עין יצחק חלק א צז

בהריאה ויש לנו למתלי גם שם דבכה"ג אף דמבצבץ גם במקום הסירכא דיש להכשיר זה במקום הפ"מ וכן יש לדון ולצדד להיתירא בכה"ג בשארי תרתי לריעותא: סימן ט

ביו"ד סי' ל"ט סעי' י"א דאם נפסקה הסירכא מחמת ההגבהה קצת כשירה ובסעי' י"ג שם דאם הבודק מכניס ידו ואם נתפרקה ואינו מוצא ראשה בריאה ובדופן תלינן דרירא היא וכשירה כו' ונשאלתי אם דיינינן כן להקל בעגלים הרכים וגדיים וטלאים דהא מבואר שם ברמ"א סעי' י"ג גבי קולת מיעוך דאין להקל כן בעגלים וגדיים וטלאים לפי דיש קבלה בזה להטריף כי הסרכא עדיין רכה ומתנתקת ע"י מיעוך עכ"ל ויש להסתפק אי דיינינן כן בקולת המחבר בנפסק מחמת הגבהה כל שהוא או בנתפרק ע"פ הכנסת יד הבודק כנ"ל או דשאני זה דקילא טפי דהא המחבר אף דמחמיר במיעוך אפ"ה היקל עפ"ז. א"כ זה עדיפא ואפשר מה"ט אף בעגלים וגדיים וטלאים יש להקל בזה: ענף א

א) תשובה בעז"ה והוא לכאורה יש להוכיח דבגדיים וטלאים וה"ה בעגלים לא נהגינן להכשיר אף לפי קולת המחבר הנ"ל: והוא דהש"ך שם ס"ק ל"ב כתב בשם אביו הגאון במה שכתבו שם בשם הכלבו דטוב להשקות הבהמה סמוך לשחיטה משום דהבהמה מלאה סרכות דקות וקשות. דיצא להם מהא דביצה (דף מ') דל"ל למימר משקין ושוחטין מילתא אגב אורחא קמ"ל דלישקיי' אינש בהמתו והדר לישחוט משום סירכא דמשכא דפי' רש"י והר"נ שתהא נוחה להפשיט העור כו' והם מפרשי משום סרכות דמנתיקות מחמת ההשקאה. וכ"כ הרי"ף דאי איכא סירכא משתמטא עכ"ל הש"ך ובנקודות הכסף הביא כן בשם פי' המשניות להרמב"ם בסוף ביצה שם שכתב ג"כ בזה"ל דמשקין להודיעך תועלת כי ההשקאה קודם שחיטה יתיר ריאתה ואם יש שם סירכא חלושה נשמטת ונכרתת עכ"ל אלמא דאף הרמב"ם ס"ל כפי' האלפס דמשום דיהי' נשמטין סירכות הריאה משום ההשקאה דמרכך אותן ע"כ הי' משקין והתויו"ט שם הביא לפי' המשניות הנ"ל וסיים בזה"ל והרי אינה סירכא המטרפת עכ"ל. וכוונתו ג"כ דתועלת ההשקאה הוא כדי שיהי' נפסקין הסירכות ע"י הגבהה או ע"י הכנסת היד כנ"ל וכמבואר בכלבו שהביא הב"י דאם ניתקין הסירכות כשירה ואח"ז כתב דטוב להשקותה מפני הסירכות ע"ש: ב

ב) ויש להקשות בדברי הרמב"ם דסתרי אהדדי דהנה במסכת תמיד פ"ג משנה ד' (דף כ"ט) אי' דהשקו את התמיד בכוס של זהב. וכן אי' שם (דף ל') ופירש שם המפרש דהשקו אותו כדי שיהא נוח להפשיט והרמב"ם בפי' המשניות שם כתב דהשקו את התמיד מים כדי שיהי' ממהר להפשיטו כמו דנתבאר בביצה כו' וכ"כ הרמב"ם בפ"א ה' תמידין ומוספין ה"ט דהשקו את התמיד בכוס של זהב כדי שיהי' נוח להפשיט ולא הזכיר כלל תועלת הסירכות ומשמע דרק משום תועלת הפשטת העור הי' משקין וקשה הא סתרי דברי הרמב"ם להדדי דהא בפי' המשניות לביצה כתב בפירוש דמשום סרכות הי' משקין. וזה צריך ביאור שוב מצאתי בספר בית אפרים על יו"ד בספרו שפת אמת סי' ל"ט ס"ק ל"ב על דברי המחבר שם סעי' י"ב בשם ספר מקום שמואל שהרגיש כן בסתירת דברי הרמב"ם הנ"ל

