עין יצחק חלק ב קיד

דאתאי ואפ"ה לא מיבטל גיטא אף דהיה ג"ד ממנו על ביטול הגט משום דג"ד בגיטין לאו מילתא. ופשוט: ו) ובאמת אין להאריך בזה כי בל"ז אין ממש בראייתי מהך דנדרים (דף כ"ז) דהא עיקר דברי המהר"ם אלשיך דכתב לכללא דלא מהני אומדנא בגיטין הוא משום דקיי"ל כאביי דג"ד בגיטין לאו מילתא ואינו מחלק דשא"ה דהגילוי דעת היה אחר דיבורו הראשון. אבל לשיטת רבא דס"ל דג"ד בגיטין מילתא היא א"כ כש"כ היכא דמגלה דעתו בשעת המעשה דודאי לרבא הוי ג"ד מילתא. ושם בנדרים הא רבא הוא דקאמר גבי האי גברא דאתפיס זכוותי' דאנוס הוא כו' ואליבא דרבא מקשה שם מהא דגיטין. ושפיר מקשה לשיטתו דמ"ש מגט דהא כיון דס"ל להך אומדנא בממונא ונחשב זה לאומדנא. א"כ ממילא מבעי להיות מועיל לבטל הגט. אבל לדינא למאי דקיי"ל כאביי שפיר יש לחלק בין ממונא לגיטין ונסתר ראיה זו. וכן י"ל על המהר"ם אלשיך מהך דקידושין (דף נ') דאמרו אלא מסיפא וכן אתה מוצא בג"נ כו' הרי דאינו מחלק בין גיטין לממונא בזה. אך לפי מש"כ א"ש דרבא לשיטתו ושם קאי הסוגיא אליבא דרבא ע"ש וקצרתי: ענף ב ז) אמנם יש להוכיח דלא כמהר"ם אלשיך דכתב לכללא דאומדנא לא מהני לבטל הגט אף אומדנא דמוכח. דהא בגיטין (ד' ע"ב ע"ב) אמר רב הונא גיטו כמתנתו מה מתנתו חוזר אף גיטו אם עמד חוזר ופי' רש"י ור"ח דקאי על שכ"מ המגרש דאם עמד חוזר ממילא. והטעם הוא דכמו במתנה אם עמד חוזר דזהו משום אומדנא כמבואר בב"ב (דף קמ"ו) דהא דמתנת שכ"מ דעמד חוזר הוי משום אומדנא. וס"ל לרב הונא דהך אומדנא דיינינן גם בגט משום אומדנא דאין מגרש איש לאשתו ויחזור לבקש אשה אחרת. ועיין בפני יהושע לסוגיא זו בגיטין שם. וברשב"א וריטב"א שם. א"כ מוכח מרב הונא דס"ל שלא לחלק בין ממונא לגיטין דאל"כ איך קאמר דגיטו כמתנתו הא יש לחלק דשאני מתנתו דהוי ממונא משא"כ בגיטין דלא מהני אומדנא בי'. ומוכח מזה דס"ל להש"ס דמהני אומדנא אף בגיטין. ובאמת י"ל דרש"י לשיטתו דס"ל בגיטין (ד' מ"ו) במוציא אשתו משום ש"ר ונדר דזה הוי ג"ד מעליא והוי ביה קלקולא מה"ת. ולא כשיטת התוס' דס"ל שם דלא הוי רק לעז. וע"כ ס"ל לרש"י הכא בגיטין לפרש דרב הונא דאמר גיטו כמתנתו דקאי בכל גט שכ"מ משום דס"ל דג"ד בשעת מעשה מהני לכ"ע. והתוס' וש"פ השיגו על רש"י הכא בגיטין ופי' דרב הונא מיירי במהיום אם מתי. ולפירושם אינו ראי' על אומדנא בגיטין. אבל עכ"פ מן שיטת רש"י והר"ח בפי' להא דרב הונא הכא בגיטין מוכח מזה הסוגיא דמהני