עין יצחק חלק ב קכט

השליח. ומ"מ אכתי מוכרח זה בלא"ה דאמרינן הך רוב. דאל"כ תקשה דקודם תקנת ר"ג הי' לחוש שמא בטלו. אך אף דנימא דזה נחשב לרוב. עכ"ז ע"א מהימן משום דהא הנו"ב במ"ק ח' אה"ע סי' ס"ט העלה דע"א מהימן נגד הרוב יע"ש. וכבר הארכתי במק"א להוכיח דע"א מהימן נגד הרוב מהא דחולין (דף ב' ע"ב) בתוס' ד"ה דליתי' קמן דלישיילי' כו'. דרוב פעמים לא יכול להזהר מליגע. ואפ"ה באומר ברי לי שלא נגעתי בו מהימן אלמא דע"א מהימן נגד הרוב. והסברתי זה ע"פ מש"כ השיטה מקובצת בב"מ (דף ו') בהא דקפץ א' מן המנויין לתוכן פטור מן המעשר דעשירי ודאי ולא עשירי ספק. והקשו התוס' שם. דניבטל ברוב. ותי' הש"מ משום דרוב ג"כ הוי ספק אכתי. רק גזה"כ לילך בתר רוב. וכן הא דרוב עדיף מחזקה. הוי ג"כ גזה"כ מן פרה כידוע. ולכן לא שייך לילך בתר רוב בזה. דאכתי הוי עשירי ספק יע"ש. ולפ"ז מבעי להיות מהימן ע"א נגד הרוב כיון דעדיין שם ספק עליו. ובספק הא מהימן אף ע"א. משא"כ באתחזק איסורו דלא מהימן ע"א משום דחזקה מהני מצד בירור ודאי לא מצד ספק והארכתי בזה במק"א: ב) ולכן מצד הדין מהימן ע"א לומר שביטלו. אך מחמת דאיכא למיחש לממזרות טפי אינו מבוטל ודוקא בפני ב' דליכא למיחש לממזרות כ"כ משום דיוצא קול מהם לכן בטלו מבוטל. אבל בפני א' דליכא קול לכן אינו מבוטל. ולפ"ז אותו העד עצמו מותר לישאנה אף דאדם נאמן ע"ע משום דתקחז"ל הי' דביטול לא מהני אם לא הי' בפני ב'. ולקמן (דף ל"ג) בתוס' ד"ה רבי סבר כו' כתבו דלרב נחמן אם ביטלו בפני שנים זה שלא בפני זה. אינו מבוטל. דבעי ב' ביחד. ופשטות כוונתם הוא דדוקא בפני ב' ביחד יש קול יותר משא"כ בשנים זה שלא בפני זה אינו יוצא קול כ"כ. ואף דהש"ך בח"מ סי' ל"ט כתב דהודאה אחר הודאה מצטרף לגבות ממשעבדי. אלמא דשייך קול כה"ג. עכ"ז יש לחלק דשאני ביטול דבעי גילוי מילתא טפי וכמש"כ התוס' (דף ל"ג ע"א) בד"ה ובי תלתא כו' דהכא בעי גלוי מלתא טפי. א"כ מוכח מן התוס' הנ"ל דאף למאי דקיי"ל כרבי דבטלו מבוטל עכ"ז בטלו שלא בפני שנים ביחד לא מהני הביטול משום תקנה הקדומה לתקנת ר"ג. אך שיטת הר"נ הוא דלרב נחמן דבעי שנים הוי משום דאין דבר בערוה פחות מב'. ואפשר דממילא לא מהני הביטול בפני ב' זה שלא בפני זה משום דהר"נ לשיטתו דס"ל בפ' מי שאחזו גבי ראו שנים שנתייחדה דע"א שחרית. וע"א ערבית אינן מצטרפין דאף דבממון מצטרפין הודאה אחר הודאה. עכ"ז גבי אישות דינו כמו נפשות ולא מצטרפין עכ"ל הר"נ. א"כ לשיטת הר"נ י"ל דלר"נ לא הי' תקנה מעולם