עין יצחק חלק א צג

מיתכשר רק במקום הפ"מ וסעד לדבריו נראה להוכיח כן מן נדה (דף ס"ז ע"ב) בתוס' ד"ה משום סרך בתה כו' בסה"ד דרבינו משולם התיר לאשה בעיר שהיה לחוש לגנבים כו' ור"ת אוסר דתרי קולי לא אשכחן דשרי הש"ס כו' וכן פסקו ביו"ד סי' קצ"ט סעי' ז' וזהו כעין סברת הט"ז הנ"ל דתרי קולי לא מקילינן ולכן כיון דבהנך חילופים אף דמסקי להקל עכ"ז הא כתב הט"ז והש"ך בשם הב"ח דדוקא במקום הפסד מרובה מקילינן. וכמו כן בסירכא דבוקה העלה הרמ"א בסי' ל"ט סעי' י"ג דדוקא במקום הפסד מרובה מקילינן למעך סירכות א"כ בנ"ד דיש גם סירכא דבוקה להנך חילופים דכיון דכ"א בפ"ע לא מקילינן רק במקום הפ"מ א"כ כשיזדמנו הנך שנים ביחד אז אין להורות קולא אף במקום הפ"מ כן הי' נראה לכאורה לדון בזה אכן לפי מש"כ הש"ך בשם הב"ח בסי' ל"ט ס"ק ל"ז דנוהגין להתיר מיעוך סירכות אף שלא במקום הפסד מרובה: א"כ לפ"ז יש לדחות למה שרציתי לדמות נ"ד לדברי הט"ז ביו"ד סוף סי' צ"א דשא"ה דכיון דכל חומרא בפ"ע אין אנו מקילין רק ע"י הפ"מ לכן בהזדמנו שנים ביחד אמרו דתרי קולא לא מקילינן. אבל בנ"ד כיון דמיעוך סרכות נהגינן להתיר אף שלא במקום הפ"מ עדיין יש לנו לדון להקל במקום הפסד מרובה אף דיש לפנינו גם הריעותא דחילופים דלא מקילינן בי' רק במקום הפ"מ דמ"מ במקום הפ"מ יש לנו להקל כיון דאינו דומה זה לנידון הט"ז ביו"ד סוף סי' צ"א הנ"ל

ג) אך לפי מה שכתב הט"ז הכא בסי' ל"ה וכן המהרש"ל דאם יש עוד ריעותא להנך חילופים דמטריפין. א"כ לכאורה אין לנו כח להתיר בנ"ד דאין לנו כח להורות נגד הט"ז והמהרש"ל והש"ך ועכ"ז יש לדון להקל. ע"פ מה דראיתי בפר"ח סי' ל"ה ס"ק ט"ז שהביא לדברי המהרש"ל דאיזה ריעותא מצטרפת להריעותא דחילופים להטריף וסיים ואין לזה טעם עכ"ל הפר"ח וכוונת הפר"ח נלע"ד דאף דגם הפר"ח ס"ל להחמיר בכל תרתי לריעותא. מ"מ כתב הכא להשיג בפשיטות על המהרש"ל בלשון דאין לזה טעם משום דס"ל בכוונתו דאף דאין הריעותא על החליף עצמו מ"מ כיון דאיכא ריעותא עכ"פ על הריאה ע"כ ס"ל להטריף וע"ז השיג הפר"ח וכתב דאין לזה טעם רק דיש לנו להחמיר בזה מן דין תרתי לריעותא א"כ בנ"ד דכתבו דהאונה התחתונה היתה כמו כל האונות ולכן יש להסתפק שמא הריעותא הוא רק באונא האמצעית ולא באונא התחתונה. א"כ לפ"ז לא הוי הריעותא במק"א וספק תרתי לריעותא ס"ל לכמה פוסקים האחרונים דכשר. ואף לפי מה דס"ל להל"ש דבמקום מיעוך אז אף בספק תרתי לריעותא יש להטריף כמש"כ במפתח הכללים של דיני תר"ל ס"ק ד' וכפי שציין שם ובתשובה שלו בסוף ספרו אות י"ז. מ"מ בנ"ד יש להקל משום דיש לדון ספק ספיקא ספק א' שמא הלכה כהסוברים דחסר וחליף אינו מטעם ניקבה הריאה א"כ לא הוי הריעותות בנ"ד מן שם א' וספק שני שמא הריעותא הוא באונא האמצעית ולא בתחתונה א"כ לא הוי הריעותא במקום א'

