עין יצחק חלק ב קיח

טעות מה שהטעה לו דבטל הקדושין. משא"כ במוציא אשתו משום נדר וש"ר דבעת הגירושין ג"כ הי' מסתפק על עיקר זה ועכ"ז הי' מגרשה דבכ"ז לא נתבטל מעשיו וזהו כעין סברת המהרי"ט הנ"ל. רק שכתב בקצרה כעין סברת החילוק הנ"ל: ענף ה כד) וע"פ מה שכתבתי יש להעיר בהשאלה של הבינת אדם שער בית הנשים סי' ל"ב דהא שם הי' ע"י טעות מה שהטעו להבעל בענין ההשלשה והעלה שם עפ"י דברי המהר"ם אלשיך הנ"ל דשום ג"ד ואומדנא לא מהני בגט ומיקל שם. אבל לפמש"כ בשם הר"ן והמהרי"ט הנ"ל יש להחמיר ג"כ בהנידן דהב"א הנ"ל. דכיון דהטעו לו בההשלשה שהוא ענין עבר יש לדמות זה לאמרה שהיא כהנת והטעתו דאינה מקודשת. אך אף לפי דברי הב"א שם יש להחמיר בנ"ד דהא כתב שם הטעם דלא מבטלינן הגט בשביל שרימו לו בהשלשה כיון שאין מן הסברא שיגרש אשתו בשביל ממון שנותנים לו ומי ראה כזאת אלא בודאי בלא"ה הי' מן ההכרח לגרשה יהי' מאיזה טעם שיהי' רק כל מה שיוכל להוציא ממון עושה כל התחבולות ואנן סהדי שלא בשביל זה הוא מגרשה. ע"כ אף אם יגלה דעתו שבשביל זהו מגרשה כיון שנותן לה גט ע"כ גומר ומגרש בלא שום פקפוק כו' עכ"ל הב"א. א"כ זה לא שייך רק שם. אבל בנ"ד דודאי הי' מוכרח לגרשה כיון שסמך עליהם שהראו לו מכתב הרב ה"ג הנ"ל וזהו סגולתו והבטיחו לו שיחזרו וינשאו אח"ז. ועי"ז יהי' רפואתו ודאי אין לך אומדנא גדולה מזו כי בלא"ה לא הי' מגרש אשתו האהובה לו סמוך לימי חופתו ושלא בהסכם אביו וקרוביו. וכן לא יעשה בישראל ע"כ בנ"ד אף לפי דברי הב"א יש להחמיר. אך בנדון הב"א הנ"ל כבר נתבאר דיש להחמיר ג"כ ע"פ דברי הר"נ והמהרי"ט הנ"ל דהא גם בהקידושין אין מן ההכרח לקדשה אף באופן שהיא כהנת ועכ"ז אמרינן כיון שסמך עלי' ולא תשקר משום עביד לגלויי'. ע"כ בטיל בשביל זה הקידושין. ה"ה בנידון השלשה עבורו כיון שרימו לו ואמרו שהשלישו אלו החפצים וסמך עליהם מחמת שזהו עביד לגלויי' ביותר. וע"כ כיון שהי' ע"י טעות בערמה ודאי בטל הגט. ובנ"ד יש לומר עוד דאף לתירוץ ב' של הר"נ בקדושין פ"ג משנה דהמקדש האשה ואמר כסבור הייתי שהיא כהנת כו' שכתב בתירוץ ב' שם דלרחב"ג איצטריך כו'. י"ל דשא"ה דלא הי' שם ענין המכריחו לקדשה בשביל שהיא כהנת וזה לא הוי ג"ד גמורה. ע"כ כתב שם בתירוץ ב' דלרחב"ג בלחוד תנא הכי כו'. אבל בנ"ד דהוי ג"ד גמור וענין המכריחו לגרשה מודה אף התירוץ השני בגיטין דבטל הגט. כמו שנתבאר בהרבה הוכחות דאף בגיטין מהני אומדנא גמורה כנ"ל. וגם יש להחמיר בספיקא דאורייתא כיון דהר"נ מחמיר