עין יצחק חלק ב קכה

וכעין הך דביצה. והטעם י"ל בזה לפי דס"ל מצות חליצה קודם ע"כ אין זה נחשב למחיר החפץ כ"כ: יב) ולכן אין ראי' מהירושלמי לסתור לכל מה שנתבאר וע"כ ברור ופשוט דבגט היכא שנתפשרו עם הבעל ליתן לו מעות או דבר אחר למלאות רצונו בעד נתינת הגט ולא קיימה דאף אם לא הי' בדיני תנאי דמ"מ הגט בטל וכפי שנתבאר. דהא זהו מחירו בעד הגט ואין דמים לאשתו האהובה לו רק עשה זה כדי למלאות רצונו להתנקם ממנה שלא תדור בעירו ושתקבל בעונש חרם על זה והיא לא קיבלה עלי' כן א"כ הוי כמו דלא סילקו לו המחיר בעד נתינת הגט והגט בטל כנ"ל. ולולי דברי הראשונים הללו בפי' הירושלמי דיבמות פ' י"ב הנ"ל הייתי אומר דהירושלמי מיירי שלא הי' היבם הגון לייבם והוי כעין עובדא דש"ס דילן ביבמות (דף ק"ו). וע"כ היכא דאמרו חלוץ ותתן לך מנה החליצה כשרה ופטורה מליתן המעות משום דמציא לומר משטה אני בך וכמו בבורח כמבואר בש"ס דילן כיון דהי' מחוייב ע"פ דין לחלוץ לה. רק באמר ע"מ נותנת משום דהירושלמי ס"ל כשיטת רבינא דיבמות (דף נ"ג) דיש תנאי בחליצה וכפי' רש"י שם דתנאי פליגי בזה. ועיין בתוס' שם ובכתובות (דף ע"ד) בתוס' שם. אכן לשיטת רש"י י"ל כן בכוונת הירושלמי. גם יש מקום לומר דהירושלמי ס"ל דכיון דבע"מ י"ל דלא בעינן משפטי התנאים וכשיטת הרמב"ם דהובא באה"ע סי' ל"ח סעי' ג' וי"ל דמה"ט חולק הירושלמי על ש"ס דילן וס"ל דבע"מ לא בעינן גם להפרט הדין דיהי' אפשר לקיים ע"י שליח וכמו שכתב הר"נ בפ"ז דגיטין שלא לחלק בין הך דבעינן דיהי' אפשר לקיים ע"י שליח לשארי דיני תנאים. אך הרמב"ם ס"ל לחלק דאף דבע"מ לא בעינן למשפטי התנאים מ"מ בעינן דיהיה אפשר לקיים ע"י שליח וכמש"כ הפתח הבית בדיני תנאי סי' ב' ענף ט' בשיטת הרמב"ם ע"ש. אבל בשיטת הירושלמי שפיר י"ל דס"ל דלא לחלק ביניהם וכסברת הר"נ בזה. ונתבאר דאין מהירושלמי סתירה למה שנתבאר: יג) וזה ברור דאין לחלק דשא"ה בנידון הירושלמי דאמרו שם בזה"ל שאומרים לו חלוץ והיא נותנת לך מאה מנה כו' דאמרו לו הב"ד כן ושאני היכא דאמר כן הבע"ד בעצמו ועיין בב"מ (דף ס"ו ע"א) דאמרו כיון דלוקח בעי לאתנויי כו'. דזה אינו דהא אי' שם לקמי' דאם אמר ע"מ נותנת הרי דאף באמר בעצמו. העיקר הוא רק אם אמר ע"מ. ואל"כ ה"ל לחלק בקצרה דשאני באמרו לו הב"ד משא"כ באמר בעצמו. וע"כ פשוט דאין לחלק בזה. והעיקר כמו שכתבתי בתרי אנפי ליישב דלא תקשה מהירושלמי כנ"ל. ובחידושי הארכתי