אומדנא בגיטין. וגם התוס' וש"פ דהקשו הכא על פי' רש"י והר"ח לא נחתי לזה משום טעמא דס"ל להמהר"ם אלשיך לכללא דלא מהני אומדנא בגיטין אלא מטעם אחר סתרו פי' זה. א"כ שפיר מוכח מזה הסוגיא דלא כהמהר"ם אלשיך: ח) וכן אף לדידן דלא קיי"ל כרב הונא אלא אם עמד אינו חוזר בגט שכ"מ הטעם הוא משום גזירה שמא יאמרו יש גט לאח"מ. אבל מצד אומדנא הי' מועיל גם בגט אלא בזה י"ל דהא מבואר שם רבה ורבא לא ס"ל דרב הונא גזירה משום גט לאח"מ. א"כ י"ל דרבא לטעמי' דס"ל יש ג"ד בגיטין א"כ היה ממילא מהני אומדנא בגט. ע"כ הוצרך לומר משום גזירה דגט לאח"מ. אבל מרב הונא דאמר עמד חוזר שפיר מוכח דמהני אומדנא בגיטין דאין סברא לומר דרב הונא קאי בשיטת רבא דיש ג"ד בגיטין. ואביי פליג על רב הונא בזה. זה ודאי אין סברא כלל דהא בגיטין (דף ל"ד) בפלוגתת אביי ורבא אם ג"ד בגיטין מילתא היא. ורבא מהדר לפשוט שם דג"ד מילתא היא מהא דרב ששת ורב יהודה וכן אביי שם. וקשה הא יש לפשוט זה מהא דא' רב הונא בגיטין הנ"ל דשכ"מ עמד חוזר בגט לפמש"כ המהר"ם אלשיך שלא לחלק בין ג"ד דשעת מעשה לבין ג"ד לאחר המעשה. וע"כ מוכח מזה דלא כהמהר"ם אלשיך הנ"ל אלא ג"ד בשעת מעשה מהני לכ"ע אף בגיטין: ט) וכן יש להוכיח מכתובות (דף ע"ג ע"ב) בהא דקדשה וכנסה סתם כתובה לא בעיא הא גיטא בעיא ומ"ש כתובה דלא בעיא דאמר א"א באשה נדרנית אי הכי גט נמי לא תיבעי כו'. וקשה לדברי המהר"ם אלשיך דס"ל דאומדנא לא מהני רק בממונא ולא בגיטין. וה"ה בקידושין דמ"ש. וכן לפי הטעם שכתבתי דכיון דתכ"ד לאו כדיבור דמי בגיטין. א"כ האי טעמא שייך ג"כ בקידושין דתכ"ד לאו כדיבור דמי בקידושין. א"כ לדברי המהר"ם אלשיך דאומדנא לא מהני כלל רק בממונא ולא בגיטין וקידושין. ולפ"ז קשה דמאי מקשה הש"ס דכיון דכתובה לא בעיא משום דאמר א"א בנדרנית ובמומין. א"ה גט נמי לא תיבעיא. הא יש לחלק דדוקא בממונא דמהני אומדנא בזה י"ל הך אומדנא דא"א בנדרנית אבל בקידושין דלא מהני אומדנא לבטל הקידושין ע"כ בעיא גט [והוי כעין הא דאמרו לעיל שם (ד' ע"ג ע"א) דלא תימא טעמי' דרב כיון שכנסה סתם אחולי אחלי' לתנאי' אלא טעמא דרב לפי שאין עושה בעילת זנות וצריכה גט ואין לה כתובה ושמואל דפליג שם טעמו משום דאמרינן דע"ד תנאי הראשון דשעת קידושין כנסה וע"כ א"צ גט. אבל לולי זה הי' גם שמואל מודה דצ"ג ואין לה כתובה]. ומדפריך הש"ס בפשיטות דאי הכי גט נמי לא תיבעי. וכן מן מה דאמרו שם דצ"ג רק מדבריהם אבל