בזה בתירוץ קמא דכיון דמיקל בשביל הסברא הזאת לבטל הקידושין. כש"כ דנחמיר בשביל זה בגיטין. ע"כ אזלינן לחומרא: כה) וכבר ידוע המחלוקת שנתהווה בגט שכ"מ מווינא דהובא במהר"ם לובלין סי' קכ"ב דהמהר"ם פוסל הגט. והחולקים עלי' טעמם כמבואר בב"ח החדשות סי' צ' דכיון דמבטל כל תנאים בעת נתינת הגט ע"כ נתבטלו כל אומדנות וג"ד שלו. וכן כתב הסמ"ע והובא בשו"ת גאוני בתראי. ובשו"ת משכנות יעקב סי' ל"ד העלה להחמיר כדברי המהר"ם לובלין משום דעיקר דעתו הי' על ההבטחה שדיברו בפי' שאם יעמוד מחוליו יחזרו וישאו זא"ז ואף שמבטלים כל התנאים עכ"ז מה יעשה שאין מניחים לו להוציא מפיו תנאי כו' ויעוין בגט מקושר אות ל"ח מזה. א"כ לא מבעיא להחולקים וס"ל לפסול הגט של השכ"מ הנ"ל משום דעיקר אומדנא של הגט הי' רק באופן שאם יעמוד מחוליו שיחזרו וישאו זא"ז. א"כ ה"ה בנ"ד כיון דעיקר הגט היה רק לסגולה שיחזרו וישאו זא"ז ואין לנו אומדנא גדולה מזה ודאי דהגט בטל [ויש לנו להאריך במש"כ הפוסקים לפלפל בדברי התוס' ב"מ (דף ס"ו) גבי אי קיימת דידך אנא ובגיטין (דף ע"ה) תוס' ד"ה לאפוקי הכא וכו' בסה"ד מש"כ להקשות בשם הרב ר' אלחנן ומחמת האריכות קצרתי] ומשמע מדברי המהר"ם לובלין סימן קכ"ב דאף בלא עשו קשר ובטחון בחרם שיחזרו וישאו זא"ז ג"כ הגט בטל וגרע יותר מן אם עשו בחרם דבחרם י"ל דמסתפק בעונש חרם שמוטל עלי' אבל בלא חרם דלא שייך כן ודאי י"ל דהוי כתנאי גמור ולא גירשה אלא אדעתא דהכי. ומה דאומר בעת סידור הגט דמבטל כל תנאים זהו רק מה שסומך על ההבטחה שלה. ומה יעשה שאין מניחים לו להוציא מפיו תנאי ומצוים לו לבטל התנאים כנהוג אבל אין פיו ולבו שוים בשעת נתינה וזהו אומדנא דמוכחי וכמש"כ האחרונים ז"ל: כו) ואף להחולקים על המהר"ם לובלין כמו הב"ח והסמ"ע והמ"ב טעמם הוא כיון שמבטל כל תנאים בעת סידור הגט ונתינת הגט ע"כ נתבטל האומדנא שלו ג"כ. א"כ זהו לא שייך רק היכא דלא הי' טעות שהטעו בפי' מענין עבר אלא הבטחה בעלמא דאף די"ל דהוי כעין תנאי מ"מ הא נתבטל התנאי ע"י ביטול כל תנאים כפי הנהוג האידנא. אבל היכא דעשה עיקר הגט ע"י מה שהטעתו בענין עבר וסומך עלי' שלא תשקר משום דהוי עביד לגלויי כנ"ל. כיון דנתבאר דבכה"ג הגט בטל דאף דנתן לה גט. עכ"ז הא הי' באונס מה שהטעהו א"כ ה"ה אף שאומר שמגרשה בלא תנאי ומבטל לכל תנאים עכ"ז הא גופא הי' בטעות ואונס לבו וכמו דמבטלינן הגט עי"ז ה"ה דמבטלינן עי"ז אף ביטולו להתנאים דכל זה הי' בטעות מעיקרא והוי כ"ז כמו הך גט מוטעה דיבמות (דף