עין יצחק חלק ב קכב

א) תשובה בקצרה דבמה שכתב במכתבו הראשון שהגט אינו גט. אין זה לשון ביטול וכמבואר בגיטין (דף ל"ב) דהאומר אינו גט לא אמר כלום וכן הוא באה"ע סי' קמ"א סעיף ס"ג. וכן במה שכתב במכתב השני שמבקש מאשתו שלא תקבל את הגט. דזה ג"כ אינו ביטול וכמבואר בסי' קמ"א סעיף ס"ב ברמ"א בשם תשובת הרא"ש שכתבו באומר אם תבא אלי אקיימנה כו'. וה"ה בנ"ד דכותב רק בבקשה ממנה שלא תקבל הגט. אכן אם תרצה לקבל הגט דוקא. אז אינו חוזר מדעתו הראשונה ע"כ אין זה לשון ביטול כלל. אכן המכתב האחרון שכתוב שם להרב המסדר "שיחזור להמוכ"ז הארבעה רו"כ און דעם גט פאר לאנג איך ניט ווייל איר האט ניט גיהאלטין וויא איר האט גיזאגט" זהו לשון ביטול וכעין לשון אי אפשי דגיטין (דף ל"ב) ובשו"ע סעיף ס"ג דזהו לשון ביטול להגט וה"ה בנ"ד ואין לחלק ביניהם. אך כיון דהמכתב האחרון ידוע דאין זה כתב הבעל בעצמו רק אחר כתב וחתם כן בשם הבעל. א"כ הא ליכא עדים ע"ז. והנה בביטול שלא בפני השליח צריך שנים כמבואר בשו"ע סי' קמ"א סעיף סמ"ך ובתוס' גיטין (דף ל"ב). וכיון דהגט הי' ת"י השליח שנעשה ממנו שליח להולכה ע"כ כיון דליכא ע"ז שני עדים יש להקל. אך אפשר יכול להיות דהשליח חזר והפקיד את הגט ת"י הרב המסדר וכפי הנראה ממכתבם ע"כ לא שייך בכה"ג טעם של התוס' שכתבו דלכן בעינן שנים משום חשש ממזרות דתנשא כו'. וע"כ יש להחמיר בזה לכאורה: ב) ומ"מ יש להקל בנ"ד כיון דקיי"ל אין דבר בערוה פחות מן ב' א"כ הכא בנ"ד כיון דנראה דאין זה כתב וחת"י הבעל רק אחר כתב בשמו ואין כאן אלא כמו ע"א שכתב כן בשם הבעל. וידעתי מה דכתב הפני יהושע לגיטין (דף ל"ב ודף ל"ג) בכל הסוגיא דבביטול כיון דאיתחזק איסורא דא"א. ע"כ אפשר דיהי' ע"א ג"כ מהימן. וכיוצא בזה כתב התורת גיטין לאה"ע סי' מ"א סעי' סמ"ך דאם שלח שליח לבטל הגט דא"צ עדי שליחות ע"ז ונאמן כיון שאין מוציא מחזקת איסור ע"ש. אכן לדעתי אינו כן כיון דחזינן דכל זמן דליכא בירור על הביטול לא חיישינן שמא ביטל להשליח וכמבואר בסי' קמ"א סעי' ס"ח. וגם קודם תקנת ר"ג הזקן הי' כן וכמש"כ בספרי נחל יצחק לסי' ל"ט סעי' ב' בסופו ע"ש. א"כ כיון דחזינן דאף בגט אשה דשם תמיד הוי איתחזיק איסורא דא"א. ואפ"ה לא חשו לשמא ביטלו כ"ז דלא נתברר בבירור גמור. בע"כ מוכח דהך חזקה דלא נעשה דבר מחודש של הביטול הוי חזקה אלימתא ביותר מן חזקת איסורא דא"א. וע"כ הדין נותן דלא יהי' ע"א נאמן כיון דיש כנגדו להחזקה דלא נעשה דבר מחודש של הביטול דהוי חזקה המכרעת ביותר. ובדברי התוס' דגיטין יש לפרש בכוונה אחרת ואכ"מ: ג) אך אף דנימא דע"א נאמן בזה. אין זה אלא היכא דיש ע"א המעיד בפנינו. דזהו משום דלא נחשדו להעיד בשקר וכן הוא טעם של הרשב"א המובא ביו"ד סי' קכ"ז בש"ך ס"ק ט"ז דס"ל דע"א נאמן באיסורים אף נגד חזקה דהכל הוא משום חזקת כשרותו דלא נחשד להעיד בשקר. ועיין בפני יהושע לגיטין (דף נ"ד) וקדושין (דף ס"ו) ואכמ"ל. א"כ בנ"ד דאינו ידוע לנו מי הוא האיש שכתב המכתב בשם הבעל כיון דלא חתם בחת"י רק בחתימת הבעל והוי איש שאינו ידוע לנו. א"כ לא שייך בכה"ג חזקת כשרותו וכעין דברי התוס' בב"ב (דף נ"ב) וב"מ (דף קט"ז) ושבועות (דף מ"ו) דכמה גנבי יש בעולם ולא שייך בכה"ג אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן ומה"ט כתבתי שם להסביר לדברי הש"ך בסי' מ"ו ס"ק ט' דהיכא דנמצא בשוק לא שייך לומר לא חשיד לזיופי מה"ט. ונ"ד דמי ג"כ לנמצא בשוק כיון דליכא על המכתב חת"י של מי שכתב רק א' כתב וחתם בשם הבעל ע"כ לא שייך בזה לומר ד"ת א"צ קיום כיון דידוע דאחד חתם בשם הבעל. ע"כ מי יודע דאפשר איזה זייפן זייף את הענין וכתב כן בשם הבעל וע"כ גרע זה מן ע"א דמעיד בפנינו: ד) ועוד י"ל כיון דנכתב בהמכתב שמבקש מן הרב שיחזיר הארבעה רו"כ להמוכ"ז. ע"כ יכול להיות ששמע מן הבעל אשר מערער על הרב ע"ד ארבעה רו"כ. וע"כ כתב וחתם בחת"י הבעל כן כדי שיקבל מן הרב הארבעה רו"כ. וסבר דהרב יקיים כן והי' כוונתו לקבל הארבעה רו"כ לעצמו וע"כ אין דין שם עד כשר עליו ואינו נאמן. ואף דראיתי במשכנות יעקב דצידד להחמיר דיהי' נאמן ע"א בכה"ג וכמו בע"א בקידושין לשיטת המחמירין בזה. אכן בנ"ד דאינו ידוע מי הוא והוי בלא קיום כנ"ל אין דינו כע"א. וגם הא ידוע מה שמבואר בח"מ סוף סי' מ"ו דבע"א לא הוי כנחקרה עדותו. ועיין בב"ש סי' י"ז ס"ק כ"ח בסופו. ובנ"ד גרע ביותר כנ"ל ולכן הדין נותן דאין לחוש לדברי המכתב הזה. בפרט דהדעת נותן דאף דחזר השליח והפקיד את הגט ת"י הרב מ"מ אין זה נקרא בפני השליח ובודאי בעינן שנים בזה. וגם הא הדעת נותן דאין ע"א נאמן בזה וכש"כ בנ"ד דהוי בחשש נוגע ופסול כנ"ל ע"כ הגט כשר. ומ"מ מן הראוי לחקור בתחילה אצל הרב המסדר דיכול להיות דיתברר ע"פ בירור גמור בשני עדים דשמעו מן הבעל שאמר בפירוש לפניהם בהלשון הנאמר בהמכתב ואז יש לחוש בנ"ד. ואחר שיבורר להם אז כנכון יתנו לה הגט: ידידם יצחק אלחנן בהרב מו"ה ישראל איסר זצ"ל החופ"ק סימן מ ב"ה יום א' כ"ח שבט תרכ"ז שאלה בזוג א' שנתקוטטו כמה שנים ולא היה מיתדר ביניהם עד שנגמר ביניהם שיתן גט לה ובאופן שתקבל האשה בחרם ע"ע שאינה רשאה לדור בעיר מוש שהוא מקום בעלה ועכשיו לאחר שגירשה וביטל כל תנאים כד"ת טוענת האשה שלא קיבלה עלי' החרם של המסדר. ונשאלתי לחוות דעתי בנידון הגט אם הוא כשר או לא: ענף א א) תשובה בעז"ה והוא. כי זה ברור ופשוט לדעתי באם גמרו עם הבעל המגרש ליתן עבורו בהשלשה סך מעות כמה יתנו לו בעד נתינת הגט וישלישו עבורו ולא קיימו בהשלשה כפי הסך שגמרו עמו אף דינר א' שנחסר מסך החשבון שגמרו עמו בעד רצוי שלו בהגט. ודאי דהגט בטל. ואף דלא היה בדיני תנאי כפול וכה"ג. משום דסך הקציצה דהושוו עמו בעד רצונו בהגט זהו כמו דהי' תנאי כפול. ולא בעינן בזה דיני תנאי כלל כדמוכח בקדושין (דף ח') התקדשי לי במנה זו ונמצא מנה חסר דינר א"מ והובא באה"ע סי' כ"ט סעיף ז'. ולא אמרינן דהא לא ה"ל תנאי כפול. משום דקציצת המחיר בעד הקדושין בעינן דיהי' כמו שהי' המדובר בפי' כמה יהיה המחיר. וה"ה במקח וממכר היכא דהתנה שישלם לו בעד המקח ולא שילם לו כפי הסך שקצב עמו אף דמשך החפץ הוי למפרע גזל בידו. כמבואר באה"ע סי' ק"כ בח"מ ס"ק ה' והובא בנתיבות סי' ק"ץ ס"ק ז' בשם המח"א ע"ש: ב) ובחידושי הבאתי ראיות מוכרחות לזה. וזה ברור דכעין זה אף באינו יהודי המוכר חפץ לישראל בעד סך כך וכך. והישראל מטעהו באיזה סך דודאי דינו על חפץ הנמכר כמו גזלן וגזל א"י אסור. כמבואר בב"ק (דף קי"ג ע"ב) דיליף לגזל א"י דאסור מן ע"ע הנמכר לא"י שלא ימשכנו ויצא אלא בגאולה יכול יגלום עליו כו' ופי' התוס'