עין יצחק חלק ב קה

ומוכה שחין. ומשמע מזה דלאו בכל מיני מוכה שחין אמרינן דיש לו רפואה. דאל"כ תקשה עדיין דהא חזי למיקם קמיה לאחר שירפאו אותו. ומוכח מזה דרק בבעלי ראתן אמרו בס"פ המדיר דאיתי' ברפואה. ואף שקשה מכולן עכ"ז ישנו ברפואה ביותר מכל מיני מוכה שחין. והא דגיטין (דף פ"ו) דאמרו מאי אסותי'. י"ל דז"א רק על השחין דחזינן דהלך ממנו דעל חשש שלא יחזור עליו אמרו דישנו ברפואה דכמו דהלך עכשיו כן לא יחזור עליו לעולם כן אפשר לומר. ובעיקר הוכחתי מהא דגיטין (דף פ"ו) גבי מומי עבד אין זה ראיה מוכרחת כ"כ לפי די"ל דשא"ה דאף דישנו ברפואה עכ"ז כיון דצריך הוצאות רפואה ע"כ נחשב זה למום דזה גופא הוי מקח טעות מה שיצטרך הוצאות רפואה וע"כ נחשב זה למום. אבל במומי הבעל אפשר לומר דהיכא דיש לו רפואה ואומר שישתדל ברפואה דאין כופין לו לגרשה. [ועיין בח"מ סי' ש"מ שכתבו דמה דצריך הוצאות רפואה מקרי כחשא דלא הדר. וע"כ מקרי זה מום גבי עבד וקצרתי]. אכן מהא דגיטין (דף מ"ג) דאמרו דבמנוול ומוכה שחין אין לו דמים כלל משמע דאין לו רפואה דאל"כ הא משכחת דהוי בר דמים דחזי למיקם קמי' ע"י רפואה. אך גם בזה י"ל דכיון דצריך הוצאות רפואה ויעלה זה יותר מדמיו. ע"כ מקרי זה דלא חזי למיקם קמי' דלא זבין לי' עי"ז. וע"כ אין ראי' כ"כ מן מומי עבד למומי הבעל: ג) ובע"ז (ד' ה') ונדרים (ד' ז') אמרו דדתן ואבירם ירדו מנכסיהן ופי' הר"ן והתוס' שם דליכא למימר דהיו מצורעים דהא מצורע חשוב כמת. דז"א דהא בעדה בתוך המחנה היו יושבין וכו'. וקשה דהא אפשר לומר דשמא נתרפאו לאח"ז. אך ז"א משום דהיכא דיש לו רפואה לא אמרו בזה דמצורע חשוב כמת ורק באותן שאין לו רפואה כלל אמרו דמצורע חשוב כמת. ועיין בסנהדרין (ד' מ"ז) ובע"ז (ד' ה') וקצרתי והא דכתבו התוס' והר"נ שם דנתרפאו בעת מתן תורה. שאני זה דלא הי' זה ע"פ הטבע ופשוט. ומן סתימות הפוסקים משמע דלא מהני טענת הבעל אף ברוצה להשתדל ברפואה לחולי מוכה שחין ולפי פי' הרמב"ם והרע"ב דזהו בשם מצורע. וכופין אותו להוציאה משום דמי יודע דעד כמה יומשך רפואתו. ומצינו בכתובות (דף ס"א) גבי מדיר את אשתו דאין ממתינין לו יותר מן שבת א' משום דאינו דומה למי שיש לו פת בסלו. והכא הא אין לו פת בסלו מקרי. ועיין בתוס' ר"פ המדיר מזה. וגם מקרי אין סמי' בידן. ורק גבי מי שאחזו קורדייקוס בגיטין (דף ע') אמרו דהוי סמיה בידן בישרא סומקי אגומרי וחמרא מרקא כו' אבל ברפואה דמוכה שחין אין הרפואה ברורה בידינו כ"כ וכמו שאמרו הרופאים: ד) ומצינו בבכורות (ד' מ"א ע"א) דחשבו במומין