ד) ועוד יש לדון דאף דנחליט הדין דחסר ויתיר וחליף הוא מטעם ניקבה ולא הוי לנו בנ"ד רק ספק א' שמא הריעותא דחליף הוא רק באונא האמצעית ובספק א' יש להחמיר משום דס"ל להאחרונים דזה הוי כעין ספק דאורייתא מ"מ לענ"ד יש מקום להקל בספק תרתי לריעותא אף דנימא להחמיר בספק תרתי לריעותא מ"מ אינו איסור ברור רק ספק איסור. וכמש"כ הלבושי שרד בסי' ל"ז ס"ק ו' [ובעיקר דברי הל"ש יש לי להאריך וקצרתי] א"כ לפי מש"כ בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ו' ענף ט' להוכיח כלל מחודש דהיכא דהוי גם ספק אם יש לנו לידת הספק כלל דבכזה אם יש לנו עוד ספק שני דזהו הוי ספק ספיקא מעליא משום דספק הראשון הוא אם יש לנו ספק מעיקרא כלל. והספק השני הוא דאף דנימא דיש לנו מקום לידת הספק. עכ"ז ספק לנו אם הוא טריפה ואין זה כמו ס"ס משם א' והוכחתי זה ע"פ הרבה ראיות וכן כתבתי לדון בספרי נחל יצחק סי' ל"ח ענף ג' ע"ש. א"כ בנ"ד דיש לנו ספק שמא הריעותא דחליף הוא רק בהאונה האמצעית. א"כ אז אין לנו מקום לידת ספק כלל וכשירה בוודאי. ואת"ל דריעותא דחליף הוא על האונה התחתונה דיש לנו אז שם תרתי לריעותא אכתי ספק לנו דילמא היא כשירה והוי כמו ספק על וספק שמא לא דרס כו'. א"כ יש לנו ס"ס מעליא דיש לנו יסוד להיתירא: ובפרט דנראה לנו כמו וודאי דהריעותא דחליף הוא רק על האונא האמצעית כיון דהאונא התחתונה היא כדרך כל האונות וכמש"כ כת"ר וע"ד הצימוק מקצתו אין זה נחשב לריעותא כיון דעיקר צמקה מקצתו אין זה ריעותא ברורה. וכיון דהי' נראה לכת"ר לדון דאין זה צימוק מקצתו ע"כ אין להטריף מטעם זה כלל כיון דהוי ספק עכ"פ אם זהו מקרי צימוק מקצתו כלל ולכן אין זה נחשב לריעותא כלל ולכן הנני מסכים לדעת כת"ר ויפה הורה להיתירא במקום מניעת יו"ט: סימן ו ב"ה יום ג' כ"ד סיון תרי"א לפ"ק

שאלה בריאה הסמוכה לדופן ע"י סירכא ובמכה בדופן ועברה הסירכא ע"י מיעוך ונמצא נקב תחת הסירכא ובמקום דיש לתלות במשמוש ידא דטבחא:. ודעת כת"ר להטריף ע"פ דברי הב"ח שהובא בשמלה חדשה סי' ל"ו סעי' י"א ובפרמ"ג סי' ל"ו ס"ק ז' דסירכא עוברת ע"י מיעוך ונמצא נקב סמוך לה אין תולין והת"ש כתב הטעם משום דאין יכול לבדוק והבדיקה מעכבת והפרמ"ג ס"ל דאין הבדיקה מעכבת אלא הטעם הוא לפי דהוי כעין תרתי לריעותא וכמש"כ הל"ש בסי' ל"ו ס"ק ל"ד ובסוף ספרו ל"ש בהתשובה שם דהטעם הוא דסירכא עוברת ע"י מיעוך הוי ריעותא גדולה וכן מה דתלינן במשמוש יד הוי ג"כ ריעותא א"כ הוי תרתי לריעותא א"כ ה"ה בסירכא לדופן אף דיש מכה בדופן לפי מש"כ הל"ש בסי' ל"ט ס"ק קצ"ה דאף דיש מכה בדופן ועברה הסירכא ע"י מיעוך הוי ג"כ ריעותא גדולה א"כ כיון דנקב במקום משמוש יד הטבח נחשב לריעותא ע"כ גם במכה בדופן ונקב תחתיו יש להטריף משום תרתי לריעותא ואין לחלק ביניהם והאריך כת"ר בזה ונשאלתי לחוות דעתי כזה

א) תשובה בעז"ה כי סברתם דמה דתלינן הנקב במשמוש יד הטבח הוי ריעותא נלע"ד להוכיח דזה לא הוי ריעותא דמאי דקיי"ל דתלינן. דהא בחולין (דף מ"ו ע"ב) דאמרו אין מקיפין בבועי פי' רש"י שם דתלינן בבועי וכן מבואר בסי' ל"ז סעיף ו' דגם בבועה תלינן במשמוש יד. הרי דכיון דקיי"ל כמ"ד דתלינן ממילא אין זה נחשב לריעותא אף דאיכא עוד ריעותא של הבועה דנחשב בוודאי לריעותא ולא אמרינן דהוי תרתי לריעותא והטעם הוא דכיון דתלינן דנעשה לאחר שחיטה ע"כ אין זה נחשב לריעותא ואף דיש פלוגתא בזה אי תלינן אי לא וכפי הכלל של האחרונים מ"מ לא נחשב זה לריעותא אך לפי סברת האחרונים בחילוקם דממקום ריעותא גדולה מצטרף ריעותא כל דהו יש דשאני במקום בועה דלא הוי ריעותא גדולה רק ריעותא סתמא בזה לא מצרפינן ריעותא כל דהוא משא"כ במקום סירכא