מדאורייתא אין צ"ג לפי דדיינינן אומדנא דא"א בנדרנית. וכן במום דאיילונית וודאית א"צ גט כמש"כ התוס' והובא באה"ע סי' ל"ט בב"ש ס"ק ט"ו דזהו הכל משום אומדנא. הרי דלא נקטינן לכללא לדברי המהר"ם אלשיך דנקט לכללא דלא מהני אומדנא רק בממונא. ומשמע דאף אומדנא דמוכח טובא ג"כ ס"ל כן ואינו מחלק ביניהם כלל. וכיון דמשמע מכל זה דאין לחלק בין ממונא לקידושין ואזלינן בי' בתר אומדנא א"כ ה"ה בגיטין דמ"ש. וידעתי מה די"ל בזה דהא רבא תירץ שם להקושיא משום דתנא ספוקי מספקא לי' גבי ממונא לקולא כו'. ורבא הא ס"ל ג"ד בגיטין מילתא היא. אבל באמת זה אינו דהא רבה ורב חסדא שקלי וטרי שם בסוגיא ואין סברא לומר דס"ל לרבה ור"ח דג"ד בגיטין מילתא היא ולא כהלכתא. מדלא הביא הש"ס בגיטין (דף ל"ד) בסוגיא דג"ד בגיטין כו' לדבריהם כמו דמהדר הש"ס שם לפשוט זה ממימרא דאמוראי כמו ר"ש ורב יהודה עי"ש. [ועיין בשבת (דף מ"א ע"ב) בתוס' ד"ה מיחם שפינה כו' וכתבו דמסתמא אביי כרבה רבי' ס"ל ע"ש] ומוכח מסוגיא זו דאין לחלק בענין אומדנא בממונא לגיטין וקידושין אלא בכולם מהני אומדנא. וידעתי מה דיש לחלק דשאני דהיכא דמהני אומדנא גבי ממונא א"כ ממילא דיינינן אומדנא הלז גם בענין קידושין כיון דהוי הכל במקום אחד אבל באמת זה אינו וקצרתי: י) וכעת ראיתי כי יש לדחות כל זה לפי דהיכא דהוי בגדר מומין וגם בלעבר שאני וכמו כל מום במקח דאין זה נכנס בגדר אומדנא כלל וכדמצינו לשיטת ר"מ דבעי ת"כ ולהסוברים דאף במקום אומדנא בעי ר"מ ת"כ ואפ"ה כל מום מבטל המקח. וכן מצינו בב"ק (דף ק"י) דקאמר אביי ש"מ כסף מכפר מחצה כו'. ומקשה הש"ס אלא מעתה חטאת ואשם שמתו בעליה ליפוק לחולין דאדעתא דהכי לא אפרשה כו'. אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קידשה עצמה התם אנן סהדי דמינח ניחא לה בכ"ד כו'. וקשה דמאי פריך הש"ס עלה דאמר אביי ש"מ כסף מכפר מחצה דאל"כ נימא אדעתא דהכי לא יהב לי'. דאי הכי בנפלה לפני מוכה שחין נימא אדעתא דהכי לא קידשה נפשה. הא יש לחלק בפשיטות לשיטת אביי דס"ל ג"ד בגיטין לאו מילתא היא. דדוקא בממונא מהני אומדנא לומר דאדעתא דהכי לא יהיב לי' אבל בקידושין לא מהני הך אומדנא משום סברת המהר"ם אלשיך דלא מהני אומדנא רק בממונא ומדפריך הש"ס כן בפשיטות מוכח דאף לאביי דג"ד בגיטין לאו מילתא הוא עכ"ז היכא דהי' האומדנא דמוכח בשעת מעשה אז מהני אף בקדושין וממילא ה"ה בגיטין כמש"כ לעיל דאין סברא לחלק בין קדושין לגיטין