העוברין בעלי גרב ובעלי חזזית ופי' רש"י דהמה מיני שחין ושם בגמ' מסקינן דתלתא הוי כו' לח איתסי יבש לא איתסי כו' יבש מבפנים ומבחוץ ולח מבפנים ומבחוץ ויבש מבפנים ולח מבחוץ כו' ולמה נקרא שמה ילפת שמלפפתו והולכת עד יום המיתה. הרי דמצינו כמה מיני שחין דאין להם רפואה כלל. ועיין בתוס' בכורות (דף ל"ח) ד"ה וסימנך ברקא כו' מה שכתבו שם באה"ד בזה. ובב"ק (ד' פ') דמתריעין על החיכוך כו'. והנה הרמב"ם פ' ט"ו ה' מכירה דין י"ג והובא בח"מ סי' רל"ב סעיף י' כתבו דהמוכר עבד ונמצא בו שחין רע כו' ה"ז מום המתיש כחו ומבטלו ממלאכתו כו'. וכן אם נמצא בו צרעת מדברים המגואלים ה"ז מום מפני שנפשו של אדם אוננת מהם ונמצא שאינו מתעסק לו במלאכת אכילה ושתיה ע"ש. הרי דיש חילוק בין שחין לשם צרעת. אך הך טעם שכתבו גבי צרעת בעבד שנפשו של אדם אוננת מהם ואינו מתעסק במלאכת אכילה ושתיה. זה שייך ג"כ גבי מומי הבעל דנמאס על אשתו וזהו במכש"כ דעבד. ועיין בכורות (דף מ"ג) דאמרו גרב דמאיס לא כש"כ כו'. [והא דב"ק (ד' ק"י) דאמרו אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין כו' אינו זה ענין לכאן וקצרתי]. אכן במה דמבואר בכתובות (ד' ע"ז) גבי מוכה שחין דאף דהתנה עמה מ"מ מפרישין אותם בע"כ מפני שממקתו וכמבואר באה"ע סי' קנ"ד זה לא שייך רק בשחין רע. אבל בנמצא בו צרעת מדברים המגואלים דכתבו הרמב"ם והשו"ע בח"מ דהוי מום בעבד מפני שנפשו של אדם אוננת בהם. י"ל דבזה אם התנה עמה אינו מחוייב לגרשה. והך טעמא דמפני שממקתו היינו כמו המק בשרו. וכפי' רש"י וכמו שכתבו בסי' קנ"ד דהפירוש הוא דבשרו נופל חתיכות חתיכות מלשון המק בשרו. ועיין בבאר היטב שם ס"ק ד' ואמרו בכתובות (ד' כ') דמוכי שחין זרועותיהן נופלים. וזה לא שייך רק בשחין רע ולא בנולד בו צרעת וכמו שנראה מלשונם גבי מומי עבד שחלקו ביניהם ויש כמה מינים חלוקין ביניהם. אמנם מן פי' המשניות להרמב"ם והרע"ב דכתובות ס"פ המדיר דפירשו למוכה שחין דהתם דהוא מצורע לא משמע כן: ה) וביבמות (דף ד') אי' דאמר רב ששת כו' מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה כו' ופי' רש"י אין סותמין טענותי' לכופה להתייבם לו כו'. ושיטת רש"י ביבמות (דף ל"ט) דלאו דוקא מוכה שחין אלא כל אמתלא שתתן לדברי' כו'. ועיין בתוס' שם ד"ה אמר רב כו' והרא"ש שם פ"ד סי' י"ז שכתבו דדוקא מוכה שחין ובורסי דאפי' תחת בעלה כופין כו'. ולדברי כולם נלע"ד להקשות דאיך אמרו במוכה שחין דאין חוסמין את היבמה דפירשו דאין חוסמין טענותי' לכופה להתייבם ומשמע דאם חפיצה ביבום