עין יצחק חלק א צד

עוברת דהוי ריעותא גדולה דמצרפינן להריעותא כל דהו דמה דתלינן בידא דטבחא נחשב זה לריעותא כל דהו עכ"פ כן י"ל בזה

ב) אך אין לזה שום מקור מן הש"ס ובאמת גם בעיקר תרתי לריעותא יש לדון הרבה דהנה הבית יוסף בסי' ל"ט כתב בשם הראב"ד דסירכא תלוי' יוצאת מבועא טריפה ולמד זה מהא דריאה הסמוכה לדופן דכשר אם יש ריעותא בדופן ובהעלתה צמחים חוששין לה הרי דאף דריאה שהעלתה צמחין אין חוששין לה אבל בסרוכה לדופן מצרפינן זה והוי תרתי לריעותא. וכמש"כ התוס' בחולין (דף מ"ח) ד"ה העלתה צמחין. ולפ"ז יש להקשות על הפוסקים דנקטו לדינא כהראב"ד להטריף כל תרתי לריעותא. דהא המחבר גופא פסק בסי' ל"ט דריאה הסמוכה לדופן ויש מכה בדופן כשירה אף בהעלתה צמחין וכמש"כ הפר"ח והת"ש והל"ש שם: אף די"ל דס"ל כסברת הר"נ בסוגיא דריאה הסמוכה לדופן דדרך מכה בדופן להעלות צמחים נגדו וע"כ לא מקרי זה תרתי לריעותא אבל עדיין קשה כיון דעיקר היסוד דתרתי לריעותא של הראב"ד הוא מן הך דהעלתה צמחים וכיון דהמחבר עצמו ס"ל להכשיר ריאה הסרוכה לדופן ומכה בדופן אף בהעלתה צמחים א"כ תקשה דמנלן להמחבר להחמיר בעיקר תרתי לריעותא ובאמת הא המחבר עצמו פסק בסי' ל"ז סעי' ב' דסרכא תלוי' יוצאה מן הבועה טריפה דזהו מקור דתרתי לריעותא וקשה דכיון דלשיטת השו"ע נסתר ראיות הראב"ד א"כ מנלן להחמיר בתרתי לריעותא בלא ראי' מוכרחת וביותר קשה על דברי הב"ח דהחמיר לצרף דמה דתלינן דזה מקרי ריעותא כל דהו ולצרף זה לריעותא גדולה כיון דמוכח דזה לא נחשב לריעותא כיון דתלינן גם בבועא וע"כ לא הוי רק סברות בעלמא ומנלן לחדש כ"ז מדעתינו

ג) והנלע"ד לחזק דינא דהב"ח דמה דתלינן במשמוש יד הטבח דאף דלא הוי ריעותא בינונית דמ"מ מן ריעותא כל דהו לא נפיק ומצרפינן זה לריעותא גדולה דאף דמן סברא בעלמא קשה לחדש זה אבל באמת יש להוכיח כן במקור מן הש"ס בהקדם דברי הר"נ בחולין בסוגיא דריאה הסמוכה לדופן וזה לשונו ואי איכא מכה בדופן משמע לכאורה דא"צ בדיקה כדפסק רבא דתלינן בדופן וכשרה וכ"ת א"כ סכינא דחליש פומי' למה דהא כי איכא מכה לא צריכה בדיקה ואי ליכא מכה לא מהני לי' בדיקה י"ל דאילו היתה סכין רעה אפשר שתנקוב הריאה מחמתו ויראה כאלו היתה נקובה קודם לכן זה נראה לפי פשטה של שמועה אבל קצת גאונים כתבו דאפילו איכא מכה בדופן לא מכשרינן לה בלא ולדבריהם משום הכי בעינן סכינא דחליש פומי' לפי שאי אפשר לאכשורי בלא בדיקה כו' עכ"ל הר"נ הרי דס"ל להר"נ בשיטות רוב פוסקים דס"ל בריאה הסמוכה לדופן ומכה בדופן דכשירה בלא בדיקה ועכ"ז בהעביר שם בסכין ונמצא נקב שם דאין תולין בהסכין

ד) ואף דהא קיי"ל דבהעביר בסכין גם בלא כח תלינן להכשיר בנמצא נקב שם וכמבואר בסי' ל"ו ובשמלה חדשה שם סעי' ט' ובת"ש שם ס"ק י"ח בשם רש"י להכשיר בלא בדיקה א"כ למה לן סכינא דחליש פומי' הא אף דיעבור שם בסכין רעה וגם בכח דיהי' כשר כיון דיש לנו לתלות דהנקב נעשה ע"י העברת הסכין וע"כ מוכח מזה לשיטת הפוסקים דמכשירים בריאה הסמוכה לדופן ומכה בדופן דאם ימצא שם נקב אף אם יהי' במה למתלי דמ"מ בכה"ג לא תלינן משום דעכ"פ ריעותא כל דהו נקראת מצד דיראה הנקב כמו שהיתה נקובה מקודם לכן וכמש"כ הר"נ וכוונתו דנקב הנמצא במקום משמוש היד או הסכין דאף דכשר משום דקיי"ל דתלינן דמ"מ ריעותא הוי לפי דיש לנו הסברא דכאן נמצא כאן הי' למפרע וזהו כמו חזקה דהשתא דמבררת על למפרע ומראה שהיתה נקובה קודם לכן ואפשר דזהו הטעם דמ"ד דס"ל לא תלינן כמבואר בחולין (דף מ"ט). דס"ל דכיון דיש לנו חזקה דהשתא ומבררת לנו דהיתה נקובה למפרע בחיי' ואף לדידן דתלינן מ"מ ריעותא כל דהו הוי משום הך חזקה דהשתא רק דמכשירין ותולין משום חזקת היתר ורוב בהמות כשרות אבל ריעותא כל דהו הוי עכ"פ (וגם חזקה דאיתרעי שמה חזקה כמבואר בתוס' חולין (דף מ"ג) גבי ישב קוץ בוושט כו': וכמש"כ הפני יהושע בכתובות (דף כ"ג) דמה"ת גם חזקה דאיתרעי נחשב לחזקה ואכמ"ל בזה וע"כ אף דיש לומר דאיתרע ע"י משמוש היד להך חזקה דהשתא המברר על למפרע דמ"מ י"ל דמקרי חזקה ועכ"פ ריעותא כל דהו מקרי ע"י מציאת הנקב השתא וקצרתי]