כלל על ביטול דלא יהא מהני בדיעבד רק לרב ששת ולא לרב נחמן. רק התוס' ס"ל דהי' תקנה קדומה גם לרבי כנ"ל: ג) ולכאורה יש להוכיח מן הירושלמי גיטין פ' ד' הלכה ב' דאי' שם גבי פלוגתת רבי ורשב"ג דיאות אמר רשב"ג מ"ט דרבי ומשני משום דדבר תורה הוא שיבוטל מהן אמרו שלא ביטל ודבריהן עוקרין דבר תורה בתמי' ומביא הירושלמי ראי' לרשב"ג דחז"ל יכולים לעקור לדאורייתא דהא תורם זתים על שמן דמן התורה תרומתו תרומה ואפ"ה תקנו חז"ל אף בדיעבד אין תרומתו תרומה. אלמא דיכולין לעקור לדאורייתא ולא ס"ל להירושלמי הא דאי' בש"ס דילן דאפקעינהו רבנן כו'. ואי נימא כשיטת התוס' דאף רבי ס"ל דהי' תקנה קדומה דביטול לא מהני אם הי' שלא בב"ד משום תקנת חז"ל. א"כ עדיין תקשה לרבי דס"ל ג"כ דיכולין חז"ל לעקור לדאורייתא דמפני מה לא עקרו בזה דתקן ר"ג דאף בפני ב"ד לא יבטל שלא בפני השליח. וכיון דהירושלמי נותן טעם דלכן בטלו מבוטל משום דאין יכולים לעקור לדאורייתא. א"כ ה"ה אף בטלו בב"ד רק שלא בפני השליח. וכי תימא דשאני בטול שלא בב"ד דראו חז"ל בזה לעקור לדאורייתא משום דיש בזה חשש הרבה. עכ"ז תקשה כיון דעכ"פ חזינן דלרבי מוכח דיכולין חז"ל לעקור לדאורייתא אם רוצים. א"כ מאי מוכיח הירושלמי מן תורם זתים על שמן הא י"ל דהא באמת יכולין חז"ל לעקור לדאורייתא רק בבטלו בב"ד ס"ל לרבי דלכן לא עקרו לדאורייתא משום דליכא צורך כ"כ בזה משום דיש קלא ואינו יוצא חורבא מזה. אבל במקום שראו לעקור יכולים חז"ל לעקור. ובע"כ מוכח דהירושלמי ס"ל דרבי דס"ל בטלו מבוטל דבכל גווני יכול לבטל ולא בעי ב"ד כלל לעכב בדיעבד. ולכן נותן כלל גמור דרבי ס"ל לעולם דחז"ל אינן יכולין לעקור לדאורייתא: ד) אך י"ל דהתוס' סמכי א"ע על מה דמוכח מן ש"ס יבמות (דף צ' ע"ב) דמקשה הגמ' התם על מאן דס"ל דאין יכולין חז"ל לעקור לדאורייתא מן הא דס"ל לרשב"ג בטלו אינו מבוטל הא יש לומר דס"ל כרבי דאמר בטלו מבוטל משום דס"ל דאין יכולין חז"ל לעקור לדאוריי' ובע"כ מוכח דגם רבי ס"ל דאם בטלו שלא בב"ד דאינו בטל. ולכן מקשה הגמ' שפיר דמוכח דכ"ע ס"ל דיכולין חז"ל לעקור לדאורייתא אם רוצים. ומזה הוכיחו התוס' הא שכתבו דבטלו שלא בב"ד אינו בטול. וכן מצאתי שכ"כ המשנה למלך בפ"ו ה' גירושין לזה ההוכחה. עוד י"ל דאינו קשה מן הירושלמי כלל משום די"ל דפשטות לשון התוספתא גיטין (פ' ג') שאיתא שם בראשונה הי' עושה ב"ד ומבטלו אם בטלו מבוטל דברי רבי. רשב"ג אומר אינו יכול לבטלו עכ"ל התוספתא. משמע דבטלו מבוטל דקאמר רבי קאי על