בכ"ז. וכעת מצאתי בשירי קרבן לירושלמי יבמות (פ' י"ב) שם בד"ה א"ר מנא אם אמר ע"מ נותנת שהקשה דאף בלא אמר ע"מ יהי' צריך להיות מצד שכירות ותהי' מחוייבת לשלם לו בעד חליצתו ונשאר בצ"ע. ולפי מה שכתבתי א"ש: ענף ג יד) נחזור לענינינו דאם אומרת האשה דלא קיבלה עלי' מעולם בחרם. ואינה נותנת אמתלא דאסורה להנשא דשווי' אנפשה חד"א דאם הי' כדברי' הדין הוא דהגט בטל משום דבזה לא בעינן תנאי כפול. וגם הא כבר כתבתי במק"א לברר דאם לא הי' בלשון תנאי בזה לא בעינן משפטי התנאים וכמש"כ הנתיבות בסי' ר"ז ס"ק א' וכן מוכח מגיטין (דף ע"ה) דאמרו בה"ז גיטך והנייר שלי אינה מגורשת ע"מ שתחזור את הנייר מגורשת ומסקי שם הטעם לפי דלא הי' במשפטי תנאים ע"כ בע"מ מגורשת אבל בלא אמר לשון תנאי אינה מגורשת משום דבזה לא בעינן לדיני תנאים. ונ"ד דומה ג"כ להך דה"ז גיטך והנייר שלי דא"מ. וה"ה בא"ל ה"ז גיטך ותקבל בחרם שלא תדור בעיר מוש וכיוצא. ואפשר לחלק דשאני בהך דה"ז גיטך והנייר שלי דהוי כעין שיור בגוף הגט. אבל אין זה במשמע הסוגיא וקצרתי. וגם הא קיי"ל לחומרא ולהסתפק שמא הלכה כהסוברים דלא בעינן תנאי כפול וכמבואר בסי' ל"ח סעי' ד'. אך אין אנו צריכים לזה לפי מה דנתבאר ע"כ אסורה להנשא כ"ז שלא יגרשה מחדש ברצונו הטוב: טו) והנה אחר זמן הודיעו לי כי הבעל בנידון דידן הנ"ל הי' מן הכופין להוציא לפי דלא הי' לו גבורות אנשים וטענה חוטרא לידא כו' ובזה הוי מן הכופין בשוטי וכמבואר בסי' קנ"ד ובאחרונים. ולפ"ז הי' מקום לדון לכאורה ולסתור לכל מה שכתבתי לעיל. והוא דהסברא נותנת דכיון דהוא מן הכופין להוציא ע"כ אף דלא קיימה כפי דברי הבעל עכ"ז כשר הגט. ואף דהא גם היכא דכופין להוציא בעינן שיאמר רוצה אני. מ"מ הא מצינו כעין זה גבי חליצה ביבמות (דף ק"ו) דחליצה מוטעת כשרה ומפרשי דמיירי בא"ל חלוץ לה ע"מ שתתן לך מאתים. וכיון דלא אפשר לקיים ע"י שליח הדין הוא דהתנאי בטל והמעשה קיים. והיכא דלא אמר בלשון תנאי מבואר בירושלמי ליבמות פ' י"ב שהובא לעיל דבא"ל חלוץ לה והיא נותנת לך מאה מנה דהחליצה כשרה ופטורה מליתן. ושיטת הנימוקי יוסף והרשב"א שם דמיירי דהי' היבם הגון לייבמה רק דנתרצה לחלוץ על סמך דהבטיחה ליתן לו מאה מנה ואינה מקיימת ואפ"ה כשרה החליצה. והא כבר נתבאר דהיכא דלא הי' בלשון תנאי לא בעינן בי' למשפטי התנאים. וע"כ הטעם הוא כפי שכתבתי לעיל דאין זה דומה כ"כ למחיר בעד חפץ הנמכר דאם אינו משלם המחיר