ק"ו) דפסול: כז) אכן אם הי' המכתב של הרה"ג אמת שציוה לו לגרש מצד סגולה על רפואתו להמיחוש שלו אף שהבטיחה לו כי אח"ז יחזרו וישאו זא"ז י"ל דבזה הגט כשר כהכרעת כמה פוסקים החולקים על המהר"ם לובלין בגט מווינא. וכמש"כ הב"ש סוף סי' קמ"ה בס"ק ט"ז. וה"ה בזה. וגם י"ל דאף המהר"ם לובלין מודה בנ"ד להכשיר הגט משום דבנ"ד אי נימא להאומדנא דעיקר הגט הי' רק באופן שתנשא לו לאחר הגירושין א"כ לא חל הגט כלל משום דהא אף בהתנה ה"ז גיטך ע"מ שלא תנשא אלא לאחד כבר מבואר בשער המלך ה' גירושין פ"ח דין י"א דהעלה דדוקא בא"ל ע"מ שלא תנשאי לפ' בזה ס"ל לרבנן דר"א דכשר הגט. אבל באוסרה לכ"ע ואינו מתירה רק לאחד לא מהני גט זה כיון דלא מקרי גט כריתות משום דאגידה בי' לעולם כמבואר שם טעמו. וכש"כ בא"ל ה"ז גיטך ע"מ שלא תנשאי לשום בן אדם רק אל המגרש בחזרה ודאי דלא מקרי כריתות. א"כ בכה"ג לא הוי גט כלל וכיון דעיקר הסגולה של הרב ה"ג שנתן לו דרך סגולה להמיחוש שלו הוא שיגרשה ויחזירו וינשאו זא"ז שנית ע"י נישואין מחדש א"כ עכ"פ בעינן מצד הסגולה שיהי' חל עכ"פ הגירושין לפי שעה ואז כשיהי' נישואין שנית מחדש זהו הסגולה לפי דברי הרב הנ"ל. אבל באם שנתבטל הגט מעיקרא א"כ בכה"ג אין זה דרך סגולה שלו. וכיון שרצה לקבל ע"ע הסגולה הנ"ל מצד האמונת חכמים ע"כ אמרינן דודאי נתרצה לגרשה בל"ש ורק מצד נאמנות דסמך על הבטחה שתחזור ותנשא לו דהאמין לה נתרצה לה לגרשה. וידע דהברירה תמיד בידה ע"ז ונתרצה ע"ז ההבטחה לבד וחל הגט עכ"פ. משא"כ בעובדא דהשכ"מ בגט מווינא דהא אם ימות נתקיים מחשבתו ורצונו ומקרי גט כריתות כמו בכל גיטין על תנאי. ע"כ שפיר אמרינן להאומדנא דאם יעמוד מחוליו לא נתרצה לגרשה כמו הא דב"מ (דף ס"ו) דאי קיימת דידך אנא. משא"כ בנ"ד אי נימא להאומדנא א"כ הא לא נתקיים מחשבתו ורצונו כלל מצד הסגולה משום דלא מקרי גט כריתות כנ"ל ואדרבה הא חזינן דנתן מקום והאמין לסגולת הרב ה"ג וכו' והשתדל לגרשה. ע"כ אמרינן דודאי נתרצה בל"ש בכל אופן בעולם ומסר נפשו ורצונו ביד אשתו כפי הבטחתה שהבטיחה לו לחזור ולהנשא לו לאח"ז והברירה בידה כפי שנתרצה ע"ז והגט כשר אף שלא תרצה לעמוד בדיבורה ותשנה הבטחתה [ועיין במהר"ם לובלין סי' קכ"ב באמצע התשובה בד"ה אין זה קושיא כלל דאם נתן לה גט סתם כו' דהא לא אמר והתנה כשיעמוד יחזור וישאנה לקוחים שניים כו' ולכך נמי נוהגים לעשות חופה וקדושין ומברכים להם ברכת ארוסין ונישואין כדין כל נשואים כו' עכ"ל המהר"ם לובלין. ועיין בתשובת מ"ב