עין יצחק חלק ב קכג

והראשונים שם דהיינו שיכול שיטעהו אותו בחשבון גאולתו ת"ל וחשב עם קונהו. ומבואר בסוף הסוגיא שם דהפקעת הלוואתו שרי. ועיין בתומים סי' פ"ו ס"ק י"ג ובתומים בסי' קכ"ח ס"ק ב'. ובקצה"ח סי' קכ"ח ס"ק ג' והיכא דאינו יודע גם להקצה"ח שרי. רק דשא"ה בע"ע דה"ל כמו גזילו משום דע"ע גופו קנוי. ולפ"ז קשה דאמאי אסור להטעותו בחשבון סך הקציצה הא כיון דמקנה להע"ע את גופו בעד סך מה. א"כ אף דאינו נותן לו סך הקציצה ג"כ קונה החפץ הנמכר. ואי נימא כן תקשה דהא אין לו להא"י רק חוב עליו. א"כ ה"ל עדיין הפקעת הלוואתו דשרי לפי פשטות דהך סוגיא. וכפי שיטת התומים בזה בסי' פ"ו ובסי' קכ"ח כנ"ל. וע"כ מוכח מזה הסוגיא דאם מוכר חפץ בעד סך הקצוב. דאם מטעהו בחשבון הקציצה אזי בטל המכירה דעל אופן שישנה מהקצבה לא נמכר ולא קנה את החפץ הנמכר. [ועיין בתוס' ב"מ (דף פ"ז ע"ב) ד"ה אלא למ"ד גזל כו' ובתוס' בכורות (דף י"ג ע"ב) דכתבו דאיכא חלול השם שאני כו'. היינו למ"ד גזל א"י מותר הקשו שם כן והוכרחו לחלק כן. אבל לפי הא דב"ק דגזל אסור ומחלקי בין גזל להפקעת הלואתו. בע"כ מוכח דכה"ג דמטעהו בחשבון ה"ל כמו גזל ממש כנ"ל. והדברים ארוכין. ועיין בח"מ ריש סי' שמ"ח ובביאור הגר"א זצ"ל שם ובסנהדרין (דף נ"ז) ואכמ"ל]: ג) והא זה ברור דא"י אינו בתורת תנאי משום דליתי' בתורת שליחות. וע"כ אינו יכול להטיל תנאי במעשיו כמבואר בכתובות (דף ע"ד). וכ"ע מודו בזה דמילתא דליתא בשליחות ליתא בדיני תנאי והתנאי בטל והמעשה קיים כמבואר בתוס' והראשונים שם ובאה"ע סי' ל"ח. ולפ"ז תקשה דאמאי באינו יהודי המוכר חפץ בעד סך הקצוב והלוקח מטעהו בקצבתו דהמקח בטל כנ"ל. והא אלו התנה הא"י בתנאי כפול ממש לא הי' כח בתנאי לבטל מעשיו. ואמאי בטל הכא המכירה כשמשנה הלוקח בהקציצה שלו. וע"כ מוכח דברור ופשוט דשאני היכא דמשנה הלוקח בהקיצבה של המחיר המקח וזהו עדיף מן התנה בפי' בתנאי כפול. משום דכה"ג עדיף מתנאי. וגם הא כתבתי בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' י"ד דדוקא בהתנה בלשון תנאי בעינן משפטי התנאים. אבל בלא התנה בלשון תנאי לא בעינן למשפטי תנאים ע"ש ועל פי זה יש ליישב קושיות הגאון רע"א זצ"ל בתשובה חלק כתבים סי' ר"א במעכשיו ולאחר שלשים יום דהקשה הא לא הוי תנאי כפול ע"ש. ועיין בנתיבות סי' ר"ז ס"ק א' וקצרתי: ד) יהיה איך שיהיה הטעם דעכ"פ מוכח דבקציצה בעד המכירה אף בקרקעות דבעיא משפטי תנאים. וכן בקדושין וגיטין עכ"ז אף דלא