עין יצחק חלק ב קי

זה כגופו של איסור ודאי וכמו בגבינות הנ"ל. ודברי האו"ה והש"ך והפר"ח הנ"ל הם מוכרחים מן הא דשבויה הנ"ל. והא דיש להעיר בדברי התוס' דקדושין (ד' ס"ו) ובדברי התוס' דב"ב (ד' ל"ב) דכתבו שם דלכן בתרומה דרבנן בתרי ותרי אי כהן כשר או פסול מותר משום דברבנן אוקי אחזקת היתר. ולא אמרו בפשיטות דבתרומה דרבנן ספיקו לקולא. י"ל דטעמם כיון דנולד הספק עלי' לגבי מילי דאורייתא ובזה הא ספיקו לחומרא ע"כ ה"ה במילי דרבנן ג"כ ספיקו לחומרא. ועיין בד"מ יו"ד סי' נ"ז ובש"ך סי' ק"י דיני ס"ס אות י"ט ובט"ז סי' ס"ו ובתשובת רע"א זצ"ל סי' מ"ט ובש"ש שמעתא ג' פ' י"ח ושמעתא ד' פ"ג. והא דציר דגים דיו"ד סי' פ"ג. וביו"ד סי' פ"ו ש"ך ס"ק י"א בספק בשחיטה דהתרנגולת אסורה והביצה מותרת משום ספק דרבנן לקולא. שא"ה דהוי שני גופים ושני ענינים נפרדים ואכמ"ל: כז) ואף דנתבאר דשבויה עשאוה כגופו של איסור תורה מ"מ ז"א רק אם לא נולד ביה ענין אחר להקל אבל אם נתהווה ביה ענין אחר להקל בזה הקילו בשבויה וכמו דמצינו בכתובות (ד' כ"ז) גבי מחבואה דכתבו להקל כמש"כ הר"נ שם. וכן בהא דאשה וקרוב נאמנים בזה וכהנה רבות דאמרו דהקילו בשבויה. משום דאם נולד ביה איזה ענין המסייע להקל בזה ראו חז"ל להקל. אבל אם לא נתהווה ענין אחר אין זה מצטרף לס"ס וכן להיות ספק דרבנן להקל. ועיין באה"ע סי' ז' בב"ש ס"ק י"ח שכתב להקל בספיקא דדינא גבי שבויה והביא בשם המהרי"ק דכתב להחמיר בזה. ולפמש"כ מסתברים דברי המהרי"ק. וזהו כשיטת יש שפסקו דהובא ברא"ש בכתובות פ"ב סי' למ"ד גבי מחבואה ע"ש. והארכתי בכ"ז בקונטרס א' והעירותי מן הירושלמי כתובות פ"ב ה' ב' שנים אומרים מת ושנים כו' אריו"ח כו' ובשנים אומרים נתגרשה כו' מה בין מיתה לגירושין כו'. ומעט מזה נדפס בספרי נחל יצחק סי' ל"ח ע"ש: ענף ה כח) והנה מן הפני יהושע דקדושין (ד' ס"ו) שכתב לדון ספק ספיקא גבי תרי אמרי אישתבאי כו' יהי' מזה סייעתא להספק ספיקא שכתבתי בנ"ד דכתב ג"כ דהך הכחשת כתי העדים משווינן לספק א' ולצרפו לספק השני ולדון ס"ס וכנ"ל. וכעין זה ראיתי בתשובת הרא"ש כלל נ"ב סי' ג' ד' שכתב גבי שני כתי עדים מכחישין גבי יבמה אם הי' חי הולד שלשים יום או לא וכתב להתירה בלא חליצה מכמה טעמים וטעם א' הוא לפי דספיקא דרבנן לקולא ע"ש. והובא בקצרה בביאור הגר"א זצ"ל באה"ע סי' קנ"ו סעיף ה' ס"ק כ"א וכמש"כ לעיל. הרי דע"י הך תרי ותרי משוינן לספק בדרבנן ומקלינן