עין יצחק חלק ב קיט

סוף סי' ע"ז]. אבל באם שנודע שהי' עיקר המכתב של הרב ה"ג הצדיק וכו' בשקר ובערמה עשו כ"ז ודאי דהגט בטל מעיקרא וכמש"כ הר"נ בהטעתו לקדשה שהיא כהנת או עשירה כנ"ל. משום דגם הביטול להתנאים הי' בטעות ובאונס לבו שהטעהו על זה וכנ"ל: ענף ו כח) וראיתי לשו"ת מ"ב סי' ע"ו שכתב בזה"ל ואכתי איכא למידק בנ"ד לפי דברי המערערין שאומרים שמעולם לא הי' שכיב מרע אך שע"י סם שהשקהו וע"י הרופאים שהעמידו עליו לומר שהוא מסוכן התרצה ליתן הגט. א"כ גרע נ"ד משאר גט ע"ת ולא נתקיים דאפ"ה הגט גט לפי שבשעת נתינת הגט בידה לקיים התנאי ולא הוברר בעת נתינת הגט שלא תקיים התנאי אחר הגט אך בסוף לא נתקיים התנאי. אבל הכא כל עצמו של הגט מעיקרו בטעות היתה שאלמלי יודע המגרש שאינו ש"מ לא הי' עולה ע"ד ליתן גט מעולם ואף דליכא תנאי בגט כלל מ"מ הוי טעות בגט. הא נמי ליתא דהא תנן המוציא אשתו משום איילונית דלא יחזיר משום קלקולא ומסיק רבא דבעי ת"כ והב"ע דלא כפלי' לתנאו והשתא אליבא דחכמים אע"ג דלא כפלי' לתנאי מאי הוי סוף סוף כשיתגלה הדבר שאינה איילונית נתברר הדבר שבשעת גט בטעות הי' שהרי אמר בפי' שמשום איילונית מוציאה וטעות הוא בידו ונמצא הגט בטעות. אלא וודאי דאע"ג דבעת גירושין איכא טעות. כ"ז דלא כפלי' לתנאו אמרינן דגירושין גמורין הן דבכל ענין נתגרשה. אף כאן בנ"ד כיון דסתם יהב גיטא דעתו על גירושין גמורין בין שהוא שכ"מ בין שהוא בריא כו'. וגם אין לחוש לבטחון שהבטיחו אותו קרובי האשה שאם יעמוד תחזור לישאנו. גם לא חיישינן לדברי המערערין שאומרים שהשקו סם להמגרש ונמצא שגירושין בטעות הי' לכ"ז לא חיישינן. חדא דאין להרהר אחר גאוני עולם מסדרי הגט כו'. ועוד דאף אם הוא כדברי המערערין הלא לא הי' ת"כ ואף אם הי' ת"כ הרי ביטל את הכל שהרי נוהגין לבטל בכל גיטין כו' עכ"ל המ"ב והעתקתי כל לשונו הנצרך לענינינו. ולפי דברי המ"ב יש מקום להכשיר הגט בנ"ד אף אם נודע שהטעוהו ע"י מכתב שקר ובערמה ככל הטעמים הנ"ל שכתב המ"ב באם הי' שם הטעות ע"י הסם שהשקוהו וא"ל עי"ז שהוא שכ"מ ובאמת לא הי' שכ"מ: כט) אבל באמת יש לפקפק הרבה בעיקר דברי המ"ב הנ"ל ובעיקר מה שכתב להקל מצד דלא כפלי' לתנאו וכמו במוציא אשתו משום איילונית דמסיק הש"ס דבעי כפלי' לתנאו. תמהני עלי' איך לא הביא שיטת הרמב"ם המובא באה"ע סי' י' בבית יוסף שם ובלח"מ פ' י' ה"ג שכתבו בשיטתו דס"ל דלא בעי כפלי' לתנאו והובא בש"ע סי' י' סעי' ג' ע"ש. ושארי ראשונים כתבו בשיטת הרמב"ם דסתמו כפירושו ולא בעי אמירה כלל. אך הב"י כתב שם דהרמב"ם מיירי כשא"ל מפני איילונית מגרשה וכ"כ הב"ש שם שכן נוטים דברי רוב הפוסקים. ואף שהרמב"ם פוסק בפ"ו ה"א דהלכה כר"מ דבעי ת"כ בע"כ מוכח דהרמב"ם ס"ל דשאני במוציא אשתו משום איילונית. וכמש"כ הלח"מ שם פרק י' ה' גירושין ה' י"ג לתרץ דברי הרמב"ם משום דבג"ד מעליא לא בעינן ת"כ וכמו במעכשיו דלא קיי"ל כר"מ בזה. אך ר"מ דבעי ת"כ במעכשיו ומחמיר במעכשיו דבעי ת"כ ה"ה בג"ד יעו"ש בלח"מ. ובאמת דברי הלח"מ מוקשים במש"כ לדמות ג"ד למעכשיו דאיזה דמיון הם זה לזה. ואין להם שייכות זל"ז כלל: ל) ואנכי לעצמי אמרתי בכוונת הרמב"ם כעין סיגנון של הלח"מ. והוא כי המל"מ בפ"ו ה"א כתב להסתפק אי בעינן בלעבר משפטי תנאים דת"כ או לא בעי בעבר לת"כ. וכתב דיש לחלק דתנאי לשעבר דינו כמו מעכשיו דשיטת הרמב"ם וסייעתו דלא בעינן למשפטי תנאים כמש"כ המ"מ מפני שהמעשה חל מעכשיו אם יתקיים התנאי. משא"כ טו באם. שאין המעשה חל עד