עין יצחק חלק ב קכח

לכתחילה משום איכא לתקוני מתקנינן. אבל לא לעיכובא: י) ולכאורה יש לדון ולהחמיר בנ"ד לפמש"כ הריטב"א כתובות (דף נ"ה ע"א) בזה"ל עלה דאמרו שם והלכתא צריך לאימלוכי בי'. דחוששין שמא נמלך. וקשה שאלו הי' נמלך הי' לו לחזור אחריהם ולהודיעם כו' וראיתי לאברהם אב"ד שכתב דהב"ע שא"ל מן האירוסין כתבו לה בשעת נישואין דכיון דגילה שאינו רוצה שיכתבו לו מעתה חוששין שמא חזר בו אבל כשאומר בעת נשואין א"צ לימלך בו שאלו חזר בו היה רץ אחריהם. וכן נראה הדברים כו' עכ"ל הריטב"א. והובא דברי הריטב"א הנ"ל בשיטה מקובצת לכתובות שם. א"כ לפי סברת הריטב"א שכתב דלכן לא חיישינן לחזרה וא"צ אימלוכי בי'. משום דאל"כ הי' רץ אחריהם להודיעם. א"כ לפ"ז י"ל דמה"ט הא דאמרו דבגט מהני אמירת כתבו ותנו ולא חיישינן לחזרה משום דאמרינן אלו חזר בו היה רץ אחריהם להודיעם. ועיין בגיטין (דף ל"ב) ר"פ השולח. ע"כ לפ"ז היכא דיושב במאסר דלא שייך הסברא דאלו חזר בו היה רץ אחריהם להודיעם. י"ל דאז חיישינן לשמא ביטל להשליחות. ולכן בנ"ד דהאמיסינירין תופסים את הבעל במאסר ואינם מניחים אותו לצאת החוצה מחמת שאינם רוצים שיגרש את אשתו כדי שגם היא תבא אחריו ויפתוה בעו"ה. ע"כ לא שייך בזה סברת הריטב"א הנ"ל ולכן עדיין יש לחוש שמא חזר בו בנתיים וביטלם. אכן באמת גם זה אינו דהא עיקר מה שתופסים לו במאסר הוא בשביל שאינם רוצים שיגרש לאשתו. א"כ הי' מגיד זה להם ובודאי היו מניחים אותו לילך עמהם להב"ד ולבטל הגט בפניהם כי זהו עיקר חפצם. וע"כ ג"כ בנ"ד שייך סברת הריטב"א הנ"ל: יא) ועוד דבעיקר מילתא דנא ז"א דהא מבואר בגיטין (ד' ס"ה) דהיוצא בקולר מהני כתבו לבד. והא התם דיושב במצור ובמסגר ואינו יכול לילך החוצה ולבטל הגט. וא"כ הא לא שייך התם סברת הריטב"א הנ"ל ואפ"ה לא חיישינן לשמא ביטל. ואין לומר דשא"ה דיוצא ליהרג ואינו חס לבטל הגט דמקרי כמו לית לי' פסידא במה שתתגרש דהא בלא"ה לא תהי' אשתו יותר. דזה אינו דהא מבואר בירושלמי שם דאף בקולר של ממון אמרו כן. א"כ עדיין ניחוש שמא חזר מחמת דחס שלא להפסיד אשתו החביבה עליו כגופו. והא התם לא שייך סברת ריטב"א הנ"ל דהא יושב במסגר ותפיסה. וע"כ מוכח דאף היכא דלא שייך כן. מ"מ לא חיישינן לשמא חזר וביטל הגט. ואין לומר דשאני בביטול הגט דהי' תקנת ר"ג דלא לבטל והוי במקום איסור. דז"א דא"כ מה יענו על מקודם תקנת ר"ג וכנ"ל. וע"כ מוכח דאף היכא דיושב בתפיסה ג"כ שייך סברת הריטב"א דאלו הי' מבטל הא אינו מועיל הביטול רק בפני ב'. א"כ בודאי הי' משתדל להודיעם להעדי ביטול שהי' עושה אותם לשלוחים להודיעם מן החזרה והביטול. ועיין בח"מ סי' קמ"ו סעיף י"ב בהג"ה. וגם הא יש לחלק דשאני מתנה מגט דהתם הי' שייך חליפין וכסברת הרא"ש הנ"ל: יב) היוצא לנו דחשש חזרה וביטול הוי לא שכיחא וחשש רחוק. וכדמצינו בח"מ סי' קע"ו סעיף ג' בהג"ה דאינן נאמנין לומר שכבר חזרו בהן. ועפ"ז מיושב קושיות הש"ך בח"מ סי' קי"ב ס"ק ב' ועיין בתומים ונתיבות שם. ובמק"א הארכתי בסוגיא דקדושין (דף מ"ה) מזה ואכמ"ל. ולכן כיון שכבר הכריעו הפוסקים דעוזב ששלח גט ע"י שליח הולכה אין לחוש לביטול וחזרה. וכמו שכתבתי לבאר דאף היכא דלא שייך חזקת כשרות כ"כ ג"כ לא חשו לביטול דה"ה בנ"ד. ואין לחלק דשאני היכא דמסר להם גט כתוב וחתום. משא"כ היכא דלא