עין יצחק חלק ב קטז

בזה רק חשש לעז בלבד. וזה הסברא מרומז ברש"י גיטין (דף מ"ו ע"א) ד"ה טעמא דמתניתין כו'. לפיכך אומרים לו קודם גירושין הוי יודע שלא תחזירנה כו' ולא חש להמתין ולבדוק אחר הדברים גילה בדעתו כו' עכ"ל רש"י. אלמא דגם רש"י ס"ל דשייך בכ"ז לומר דהי' לו להמתין ולבדוק אחר בירור הדברים. ועיין בתוס' גיטין (דף מ"ו ע"ב) ד"ה אומר לה שתיקותך יפה מדיבורך כו' שלא כתבו שם לחלק כמו שכתבו התוס' ביבמות. י"ל דזהו משום דלא נחתי שם לסברא דהי' לו לחקור כו' ולחלק עפ"ז בין איילונית לבין לא הי' לה בנים דיבמות (דף ס"ה). אבל באמת גם התוס' דגיטין (דף מ"ו) ס"ל ג"כ הסברא דהוי לי' להמתין ולחקור ולכן אין בזה רק חשש לעז. ולפ"ז תמהני על כמה מהאחרונים שדחקו לפרש לכוונת התוס' דגיטין דמפני מה לא הוי התם ג"ד ואומדנא ברורה לבטל הגט מה"ת. וכמו שכתב הבינת אדם הנ"ל ושארי האחרונים. ובאמת פשוט הוא ע"פ סברת התוס' ביבמות הנ"ל. וע"כ אתי שפיר כוונת התוס' בגיטין כפי מה שכתב המחנה אפרים הנ"ל בקצרה דבזה לא הוי ג"ד גמור. אבל היכא דהוי ג"ד גמור גם התוס' מודו דבטל הגט מה"ת כנ"ל. ונתבאר לנו דמוכח דהיכא דהוי ג"ד ואומדנא ברורה דדיינינן גם בגיטין לבטל הגט. לא מיבעיא לשיטת רש"י בגיטין (דף מ"ו) ולשיטת האחרים שהביא הר"נ בפ' ז' דגיטין כנ"ל. ואף לשיטת התוס' בגיטין (דף מ"ו) דכתבו דהוי רק חשש לעז. הטעם הוא דהי' לו להמתין ולחקור אם הוא אמת או לא כיון שהדבר ספק לו אם הוא אמת או לא. וגם בעת הגט נסתפק בספק איילונית ונדר וש"ר וכה"ג ע"כ הי' לו לחקור אח"ז. וכמש"כ התוס' ביבמות להדיא כנ"ל. או אף לפי דברי הבינת אדם הנ"ל בכוונת התוס' גיטין הנ"ל דהטעם הוא דלא הי' לו לגרשה משום כל אלו דהא הי' יכול לגלגל עמה. או דה"ל לאתנויי כ"ז בפירוש. [והך מילתא דה"ל לאתנויי מצינו כעין זה בנדרים (דף כ"ז ע"א) בר"נ ד"ה והתנן נדרי אונסין כו'. אבל הכא כיון דה"ל לאתנויי ולא אתני איהו דאפסיד אנפשי' עכ"ל הר"נ. וכן מצינו גבי הא דאונסא פסידא דפועלים. ועיין בסמ"ע סי' ש"י ס"ק י"ב בטעם הדבר דה"ל להתנות כו' וכהנה רבות בש"ס וקצרתי]. א"כ כל אלו הטעמים אינו שייך רק היכא דמצד שנולד לו ספק הי' מגרשה ע"כ שייך לומר דה"ל להתנות בתנאי מפורש כיון שנולד לו ספק בעיקר הענין דמפני זה הסיבה הוא מגרשה. וכן הטעם דהי' לו לחקור אח"ז אם אמת הוא כן או לא וכמש"כ ע"פ סברת התוס' ביבמות וזהו העיקר. אינו שייך רק היכא דמצד ספק מגרשה. ע"כ שייך לומר דה"ל