עין יצחק חלק ב קכ

להביטול להתנאים שלו דגם זה גופא הי' ע"י טעות דהאמין לדבריהם. וכמו דבטל הגט עי"ז ה"ה דבטלים עי"ז הביטול להתנאים שלו כנ"ל. וע"כ הנכון בזה כדברי המערערין דשם. אך מה שהכשירו הרבנים הרבים שם זהו מטעם דכתב המ"ב שם דאין להרהר אחרי רבני גאוני הדור מסדרי הגט דהי' שם דמסתמא לא הי' כן. אבל אלו הי' כדברי המערערין שהשקוהו סם והטעוהו שהוא שכ"מ. וודאי דהגט בטל כדברי המערערין. וכעת ראיתי בשער המלך ה' אישות פ' ו' ה"ב אשר האריך הרבה בענין אומדנא בגיטין. ובכמה דברים נתכוונתי לדעתו ע"ש. ולדינא נראה לענ"ד ברור דאומדנא גמורה וכמו בנ"ד דנתבטל הגט בפסול דאורייתא: לה) ולכאורה יש לדון במה שהנהוג הוא בכל מסדרי גיטין לומר דאני מעיד ע"ע שלא מסרתי דבר על הגט שיבוטל הגט מחמתו כמבואר באה"ע סי' קל"ד סעי' ב' ובסדר הגט סעי' כ' ובסדר גיטין ס"ק מ"ח א"כ אפשר דזה הוי כהודאה. וכבר מבואר באה"ע סי' צ' סעי' א' ברמ"א שם ובח"מ שם ס"ק ב' וב"ש שם ס"ק ד' מה שכתבו בשם המהרי"ו דלא אמרינן אומדנא בהודאה. וזהו מהא דב"ב (ד' קמ"ט) בשכ"מ שהודה דאף עמד אינו חוזר כמבואר בח"מ סי' ר"נ. א"כ אפשר ה"ה בנ"ד דיש כאן הודאה מהבעל דלא עשה שום דבר שיבוטל הגט מחמתו דזה הוי כמו בהודאה בממון דכתבו דלא מהני שום אומדנא בי'. אבל באמת גם ז"א דהא ידוע אשר גם שם רבו האחרונים לחלוק ע"ז. וגם ידוע מש"כ הצ"צ סי' צ"ו לחלק דבאומדנא דמוכחי מהני אף בהודאה. ובנ"ד אין לך אומדנא דמוכח יותר מזה. וכבר האריכו בזה הכלל דאומדנא בהודאה ה"ה תשובת שב יעקב וחינוך בית יהודה ושבות יעקב והצ"צ והפלאה ובית מאיר וברית אברהם והחמדת שלמה בכ"ז הרבה. אך אף לפי דברי הסוברים דלא מהני אומדנא בהודאה. עכ"ז אינו שייך כן רק בממונא דמהני הודאה מצד דנאמן ע"ע אבל באיסורא דלא מהני ההודאה באיסור רק מצד דאמרינן דודאי גירשה בלב שלם וכמש"כ הט"ז לאה"ע סי' קל"ד ס"ק ב' בשם המ"מ והרשב"א. ע"כ דיינינן אומדנא גם בזה בגיטין כי יש לחלק ביניהם בפשיטות עפ"ז. ועוד דהא הודאתו בסידור גיטין דקאמר בזה"ל אני מעיד ע"ע שלא מסרתי דבר על הגט שיבוטל הגט מחמתי. א"כ ז"א שייך רק אם ניחוש שעשה איזה ענין בידים או בפיו. אבל בנ"ד באמת לא עשה שום דבר בפיו כלל רק ממילא נפסל מצד דהטעוהו. ועיקר זה הי' רק מפאת אונס לבו א"כ ע"ז לא שייך לדון משום לשון הודאתו הנ"ל. דהא אף אם האמת הוא כמו הודאתו דלא עשה שום דבר שיופסל הגט מחמתו מ"מ נפסל הגט ממילא ע"י מה שהי' טעות דמעיקרא ע"י אחרים שהטעוהו. וכ"ז עשה ע"י טעותו. ועוד דכבר ידוע מש"כ האחרונים כי מה יעשה הבעל שאומרים לו לבטל להתנאים וביטול המודעות כפי הנוסח ובאמת לבו בל עמו וצדקו דבריהם. ועוד דהא עשה באמת לפי תומו בעת הנתינת גט שלא הי' אז באמת במחשבתו שום רמי' ומחשבה אחרת רק נתכוין אז בל"ש לגרשה מחמת טעותו. ע"כ לא שייך בזה לדון כלל אומדנא בהודאה כיון דאף לפי הודאה שלו שלא עשה שום דבר לפסול הגט מחמתו ג"כ הגט בטל ממילא מצד טעותו שהטעוהו. ובמה שמבואר בסי' קל"ד סעי' ב' ובסדר הגט סעי' כ' ובסדר גיטין ס"ק מ"ח שמבטל כל דבר שגורם כשיתקיימו אותן הדברים ביטול לגט זה. אף שבכלל זה אפשר דנכלל גם דבר דממילא וכמו נ"ד. אך באמת הלא זה אינו בכלל לשון הודאה רק בלשון ביטולו להתנאים. וכבר נתבאר דגם זה עשה מפאת אונס לבו שהי' בטעות כדאמרינן כן על מסירת הגט כנ"ל. אבל בכלל לשון הודאה אינו מבואר שם רק בלשון שלא מסרתי דבר על הגט שיבוטל הגט