הי' כלל בעולם הגט כמו בנ"ד דציוה להם לכתוב ולחתום ועדיין לא נכתב הגט. דז"א דא"כ מה הקשה הרא"ש כתובות פ"ה סי' ד' עלה דכתבו ותנו מן תן חפץ זה לפלוני כנ"ל. הא יש לחלק בפשיטות דשאני היכא דכבר הי' החפץ בעולם בעת עשיות השליחות. משא"כ היכא דעדיין לא הי' בעולם כדהתם ומדלא חילק כן ע"כ מוכח דז"א סברא לחלק בזה. וכעת ראיתי להשבות יעקב סי' קי"ד דהחמיר בזה באמר כתבו ותנו וכתב לחלק דשאני במסר גט כתוב וחתום שמסר ליד שלוחו בזר לא חיישי לחזרה. משא"כ באמר כתבו ותנו דהגט עדיין לא נגמר ע"כ יש לחוש טפי לביטלו ע"ש. אמנם מן הרא"ש דכתובות הנ"ל מוכח דס"ל שלא לחלק ביניהם דאל"כ איך מדמה הרא"ש הך דכתבו ותנו דשט"ח להא דתן חפץ זה כו' והוכרח לחלק דשאני הא דכתבו ותנו דה"ל להקנותו בחליפין א"כ מוכח דלא כהחילוק של השבות יעקב הנ"ל. וע"כ יש מקום להקל בזה במקום עיגון גדול. וכדעת כת"ר ויש לי עוד מה להאריך בדברי השבות יעקב והוכרחתי לקצר: ידידם יצחק אלחנן בהרב מ' ישראל איסר זצ"ל החופ"ק. סימן מב לק' סאוויל בהיותי בק' נאווהרדק שאלה באחד ששלח גט לאשתו ע"י שליח ולא רצתה האשה לקבל את הגט אז. ונשאר הגט מונח ת"י השליח. ובמשך שנה אח"ז הגיע מכתב מן הבעל לאביו בזה הלשון. הן אבי יקירי אתה ידעת כי הדין עמי להיות נושה באשתי סך מסוים אשר עשקתני עד היום ובעבור זאת. אם תמלא שאלתי לשלוח אלי לכה"פ שני מאות רו"כ יהי' הספר אשר שלחתי בהכשרו. ואם לא יהי' בטל ומבוטל כחה"נ מהיום אשר תקבל מכתבי באם עדיין לא קבלה הגט עד היום כו' עכ"ל. והמכתב אינו מקוים. וכעת אינו ידוע אי' הוא. ותוכל לישאר עגונה כל ימי'. ונשאלתי בזה אם יש מקום להתירה: ענף א א) תשובה בעז"ה. והוא כי ידוע כי כבר כתבו האחרונים סמך להתיר בזה מחמת אי עביד לא מהני. וכיון שנשבע שלא לבטל הגט. א"כ ממילא לא מהני הביטול אך דחו זה מאמת דברי התוס' בתמורה שכתבו בנשבע שלא לגרש את אשתו לא שייך בזה אי עביד לא מהני. לפי שבדה האיסור מלבו. אך הקצה"ח סי' ר"ח כתב כוונה אחרת בדברי התוס'. ועכ"ז לפי שבהיתר זה כבר דשו בו רבים. ודעת כמה אחרונים שלא לסמוך על היתר הלז לבד. לכן לא רציתי לדבר מזה. רק נראה לברר שיטה אחרת להיתירא לדברי התוס' וזה החלי בעזר צורי. והוא כי שיטת התוס' בגיטין (דף ל"ב ע"ב) בד"ה ורב נחמן אמר בפני ב' דאף קודם תקנת ר"ג אם בטלו בפני ב' לר"ש. או בפני א' לר"נ לא הוי מבוטל. משום דפחות משנים איכא למיחש טפי לממזרות אינו מבוטל. ובהא אפילו רבי מודה דאמרינן מה כח ב"ד יפה עכ"ל התוס'. וכוונתם משום דמן הדין מהימן ע"א לומר שבטלו. דאף דאין דבר בערוה פחות משנים עכ"ז זהו דוקא באתחזוק איסורא. משא"כ בנ"ד. דאף דיש חזקה דלא בטלי. עכ"ז הא יש חזקת א"א המסייע לומר דבחזקת איסור א"א עומדת ולא נתגרשה. וכמש"כ הפני יהושע שם. ואף דיש בנידון זה רוב אנשים דאין מבטלין גט ששולחים וכמש"כ התוס' לקמן (דף ל"ג ע"א) בד"ה ואפקעינהו כו' דרוב אנשים אין מבטלין גט כו' יע"ש. ואף די"ל דשאני התם כמש"כ התוס' התם עוד בתירוצם דיש רוב אנשים דאין שולחין גט. עכ"ז מוכרח בלא"ה דזה לחוד מחשב רוב דרוב אנשים אינן מבטלין גיטם דאל"כ ניחוש בכל שלוחי גיטין דילמא בטלו. אך התוס' ב"מ (דף י"ח ע"ב) בד"ה נפק דק ואשכח כתבו באה"ד שם. דלא שייך לומר נמלך דכיון שהגט ביד שליח אין יכול לבטל שלא בפני