לחקור אחרי בירור הענין. וכן לפי הטעם דה"ל להתגלגל עמה לא שייך רק היכא דלא הוי לנו ענין המכריחו לגרשה מחמת סיבת הענין הנולד לו. כמו בש"ר ונדר ואיילונית וכמש"כ הבינת אדם כנ"ל: טז) אכן היכא דבעת הגירושין אין לו שום ספק כלל אלא הי' בהחלט דעתו שמוכרח לגרשה מחמת איזה ענין כמו בנ"ד דהראו לו מכתב מהרה"ג הצדיק המפורסם אשר הסגולה להמיחוש שלו שיגרשה ואח"ז יחזירנה. א"כ היה מוכרח לגרשה כיון דזהו רפואתו לפי מה שהראו לו מכתב הרב הנ"ל והוא מפורסם בסגולותיו בכל המדינה שם וכל אשר לו יתן בעד רפואת נפשו. וזה יותר אומדנא מן הא דשכ"מ שגירש דעמד חוזר. דשם לא היה מוכרח בעד טובתו לגרשה. אלא בעד טובתה דלא תיפול קמי יבם. אבל בנ"ד זהו טובתו לפי מה דהטעוהו ולא שייך ג"כ לומר דה"ל לאתנויי דמגרש באופן אם המכתב שהראו לו הוא אמת כיון דלא היה מסתפק כלל בעיקר הסגולה אם מועיל או לא כיון דסמך על המכתב שהראו לו ולא חשידי לזייף כתב אחר דמה"ט קיי"ל ד"ת א"צ קיום משום דהא בעינן לדבר ברור כו' דלא חשידי לזיופי. ועיין בקצה"ח סי' מ"ו ס"ק ה' דכתב דה"ה בכת"י א"צ קיום מה"ת ודלא כהש"ך כיון דעיקר הטעם דהסברא הוא דמירתת לזיופי משום דעביד לגלוי' ה"ה בכתב יד שייך סברא זאת ע"ש. והנכון עמו ואכמ"ל. וגם לא שייך לומר בנ"ד דה"ל לאתנויי אם הסגולה היא אמת. כיון דלא היה מסתפק כלל בעיקר הסגולה כיון דהיה זה עפ"י עצת הרב ה"ג המפורסם כו'. ועוד דהא הסגולה היה שיגרשה בגט גמור בלא שום תנאי ע"כ כיון דנתן אומן להסגולה הזאת מחמת כי היה כן בעצת הצדיק המפורסם ע"כ לא היה יכול להתנות שום תנאי בעולם בהגט. וע"כ היה מוכרח לגרשה בלא שום תנאי בעולם וכפי הסגולה בעצת הצדיק: ענף ד יז) ובפרט דהא נתבאר דהעיקר הוא דלכן במוציא משום ש"ר ונדר אין זה רק חשש לעז בלבד דזהו ע"פ סברת התוס' ביבמות (דף ס"ה) דכתבו דהי' לו לחקור אח"ז כנ"ל. וזה לא שייך רק היכא דנסתפק לו בעת הגירושין בעיקר הסיבה המביאו לידי גירושין כמו במוציא משום ש"ר ונדר דלא היה ברור לו זה בבירור גמור אם השם רע ואיילונית הוא אמת או לא. ע"כ שייך לומר דהי' לו לחקור אחר עיקר הסיבה וכמש"כ התוס' ביבמות. אבל היכא דלא היה מסתפק כלל בעיקר הסיבה אלא הי' ברור לדעתו ע"פ מה שהטעוהו דמוכרח לגרשה וכפי המכתב דהראו לו מהרב ה"ג המפורסם ע"כ לא היה לו מה לחקור כלל כיון דהיה ברור לו כן שמוכרח לגרשה וזהו רפואתו לפי טעותו. ע"כ בנ"ד הוי ג"ד ואומדנא ברורה דאם היה יודע שכל זה הוא שקר וטעות