ע"י זה. והא דיש להעיר עפ"ז בתוס' קדושין (דף ס"ו) ובתוס' ב"ב (דף ל"ב) כבר כתבתי לעיל מה די"ל בכוונתם ועיין בכתובות (דף כ"ו) בתוס' שם וקצרתי. ולכן שפיר כתבתי להיתירא ע"י הס"ס בנ"ד. ובפרט בנ"ד דהי' ששה עדים מעידים דנתגרשה בלא כפיי' כלל ושני עדים הכחישו אותם דאף דקיי"ל דתרי כמאה עכ"ז הא בספרי נחל יצחק סי' ל"ח העליתי דזהו מן דין קבוע כמעמ"ד וכפי שהארכתי שם בארוכה. והבאתי לדברי הנו"ב במ"ת ח' אה"ע סי' נ"ז שכתב בקצרה דהא דתרי כמאה זהו מגזה"כ ולולי הגזה"כ הי' אומרים בעדים המכחישים זא"ז דניזל בתר רובא כו' וקיצר בזה. אבל אנכי בארתי זה היטב ב"ה דעיקר מילתא הטעם דתרי כמאה זהו משום דקבוע כמעמ"ד. ומזה יליף הרמב"ם להך דקבוע כמע"מ ולתרץ לקושיות התוס' בכתובות (דף ט"ו) ולקושיות הפרמ"ג ביו"ד סי' ק"י ס"ק י"ד שהקשה דלשיטת הרמב"ם בנתכוין לזה והרג זה פטור דמנלן אליבי' הך דקבוע כמעמ"ד וע"ש בספרי: כט) ועפ"ז העליתי שם בספרי נחל יצחק סי' ל"ח ענף ב' באשה שהיו עדים הרבה המעידים דנתגרשה ושני עדים הכחישו אותן ומעידים דלא נתגרשה ואח"ז נולד עוד ספק בה דלכאורה הדין נותן דכיון דתרי כמאה ע"כ לא מצרפינן ספק דע"י הנך עדים המכחישין אהדדי להספק השני הנולד לאח"ז דהא דין ס"ס הוא דיהיו שני הספיקות באים כאחת וכמבואר ביו"ד סוף סי' ק"י. אבל לפי מה דכתבתי דהא דתרי כמאה זהו מן דין קבוע כמעמ"ד. וגם הא אין זה רק גזה"כ היפוך הסברא וכמש"כ הנו"ב כנ"ל. ע"כ יש לדון דכה"ג הוי ס"ס מעליא לפי שיטת המחבר ביו"ד סי' ק"י סעי' ד' דפסק ברוב חנויות מוכרות בשר שחוטה ומיעוט מוכרות בשר נבלה לקח מאחת מהן וא"י מאיזה מהן לקח ונתערבה באחרות בטלה ברוב משום ספק ספיקא. וכתב הש"ך שם ס"ק כ"ז דס"ל להמחבר כיון דקבוע חידוש הוא ע"כ מצרפינן זה לס"ס להקל אף דלא נולדו ב' הספיקות ביחד ע"ש. א"כ לפ"ז ה"ה בהנך דעדים מרובים מעידים דנתגרשה ומועטים מעידים דלא נתגרשה. א"כ לולא הכלל דקבוע כמע"מ הסברא נותנת דאין עלי' ספק א"א כלל דניזל בתר רוב המעידים דמותרת להנשא. רק לפי הכלל דקבוע ע"כ תרי כמאה והוי ספק א"א. א"כ עיקר מה דהוי ספק א"א אין זה רק מצד חידוש וע"כ שפיר יש לדון בכה"ג ס"ס אף דהספק השני בא לאחר זמן. דכיון דלא נאסרה מתחילה רק מפאת קבוע וחידוש הוא ע"כ אין לך בו אלא חידושו ומצרפינן זה לס"ס כמו ברוב חנויות הנ"ל לשיטת המחבר הנ"ל. ובאמת לפי דעת הרמ"א דחולק שם על המחבר גם בכה"ג וס"ל דלא הוי זה ס"ס