ג) ונלע"ד לתרץ דברי הרמב"ם הנ"ל ע"פ דברי ביאור הגר"א זצ"ל ביו"ד סי' ל"ט ס"ק כ"ה על דברי המחבר שם שכתב דהבודק יכניס ידו ואם נתפרקה הסירכא כשירה דמקורו הוא מהא דביצה דכתבו דאי איכא סירכא משתמטא וכן מש"כ בהג"ה שם למעך משום דמפרשי מש"כ בגמ' משום סירכא דמשכא ר"ל רירין הנמשכין ואלו נתקין ע"י הכנסת ידו או מיעוך עכ"ל הרי דהגר"א זצ"ל מפרש דאי איכא סירכא משתמטא היינו דתהיה נפסקת ע"י הכנסת היד או ע"י הגבהת אצבע להסוברים כן ולשיטת הרמ"א דנהג למעך נכלל זה בלשון סירכא דמשכא היינו דתהי' נמשכת בקל מעל הריאה או הכוונה דהסירכות נמשכין מעל הריאה ויהי' נתקין ע"י מיעוך ובאמת זהו יסוד גדול להנוהגין להקל ע"י קליפה כמנהג שלנו משום דמפרשי סירכא דמשכא היינו דיהי' נמשכין בקל הסרכות מעל הריאה ומש"כ הרמב"ם בפי' המשניות לביצה דאם יש שם סירכא חלושה נשמטת ונכרתת הכוונה ג"כ כדברי הגר"א זצ"ל הנ"ל דהסירכא תתפרק בעת הכנסת היד משום דהמשקין מרככין אותה ובאמת ראיתי בב"ח על טור או"ח סי' תצ"ח בדברי הטור דמשקין ושוחטין והביא שם בשם מהרי"ף שכתב דאי איכא סירכא משתמטא ובהג"ה מצאתי בשם הר' ר' שמואל השגה על פי' הרי"ף דחו"ש לא תהא כזאת בישראל להכשיר הטריפה בהערמה עכ"ל ההג"ה והב"ח תי' שם דודאי סירכא גמורה לא תנתק ע"י ההשקאה אלא דוקא סרכות הבאות מחמת זיעה כו'. עכ"ל הב"ח. הרי דתירץ הב"ח כעין דברי הגר"א זצ"ל שכתב להוכיח מהגירסא זו כהסוברים דסרכא הניתקת בקל מקילינן משום דהוי ריר בעלמא ותועלת ההשקאה הוא לרכך אותה וממילא ע"י ריכוך ניתקת בקל ואין בזה שום הערמה כלל וכעת ראיתי בספר מקור מים חיים על יו"ד סי' ל"ט ס"ק א' שכתב סמך למה שנהגו להקל ע"י מיעוך מהא דביצה דהסירכות מתנתקות ע"י השקאה ואילו מסרכא גמורה לא תנתק וע"כ מוכח דשאני סרכות הבאות ע"י רירא כו' עכ"ל וכבר הקדימו הגר"א זצ"ל בזה הראי'

ד) ולפ"ז יש להעיר בדברי הש"ך דכתב בשם הר"נ סוף ביצה דס"ל ג"כ כפי' רש"י ובאמת זה לשון הר"נ שם משום סירכא דמשכא כלומר שתהא נוחה להפשיטה סרכא דבוק שהוא נדבק יותר מדאי בבשר עכ"ל ויש לפרש דבריו ע"פ מנהג שלנו דמפשיסין הסרכא מעל הריאה ואם נפשטת בקל תלינן במעשה דריינוס וכשירה וזהו שאמר הר"נ שתהא נוחה להפשיטה היינו דקאי על סירכא דמשכא דהזכיר מקודם ותהא נוחה להפשיט הסרכא מעל הבשר] סרכא דבוקה שהיא נדבק יותר מדאי בבשר ולא פליג הר"נ על הרי"ף ולדברי הש"ך א"כ פליג הר"נ על הרי"ף וה"ל לאדכורי בלישני' דפליג על הרי"ף ובאמת הוא בא לפרש דברי הרי"ף כדרכו ולכן העיקר כמש"כ דלא פליג הר"נ על הרי"ף ואפשר דכיון דלא נזכר בהר"נ דחולין על סוגיא דסרכות הריאה דיהא מותר בנתקת ע"י הכנסת היד או ע"י הגבהת אצבע וכש"כ הקליפה שלנו וע"כ דוחק דהר"נ סוף ביצה נתכווין לזה שכתבתי דא"כ ה"ל לאדכורי במקומו וע"כ כוונת הר"נ שכתב דתהא נוחה להפשיטה דקאי על העור ושפיר כתב הש"ך דהר"נ ס"ל כפי' רש"י. ובאמת לדון כן בכוונת הרמב"ם דוחק הוא דא"כ ה"ל להרמב"ם לאדכורי קולא זו בהלכות שחיטות פ' י"א והעיקר הוא דס"ל להנך הראשונים דמחמת ההשקאה נפרדת הסירכא המדבקת הריאה להצלעות או להלב או האונות להדדי שלא כסדרן דע"י ההשקאה נפרדת כששותה וכעין פי' הערוך דהובא שם וכן הובא דברי הערוך הנ"ל בספר שער השמים על מעמדות שחיבר השל"ה זצ"ל ובבית אפרים בספר שפת אמת שם ונעשה לסירכא תלוי' דהובא ברמב"ם פ' י"א ה' שחיטה דמקיל בזה וזה שכתב הרמב"ם דנשמטת ונכרתת הסירכא ונעשה לתלוי':