ודאי לא היה מגרש אשתו האהובה לו בזמן סמוך לימי חופתו: יח) וזולת כל מה שנתבאר נראה לענ"ד עוד ראיה ברורה לזה מהא דקדושין (דף ס"ב ע"א) המקדש האשה ואמר כסבור הייתי שהיא כהנת והרי היא לויי' עשירה והרי היא עניי' ה"ז מקודשת מפני שלא הטעתו. וכתב הר"נ שם מפני שלא הטעתו אלא הטעה א"ע וכיון דלא פריש ואמר ה"ל דברים שבלב. ויש לתמוה למה נשנית משנה זו כאן כו' ונ"ל שסמכה לפלוגתא דת"כ לאשמעינן דאפילו ר"מ דבעי ת"כ ה"מ בשהתנה דהואיל והתנה ולא כפל יש במשמע דבכל ענין יהי' המעשה קיים אבל מי שגילה בדעתו שעל דעת כך הוא עושה ה"ה כאלו התנה וכפל והיינו דתנן מקודשת מפני שלא הטעתו הא הטעתו אינה מקודשת דבגילוי דעתא לא צריך כפילא או שמא לר"ח ב"ג בלחוד תנא הכי לומר דאע"ג דלא בעי כפילא כו' עכ"ל הר"נ. והמהרי"ט בחי' על הרי"ף לקידושין שם הקשה על דברי הר"ן הנ"ל בזה"ל איכא למידק מה בין זו להא דאמרינן בפ' השולח דא"ל משום נדר אני מוציאך משום ש"ר אני מוציאך דלא יחזיר ואוקמה רבא דכפלי' לתנאי אבל בלא כפלי' לתנאי אף לעז ליכא. וי"ל דבשלמא כשאמרה אני כהנת המינה הימנה ולא נסתפק כלל ולא נחית בדעתי' לומר שהיא תשקר דמילתא דעבידי לגלוי' הלכך לא היה מקום לתנאי אבל גבי ש"ר מי לא אפשר שאינו כן וכן בנדר מי לא אפשר שימצא פתח לנדרה. א"נ טעמא דהכא מפני שהטעתו שהיא אמרה כהנת וגנבה דעתו הא אלו אמר שמעתי עלי' שהיא כהנת ומיוחסת וקידשה סתם מקודשת דאיהו הוא דאטעי אנפשי'. דומיא דאמרינן גבי גניבת דעת שהרי הוא דקמטעי נפשי' כו' וראיתי להרב ר"י בן ליב בח"ב כו' אלא שלא אמר הר"נ ז"ל כו' בההיא דכהנת שאם הטעתו ואמרה אני כהנת ה"ל מקח טעות שלא עלתה ע"ד שהיא משקרת כדי שיתנה עלי' כו'. אבל בענין שאני כהן הואיל וכבר נכנס לספק בדבר שהוצרך להתנות כו' וכן בכל הדברים העתידים להיות שאדם מסתפק בהם אם יתקיים ואם לא יתקיים היה צריך להתנות כו' אלא שאני הכא שהיא הטעתו. אבל שאר תנאי שיש ספק ה"ל לאתנויי כו'. ובפרק מי שאחזו גבי אתקין שמואל כתב הר"נ כו' ונמצא דבריו סותרין את דבריו כו' עכ"ל המהרי"ט. והעתקתי לשונו הזהב בארוכה קצת: יט) הרי שמהרי"ט כתב לחלק כעין מש"כ מתחילה דדוקא היכא דלא הוי רק ספיקא במילתא אזי י"ל דה"ל לאתנויי ומדלא התנה בת"כ כדינו אמרינן דגמר לגרשה בכל אופן. אבל היכא דהטעתו וסמך עלי' דלא משקרת משום דהוי עבידא לגלויי ע"כ לא הי' לו להתנות והוי טעות מעיקרא ובטל הקידושין. וה"ה בהא דקדושין (דף נ') דמוכיח הש"ס דדברים