ה) ויהי' איך שיהי' עכ"פ מצינו בש"ס דגם נקב הנמצא במקום העברת הסכין דאף דמצד הנקב עצמה הי' כשרה כיון דתלינן מ"מ ע"י צירוף להסירכא בהדופן הוי זה כמו תרתי לריעותא וטריפה ומזה הוי הוכחה רבתא להך דינא של הב"ח דבמקום סירכא עוברת ע"י מיעוך ונמצא נקב תחתי' מטרפינן משום תרתי לריעותא וכפי ההסבר של הל"ש להך דינא של הב"ח אף דהוי במקום משמוש יד דהטבח ובאמת לשיטת קצת גאונים שהובא בהר"נ שם דס"ל דריאה הסמוכה לדופן אין להכשיר בלא בדיקה אין הכרח לשיטתם להוכיח הך דינא של הב"ח: משום דהא כתבו להוכיח ממה דבעינן שם סכינא דחליש פומי' כו' דזהו משום דבעינן בדיקה שם וכן כתב הרא"ש בחולין בסוגיא זו דלכן בעינן סכינא דחליש פומי' משום דאף דיש מכה בדופן לא מכשרינן אלא בבדיקה א"כ אין הכרח לשיטתם להך דינא של הב"ח אדרבה יש להוכיח לשיטתם. דס"ל דגם במקום ריעותא גדולה לא מצרפינן להך ריעותא דנמצא נקב במקום משמוש יד הטבח או במקום העברת הסכין דאל"כ הא אין מקום להוכחתם דבעינן בדיקה [וגם להרא"ש דכתב שם בקושייתו דלמה לי' סכינא דחליש פומי' הא יכול לנתקה בכח כו' ג"כ י"ל כן וכמש"כ רש"י בחולין (דף מ"ט) בד"ה היכא דממשמשא כו' כגון נקב העשוי בסכין או שתלשה מלמעלה בחזקה ואח"כ נמצא נקב עכ"ל וגם בזה פליגי שם אי תלינן כו' וקצרתי]. ועכ"פ דלפי דבריהם אין הכרח להך דינא של הב"ח ולחדש כן מסברא דנפשי'

ו) ולפ"ז יש מקור נכון למה דהחמירו בתרתי לריעותא דהא כיון דהשו"ע פסק בסי' ל"ט דריאה הסמוכה לדופן ומכה בדופן כשרה אף בלא בדיקה א"כ תקשה דלמה לן סכינא דחליש וכקושיות הר"נ והרא"ש וע"כ מוכח כסברת הר"נ דאם ימצאו נקב תחתיו יהיו זה לריעותא ולהצטרף להריעותא דהסירכא להדופן א"כ מוכח מזה יסוד נכון לכל תרתי לריעותא וע"כ שפיר פסק המחבר בשו"ע סי' ל"ז דסירכא תלוי' מן בועא טריפה משום תרתי לריעותא די"ל דהוכיחו כן מן הך דנתבאר ובמה דהעירותי לעיל להוכיח דהך דתלינן במשמוש יד הטבח אין זה נקרא ריעותא בינונית רק ריעותא כל דהו א"כ ממילא מוכח מהך דהצריכו סכינא דחליש כו' דריעותא כל דהו מצטרפת לריעותא גדולה: וה"ה יש למילף מזה לשארי שני ריעותית בינונית דטריפה משום תרתי לריעותא ועכ"פ לדינא של הב"ח יש יסוד נכון לחזק דבריו לדינא

ז) ולפ"ז יש לדון בהשאלה דנ"ד בריאה הסמוכה לדופן ויש מכה בדופן ועברה הסירכא ע"י מיעוך ונמצא נקב תחתיו ובמקום משמוש יד הטבח דהדין נותן להקל לכל השיטות דלשיטת הראשונים והמחבר דס"ל דנסרכה לדופן ומכה בדופן דכשרה בלא בדיקה ודאי כשר בנ"ד אף דלשיטתם מוכח דמה דתלינן במשמוש יד הטבח הוי ריעותא להצטרף לריעותא גדולה דאל"כ תקשה דל"ל סכינא דחליש