשיב זה דשוו ג"כ ג"נ לשיחרורי עבדים וזהו הוי מילתא דליתא בקידושין. ואף דנימא דהברייתא הנ"ל אתי כרבי דס"ל בטלו מבוטל. עכ"ז הא נפ"מ בביטלו שלא בב"ד דכשר הגט אשה והש"ש משום תקנת חז"ל. משא"כ בשטר קידושין אם בטלו אף שלא בב"ד. והא זהו הדין דביטול בעי בפני ב' ביחד הוא מן משנה דבראשונה הי' עושה ב"ד ומבטלו. דאל"כ היכא רמיזא תקנה זו שכתבו התוס' הנ"ל וא"כ קשה כנ"ל: ז) אך לפי מה דמבואר באה"ע סי' ל"ה סעי' י"ד דגם בקידושין אין לבטל רק בפני השליח משום דגם בזה שייך משום תק"ע וממזרים וכמש"כ המרדכי בגיטין והובא בב"י שם ניחא זה. אך באמת צ"ע מאד לדבריהם דכתבו דבקידושין שייך תק"ע וממזרים וזה אינו במשמע בסוגיא דגיטין (דף ל"ג) רק סברתם הוי ע"פ שיטת הירושלמי ולא ע"פ שיטת ש"ס דילן ולכן לא בארו שם השו"ע גבי קידושין דבעי אף בדיעבד ביטול בב"ד ביחד כמו בגיטין משום אם ביטל בדיעבד לא שייך בזה תק"ע וממזרים רק השו"ע חשש בלכתחילה שלא לבטל רק בפני השליח. ע"פ שיטת הירושלמי. ומי שמעיין היטב יראה דטעם של המרדכי ע"פ שיטת הירושלמי הנ"ל לא שייך רק על לכתחילה ולא על דיעבד לעקור הקידושין אם בטלו אף בשנים ולא ביחד רק זה שלא בפני זה כידוע בפשיטות למבין. ומצאתי במקנה שם שתמה ג"כ על השו"ע דכתב דבקידושין שייך ג"כ מפני תק"ע וממזרים. דהא לפי שיטת ש"ס דילן מוכח דלא אמרינן כן יעו"ש. א"כ שפיר יש להקשות דאמאי לא תני דשוו ג"כ בזה לשחרור דזה הוי מילתא דליתא בקידושין לפי ש"ס דילן וכמש"כ המקנה הנ"ל. אך אי נימא דבטלו שלא בב"ד דאינו בטל הוי רק להחמיר ולא להקל כפי צד הספק של התוס' ניחא זה הקושיא דיש לומר דלא תני ומונה שם רק מה דהוי בוודאי בין להקל ולהחמיר כמו גבי בפני נכתב ונחתם. דמועיל אמירת השליח אף להקל. ושארי מילי דקחשב התם. משא"כ מה דלא הוי רק להחמיר ולא להקל דלא הוי דינו רק כמו ספק זה לא קחשב התם. אך גם זה ליתא דהא קחשב התם הא דכל השטרות העולים בערכאות של א"י כשרים חוץ מג"נ ושחרור. והא פסולו רק מדרבנן משום מזוייף מתוכו ולא מיפסל לגמרי רק דמחמרינן עלה שלא תנשא. ולפסול הגט לגמרי אף להקל הא לא פסלינן הגט משום דהא מן התורה כשר הגט. ועכ"ז קחשב זה התם דשוו מדרבנן להחמיר לפסול הגט א"כ כמו כן הי' לו לחשוב ולמנות להא דביטלו שלא בפניו ג"כ התם דבשניהם מחמירין על האשה והעבד דביטל לא מהני אם ביטלו שלא בב"ד והגט והשחרור כשר כדי להחמיר עליהם דמה לי אם החומרא הוי עליהם מצד שפסלו הגט והשחרור או דהחומרא יוצא להם מצד שהכשירו אותם לחומרא. דכיון דשווין המה עכ"פ בזה הי' לו למנות התם: ח) אך יש להוכיח מזה הקושיא לכאורה כשיטת הסוברים דאף להקל תקנו חז"ל דלא יהא מועיל ביטול שלא בב"ד משום די"ל דלכן ביטל שלא בב"ד אינו מועיל ולהקל ג"כ משום דגם רבי ס"ל להא דאפקעינהו רבנן לקידושי' מיני'. וכדמצינו זה בכמה סוגיות בש"ס ולדינא וכמש"כ המ"ל הנ"ל דהש"ס מקשה ביבמות (דף צ') הנ"ל גם מן רבי ומתרץ גם אליבי' משום אפקעינהו רבנן כו'. א"כ י"ל לפ"ז בשחרור נראה דמהני ביטול משום דהתם תקשה קושיות הש"ס דילן דמי איכא מידי דמדאוריי' לא הוי שחרור. ורבנן תקנו דיהא שחרורו שחרור ותירוץ הגמ' משום אפקעינהו רבנן לא שייך התם בשחרור לומר כן. ולומר הפקר ב"ד לא שייך בזה דהא אף המפקיר עבדו קיי"ל דצריך ג"ש. ודוקא בהא דגיטין (דף מ' ע"ב) דמוקמינן לי' אפטרופס וכתוב גיטא דחרותא על שמי' דמהני שחרורו. משום דהתם י"ל דחז"ל הקנו העבד לאפטרופוס משום הפקר ב"ד דזכה האפטרופס בהעבד וכיון דקנהו יכול ממילא לשחררו. משא"כ בזה הנידון. ויעו"ש בתוס' גיטין ד' הנ"ל. וגם לשיטת ר"נ אליבא שיטת רבינו נסים דס"ל דלא הי' תקנה מעולם על זה רק מן הדין בעי שנים דאין דבר בערוה פחות מב' כנ"ל. י"ל אליבא דר"נ דלכן לא תני הא דשוו ג"כ לשחרור משום די"ל דהברייתא הנ"ל ס"ל כתנא דס"ל דעדות מיוחדת אינו מצטרפת בשום אופן אף בדיני ממון. ועכ"ז תקשה לרב ששת דס"ל בפני ג'. דבפני שנים מן התקנה לא מהני ביטול בפני ב'. א"כ תקשה לרב ששת דאמאי אינו מונה דשוו בזה ג"כ לשחרור כנ"ל. אבל אי נימא כצד הספק של התוס' דגם להקל עקרו חז"ל ותקנו דלא יהי' מהני הביטול משום אפקעינהו רבנן לקידושין מיני'. א"כ הא בשחרור לא שייך זה ולכן אינו מונה זה. אבל לצד הספק של התוס' לומר דרק לחומרא תקנו ולא לקולא. א"כ כיון דלא עקרו חז"ל אליבי' דרבי לדאורייתא. א"כ הא שוו שחרור עבדים ג"כ לג"נ. ותקשה דאכתי הי' לו למנות זה כמו דקחשב התם הא דכל השטרות העולות בעש"ג. ומוכח לפי זה דביטול שלא בפני ב"ד לא מהני אף להקל: ט) אך יש לדחות זה הוכחה משום די"ל דלעולם לרבי לא עקרו חז"ל לגמרי לדאורייתא. אך הברייתא דשוו ג"נ אתי כרשב"ג דס"ל דבטלו אינו מבוטל אף להקל משום אפקעינהו רבנן. וזה אינו שייך בשחרור כנ"ל. אך י"ל דמוכח דבע"כ הברייתא הנ"ל לא אתי כרשב"ג משום דהא בגיטין (דף י') מוקי הגמ'