שיתקיים התנאי. והתנאי בא לבטל המעשה שלא יחול עכשיו ע"כ צריך חיזוק יותר. ולפ"ז ה"ה לשעבר אף שהוא באם. הוי כמעכשיו שהרי המעשה חל מעכשיו אם נתקיים התנאי. אלא שבפ' האומר דפריך לר"מ דבעי ת"כ מהך דסוטה דליכא התם כפילת התנאי ומשני דהתם נמי כתיב כפילת תנאי דהינקי כתיב אלמא אף בלעבר בעי לת"כ דהא בסוטה הוי לשעבר כו' עכ"ל המל"מ ובאמת עיקר הוכחות המל"מ מהא דקידושין דאמרו אף בסוטה דבעי ת"כ אין זה ראי' כלל. דהא אי' בסוטה (דף י"ח ע"ב) דר"מ ס"ל דמשביעה אמן שלא אטמא ג"כ וכ"פ הרמב"ם ה' סוטה פ"ד ה' י"ז יע"ש. וכיון דלר"מ גופא יש בהשבעת סוטה שבועה דלהבא אמן שלא אטמא. ע"כ שפיר פריך הש"ס לר"מ חנקי מבעי לי' דהא בסוטה יש שם ענין דלהבא לשי' ר"מ גופא דס"ל כן גבי סוטה. וע"כ נסתר הוכחת המל"מ מהא דקידושין הנ"ל. ולעולם י"ל כיון דבמעכשיו לא בעינן ת"כ ה"ה בתנאי דלעבר וכמש"כ המל"מ להסביר זה כנ"ל. וע"כ אין ההכרח להוכחות המל"מ: לא) ועוד י"ל בקושיות המל"מ הנ"ל מהא דקידושין (דף ס"ב) הנ"ל דהא מבואר ברא"ש פ"ו גיטין סי' ט' דהרי"ף וכן הרמב"ם ס"ל דע"מ או במעכשיו לא בעי ת"כ. רק ר"מ ס"ל בכל ע"מ דבעי ג"כ ת"כ משום דס"ל גם במעכשיו בעי ת"כ רק אנן לא פסקינן כוותי' דר"מ בזה יעו"ש. ולפ"ז י"ל דבאמת ר"מ לטעמו דבעי ת"כ אף במעכשיו ע"כ אף בלעבר בעי ג"כ ת"כ. אבל לדידן לדינא דהוי כמו מעכשיו וכמש"כ המל"מ כנ"ל. ושפיר פריך הש"ס בקידושין לר"מ חנקי מבעי לי' אבל לא לדידן דקיי"ל במעכשיו לא בעי ת"כ: לב) ולפ"ז אתי שפיר דברי הרמב"ם שפסק גבי מוציא אשתו משום איילונית דלא בעי ת"כ משום דהא התם הוי ענין לשעבר ע"כ לא בעי ת"כ. וז"א אלא לדידן. אבל לר"מ הא בעי אף לשעבר ת"כ כמו במעכשיו כנ"ל. וע"כ שפיר אמרו בגיטין דלר"מ בעי ת"כ במוציא משום איילונית. וא"ש דברי הרמב"ם [וכפי מש"כ הבית יוסף בכוונתו דבעי אמירה שיאמר משום איילונית אני מוציאך אבל לא ת"כ] יהי' איך שיהי' עכ"פ הא חזינן בשיטת הרמב"ם גבי מוציא אשתו משום איילונית דלא בעי ת"כ כמש"כ הב"י והלח"מ בכוונתו וכן פסק הרמ"ה המובא בטור אה"ע סי' י' וכן הוא שיטת הרי"ף כפי שכתבו שם. א"כ תמוהים דברי המ"ב הנ"ל שכתב בפשיטות דבמוציא משום איילונית בעי ת"כ. והא יש הרבה ראשונים דפליגי ע"ז כנ"ל ואיך לא הביא דבריהם כלל: לג) ועוד דהא אף לשיטת כמה מהראשונים דס"ל גבי מוציא אשתו משום ש"ר ונדר ואיילונית דבעי כפלי' לתנאו ולמלתי'. עכ"ז הא נתבאר בשם הר"נ בקידושין פ' האומר הנ"ל דאם הטעתו א"מ אף לר"מ דבעי ת"כ ומה שיש לסתור זה מהא דמוציא משום איילונית. כבר הקשה זה המהרי"ט ובע"כ מוכרח לחלק כעין סברת החילוק של המהרי"ט הנ"ל דאל"כ יסתרו דברי הר"נ לגמ' מפורשת בגיטין הנ"ל. וכמו שנתבאר בארוכה. ע"כ תמהני על המ"ב דהעלה להקל בכ"ז ע"פ סוגיא דפ' השולח. ובאמת אין ראי' משם כנ"ל בכמה גווני. וכדמוכח מהר"נ הנ"ל. ועוד כי במש"כ המ"ב להקל מצד דהא קיי"ל דבעי ת"כ והביא כן בשם מורו מהרש"ל. אבל באמת הא מבואר בשו"ע סי' ל"ח סעי' ד' דלא בעי' ד' דברים בתנאי אלא במקום דאתי מינייהו חומרא ולא במקום דאתי מינייהו קולא ועלינו לשמוע לדברי השו"ע דמחמיר אף בלא ת"כ. ועיין בביאור הגר"א זצ"ל באה"ע סי' י' ס"ק ח' וס"ק ט' מזה: לד) ומה שכתב המ"ב שם להקל מצד מה שמבטלין תנאים בעת נתינת הגט כבר נתבאר דזה אינו שייך רק אם התנאים הוא במידי דלהבא ולא ע"י טעות. אבל לא במה שהי' ע"י טעות בלעבר ולבו אנסי'. וסבר דהאמת כדבריהם דכמו דמבטלינן בשביל זה הקידושין והגט. ה"ה דמבטלינן עי"ז