הא דקאמר מעיקרא הי' עושה ב"ד ומבטלו. דמשמע אם בטלו שלא בב"ד אינו בטל אף לרבי. א"כ מוכח מזה דאם בטלו שלא בב"ד מודה רבי דאינו בטל. ובע"כ טעמא דרבי משום דכה"ג דיש למיחש טפי לממזרות ס"ל גם לרבי לתקנה זו אף בדיעבד משום אפקעינהו כו'. אבל לשיטת הירושלמי דאמר שם דלכן אם ביטל בב"ד ה"ז בטל. ולא תקשה מזה על ר"ל דס"ל דאין אדם מבטל שליחותו בדברים משום דמתניתין מיירי בביטל בב"ד שכחו מרובה יע"ש. לכן אם ביטל שלא בב"ד אינו בטל משום דאין אדם מבטל שליחותו בדברים מן צד הדין ולכן בעי רבי ביטל בב"ד דוקא. ולפ"ז י"ל שפיר דרבי ס"ל באמת דחז"ל אינן יכולים לעקור לדאורייתא לעולם. ומקשה הירושלמי שפיר מן תרם זתים על שמן דאין תרומתו תרומה בדיעבד. אבל לפי שיטת הש"ס דילן דקיי"ל כר' יוחנן דס"ל אדם מבטל שליחותו אף בדברים וכמבואר בקידושין (דף נ"ט) ובאמת מקשה הש"ס על ר"ל התם מן משנה דהשולח גט לאשתו כו'. ולא מתרץ הש"ס דילן חילוק של הירושלמי דשאני ביטל בב"ד שכחו מרובה. וע"כ מוכח דלא שנא מצד הדין הן ביטל בב"ד והן ביטל שלא בב"ד. א"כ תקשה דאמאי בעינן אף לרבי ביטל בב"ד. וע"כ מוכח דהי' תקנה קדומה גם לרבי דאם בטלו שלא בב"ד אינו בטל כדמוכח מן משמעות התוספתא ואינו קשה מן משמעות התוספתא על הירושלמי: ה) והנה בשו"ע סי' קמ"א סעי' ס' מבואר דבעי שיהי' ביחד בעת הביטול וכמש"כ הב"ש שם ס"ק צ"ג משום דס"ל כשיטת התוספת דאין לומר דס"ל כשיטת הר"נ בפ' מי שאחזו דעדות מיוחדת שבאין לאסור דינם כמו דיני נפשות דלא מהני להצטרף. דהא הרמ"א פסק בסי' י"א סעי' א' דעדי כיעור מצטרף כמו בדיני ממונות וכמש"כ שם הב"ש בס"ק י"ג אף שבאו לאוסרה על בעלה. ועוד דהא הרמ"א פסק שם דאם מבטל הגט עצמו מהני אף בזה שלא בפני זה. אלמא דעדות מיוחדת מהני בערוה. אך לכאורה צ"ע איך כתבו בפשיטות כשיטת התוס' דביטל לא מהני כלל אם לא הי' ביחד ומשמע אף להקל. וקשה הא שיטת התוס' בגיטין (דף ל"ב) בד"ה מהו דתימא איגלאי כו'. כתבו להסתפק דשמא בטול שלא בב"ד אינו מועיל להקל אבל יועיל להחמיר. אלמא דס"ל להסתפק ולומר דבטול שלא בב"ד לא יועיל להקל. ואיך סתמו האחרונים מזה. ומשמע דעתם אף להקל. ובאמת הוכחת המשנה למלך הנ"ל היא הוכחה ברורה דגם רבי ס"ל הא דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' כמש"כ להוכיח מן סוגיא דיבמות (דף צ') כנ"ל ומוכח לפ"ז דאף להקל אינו מועיל ביטול שלא בב"ד לרבי ג"כ. דאל"כ לא הוי מקשה הגמ' ביבמות מן רבי על מאן דס"ל דאין יכולין לעקור לדאורייתא: