עין יצחק חלק ב קכו

יהי' הגט כשר. ובזה אין לחלק בין חליצה לגט. דהיכא דלא אמר בלשון תנאי שניהם שוין ואזלינן בתר טעמא כיון דמחויב ע"פ דין על החליצה וה"ה על הגט היכא דמחויב כן. ואף לפי דברי המהרשד"ם סי' מ"א שכתב בכל מה דאמרו דכופין לגרש דיכול לגרשה על תנאי שבידה ויכולה לקיים ע"ש. היינו בתנאי שביכולתה לקיים משא"כ בנ"ד שהטיל עלי' שתטלטל את עצמה ממקום מולדתה ובית אבי' ומגורה למקום אחר דזה הוי כמו גלות דודאי על תנאי קשה כזה אין יכול מן הדין לגרשה ולהטיל עלי' ענין קשה כזה. ע"כ יש לדון לכאורה דהגט הוא כשר אף שלא קיימה זה: יח) כן הי' מקום לדון בזה לכאורה לפי מכתבם השני שהודיעו לי דהי' מן הכופין לגרש ע"פ דין. אבל באמת לדינא אנכי עומד על משמרתי וכמו שכתבתי מתחילה להחמיר בנ"ד כיון דלא רצה בשום אופן על הגט רק על סמך דגמרה וקיבלה עלי' שלא תדור במוש ע"כ יש לנו אומדנא דמוכחא וגילוי דעתו הברורה דאם לא תקיים כן דיהי' הגט בטל. והא לכללא אמרו ביבמות (דף ק"ו) דחליצה מוטעת כשרה וגט מוטעה פסול ופשט הסוגיא הוא דאף באותן שהם מן הכופין לגרש דג"כ אמרו דגט מוטעה פסול וכמו שכתב היש"ש ביבמות שם סי' ל"ב דהך גט מוטעה פסול קאי גם בהנך דכופין לגרש וכנ"ל. והא גם נ"ד הוי בכלל הך גט מוטעה דאמרו דפסול ואין לחלק. ובאמת בע"כ מוכח דשאני חליצה דכיון דאף תנאי גמור לא מהני בחליצה לבטל להחליצה ע"כ גם היכא דלא אמר בלשון תנאי לא מבטלינן להחליצה. משא"כ גבי גט דתנאי גמור ודאי מהני בגט לבטל להגט אם לא נתקיים התנאי. וה"ה היכא דלא הי' בדיני תנאי ובלשון תנאי רק אומדנא דמוכחי דג"כ נתבטל הגט אם לא נתקיים כפי שגמרו ביניהם וע"כ בנ"ד הגט פסול כיון דאומרת דלא קיבלה עלי' בח"ח ע"י הב"ד שלא תדור בעיר מוש ורמוהו להבעל בזה והוי בכלל גט מוטעה דפסול: ידידו יצחק אלחנן בהרב מ' ישראל איסר זצ"ל החופ"ק סימן מא ב"ה יום א' כ' סיון תרכ"ט תשובה לרב גדול א' בק' קאנסטאנטינפל ע"ד עוזב א' שבא לביתו וא"ל שרוצה לשלוח גט פטורין לאשתו וקרא לסופר ועדים כנהוג ואחר בואם שאלו אותו עוד הפעם רוצה אתה ליתן גט לאשתך ברצונך הטוב והשיב יוא. והגיד להם שמו ושם אביו ושם אשתו ואבי'. ואץ עליהם למהר לעשותו וא"ל שרייבט אגט אונ געט מיין ווייב ווען זיא וועט אליין קאממען ואם לא תשלחו לה הגט ע"י פאסט. כי שמעתי שנוכל לשלוח ג"פ ע"י פאסט וכשרצה להתחיל סידור הגט. בא לביתו איש א' וקרא אותו חוצה ועד היום לא בא לביתו מחמת שהמיסינערין אינם מניחים אותו לצאת מביתם החוצה והוא סגור ומסוגר ואין יוצא ובא אליו. ודעת כת"ר לכתוב ולשלוח הגט להאשה העלובה כי מקום עיגון גדול הוא מאד. וכתב כי יש שם מערערים ע"ז. וביקש ממני לחוות דעתי בזה. והנני לבא בקצרה כי קשה עלי האריכות בזה כעת: א) והוא כי אף שאמירת כתובו לבד י"ל דלא מהני בנ"ד די"ל דלא דמי זה להא דיוצא בקולר והיוצא בשיירא כו'. דהא י"ל דבעת שבא לבית לא הי' יודע מה שיקראו אותו חוצה לשוב אליהם תיכף ומיד. וזה דומה להא דתשובת הרא"ם דהובא בבאר היטב אה"ע סי' קמ"א ס"ק י"א ע"ש. עכ"ז הא בנ"ד דאמר בפירוש געט מיין ווייב כו' וא"ל תשלחו לה ע"י פאסט. הוי זה כאומר תנו ג"כ וכמבואר בגיטין (דף ס"ה ע"ב) במשנה האומר כתבו ותנו כו' גרשוה שלחוה שבקוה חרכוה כו' יכתבו ויתנו. והובא כן באה"ע סי' קמ"א סעי' ט"ו ואף דמבואר שם בב"ש ס"ק כ' בשם המ"מ דבעינן שיהי' מדבר מעסקי