התנה למשפטי תנאים מ"מ כשמטעהו במחיר התשלומין בטל המכירה והגט. וכן מוכח ממש"כ כבר במק"א להוכיח דאם אינו משלם המחיר של הממכר בטל המכירה למפרע וכדברי הנתיבות והח"מ הנ"ל מהא דב"מ (דף ס"ט ע"ב) גבי מקבלין צ"ב מהא"י כיון דאי לא יהיב ליה זוזי אתי ותפיס לבהמה ואי לא משכח בהמה תפיס לולדות וה"ל יד א"י באמצע כו'. ואף דעדיין לא תפיס לבהמה פטורה מבכורה כמש"כ התוס' שם משום דכתיב כל מקנך תזכר כו'. וקשה איך מצי תפיס בעצמו לבהמה ולוולדות הא אף אם אינו משלם לו דמיו מ"מ גוף החפץ כבר נמכר לישראל ואין לו זכות רק כמו כל בע"ח דמכאן ולהבא גובה כדס"ל לרבא בפסחים (דף ל') וכדקיי"ל. ושם בב"מ רבא דקאמר לזה. וע"כ מוכח דשאני חפץ הנמכר בעד סך הקציצה וכשאינו משלם דמיו אז נתבטל המכירה למפרע כנ"ל. וע"כ שפיר אזיל ותפיס לבהמה בדינינו. והא בא"י דליתי' בתנאי משום דאינו בר שליחות. ועכ"ז בטל המכירה כשאינו משלם המחיר דמיו משום דבכה"ג אין אנו דנין בו דיני תנאים כלל. דזה ברור ופשוט כשאינו משלם לו כפי הסך שנתפשרו בעד הריצוי שלו. דבטל הריצוי שלו למפרע. ועיין בב"מ שם ד"ה ואי לא משכח כו'. ובפסחים (דף ו') בתוס' שם. ובספרי נחל יצחק סי' צ"ו סעיף ו' ענף א' הבאתי ראיה לזה מן ב"ק (דף ק"ה ע"ב) ע"ש: ה) והא דיבמות (ד' ק"ו) בחלוץ לה ע"מ שתתן מאתים זוז דכיון דליתי' בשליחות התנאי בטל והמעשה החליצה קיים. וכן הוא באה"ע סימן קס"ט סעיף נ'. ולא אמרינן להסברא שכתבתי דבמה שמתרצה ליתן גט וה"ה בחליצה באיזה מחיר שתתן וכיוצא. דבזה אם אינה מקיימת. אז ממילא בטל הגט אף היכא דלא הי' במשפטי התנאים. א"כ ה"ה בחליצה. אבל באמת אין זה הוכחה לסתור לכל מש"כ דהא התם מיירי במקום שאין היבם הגון לה ומחוייב לחלוץ לה ע"פ דין וכמבואר בשו"ע שם ובנימוקי יוסף והראשונים שם. א"כ בכה"ג לא שייך לדון להסברא שכתבתי דהוי מחיר מה שחולץ לה. דהא אין לו שום פסידא כלל במה שחולץ לה כיון דמחוייב כן ע"פ דין. וע"כ כיון דליתי' במשפטי התנאים לכן המעשה החליצה קיים והתנאי בטל. ואדרבה משם סייעתא לסברתי דהא מבואר שם דהיכא דהיבם הגון לה לייבמה והיא אינה רוצית רק שיחלוץ לה אז אף בלא הי' במשפטי התנאים כמו התם בחליצה דלא אפשר לקיומי ע"י שליח. דמ"מ חייבת לקיים כן משום שכירות רק המעשה אינו בטל משום דכיון דהי' בלשון תנאי והדין הוא בכה"ג דהתנאי בטל והמעשה קיים ע"כ החליצה קיים. אבל בנ"ד דלא הי' בלשון תנאי ויש להבעל פסידא במה שמגרש אשתו שלא הי' חייב לגרשה. שפיר כתבתי