עין יצחק חלק ב קכא

לזה. ועוד דאף בלא הגדת הבעל ברי שביטלו ניחוש לעולם שמא ביטלו משום חשש חזקת איסור דא"א. ובאמת הלא מבואר בכ"ד וברמב"ם פ"ו ה' ג' ה' כ"ז דשליח שהביא גט אין אומרים שמא ביטלו. וזהו פשוט כמש"כ המ"מ שם. וכן מבואר בחדושי הרשב"א לגיטין (דף ל"ג) על מה דאמרו בגמ' שם ושמעה וידעה ולא מינסבא כו'. אבל בלא שמעה לית לן למיחש שמא ביטלו. ולדברי הפ"י והב"מ קשה דניחוש מחמת חזקת איסור דא"א שמא ביטלו. ואף דנימא דיש חזקה לומר אוקי אחזקה דלא ביטלו וכעין סברת התוס' גיטין (דף ל"ג) ד"ה ואפקעינהו כו'. עכ"ז הא יש חזקה נגד חזקה והוי ספק השקול בדאורייתא דניחוש להחמיר: ב) וע"כ מוכח דלעולם לא חיישינן משום דרוב שולחי גיטין אינן מבטלין כעין סברת התוס' גיטין (דף ל"ג) ד"ה ואפקעינהו כו'. ולא מבעיא בזה"ז דמקבל ע"ע בשבועה דלא יבטל ודאי דהוי חשש ביטול חשש רחוק. ואף בזמן הש"ס. מ"מ לא מבעיא לאחר תקנת ר"ג ודאי דאסור לבטל שלא בפני השליח. ואף מקודם תקנת ר"ג. עכ"ז אסור לו לבטל שלא בב"ד. ודוקא בב"ד הי' יכול לבטל מקודם תקנת ר"ג. אבל שלא בב"ד לא משום חשש ממזרות ותקנת עגונות. וכיון דאיכא איסור לבטל שלא בפני השליח. ע"כ לא חיישינן שמא ביטל ולחזרה. וכמש"כ בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' א' ענף ה' להוכיח שם דלחזרה לא חיישינן והוי טענה גרוע ומוציאין ממון עי"ז. ומה"ט בח"מ סי' קי"ב גבי דאקני דאף מאן דס"ל דיכול לחזור בדאקני קודם שקנה. אפ"ה גובה ממשעבדי ולא אמרינן שמא חזר קודם שקנה וכמו שהקשה שם הש"ך. ובע"כ מוכח דחזרה הוי חשש רחוק משום שארית ישראל כו' וכמש"כ התומים והנתיבות שם. וכן מבואר בסי' קע"ו סעי' ג' בהרמ"א גבי שותפין דאינן נאמנים לומר שכבר חזרו בהם. ומשמע דאף מוציאין ממון בזו הסברא. ואף דאין הולכין בממון אחר הרוב. עכ"ז מוכח דזה עדיפא מן רובא והוי כעין מיעוט שאינו מצוי כלל דיחזרו בהם. וע"כ מוציאין ממון עי"ז מהמוחזק. וגם הא הוכחתי בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' ט"ז דבמקום רוב אינו נאמן ע"א וע"ש: ג) וביותר מצינו כן בח"מ סי' קכ"ב בעושה שליח לגבות ממון מהלוה דהעלה הש"ך שם ס"ק ד' דלא חיישינן שמא ביטל שליחותו משום דחזקה שעומד בדבריו. והא שכתב הרא"ש בב"ק (דף ק"ד) דחיישינן שמא יבטל שליחותו שלא בפני השליח ע"ש. כבר כתב התומים בסי' קכ"ב ס"ק א' דלכן חשו שם שמא יבטל. משום דיש עוד חשש שמא ימות. ע"ש. ואף דהתם עומד לפרעון עכ"ז הא יש להלוה דין מוחזק כמש"כ הקצה"ח כעין זה בסי' מ"ב ס"ק ב' והנתיבות סי' מ"ב ס"ק י'. וכן יש לי הרבה ראיות דלא חיישינן לביטול כלל אף לענין להוציא מחזקת ממונא. וכדאיתא בב"ק (דף ע"א) בטבח ע"י שליח חייב ד' וה'. וכן איתא בב"ק (דף ע"ח) בשותף שטבח לדעת חבירו דחייב ד' וה'. ולא אמרינן דלמא בטלו להשליח כדי שלא יתחייב ד' וה'. ואף במודה שלא בטלו. הא הוי מודה בקנס ופטור. ועיין בהשמטות תשובת רע"א זצ"ל במה שהביא שם דברי הריטב"א על מה שהקשה בהא דב"ק (דף ק"ז) ע"ש. ובודאי דוחק לומר דמיירי בעדים מעידים דלא זזה ידם מתוך ידו ויודעים שלא ביטל. דא"כ ה"ל להגמ' לשנויי בב"ק (דף ע"ח) כאן בעדים מעידים. וכאן באין עדים מעידים כו'. ול"ל לשנויי בשותף שטבח שלא לדעת חבירו. ועיין בשאגת ארי' סי' ע"ז דהקשה במה דמחייבין בשוחט הפסח על החמץ הא מצי לומר בטלתי ואין אדם נהרג ע"פ עצמו. אך התם אינו קשה באמת משום די"ל דמוקמינן על חזקה דלא ביטלו והוי שלו כמו מעיקרא. וזה אינו שייך רק במלקות. אבל לא בממון דהא אין מוציאין ממון ברוב וכש"כ באוקי אחזקה