אין מפרישין אותם ואין מוחין בהם ע"ז. וקשה הא אמרו דאפילו היכא דהאשה רוצה לישב תחת בעלה מפרישין אותם מפני שממקתו והוי סכנה. א"כ מה"ט אף במקום מצות יבום ג"כ החיוב על הב"ד שלא להניחם לקיים מצות יבום דסכנת נפשות שאני ודוחה הכל. ואף דנימא דמוכה שחין שאמרו שם הוא לאו דוקא וה"ה בורסי. אבל אכתי תקשה איך שייך לומר הך דאין חוסמין אותה גבי מוכה שחין כמו דאמרו בלשונם בפירוש יבמה שנפלה לפני מוכה שחין. אבל לפי מש"כ ניחא דבאמת יש כמה מיני שחין ויש מהם אותם דאין התשמיש קשה להם רק דהוי צרעת בעלמא. ובזה אם רוצית להתייבם אין מונעין אותם. רק משום אמתלא דמאיס עלי' כמו בורסי אם טוענת דאין רוצית ביבום אין חוסמין אותה אבל אם היתה רוצית ביבום מניחין אותם. והא דאמרו בכתובות (דף ע"ז) דעשרים וארבעה מוכי שחין הם וכולן התשמיש קשה להן. הכוונה דכ"ד מוכי שחין הם הנאמר במשנה דכופין אותם להפרישם בע"כ של האשה מפני שהתשמיש קשה להן וע"כ אמרו חכמים במשנה דמפרישין אותם בע"כ. אבל באמת יש מיני מוכי שחין דאין התשמיש קשה בהו רק דהוי כצרעת בעלמא וכמו גרב וחזזית דבכורות (ד' מ"א) דהוי רק מום עובר ופי' רש"י דמיני שחין הם. אלמא דחלוקין הם כמה מיני מוכי שחין ברפואתן ויש מהם דיש להם רפואה או לא כמו דאמרו בבכורות שם וה"ה דחלוקים הם בענין אם התשמיש קשה להם או לא. וידעתי מה דאפשר לחלק דלשון מוכה שחין שאני מן לשון שחין בלבד. אבל זהו דוחק. וראיתי בתוספתא כתובות ספ"ז דתני בזה"ל מוכה שחין אף ששניהם רוצים לא יקיימו וכו' כ"ד מיני שחין ואין לך בכולן שהאשה רעה לו אלא בעלי ראתן בלבד. וזהו דלא כדאמרו בגמ'. ועיין בירושלמי ס"פ המדיר וקצרתי: ו) ואחר כותבי כ"ז מצאתי ראיתי באה"ע סי' קי"ז סעי' ה' בביאור הגר"א זצ"ל ס"ק ט' על מש"כ הרמ"א שם דמצורעת הוי מום וזה לשונו שהוא מאוס גם חולי המדבק ובכתובות (ד' ע"ז) אלו שכופין כו' מוכה שחין כו' הרמב"ם מצורע וכש"כ האשה כו' ע"ש. הרי דהביא להך פי' המשניות של הרמב"ם דהובא לעיל. ונראה מדבריו הקדושים די"ל דכוונת הרמב"ם הוא על חולי המדבק. ואפשר דזהו כעין מה שכתב הבאר היטב בסי' קנ"ד ס"ק ג' בשם הכנה"ג במי שיש לו חולי הצרפתי כו'. והביא שם להך דבכורות (דף מ"ה) דבעלי נגעים טהורים הוי מום. ויש הרבה להאריך בכ"ז וקצרתי. ובטור אה"ע סי' קי"ז כתב דכל אשה שנולד בה מומין אחר שנישאת אפי' נעשית מוכה שחין אם רצה לקיים יקיים ואם רצה להוציא יוציא ויתן כתובה עכ"ל הטור. הרי דאף במוכה שחין אמרו דאם רצה לקיים יקיים. וזהו דלא כהך סוגיא דספ"ז ובסי' קנ"ד דאמרו