ע"כ יש להחמיר בזה כו'. אכן לשיטת המחבר יש לדון להיתירא כו' עכ"ל ספרי נחל יצחק שם ובמק"א הארכתי בזה: ל) והעתקתי כל זה אף שבענין הנ"ד אין לנו צורך לזה דהא בנ"ד הוי שני הספיקות ביחד בעת הגירושין ועכ"ז ראיתי לכתוב לזה. לפי דלעיל העירותי מה שיש לדון על הס"ס דנ"ד דהוי ס"ס נגד חזקת א"א וכתבתי לדחות דנ"ד לא הוי נגד חזקה וכמו שהארכתי לעיל. וכעת ראיתי מה דיש לדון עוד דבר נחמד בנ"ד והוא דהא ביו"ד סי' ק"י סעי' ד' כתב המחבר רוב חנויות מוכרות בשר שחוטה ומיעוט מוכרות נבלה ולקח מאחת מהן ואינו יודע ונתערבה באחרות בטלה משום ספק ספיקא. ולכאורה יש להעיר ולומר דהחתיכה שנתערבה אינה ספק טריפה רק ודאי טריפה משום דהא החתיכה יש לה חזקת אינה זבוחה. וכמש"כ התוס' בנדה (דף י"ח ע"א) בד"ה אחר הרוב כו' דיש שם חזקת איסור על החתיכה כו' ע"ש. א"כ קשה דאמאי כתבו לדון על החתיכה להיתר משום ס"ס. וגם הרמ"א שם החולק טעמו דכיון דספק ראשון נאסר מה"ת כו' אבל גם לדידיה הוי דבר ברור דהחתיכה הראשונה שנתערבה אין לה דין ודאי טריפה רק ספק טריפה וקשה הא יש לנו לאוקמה על חזקת איסור שהי' לה מכבר ותהי' אסורה ודאי: לא) וע"כ מוכח מזה דכיון דבאמת יש לנו שם רוב חנויות בשר שחוטה והא רוב עדיף מחזקה. רק לפי דהוי קבוע והתורה גזרה בזה דקבוע כמעמ"ד ולא למיזל בי' בתר הרוב. וזהו מצד גזה"כ וחידוש. אבל אין כח להך דקבוע כמעמ"ד לעשות זה לספק גמור ושיהי' החזקה למכריע על הך ספיקא ודי לו לבטל לכח הרוב שלא יהי' ודאי היתר. אבל גם ודאי איסור ג"כ לא אמרינן משום דאין כח להחזקה להכריע בהך ספיקא כיון דאינו רק משום קבוע דהוי חידוש וגזה"כ נגד הסברא כן מוכח מהך דיו"ד סי' ק"י סעי' ד' הנ"ל. וכן ראיתי בפרי מגדים שם סי' ק"י בשפתי דעת ס"ק י"ד בחקירה השנית שלו שהעיר שם כעין זה ע"ש. ועיין בש"ש שמעתא ד' פ"ב. ולפי מש"כ יש לדון בדבריו וקצרתי. והעיקר כמש"כ כיון דמבואר כן בתוס' נדה כנ"ל. וכיון דמצינו דבמקום דיש לנו רובא להיתירא רק מצד דקבוע כמע"ד גזרה התורה שלא למיזל בתר הרוב. ועכ"ז גם אף היכא דיש לו חזקת איסור ג"כ אין בהחזקה ממש להכריע את הספק ונשאר רק לספק השקול. א"כ ה"ה בנ"ד דיש לנו רוב כתי עדים המעידים להיתירא דלא הי' שום כפיי' כלל. רק מיעוט עדים מעידים דהי' בכפיי'. א"כ אף דאמרינן תרי כמאה מ"מ אין זה רק מצד קבוע וכמש"כ בספרי נחל יצחק שם בארוכה. וע"כ ממילא אין ממש וכח בהחזקת א"א להכריע את הספק רק