גיטין. הא בנ"ד ג"כ. הי' מדבר על עסקי גיטין. וגם הא לשון געט מיין ווייב וא"ל תשלחו לה הגט ע"י פאסט שאמר הבעל הא זה עדיף מן לשון גרשוה בלה"ק די"ל דזהו כמו גרש את האמה הזאת כמש"כ הב"ש. משא"כ בלשון דנ"ד שאמר בפי' געט מיין ווייב כו' ותשלחו לה הגט כו' ובפרט דהי' אץ עליהם מתחילה לעשותו כמש"כ בלשונו הטהור. ע"כ ודאי דהוי זה כתבו ותנו ממש וגם הרשה להם לעשות שליח: ב) אך מה דיש לדון בזה על מה שמבואר בשו"ע בגט עוזב דנוהגין לעשות בתורת זכיי'. ואח"ז שליח להולכה משום חשש ביטול כמבואר באה"ע סי' ק"מ ובסי' קמ"א. על זה דן כת"ר להקל בדיעבד במקום עיגון כמבואר בשו"ת גאוני בתראי ובתשובת פנים מאירות. גם בזה דעתי מסכמת להקל וכמש"כ כת"ר. וכ"כ בתשובת הב"ח הישנות סי' ק"ב דאם לא הזקיקוהו לקבל שלא יבטל אין לחוש כו'. והגט מקושר ד' ע"ח העלה בפשיטות דלעולם לא חיישינן לביטול כ"ז שאינו מבורר בפנינו הביטול דאמרינן עדים בצד אסתן כו'. וכמש"כ הרמב"ם פ"ו ה"ג ה' כ"ז שליח שהביא גט אין אומרים שמא ביטלו אלא נותנים לה בחזקת כשר ותנשא בו. וע"כ בנ"ד שגירש מרצונו הטוב ודאי דאין לחוש לשמא ביטלו. דהא לא נתנו חז"ל דבריהם לשיעורין במביא גט ממדה"י אם הבעל מוחזק בכשרות. או שהוא רשע וחשוד. ובסתמא לא חיישינן וכמש"כ הגט מקושר שם. וה"ה במה דמצינו בש"ס דמהני אמירת כתבו ותנו ליתן לה הגט ודאי דאין לחלק ג"כ בין מוחזק בכשרות או שהוא רשע דהא לא חילקו חז"ל וכנ"ל: ג) והא דמצינו בכתובות (דף נ"ה) דכתובו וחתומו והבו לי' צריך אמלוכי בי'. הא מבואר ברא"ש שם החילוק דשא"ה מדלא הקנהו בקנין חליפין ע"כ רגלים לדבר דרוצה שימלכו בי'. א"כ בגט אשה דלא שייך בזה קנין חליפין. ע"כ דינו כמו כל האומר תן לפלוני דא"צ לאמלוכי בי'. ולא חיישינן לביטול וחזרה וכמו שפסק הרא"ש בכתובות שם דתן חפץ זה לפלוני א"צ להמליך בי' וכמו שפסק בפסקי הרא"ש שם ס"ק ד'. ובודאי לא שייך בהא דתן חפץ לפלוני הטעם הא דאין צריך להמלך בו משום דאוקי על חזקת כשרות דאסור לחזור בו משום דדברים יש בו משום מחוסרי אמנה כמבואר בב"מ (דף מ"ט). דזה אינו דהא במתנה מרובה מותר לחזור בו כמבואר שם ובח"מ סי' ר"ד דאין בזה משום מחוסר אמנה ואפ"ה לא חלקו באומר תן חפץ לפלוני וכתבו סתמא דא"צ להמלך בו. דמשמע דאף במתנה מרובה דלא שייך בזה חזקת כשרות דהא לא מרעינן לחזקת כשרותו אף דנימא דחזר בו. ומ"מ לא חיישינן לחזרה. משום דחשש חזרה הוי חשש רחוק. א"כ ה"ה בנ"ד בעוזב דאמר כתבו ותנו דאף דלא שייך בעוזב חזקת כשרות. אפ"ה הא לא חיישינן לחזרה מצד עצמו דע"כ כותבין ונותנין: ד) ובאמת לא שייך לומר בהא דמבואר בגט דאומר כתבו ותנו דכותבין ונותנין משום דלכן לא צריך אמלוכי בי' משום דאסור לחזור בו. דזה אינו דלא מבעיא לרב דס"ל בב"מ (דף מ"ט) דדברים אין בו משום מחוסר אמנה ודאי דמותר לחזור בו. ואף לדידן דקיי"ל כר' יוחנן דדברים יש בו מחוסר אמנה. הא זה אינו רק במתנה מועטת ולא במתנה מרובה. א"כ הא כתיבת גט לאשתו ודאי דמקרי מתנה מרובה כדמצינו באה"ע סי' קל"ד שכתבו דבאנסוהו לגרש לא הוי כמו תליוה וזבין דאף קיבל מעות עבור הגט לא מהני משום דכל הון יבוזו לו בעד אשתו החביבה לו כגופו ואין דמים לאשה כו' ובודאי הוי זה כמו מתנה מרובה ומותר לו לחזור בו. ואפ"ה אמרו דא"צ לאמלוכי בי' בגט אם אמר כתבו ותנו גט לאשתי כמבואר במשנה גיטין. וכ"ע מודו בזה. והך פלוגתא דאמורא