אף קצתו דבטל המכירה אף באותן דלאו בני שליחות הוי ולא מהני תנאי בהו לבטל להמעשה וכמש"כ לעיל בארוכה ומ"מ בטל המכירה גם בהו כשאינם משלמין המחיר וכנ"ל אך בהך דחלוץ ותתן לך דלא אמרו כן אף דלא בעינן בזה למשפטי תנאים כיון דלא אמר בלשון תנאי. וע"כ הטעם הוא כפי שכתבתי לעיל בארוכה: טז) וכבר כתבתי לעיל דלולי דברי הראשונים הללו י"ל דהירושלמי קאי ג"כ כעין הך דש"ס דילן ביבמות דמיירי באין היבם הגון לייבמה ומחויב ע"פ דין לחלוץ וע"כ יכולה לומר משטה אני. ובזה הוי הטעם פשוט דאין זה דומה לכל מחיר בעד חפץ הנמכר. כיון דע"פ דין מחויב לחלוץ בלא מעות ע"כ אף דלא נתרצה לחלוץ רק לפי דהתחייבה ליתן לו מנה. מ"מ כשרה החליצה ומקרי זה לרצונו אף דבעינן רצון שלו גם היכא דהוי מן הכופין לחלוץ דהא כופין לו עד שיאמר רוצה אני על החליצה. וע"כ זהו משום דגם בכה"ג מקרי לרצונו ויכולה לומר משטה אני ואפ"ה החליצה כשרה. ואף דא"ל חלוץ לה ותתן מ"מ כיון דהי' מחויב לחלוץ אמרינן דלא הי' דעתו שיהי' בטל החליצה כשלא תתן לו המעות. א"כ לכאורה ה"ה בגט היכא דהי' מחויב לגרשה ע"פ דין ולא נתרצה לגרשה עד שהבטיחה ליתן לו מעות או איזה זכות בעד נתינת הגט. דגם בזה י"ל דכיון דמחויב ע"פ דין לגרשה דגם באינה מקיימת דמ"מ לא נתבטל הגט דגם זה מקרי לרצונו. והך דיבמות (דף ק"ו) דאמרו שם דגט מוטעה פסול. זהו בא"ל על מנת כמבואר שם כן גבי חליצה מוטעת. דכיון דאמר בפירוש דמגרשה על תנאי זה. דכיון דהי' התנאי במשפטי התנאים ע"כ התנאי מבטל להמעשה כשהטעתו ואינה מקיימת תנאו משא"כ בחליצה דלא מהני תנאי בי': יז) אכן היכא דלא אמר בפירוש כן אז יש לומר לכאורה כיון דהי' מחויב ע"ז ע"פ דין. דאף דלא נתרצה מתחילה ליתן הגט רק על סמך דהבטיחה ליתן לו בעד זה. דכיון דלא אמר בפירוש דאם לא תקיים כן דיהי' הגט בטל. דבזה י"ל דהגט כשר כיון דאין זה מקרי מחיר הנמכר או מחיר הגט. כיון דמחוייב ע"פ דין לגרשה בחנם ע"כ אמרינן דנתרצה על הגט לעולם אף שלא תתקיים את מה שהתחייבה. דאין לומר דשאני בחליצה דכיון דלא מהני התם תנאי לבטל להמעשה משום דליתי' בשליחות דזה אינו דהא היכא דלא אמר בלשון תנאי לא בעינן בזה לדיני משפטי התנאים כנ"ל. ואפ"ה אמרו כן גבי חלוץ ותתן לך דבכל גווני החליצה כשרה. א"כ ממילא ה"ה גם גבי גט דאף דמהני בי' תנאי לבטל להמעשה. דמ"מ היכא דלא אמר כן בפירוש אמרינן דגם זה מקרי רצונו משום דנתרצה דאף דלא תקיים דג"כ