דרוב עדיף מן חזקה. וע"כ מוכח דזה הוי מיעוט דמיעוטא. וכיון דזה עדיף מחזקת ממונא. ע"כ ע"א אינו נאמן ע"ז. כיון דע"א אינו נאמן להוציא ממון. כש"כ נגד רוב אלים דעדיף מן חזקת ממון כנ"ל: ד) ולכן העיקר דכוונת התוס' בגיטין דביטול לפני ע"א כוונתם היינו דבעת הביטול לא הי' אז רק ע"א. ובאמת קאי על שנים זה שלא בפני זה כמש"כ התוס' לקמן. ולכן כתבו התוס' שם בסה"ד בזה"ל דהביטול הי' בפחות משנים הכוונה שלא הי' שנים ביחד. וכעין זה מצינו בכתובות (דף כ"ו) וב"ב (דף ל"ב) בהא דא' רשב"ג מעלין לכהונה ע"פ ע"א דפי' הגמ' דמיירי דיש ב' רק בעת הגדה לא הי' רק ע"א. וה"ה הכא י"ל כוונתם דבעת הביטול לא הי' רק ע"א בכל פעם בעת הביטול. ועפ"ז יש לתרץ קושיות התוס' בב"ק (דף מ"א ע"ב) ד"ה מודה בקנס דה"מ למיפרך על ע"א. וכ"כ רש"י שם. אבל לפי מש"כ אתי שפיר דהא מצינו דע"א מקרי אף ביש ב' רק שלא הגידו ביחד. או שלא ראו כאחד. ובקנס חייב אף ע"י עדות מיוחדת וכמש"כ הקצה"ח סי' ל' ס"ק ד'. ובנפשות לא מהני כמבואר במכות (דף ו'). וכמיתת בעלים כך מיתת השור. וי"ל דר' אליעזר ס"ל דמצרפין עדות מיוחדת בממון. והא דכתובות (דף כ"ג וד' כ"ו) גי' המשנה שם ר' אלעזר ע"ש. וקצרתי. ועיין בתשובת רע"א סי' ק"ה. או דנפ"מ היכא דהע"א מהימן כתרי כמבואר בקידושין (דף ס"ו ע"א) ובאה"ע סי' קע"ח. כן י"ל בכוונת התוס': ה) ע"כ לדעתי אין לחוש מחמת הביטול בפני ע"א וכמבואר בירושלמי ר"פ השולח דאמרו דצריך ב' על הביטול וכן פסקו בשו"ע. ועיין בתוס' גיטין (דף כ"ז ע"א) ד"ה בבי דינא כו' דכתבו דלא חיישינן לנמלך דאין הבעל יכול לבטל שלא בפני השליח ועיין בתוס' ב"מ (דף י"ח) ד"ה נפק כו'. והא דגיטין (דף פ"ח) דא' דלמא אמלוכי אימלוך. פי' רש"י שם הטעם הואיל ויש ריוח למטה. ועיין בתשו' הר"נ סי' מ"ג שכתב שיש חזקה שלא מעל בחרם ובשבועה ולא ביטל ולאו כל הימנו כו' ע"ש. וגם סיים שם דבעי ב' משום דאין דבר בערוה פ' מב'. וכ"כ הר"נ על האלפסי רפ"ד. וכיון דיוציאו ע"י חשש ביטול מחזקת כשרות ודאי דבעי ב' עדים. ועיין בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' י"ח דכתבתי דחזקת כשרות הוי חזקה אלימתא ע"ש. וגם זה ברור דנ"ד הוי כמו ביטול שלא בפני השליח כיון דהבעל אינו יכול לכתוב בעצמו ורק הוא כת"י אחר ולא שייך בי' כמו שנחקרה כו'. ורק ע"פ הגדת המורה בע"פ. א"כ הוי דינו כמו ביטול שלא בפני השליח. ושייך בזה סברת התוס' דמה כח ב"ד יפה ולא מהני הביטול מטעם זה ג"כ: ו) ועוד יש להקל בנ"ד מטעם דהא ראיתי במכתבם בזה"ל שפוסל את הגט. והטור סוף סי' קמ"א ס"ל דאף באמר יהא פסול לא מהני. ובשו"ע סעי' ס"ד הובא שיטת הרמ"ה דהחמיר בזה רק בשם יש מי שאומר. וע"כ יש לצרף זה לספק ספיקא דדינא דמהני אף במקום חזקת א"א. ומכש"כ כיון דהכרעת הטור ושו"ע והירושלמי דבעי ביטול בפני ב'. ע"כ יש להקל בנ"ד. ומצד מה שכתב ששינה שם אבא אין אנו מאמינים לו ע"ז וכמש"כ כת"ר. ובמק"א בארתי גם בגט עוזב דאין לחוש לביטול אף בלא עשה לשליח קבלה. ואין לי פנאי להאריך יותר: ידידם יצחק אלחנן החופ"ק. סימן לט נשאלתי ע"ד גט א' ע"י שליח וקודם שמסר השליח את הגט ליד האשה שלח בעלה מכתב לאשתו שכתב בלשון דהגט אינו גט. ועוד מכתב הגיע מהבעל ליד הרב המסדר הגט שמבקש מן אשתו שלא תקבל את הגט הזה. ועוד מכתב שלישי מהבעל ליד הרב שיחזור לו הארבעה רו"כ אונד דעם גט פאר לאנג איך ניט ווייל איהר האט ניט גיהאלטין וויא איר האט גיזאגט. והמכתב השלישי הזה ניכר דאין זה כתב הבעל בעצמו רק אחר כתב וחתם כן בשם הבעל. ונדרשתי לחוות דעתי בזה: