עין יצחק חלק ב קיא

לשוויי' שיהי' הספק השקול. וע"כ ממילא אין לנו לחוש להחזקת איסור וע"כ הוי ס"ס מעליא לפי דבהספק השני דהוי ספיקא דדינא בזה ודאי אין לחוש להחזקת איסור וכמש"כ כל האחרונים לדינא דלא אזלינן בתר חזקה בספק בדין דאטו בשביל החזקה ישתנה הדין וכמבואר. רק עיקר מקום חשש הי' בהספק הראשון של הנך הכחשת העדים דזהו ספק במעשה ובזה יש לנו חזקת א"א הסותרו וכמש"כ רע"א זצ"ל בתשובה סי' ל"ז להחמיר בספק א' במעשה ולא לצרפו להספק השני היכא דיש לנו חזקת איסור וכמש"כ לעיל. אכן לפי מה שנתבאר דיש לנו מעלת הרוב עדים דבנ"ד שהעידו דנתגרשה בגט כשר ואף דתרי כמאה עכ"ז י"ל דנסתלק עי"ז החזקת איסור דא"א וע"כ שפיר כתבתי לדון להך ס"ס להיתירא. וכ"ז הוא לרווחא דמילתא דבל"ז הא נתבאר בעז"ה בטוב טעם דבנ"ד אין זה ס"ס נגד חזקה כנ"ל: לב) והנה המ"מ ברמב"ם פ' כ"ה ה' אישות ה' י"א כתב דהרמב"ם ס"ל דאם ידעה מהמומין דבמשנה ס"פ המדיר דאינה יכולה לכופו לגרשה וכ"כ הבית יוסף בריש סי' קנ"ד. אבל הב"ש בסי' קנ"ד ס"ק ב' דחה לדבריהם משום די"ל דרק משום כתובה כתב נולדו דוקא. אבל לכופו לגרשה ולא ליתן כתובה י"ל דגם להרמב"ם דס"ל דכופין לגרשה ע"ש. ולענ"ד נראה כדברי הב"ש והוא דהא שיטת הרמב"ם פ' י"ד הל' אישות ה' ח' בכל הנשים דטוענת מאיס עלי ואיני יכולה להבעל לו לפי שמאסתיהו דכופין לגרשה לפי שאינה כשבוי' שתבעל לשנוא לה ותצא בלא כתובה כלל כו' עכ"ל. והובא באה"ע סי' ע"ז. הרי דלשיטת הרמב"ם דכל אשה הטוענת מאיס עלי הדין הוא לכופו לגרשה אף דאין לו שום מום כלל וישבה תחתיו כמה שנים יכולה לומר מאסתיהו עכשיו. והא דהקשו עליו הר"נ וש"פ בסוגיא דמורדת מהך דס"פ המדיר דאלו שכופין להוציא כו'. בע"כ מוכרח לומר אליבי' כמש"כ התוס' בכתובות (דף ס"ג ע"ב) בד"ה אבל אמרה מאיס עלי כו' לדחות זה הראי' משום דהתם לענין כתובה הוא דאמרו שם דכופין להוציא ולתת כתובה ע"ש. והובא בביאור הגר"א זצ"ל באה"ע סי' ע"ז ס"ק ה' ולפ"ז הנכון עם הב"ש כאן בסי' קנ"ד שכתב לדחות ראיות המ"מ והב"י שהוכיחו מהרמב"ם דס"ל כהסוברים דבידעה אין כופין לפי דע"כ מוכרח בשיטת הרמב"ם דכתב כן משום דלענין חיוב כתובה אינו רק בנולדו אחר שנישאת. ואף דקיי"ל דלא כשיטת הרמב"ם במאוס עלי ואין כופין לגרשה בזה. עכ"ז ראי' מהרמב"ם ליכא כפי שהוכיחו המ"מ והב"י דהרמב"ם ס"ל כהסוברין דבהי' ידעה מהמומין אין כופין. דהנכון עם הב"ש בכוונת הרמב"ם דאין ראי' ממנו ועדיין י"ל כשיטת הסוברים דגם בידעה מן המומין דכופין לגרשה די"ל סבורה הייתי כו' וכפי דעה קמייתא שהובא בטור סי' קנ"ד. וע"כ הוי בנ"ד ס"ס מעליא כנ"ל: לג) וגם יש בנ"ד עוד ספק דשמא הוא מוכה שחין הנאמר בגמ' בס"פ המדיר ובזה אף בהתנה בפירוש ג"כ הוא מן הכופין מפני שממקתו. א"כ יש לנו שלשה ספיקות. והש"ך בכללי הס"ס העלה דבשלשה ספיקות מקלינן אף במקום חזקת איסור. ואף דבגיטין (דף פ"ו ע"א) בתוס' ד"ה עד טצהר כו' כתבו דהא לא שכיחא. י"ל דשאני התם דאין אנו רואין עליו כעת שום צרעת בהעבד. משא"כ בנ"ד דהוא מלא פצעים ונגעים כעת. ודאי לא שייך בכה"ג לומר הסברא דלא שכיחא. וכעין סברת התב"ש בפתיחה ה' טריפות גבי מים בראש דכיון דיצתה מכלל הרוב ע"כ לא דיינינן בזה להרוב בהמות כשרות הן. וכעין זה איתא בבכורות (דף מ"ב) גבי טומטום דהואיל ואישתני אישתני. וזהו ראי' נכונה לסברת התב"ש וקצרתי. וה"ה בנ"ד כיון דיצא מכלל הרוב. ובאמת הא סתמו הפוסקים והשו"ע בסי' קנ"ד וכתבו בקצרה דמוכה שחין כופין לגרשה אף בהתנה ומפני שממקתו ולא חילקו בזה. ופי' המשניות להרמב"ם והרע"ב ברטנורה כתבו דזהו מצורע ולא חילקו. ע"כ כיון דיש לחוש מספיקא שמא הוא מוכה שחין גמור א"כ ממילא הא ספק סכנתא לחומרא ואסורה להיות עמו וע"כ הדין דמחוייב לגרשה וכייפינן לי' ע"ז. ואין שייך לדון בזה דה"ל ספק חסרון ידיעה דשמא . רופאים אחרים מומחים יחקרו היטב אם הוא מוכה שחין המזיק ח"ו. דמי יודע עד כמה יומשך החקירה האמיתי בזה כידוע. וכבר כתבתי לעיל דאינה מחוייבת להמתין על רפואתו בספק זמן מה וכמו דאמרו בר"פ המדיר ולעיל (דף ס"א ע"ב). והרופאים דבנ"ד אמרו עליו שהוא בשם מוכה שחין. וקשה לרפאותו ואביו הי' בו ג"כ נגעים ופצעים הללו ומת בחצי ימיו ע"י מחלה זו. ואמרו ביבמות (דף ס"ד) דלא ישא ממשפחת מצורעים כו' ובאה"ע סי' ב' סעי' ז' וקצרתי: לד) ולעיל העירותי ביבמות (ד' ד') יבמה שנפלה לפני מוכה שחין דאין חוסמין אותה כו'. [ופי' רש"י והתוס' יבמות (דף ל"ט) בזה]. דמשמע דאם מרוצית ביבום דמניחין אותם להתייבם וקשה הא במוכה שחין מפרישין אותם בע"כ ותרצתי זה לעיל. וכן אפשר לומר בזה דמיירי שם במוכה שחין דיש רפואה למחלתו וכדמצינו בבכורות (דף מ"א) וכמש"כ לעיל. ולכן בנתרצית ביבום ולהמתין עד שיתרפא ברפואה וודאית אז אפשר דהי' ממתינים איזה זמן קצת ע"ז. ואין זה דומה למה דאי' ביבמות (דף ל"ט) שיהוי מצוה לא משהינן משום די"ל דחליצה במקום יבום לאו מצוה היא וכדאמרו ביבמות (דף כ"א) ואפ"ה אין חוסמין אותה להמתין בע"כ ע"ז וקצרתי בכ"ז. והנה אף דנימא דהך ספק שלישי שכתבתי דשמא הוא מוכה שחין גמור. דזה הוי ספק חסרון ידיעה. ועכ"ז הא נתבאר דיש לנו בל"ז ספק ספיקא המועיל כפי שנתבאר בעז"ה. וכעת בא אלי מכתבם השנית שכתבו דגם מה דאמרו המערערים כי האשה ידעה מזה הוא שקר וע"כ גם זה יש לצרף לעוד ספק. כיון דהאשה עצמה אומרת דלא ידעה מן מום הזה עד אחר דנישאת. והיכא דלא ידעה מן מום המאוס כזה. כופין לו לגרשה ע"פ המבואר באה"ע סי' ע"ז סעי' ג' ברמ"א בשם תשובת הרא"ש דהיכא דקידשה ברמאות כופין לו לגרשה ע"ש. ויש להאריך עוד בזה הפרט: לה) סיומא דפסקא כי דעתי מסכמת לדעת כת"ר. ודברי המערערין הם בטלין. ומותרת האשה להנשא בלא חשש ופקפוק כלל. ועיין במהרי"ט ח' אה"ע סי' י"ד מש"כ שם בענין מוכה שחין ומצורע וקצרתי: ידידו יצחק אלחנן החופ"ק נאווהרדק סימן לו ב"ה יום ד' טו"ב אב תרכ"ח אל כבוד הרב המאוה"ג וכו' א) מכתבו הגיעני ע"ד שאלתו בדבר הגט שנתן אחד לאשתו מחמת שלא הי' ביכלתו לפרנס אותה. ובא לפני כת"ר והב"ד שלו וגירשה בפניהם שלא ע"פ אונס כלל. ועכשיו מערער אבי הבעל המגרש על הגט מחמת שאומר אולי הי' כפי'. וגם הראה כתב בעדים שבנו נשבע ונתן לאביו ת"ך שלא יגרש את אשתו בלתי רשות אבי' ומוסר מודעא על הגט. ודעת כת"ר להכשיר הגט ולא לחוש להמודעא של הבעל. והאריך כת"ר בטוב טעם להקל. וביקש ממני לחוות דעתי בזה. וע"ז הנני להשיבו בקצרה. והוא כי כבר העלתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ט"ז ענף ד' דאף היכא דהמודעא נעשה בכתב ג"כ מהני ביטול מודעות משום דבכל גווני אמרינן דאתי דיבור אחרון ומבטל דיבור ראשון כיון שביטל הכל. וכמבואר בנוסח הסדר גיטין. וע"כ בנ"ד כיון שלא הי' שום כפי' כלל וכמבואר הכל בגב"ע שלו. וגם כ"ז שאינו מברר הבעל שהי' אונס בדבר אינו נאמן לומר שהי' אונס כמבואר הכל בפוסקים. ע"כ אין לחוש כלל בנ"ד. אך עדיין יש לחוש מחמת השבועה והת"ך