דאם אינה מקיימת דנתבטל הגט וכנ"ל. דהיכא דלא הי' בלשון תנאי דלא בעינן בזה למשפטי התנאים: ו) ולכן לפי מה דנתבאר נראה לי ברור ופשוט היכא דקצבו להבעל בעד הריצוי שנתרצה בהגט להשליש עבורו סך קצבתו ולאחר נתינתו להגט נודע דהטעו אותו בהחשבון דודאי הגט בטל מה"ת אף דלא הי' בתנאי כפול מ"מ כיון שקצבו ליתן לו בעד הריצוי שלו סך קצוב ולאח"ז נודע שהי' חסר דינר וכה"ג. דודאי הגט בטל. ואף דלא התנה בדיני תנאי. עכ"ז כיון דהריצוי שלו על הגט היה בעד סך שקצבו לו. ונודע שרימו לו בהסך המושלש זה עדיף מן תנאי בפירוש. ולפ"ז אף האידנא שנהגו לבטל כל תנאים בעת הגט עכ"ז הא הריצוי שלו על הגט ועל הביטול להתנאים זהו הכל בעד הסך שנותנים לו בהשלשה וכיון שנחסר סך מה מהשלשה א"כ הוי כמו דמוכר חפץ בעד איזה סך ונחסר דבטל המכירה. וה"ה הכא בטל הריצוי שלו על הגט ועל הביטולים להתנאים. והנה בספר בינת אדם שער בית הנשים סי' ל"ב על השאלה שנחסר איזה חפץ או רימוהו רע על היפה ושקיל וטרי שם הרבה. ולפמש"כ יש לפקפק בדבריו. ועיין במשכנות יעקב סי' כ"ה מזה. ובפתחי תשובה סי' קל"ד ס"ק א'. והובא בב"ש סוף סי' קמ"ה גבי גט שכ"מ דאם היא אינה רוצה לישא אותו דחלקו כל חכמי הדור על מה דאי' במהר"מ לובלין סי' קכ"ב ע"ש. ושם הי' המעשה דקיבל עליו בח"ח די"ל דמרוצה בזה כיון דתקבל עונש על זה וזהו מחירו. אבל בנודע דלא קיבל עליו הח"ח ורימוהו בזה הדין נותן דהגט בטל. דהא לפמש"כ דכל הביטולים שמבטלים להתנאים זהו בעד מה שנותנים חרם עליו והוי כמו קצבת מעות שנותנים לו במחירו. וכיון דסמך על הב"ד והם רימוהו הוי כמו נחסר מן ההשלשה כנ"ל. והך סברא בקצרה הובא שם בתשובת מהר"ם לובלין ע"ש. ועיין במשכנות יעקב סי' ל"ד מזה וכ"ז ברור ופשוט: ז) ובנ"ד מחמת שאמר הבעל לאחר כתיבת הגט באם שלא יומסר הצעטיל לידו אינו רוצה ליתן הגט. ואח"ז נתרצה שיהיה מושלש. משום זה אין חשש ביטול כמבואר כעין זה היטב במשכנות יעקב סי' ל"א ע"ש. אבל במה שהטעוהו שתקבל בחרם שלא לדור במחנו מוש. ובאמת לא קבלה עליה בחרם זהו הוי רמאות בהמחיר שנתרצה עבור זה ליתן הגט ולבטל כל התנאים וכיון דנודע לאח"ז דלא עשו כן הוי זה כמו טעות בהשלשת מעות. דהא איהו סמך על הב"ד שהבטיחוהו להטיל עלי' חרם ברצונה. וידוע מה דאי' ביו"ד סי' ר"ט וסי' רל"ז דמושבע מאחרים בעי שיקבל עליו. וכ"ז דלא קיבל עליו פטור מהשבועה. ולכן בנ"ד דרצה להטיל תנאי דנא. רק הב"ד הטעוהו וא"ל שאין להטיל תנאי בגט רק שתקבל עלי' בחרם