עין יצחק חלק ב קיב

שנתן הבעל לאביו שלא יגרש לאשתו בלתי רשותו. ויש פוסקים דס"ל דאף בשבועה אמרינן אי עביד לא מהני. א"כ לכאורה יש להחמיר בנ"ד מטעם זה. אך בכ"ז גם מטעם זה אין להחמיר דהא העלתי בספרי באר יצחק שם בענף ה' דאף בנשבע שלא יגרשה מרצונו הטוב. עכ"ז הגט כשר ולא שייך בזה לומר אי עביד לא מהני אף להסוברים דגם בבדה מלבו שייך אי עביד לא מהני. משום דאמרינן דכיון שנשבע בעת הגט שמגרשה מרצונו הטוב. וכפי הנהוג בכמה בתי דינים במקום שיש לחוש לכזה. א"כ מוקמינן על חזקת כשרותו דוודאי נשאל כבר על שבועתו הקודמת. וכמו בהא דגיטין (דף מ') דאם רבו הניח תפילין לעבדו. או שהשיאו אשה. סמכינן משום חזקת כשרותו דוודאי שחררו. ומוציאין העבד מחזקת מרא קמא. ואף די"ל אוקי אחזקה דלא נעשה דבר מחודש וכל הטוען דבר מחודש עליו להביא ראי'. וכמש"כ הקצה"ח בסי' רמ"א ס"ק ח'. דמה"ט בתנאי שהוא בקום ועשה צריך להביא ראי' שקיים תנאו וכמבואר באה"ע סוף סי' ל"ח. וכמש"כ התוס' גיטין (דף ל"ג ע"א) ד"ה ואפקעינהו רבנן כו' דלא חיישינן שמא ישאל על נזירותו ויהא התראת ספק משום דמוקמינן על חזקה דלא ישאל על נזירותו ע"ש. עכ"ז משום חזקה דלא יעשה אינש איסורא תלינן דשחררו. וה"ה היכא שנשבע הבעל שאין לו פסול על הגט דמחמת אומדנא דלא נחשד לעבור על השבועה אמרינן דוודאי נשאל כבר על שבועתו והת"כ שנתן לאביו. וזה הוי בידו דאי לא מזדקק לו חכם מזדקקי לי' ג' הדיוטות כמבואר בשבת (דף מ"ו) וכדמצינו בכולי ש"ס דבידו לשאול על שבועתו. והא דכתבו הפוסקים לדון בשבועה שלא למכור משום אי עביד לא מהני. י"ל דמיירי בידעינן דלא נשאל על שבועתו: ב) ואף דנימא דבנ"ד לא הי' שבועה לפני ב"ד שמגרשה מרצונו הטוב בלב שלם ובלא שום תנאי ומודעא דהא לא נזכר זה במכתב כת"ר. עכ"ז הא יש בנ"ד ג"כ לדון אוקי על חזקת כשרותו דוודאי נשאל על שבועתו. דהא כ"ז שלא קיבל טובה ממנו עבור שבועתו יכול להשאל על שבועתו כמבואר ביו"ד סי' רכ"ח סעי' כ' ובש"ך ס"ק מ"א שכתב בשם הריב"ש להוכיח כן מן יוסף שנשבע ליעקב וא"ל פרעה להתיר שבועתו והתם טעמא משום שלא הי' מקבל טובה הרי אין מקובל טובה כמו הבן מן האב עכ"ל הריב"ש והש"ך שם. וכיון דמהני התרה על שבועתו בנ"ד אמרינן דמחמת דלא יעבור על שבועתו ואוקי על חזקת כשרותו ובוודאי התיר כבר שבועתו דאל"כ הא עשה איסור לפי דהא נשבע שלא יגרשה א"כ עבר על שבועתו אם לא נשאל עלי'. ועיין מזה בשעה"מ פ"ו ה' שבועות ואכמ"ל. או דתלינן לומר דמסתמא נתן לו אביו רשות על גירושין: ג) ועדיין יש לחלק בנ"ד כיון דעיקר החומרא מה שיש לכאורה להחמיר בנ"ד הוא מחמת שיטת הסוברין דגם בשבועה אף דהוי בדה איסור מלבו. עכ"ז אמרינן ג"כ בזה אי עביד לא מהני. א"כ אי אמרינן כן הא לא עבר על שבועתו כלל. דאף דעבר וגירשה בלא רשות האב. הא לא מהני גירושין שלו. א"כ לא עבר על שבועתו כלל. אך זה אינו חדא דהא כיון דיש כמה שיטות דס"ל דבשבועה כיון דהוי איסור שבדה מלבו אמרינן בזה אי עביד מהני. א"כ מספיקא דלמא הלכה דאמרינן בזה אי עביד מהני. ואז עבר על שבועתו. ע"כ כדי שלא יהי' נכשל על ספק דאורייתא אמרינן אוקי על חזקת כשרותו דוודאי התיר שבועתו או שנתן לו אביו רשות על הגט. והא התם בגיטין (דף מ') בהניח לעבדו תפילין לא הוי איסור חמור וכמבואר בתוס' שם ד"ה כשרבו הניח לו תפילין כו' ע"ש. ואפ"ה מוכיחין משום זה דוודאי שחררו. ה"ה בנ"ד דספק שבועה חמורה ע"כ תלינן דוודאי התיר שבועתו כבר או שנתן לו אביו רשות על