מחמתו. אבל לא מה דהוי ממילא. ובאמת ברור דאף בכלל לשון הביטול שאומר לבטל לכל דבר שגורם לביטול הגט. ג"כ נ"ד דהוי ממילא אינו בכלל הלשון ביטול הנ"ל. ובפרט בכלל לשון הודאתו שלא מסר דבר על הגט כו' ודאי ברור דמידי דממילא כמו נ"ד לא נכלל בלשונו כנ"ל: לו) ויש לי עוד להאריך בזה אך מפני יראת האריכות קצרתי וסיומא דפיסקא הוא כי דעתי מסכמת לדעת מעכ"ת דבנ"ד הגט הוא גט פסול מן התורה והאשה קיימא בחזקת א"א דאורייתא ואסורה להנשא. ובעז"ה שנתבטל מעשה הנבלה הזאת ולא יוסיפו בני עולה לענות לישרי לב ולתמימי דרך: ממני ידידו דוש"ת יצחק אלחנן בהרב מו"ה ישראל איסר זצ"ל החופ"ק קאוונא. סימן לח יום א' י"א תמוז תרכ"ז קאוונא. אל כבוד הרבנים ה"ג המפורסמים כו' אחדשה"ט מכתבם הגיעני נכון קודם שבת העבר ע"ד איש א' ששלח מקהילתו גט לאשתו בסימפראפיל וקודם שנמסר לאשתו כתב מורה א' מכתב בחת"י הבעל שפוסל הגט. ובא המורה לפני כת"ר וסיפר אשר המכתב הוא כת"י שלו ולא של הבעל כי אינו יכול לכתוב. ודעתם להקל. ובקשו ממנו לחוות דעתי בזה. והנני להשיבם כי גם אנכי מסכים להקל והוא כי פשטות השו"ע הוא דהביטול צריך להיות לפני שנים או שמבטל בפני השליח. א"כ בנ"ד שהכתב אינו של הבעל מחמת שא"י לכתוב. ודינו של הגדת המורה דלא הוי רק כע"א. ולפי השו"ע אינו כלום בביטול לפני ע"א. והא שכתבו התוס' בגיטין (דף ל"ב ע"ב) ד"ה ור"נ כו' דביטול בפחות משנים אינו מבוטל משום מה כח ב"ד יפה וכתב הפני יהושע שם דלא כתבו משום דה"ל דבר בערוה כו'. וכמש"כ התוס' לקמן (דף ל"ג) ד"ה רבי סבר כו' משום דס"ל להתוס' דלעיל. דכה"ג נאמן ע"א משום דהא איתחזק איסור דא"א. וכ"כ הבית מאיר סוף סי' קמ"א והתו"ג. ואף אי נימא כן בכוונת התוס'. עכ"ז הא מסקי התוס' דלא מהני הביטול בפחות משנים משום מה כח ב"ד יפה. אך יש להחמיר לכאורה לפמש"כ התוס' לעיל (דף ל"ב) ד"ה מהו דתימא כו' וצ"ע כי שמא ביטול שלא בב"ד אינו מועיל להקל אבל יועיל להחמיר עכ"ל התוס': א) אכן במק"א הוכחתי דהעיקר לדינא דאף להחמיר אינו מועיל הביטול וכפשטות השו"ע והתוס'. ומהא שכתבו התוס' גיטין (דף ל"ג ע"א) ד"ה רבי סבר כו' בתי' קמא דאע"ג דאין דבר בערוה כו' מ"מ כיון דלשליח עצמו כו' אינו ראיה דשא"ה דהא כיון דהשליח יודע בעצמו הביטול של הבעל א"כ נאמן ע"ע ממילא ואינו רשאי ליתן לידה או לחתום. וכ"כ הפ"י בתוס' ד"ה רבי סבר כו' דשא"ה דא"צ לנאמנות כיון דהשליח עצמו יודע האמת ע"ש. ועוד והוא העיקר כי לדברי הפ"י והב"מ קשה. א"כ ניחוש לעולם אף בלא הגדת הע"א שמא ביטלו מחמת חזקת איסור דא"א. ובפרט היכא דאומר הבעל ברי לי שבטלתי כיון דדין זה הוי כמו עד אחד נאמן באיסורין מחמת חזקת א"א מסייע לו כדבריהם. א"כ יהי' מהימן הבעל לומר שבטלתי וכמש"כ הנו"ב במ"ק סי' נ"ט דהאשה נאמנת מטעם זה לומר שלא כוונה לשם קידושין משום דהא לא הוי דבר בערוה בחזקת איסור. ודינו ככל איסורין דבע"ד נאמן. ועיין מזה בדברי חיים דיני קידושין סי' ג'. ובש"ש שמעתא ו' פ"ג מזה. וכן הוא שיטת הרמב"ן והובא בר"נ גיטין פ"ו בסוגי' דשליש דאם באו הקרובות ואמרו שלא נתקדשנו דנאמנות משום דלא הוי חזקת איסור. והובא בש"ע סי' ל"ה סעי' י"א. ואף דנשים לאו בני עדות נינהו. עכ"ז כיון דלא הוי איתחזק איסור דינו ככל איסורין דנאמן אף שאותן אינן בני עדות. וה"ה בע"ד נאמן ג"כ. וכמו כל איסורין במקום דהוי ספק השקול כמו ביו"ד סי' קכ"ז. דנאמנים. ובחשש ביטול הא חזקת איסור דא"א מסייע