נתינת גט לאשתו. והא דלוקה בנזיר ובשבועה שא"ה דקיבל עליו התראה וכמש"כ הרמב"ם פ"ב ה' שבועות ה' י"ב וביו"ד סי' רל"ב ש"ך ס"ק כ"ז בשם הרשב"א וקצרתי והנה המקור חיים סי' תל"א כתב כעין זה בקושיות הש"א. אבל לא הביא לדברי הרמב"ם והש"ך והרשב"א הזה וקצרתי: ד) וכבר הוכחתי שם בספרי באר יצחק דאף היכא דלא נשבע הבעל בעת הגירושין שמגרשה בל"ש ובבטול מודעי דעכ"ז תלינן דוודאי נשאל על שבועתו כמבואר שם. וכש"כ בנ"ד דהא האשה טענה עלי' שאין לו במה לפרנסה. והבית מאיר בסי' ע' העלה להכריע דהעיקר דכופין לו לגרשה בזה וכשיטת הרמב"ם ע"ש.. וגם החתם סופר בסי' קל"א העלה דבזה אם עברו וכפוהו לגרשה דהגט כשר. ואפשר דאף מדרבנן הגט כשר ע"ש. ולכן כיון דהי' מחויב עכ"פ לגרשה אמרינן דוודאי קיים כפי הדין וגירשה באופן המועיל ונשאל על שבועתו או שנתן לו אביו רשות לגרשה כנ"ל. ובפרט כי זה ארבעה שנים שנתן הת"כ כמבואר בכתב. ועוד דהא כתב בתשובת רע"א זצ"ל סי' קכ"ט באמצע התשובה שם דבנשבע שלא לגרשה דאף דנימא אי עביד לא מהני. עכ"ז עבר על שבועתו. דהא עכ"פ גירשה אלא אם נשבע שלא לגרשה גירושין המועילים וקיימים בזה י"ל דאם נימא לא מהני דלא עבר על שבועתו והאריך שם בזה ע"פ התוס' גיטין (דף פ"ג) והרמב"ם גבי ע"מ שלא תנשא ונשאת כו' וע"ש. ע"כ כיון דאף אי נימא בנ"ד אי עביד לא מהני דג"כ עבר על שבועתו והוי ס"ס המסייע לדון דעבר על שבועתו אם לא נשאל עלי'. ע"כ מבעי לן לומר אוקי על חזקת כשרותו דלא עבר על השבועה ובוודאי נשאל כבר על שבועתו או נתן לו אביו רשות וכמש"כ בספרי שם. וע"כ מסכים אני לדעת כת"ר דהגט כשר ומותרת להנשא לכל מי שתרצה בלא פקפוק וקצרתי בכ"ז: ידידו יצחק אלחנן החופ"ק סימן לז נשאלתי ע"ד איש אחד צעיר בשנים שנשא אשה ובשלשה שבועות אחר החופה טענה אשתו עליו שאין מיתדר לו עמה והשתדלה להשיג ממנו גט פטורין ולא רצה בשום אופן לגרש אשתו האהובה לו ולסוף הטעוהו בני משפחתה ואשתו ואמרו לו כאשר יש במדינות פולין רב גדול מפורסם הנודע בשמו הטוב בכל המדינה ודרכי סגולותיו בעניני הזוג הם מצליחים כאשר הי' כהנה רבות בכמה קהלות הסמוכות. ויעצוהו שיסע עם אשתו למקום משכן כבוד הרב ה"ג הזה לבקשו שיתן להם איזה עצה וסגולה שיהיה מיתדר ביניהם בשלום ובאהבה. ולבסוף הטעוהו ואמרו לו שהי' בעצמם אצל הרב ה"ג הנ"ל והיה עצתו שיגרשה בגט פטורין. ואחר הגט תנשא אליו שנית. ואז יהיה אהבה ושלום ביניהם כראוי וכדרך כל הארץ: ובהמשך הזמן הביאו לו מכתב מזויף בחת"י הרב ה"ג הנ"ל שכותב אליו כי עצתו אמונה שיגרש את אשתו ולאחר איזה ימים מועטין ינשאו זל"ז בחופה וקדושין כדת ואז יהיה אהבה ושלום בטח ביניהם ועל סמך המכתב המזויף הזה גירשה כי נתן אומן להמכתב הזה. ולא היה שום תנאי מפורש בעת נתינת הגט ליד אשתו. ואחר הגירושין נתודע הערמה אשר עשו ועתה היא אינה מרוצית להנשא אליו שנית. והבעל צועק מר על אשת נעוריו על אשר באו אליו בערמה ובזיוף ומערער ואומר כי על מנת כן לא גירשה ועיקר נתינת הגט היה רק לפי סגולת הרב ה"ג הנ"ל כפי שראה במכתב המזויף דאחר הגט ישאו זל"ז ואז יהי' שלום ואהבה ביניהם וכיון דהיה עיקר המעשה רק בערמה ע"כ הגט בטל ופסול כן צעק הבעל בקול תמרורים וכל הענין הזה מבהיל לכל השומע. ונדרשתי מאת הרב הגאון ה"ג וכו' כקש"ת מו"ה דובעריש מייזלס זצ"ל האב"ד דק"ק ווארשא שאזדקק לזה ולחוות דעתי בזה: ענף א א) תשובה. מתחלה נבאר הא דאיתא בגיטין (דף מ"ו) המוציא את אשתו משום ש"ר ונדר לא